שער הנחמות .pdf


À propos / Télécharger Aperçu
Nom original: שער הנחמות.pdf
Titre: שער הנחמות
Auteur: computer

Ce document au format PDF 1.5 a été généré par Microsoft® Office Word 2007, et a été envoyé sur fichier-pdf.fr le 16/12/2015 à 13:58, depuis l'adresse IP 85.130.x.x. La présente page de téléchargement du fichier a été vue 622 fois.
Taille du document: 371 Ko (11 pages).
Confidentialité: fichier public


Aperçu du document


‫קונטרס‬

‫שער הנחמות‬

‫דברי כבושים לעורר לב הנדכאים‪.‬‬
‫על פי דברי האר"י הקדוש זיע"א‬
‫ושאר צדיקים אמיתיים‪.‬‬

‫לעילוי נשמת‬
‫‪ v‬ליז כהן בת מרים ז"ל ‪u‬‬

‫טבת תשע"א‬

‫רמת בית שמש‬

‫מבוא‬
‫חלק א'‬

‫הספד לעילוי נשמת ליז בת מרים ז"ל‪.‬‬

‫חלק ב'‬
‫א‪ .‬ענין קבורת המת‬
‫ב‪ .‬עניין ההשכבות‬
‫ג‪ .‬מה היא תועלת הקדיש‬
‫ד‪ .‬סדר תקון הנפטרים‬
‫ה‪ .‬ענייני ברכת כהנים‬
‫ו‪ .‬קדיש יתום יהא שלמא‬

‫‪e‬לעילוי נשמת‪e‬‬
‫אישה הצנועה‬
‫מרת‬

‫ליז כהן‬
‫בת מרים ז"ל‬

‫שנפטרה בדמי חייה‬
‫ומסרה נפשה בעבודת‬
‫בוראה‪.‬‬
‫שתנוח נפשה בגן עדן בצרור‬
‫החיים עם גורל הצדיקים‪.‬‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫שער הנחמות ‪‬‬

‫מבוא‬
‫אף שלדורות הקודמים‪ ,‬היו צדיקים אמיתיים המגלים את סיבת פטירת האדם‪ ,‬היום יתומים אנחנו‪ ,‬ואין מי שיגלה לנו סודות‬
‫קיומנו‪ .‬לכן‪ ,‬באחרית הימים‪ ,‬הסתר הפנים הוא בחינת הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬חובותינו היא להביא דברי רבותינו הקדושים‪ ,‬שמסרו נפשם לעבוד את בוראם‪ ,‬ולמדו אותנו כמה גלויים הנצרכים לנפש‬
‫השוקקת באור החיים‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬סיבת הקונטרס הזה הינו להרגיע את האדם בסבלו הרב באיבוד יקיריו (רח"ל) ותעלומות סתרי כל חי מתגלות זעיר בים של‬
‫ספיקות ושאלות ח"ו‪.‬‬
‫והוא עלים טובים שאין בו כלי ללימוד עמקותא דאורייתא אלא תרופה קלה לכאב חזק‪.‬‬
‫יהי רצון המאציל הבורא היוצר והעושה‪ ,‬שהקונטרס הזה ינחם קצת את הנשבים במאורעות קשים ומתקשים להבין ולקבל את‬
‫דינו של מלך מלכי המלכים הקב"ה‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫שער הנחמות ‪‬‬

‫חלק א'‬

‫‪i‬‬
‫הספד לעילוי נשמת‬
‫מרת ליז כהן בת מרים ז"ל‪.‬‬

‫המיתה אינה אלא מגזירת הכתוב כדכתיב "ומעץ‪ 1‬הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" ועוד "בזיעת‪ 2‬אפיך תאכל לחם עד‬
‫שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב"‪ .‬ומפרש רבי יהודה פתייה זצ"ל שמיכוון שתורה נבראת אלפיים שנה לפני בריאת‬
‫העולם ברצון המאציל הבורא יתברך‪ ,‬נוסח התורה דאז היא הנוסח שלנו היום‪ ,‬ואין כאן מקום להאריך‪ .‬אולם‪ ,‬כתוב בה "כי ימות באהל" שכן קיימת‬
‫מצוות הקבורה וכל עינייני טומאת מת‪ .‬לכן‪ ,‬אף שאדם הראשון לא היה חוטא הוא עצמו‪ ,‬וודאי שאחד מזרעו יה מוכרח לחטוא‪ .‬אולם‪ ,‬ההבדל הוא‬
‫שאדם הראשון בהיותו אב העולם‪ ,‬ועל שמו נקרא האנושות "בני‪-‬אדם"‪ ,‬מה שהטיב קיים עד היום‪ .‬ומה שהירע גם כן‪ .‬לכן‪ ,‬אם אחד היה חוטא‪ ,‬היה‬
‫מקיים דברי התורה הקדושה "כי ימות באהל"‪ ,‬אלא רק לו ולא לכל האנשות‪ .‬וניכוון שאדם הראשון נכלל בו כל הנשמות‪ ,‬והוא בעצמו חטא‪ ,‬נענש כל‬
‫העולם בגללו‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬אף צדיק גמור שלא חטא מימיו‪ ,‬כארבעה הצדיקים שמתו בלי עוון‪ ,‬חייבים לסבול צער המיתה וחיבוט הקבר‪ ,‬שהוא פירוד הקליפה מהגוף‬
‫והנפש‪ ,‬והוא תיקון חטא אדם הראשון‪ .‬ועל זה כתוב על אותם ארבעה שלא חטאו‪ ,‬שמתו בעטיו של נחש‪ ,‬פירוש‪ ,‬בגלל מעשה הנחש שהחטיא את‬
‫האדם‪ ,‬והטיל סם מוות בחווה‪ ,‬הנקרא זוהמת הנחש‪ .‬ומכוח הטומאה הקדמוני הזה‪ ,‬יש לנו להיפרד ביציאת העולם הזה‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬כל זה לא שייך לתיקון הנשמה של כל אחד ואחד‪ ,‬שהוא דבר בפני עצמו‪.‬‬
‫וכדי לקצר‪ ,‬ימי שנותינו ע' שנה‪ ,‬ואם זוכים עד ק"ך שנה‪ ,‬בשיבה טובה ובבריאות נשמרת‪ ,‬מה טוב‪ .‬ובאמת‪ ,‬רבן של כל ישראל‪ ,‬רבי עקיבא ע"ה‪ ,‬אף‬
‫שהאריך ימיו עד ק"ך‪ ,‬לא מת בשיבה טובה‪ ,‬נרדף בידי הרומאים הארורים יש"ו‪ ,‬סבל מצערות הדור‪ ,‬ומת על קידוש השם ביסורים קשים‪ .‬וכך‪ ,‬עשרה‬
‫הרוגי מלכות ע"ה‪ ,‬אפילו שמתוכם היו זקנים מופלגים‪ .‬ואף משה רבינו ע"ה‪ ,‬נביא הנביאים‪ ,‬סבל את צער העשרה ניסיונות שבני ישראל ניסו את ה'‬
‫במדבר‪ .‬ולכן‪ ,‬עיקר חיי העולם הזה הוא איכות החיים‪ ,‬פירוש‪ ,3‬לעמל בחסדים‪ ,‬להמליך מולכו של עולם‪ ,‬שה' ברא‪ ,‬כדי שיקרא עולם חסד יבנה‪ .‬כך‪,‬‬
‫שלימוד התורה הקדושה‪ ,‬קיום המצוות ומעשים טובים‪ ,‬הינם אמצעיים המובחרים לתקן את העולם במלכות שדי‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬אנו מתפללים כל יום שה' יצילנו ממיתה משונה‪ .‬ועוד‪ ,‬שאמור למות לפי מעשיו וקצב זמן שקבע הבורא עולם‪ ,‬אב הרחמן‪ .‬והנה רואים‬
‫שפעוטים (רח"ל)‪ ,‬ילדים‪ ,‬חתנים בשנת נישואיהם‪ ,‬ואנשים צעירים ‪ ,‬מתים בחולי רע (בר מינן) או בתאונות‪ .‬ואין לנו פה להשיב לאבלים‪ ,‬כי קשה האב‬
‫הקובר את ילדיו‪ ,‬ה' ירחם‪ .‬ואף שאפשר להבין ע"פ מה שאמרו רז"ל וצדיקי אמת‪ ,‬שכשם נחרבו בית המקדש א' וב'‪ ,‬כל המטרה היא לבית הג' הנצחי‪,‬‬
‫מ"מ קשה לעומת בן אדם‪ ,‬שלכאורה לא השלים את ימיו כמקובל בעולם הזה‪.‬‬
‫כדי להבין את זאת‪ ,‬התנאי היחידי הוא לקבל‪ ,‬קודם כל‪ ,‬את דינו של מלך העולם‪ ,‬ולא לערער‪ ,‬ח"ו‪ ,‬אחרי מידותיו ומשפטיו‪ .‬כל נשמה היורדת בעולם‬
‫הזה על כרחה‪ ,‬וכך התנא אומר (פרקי אבות ד'‪-‬כ"ט) ‪ :‬על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד‪ ,‬ועל כרחך אתה חי‪ ,‬ועל כרחך אתה מת‪ ,‬ועל כרחך‬
‫אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫ומובן‪ ,‬שהיינו מעדיפים אלף פעמים שהיקרים והאהובים עלינו ישארו איתנו עד סוף הדרך‪ ,‬ואנו הראשונים שילכו ולא הם‪ .‬אולם‪ ,‬התפיסה הזאת אינה‬
‫שייכת לתורה‪ .‬כל אדם יש לו מטרה בעולם הזה‪ ,‬ואפשר לכנות תיקון נשמתו‪ .‬הוא ברחמיו‪ ,‬מחליט מה תפקיד האדם בעולם הזה‪ ,‬ורשות ביד האדם‬
‫לקיים או לא‪.‬‬
‫וכשתיקונו מושלם‪ ,‬זמנו הגיע מלהתפטר מעולם זה‪ ,‬וכל טרדו וצערו‪ .‬כי כל עוד השכינה בגלות‪ ,‬ואין מציאות ה' נמלכת לעיני כל הנבראים‪ ,‬צער וצרות‬
‫מקיפים אותנו‪ ,‬ותפקידנו להחיש את תיקון העולם ע"י תשובתנו‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬אני הכותב‪ ,‬הכרתי את המנוחה‪ ,‬ליז ז"ל‪ ,‬בעיקר דרך בעלה‪ ,‬שמעון‪ ,‬ה' ישמור עליו ועל זרעו וינחם את כל ביתו‪ .‬ובעבר הזה‪ ,‬גם הכרתי את אביה‬
‫של ליז‪ ,‬ה' יאריך ימיו ובכל יוצאי חלציו‪.‬‬
‫ומובן שקשה מאוד לסבול האסון הזה‪ ,‬בלי לשכוח את מצוקת הילדים‪ .‬אבל ה' לא מעמיד בניסיון בן אדם שאינו יכול לעמוד בו‪ .‬והניסיון הזה אינו‬
‫עונש‪ .‬אלא סימן שכל המשפחה צריכה להתחזק יותר‪ ,‬כדוגמא שליז התחזקה לפני פטירתה‪ .‬שהיא החליטה‪ ,‬אחרי שנים של התלבטות‪ ,‬לעבור לדרגה‬
‫נוספת בקיום המצוות‪ ,‬ובהתאם לרצון בעלה‪ .‬וכבר‪ ,‬שנים קודמות‪ ,‬הלכה ללמוד דיוקי הלכות בהרצאות ממושכות בעינייני טהרת המשפחה‪ .‬ולא עוד‪,‬‬
‫שבהיותה אישה נשואה‪ ,‬הייתה משתדלת תמיד‪ ,‬ואף במקרים דחויים שאפשר היה לוותר‪ ,‬לרצות את בעלה‪ ,‬שהוא עיקר השלום בית‪ .‬וכך אמרו חז"ל‬
‫בתנא דבי אליהו (ז"ל)‪ ,‬אישה שרוצה לשמח ולרצות בעלה‪ ,‬יטפל בילדיו במידה הטובה ביותר‪ .‬והמשיכה לאפות חלות שבת בבית‪ ,‬ולהכין שבת‬
‫ומועדים כמסורת אימותינו‪ ,‬וכל הייתה מכינה במו ידיה‪ ,‬וכך‪ ,‬השרישה בילדיה ובביתה‪ ,‬אורך חיים‪ ,‬ולא אכלה והאכילה לחם עצלות‪ ,‬וקיימה בזה‬
‫"ולחם עצלות לא תאכל"‪ .‬היא נהייתה כלי למרכבת הקדושה‪ ,‬אחרי שעסקה גם בפרנסה‪ ,‬גם בילדים וגם בבית‪ .‬ועוד‪ ,‬שדאגה לבעלה עד הזמן האחרון‪.‬‬
‫‪ 1‬פרק ב' פסוק י"ז‪.‬‬
‫‪ 2‬פרק ג' פסוק י"ט‪.‬‬
‫‪ 3‬ע"פ ליקוטי אמרים להמגיד ממזאעריטש זצ"ל‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫שער הנחמות ‪‬‬

‫כשזכיתי לנסוע לכמה מקומות הקדושים רחוקים ולבקר צדיקים מפורסמים עם שמעון בעלה‪ ,‬הייתה מתקשרת לשמעון מידי פעם באורך כל הלילה‪,‬‬
‫לבקש את שלום בעלה‪ .‬ועל זה נאמר ‪ :‬אשת חיל מי ימצא ?!‬
‫שהבינה תשוקת בעלה שמעון להתקשר לחכמים ולצדיקים‪ ,‬ולהתחזק מאוד בלימוד התורה ושימושה‪ ,‬כשהזמן היה מוגבל‪ .‬ובעיקר שלא פחדה‬
‫ממחלתה‪ .‬וכך אמרה לי באותה שבת שבקרתי אותה בביתה‪ ,‬יום לפני שתלד את בנה‪ ,‬ה' ישמרהו‪ .‬ואף שהייתה מאוד סובלת‪ ,‬שוכבת בספה תחת‬
‫שמיכות ובצניעות הגדולה ביותר‪ ,‬ועל זה נשתבחה מאוד‪ ,‬דברנו והודתה לי שאם גזירה נגזרה בשמים‪ ,‬היא מקבלת אותה באהבה‪ .‬מי היום מגיע לדרגה‬
‫הזאת של אמונה וביטחון‪ ,‬שהיא המעלה הגדולה ביותר? אמונת ה' התמימה‪ ,‬שעליה אמר רבי ישראל בבא סאלי זצ"ל‪ ,‬שהיא מדרגת האמונה‬
‫החשובה והנבחרת ביותר ?‬
‫ואינה נלקחה לפני זמנה‪ ,‬שהוא עונש הרשעים‪ ,‬להבדיל‪ ,‬והפרש שנים מגיע לצדיק אחד שבדור‪ .‬לא כן על ליז‪ ,‬שאינה נפטרת אלא בייסורין רבים‪ .‬ואין‬
‫יסוריים אלא מיחוק עוונות‪ .‬וראינו שבכל הדינים שעברה‪ ,‬ה' התנהג איתה בחסד של חינם‪ ,‬שהייתה כה סובלת‪ ,‬אך מורדמת‪ ,‬לסבול הפחות ביותר‪.‬‬
‫ואף מחלתה נתגלה לאחרונה‪ ,‬ומי אומר שאם נתגלתה קודם‪ ,‬הייתה נשראת מאותה מחלה ?‬
‫יתכן‪ ,‬שהייתה סובלת ממנה הרבה שנים‪ .‬ועל זה צריך לדאוג למה שחז"ל אמרו (שבת ק"ו) מת אחר מן המשפחה‪ ,‬תדאג כל המשפחה‪ .‬אלא‪ ,‬שכל‬
‫מכיריה צריכים לדאוג לחזור בתשובה במה שגרוע בנו‪.‬‬
‫אמנם האמת היא‪ ,‬שבתוספות במסכת שבת (קיח‪ ):‬כתבו‪" :‬רובם של צדיקים מתים בחולי מעיים ‪ -‬פי' בקונטרס (רש"י )למרק עונותיהם‪ .‬ור"י אומר כי‬
‫יש במדרש למרק אכילה מן המעיים להיות נקיים וטהורים כמלאכי השרת"‪.‬‬
‫וכדי להבין טוב טוב‪ ,‬נביא את לשון‪ 4‬הקודש של רבי ישראל אנקווה זצוק"ל‪ ,‬הנהרג על קידוש ה'‪ ,‬אבא מרי של הקדוש המפורסם בעל מופת‪ ,‬רבי‬
‫אפרים אנקווה בעל שער הכבוד מתלמסאן (אלג'ריה) ‪:‬‬
‫אלו שאינם רואים פני גהינום ‪:‬‬
‫‪ .‬ראשון ‪.‬מי שיש לו דקדוקי עניות ‪,‬הקב"ה מוחל עוונותיו כדכתיב יחלץ עני בעניו ‪,‬ודרשו חז"ל בשביל עניו יחלצהו מדינה של גיהנום‪ .‬ותניא‪:‬‬
‫שלשה אין רואין דינה של גיהנום ‪,‬חולי מעיים ודקדוקי עניות והרשות‪.‬‬
‫‪ .‬שני ‪.‬כל מי שהוא לקוי בחולי מעיים ‪,‬כדכתי׳ אשרי הגבר אשר‬
‫תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו ‪,‬ודרשו רז"ל תלמדנו דבר זה מתוך תורתך ‪.‬קל וחומר משן ועין ‪,‬שהוא אחד מאיבריו של אדם ‪,‬עבד יוצא בהן‬
‫לחירות ‪,‬ייסורין שממרקין כל גופו של אדם לא כל שכן ? אמר ריש לקיש ‪,‬נאמרה ברית במלח ונאמרה ברית בייסורין ‪,‬מה מלח ממתקת את‬
‫הבשר ‪,‬אף ייסורין ממרקין את החטא מגופו של אדם ‪.‬ואמר ר׳ יוסי ‪,‬יהא חלקי עם המתים מחולי מעיים‪.‬‬
‫עד כמה לא הכרנו את ליז ז"ל בחייה במלוא עוצמתה וצדקותה‪ ,‬כך היום‪ ,‬בטוחים אנו במה שליז הייתה באמת‪ ,‬ואשריה שנתפסה בעוון הדור ונמחקו‬
‫משלה‪.‬‬
‫תפילתנו לאל עליון‪ ,‬אלהי ישראל‪ ,‬שירחם עלינו‪ ,‬ויושעינו מהגלות המרה הזאת‪ ,‬למען שמו באהבה‪ ,‬ונוכל לעלות לבנין אריאל‪ ,‬בריאים ושלמים‪ ,‬ברינה‬
‫ובשמחה‪ ,‬עם הצדיקים אשר חיים בארץ המה‪ ,‬וכל הצדיקים שוכני עפר‪.‬‬
‫בלע המוות לנצח וכל חליותיה כלה והשמד‪.‬‬
‫שתהיה מנוחת ליז כהן בת מרים ז"ל בצרור החיים ובגורל הצדיקים בגן עדן ובעולם הבא‪ .‬אמן‪.‬‬

‫‪ 4‬בספרו האדיר והקדוש מנורת המאור דף ‪.311‬‬

‫‪4‬‬

‫שער הנחמות ‪‬‬

‫חלק ב'‬
‫עניין‪ 5‬קבורת המת‬
‫הקובר את המת ובפרט מי שהוא משורש קין‪ ,‬שיצא מתערובות זוהמא של הנחש‪ ,‬צריך שיכוין כי ע"י קבורת גוף בקרקע‪ ,‬תתעכל אותה הזוהמא‬
‫שנתערבה בנפש ע"י חטאו של אדם הראשון‪ ,‬וישאר נקי (אותיות קי"ן) מן הזוהמא ההיא‪ .‬והם היפוך אותיות קי"ן‪ ,‬כי מן קי"ן נעשה נק"י‪ .‬ולכן‪ ,‬זו‬
‫הכוונה צודקת יותר במי שהוא משורש קי"ן‪ ,‬ומקיים עתה מצות קבורת המת ע"י כוונה זו‪.‬‬
‫הנה‪ ,‬ל' יום קודם פטירת האדם‪ ,‬מסתלקים מעל ראשו בחינת המקיפים שהם בחינת צ"ל‪ ,‬על ראשו של האדם‪ ,‬בסוד (הפסוק) עד שיפוח היום ונסו‬
‫הצללים כנזכר בזוהר פרשת ויחי‪ ,‬ואמר צללי"ם בלשון רבים‪ ,‬לפי שיש בזה הצלם ב' בחינות‪.‬‬
‫ובהגיע עת פטירת האדם‪ ,‬אז חוזרין המקיפין למקומם כבתחילה כדי שכולם ירגישו צער המיתה ועונשה‪ ,‬וזה סוד תוסף רוחם יגוועון‪.‬‬
‫חלק‪ 6‬הרוח והנשמה של הצל"ם של אדם התחתון הנפטר‪ ,‬שכולל בהם אורותיהם הפנימיים והמקיפים‪ ,‬מסתלקים בעת הפטירה ‪ ,‬וכל אחד הולך‬
‫למקום המוכן לו כפי מעשיו‪.‬‬
‫אבל חלק של הנפש התחתון של הצל"ם‪ ,‬שהוא נחלק לב' בחינות אור פנימי‪ ,‬וז' אורות מקיפין‪ ,‬משתתפת תיכף עם הגוף בקבר‪ ,‬כמו שכתוב‪ ,‬ונפשו‬
‫עליו תאבל‪ .‬אבל הז' מקיפין של הנפש‪ ,‬נשארים עדיין בבית‪ ,‬במקום שנפטר בו‪ ,‬כי קשה עליהם עזיבת מקומם‪ 7‬בחיים‪ .‬ולבחינות אלו הז' מקיפין של‬
‫הנפש‪ ,‬אמרו רז"ל כי כל ז' ימי אבלות‪ ,‬הנפש הולכת ובאה בבית‪ ,‬והוא‪ ,‬כי אינם יכולים להיפרד כל כך במהרה מן הבית אשר בו נפטר‪ ,‬וקשה להם‬
‫פרידה משם‪ .‬וגם קשה עליהם ליפרד מן הנפש הפנימית שלהם‪ ,‬ולכן הולכים ובאים מן הבית אל הקבר‪ ,‬ומן הקבר אל הבית‪ .‬ובכל יום ויום מז' ימי‬
‫אבלות‪ ,‬נשאר מקיף אחד מהז' מקיפין קשור עם הנפש הפנימית בקבר‪ .‬ובהשתלם ז' ימי אבלות‪ ,‬נפרדו כולם מהבית‪ ,‬וחונים על ציון בקבר‪ ,‬ונתקשרו‬
‫עם נפש הפנימית העומדת בקבר עם הגוף שלו‪.‬‬
‫וזו היא סיבת ז' ימי אבלות‪ ,‬לפי שעדיין המקיפין של נפש האמת‪ ,‬הולכת ובאה בבית‪ ,‬עד היום הז'‪ ,‬ונצמא כי בעוד אשר ז' מקיפין הם בבית‪ ,‬אז‬
‫הקליפות נאחזות מאוד בנפש הפנימית של המת הנזכר‪ ,‬כי אין שליטתן (של הקליפות) באורות המקיפין אלא באורות הפנימיים‪ .‬ובכל יום ויום‬
‫שמתחבר מקיף אחד עם נפש הפנימית‪ ,‬מסתלקת ממנה קליפה אחת מהז' קליפות שנתאחזו בו‪.‬‬
‫ובתשלום ז' ימי אבלות‪ ,‬שכבר נתחברו כל ז' המקיפים עם הנפש הפנימית‪ ,‬אז אין הקליפות נאחזת בהם‪ ,‬אלא אותה קליפה המוכרחת להישאר שם‬
‫נדבקת עמה‪ ,‬בעוד שהבשר קיים ןלא נרקב כנזכר בזוהר פר' תרומה‪ .‬גם בזה‪ ,‬תבין טעם טומאת המת‪ ,‬והוא כי בעת פטירת האדם‪ ,‬מסתלקים‬
‫המקיפים מן הנפש הפנימית‪ ,‬ונאחזים בה החיצונים‪ 8‬מאוד‪ ,‬ובכל יום מתמעטת טומאתו ואחיזת הקליפות הטמאים בו‪.‬‬
‫ובקיצור‪ ,9‬ענין תגבורת הדינין על המת בז' ימי אבלות‪ ,‬והוא שבשלשה הימים הראשונים‪ ,‬מסתלקים ג' מקיפין תחתונים ואין להם כוח לבטל אחיזת‬
‫הקליפות בנפש הפנימית‪ .‬ולכן הוא עיקר עונש נפש המת שעל אמרו חז"ל (מועד קטן כ"ז) ‪ :‬שלשה ימים לבכי ושבעה להספד‪.‬‬
‫וארבעה ימים אחרונים‪ ,‬מסתלקים ד' מקיפין העליונים‪ ,‬ואז מקילין הדין והעונש מן המת לסיבות אורות המקיפים העליונים‪ ,‬המתחברים עמו בנפש‬
‫הפנימית‪ ,‬וביום הז'‪ ,‬נגמר דינו‪ ,‬ולא נשאר זולתי אותה הבחינה של הקליפה הנשארת שם כל זמן שהבשר קיים‪ ,‬כנזכר‪ ,‬ולכן אמרו חז"ל ‪ :‬ז' (ימים)‬
‫להספד‪.‬‬
‫ובקיצור‪ ,‬טעם מנהג האשכנזים שאינם בונים ציון על הקבר בז' ימי אבלות‪ ,‬הוא שרוח הטומאה של הז' קליפות שורה עדיין עד גמר יום בז'‪ .‬ואם ח"ו‬
‫בונה ציון‪ ,‬הוא כמו כיסא ובית שבונה לו‪ ,‬ורוח הטומאה יושת ואוחזת בציון הזה לעולם‪ .‬אולם‪ ,‬אחרי הז' ימים‪ ,‬אדרבא‪ ,‬מצווה היא לבנות הציון‪ ,‬להכין‬
‫כסא ומושב לאור המקיף הנזכר‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬מה שחז"ל אמרו (שבת ק"ו) מת אחר מן המשפחה‪ ,‬תדאג כל המשפחה‪ .‬ומכל שכן היותר קרובים אליו שהגיע להם נזק בזה‪ ,‬יותר מן‬
‫הרחוקים במשפחה עצמה‪ ,‬ולכן אלו הקרובים חייבים להתאבל‪ ,‬כי גם הגיע להם נזק ופגם‪ ,‬במיתת קרוב ההוא‪ .‬והנה ענין הגרעון (הגרוע) שאירע אל‬
‫האבל הוא זה ‪ :‬כי נודע שכל הנשמות נתלין באדם עליון זעיר אנפין‪ ,‬ובכל נשמה ונשמה‪ ,‬יש בה רמ"ח אברים ונקרא אדם שלם‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬בהסתלקות המת‪ ,‬נשאר לאבל רק בחינת מוחין דקטנות‪ ,‬שהוא יניקת הקליפות מהשם אלהים‪ ,‬והיניקה הזאת נקראת מות‪ ,‬ולכן ימי אבלות‬
‫אלו ימי דין כבחינת השם אלהים‪.‬‬
‫ביום הראשון‪ ,‬האבל נקרא אונן גמור ומשם ואילך נקרא אבל‪ .‬והטעם הוא‪ ,‬כי ביום הראשון נסתלקו ממנו כל המוחין דגדלות לגמרי‪ ,‬ואז נקרא אונן‬
‫גמור‪ ,‬ולכן אסור להניח תפילין ביום הראשון‪ ,‬כי התפילין הם נקראים חיי המלך‪ ,‬והם מוחין דגדלות‪ ,‬ואינם נכנסים באבל ביום הראשון‪ .‬ומיום השני‬
‫ואילך‪ ,‬מתחילין להיכנס המוחין דגדלות מדרגה אחר מדרגה‪ ,‬עד תשלום ז' ימי אבלות‪ ,‬ולכן מותר בתפילין כל אותן הימים משם ואילך‪.‬‬
‫מה שנהגו‪ 10‬ליטול הידים אחר קבורת המת ‪ ,‬נלע"ד כי הוא משום הדין‪ ,‬שידעת‪ ,‬כי ההולך בין המתים‪ ,‬רוח רעה שורה על ידיו ומשכח תלמודו‪ ,‬וזהו‬
‫אצלי סוד נטילת ידים אז‪.‬‬
‫‪ 5‬שער המצות ויחי‪.‬‬
‫‪ 6‬עיבדתי את לשונו הקדוש זצ"ל כדי שיהיה יותר מובן‪.‬‬
‫‪ 7‬ואינו מקום פטירת האדם ממש אלא המקום שבו היה רגיל‪ ,‬פירוש‪ ,‬ביתו‪.‬‬
‫‪ 8‬כוחות הטומאה‪.‬‬
‫‪ 9‬עיבדתי את לשונו הקדוש זצ"ל כדי שיהיה יותר מובן‪.‬‬
‫‪ 10‬לשון מוהרח"ו זיע"א בסוף ספר עולת תמיד‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫שער הנחמות ‪‬‬

‫עניין ההשכבות‬

‫ויש קודם כל להקדים‪ ,‬מה הוא הספד ומה תועלתו‪.‬‬
‫הנה‪ ,‬כותב רבי יצחק אלפייה זצ"ל בעל הקונטריס‪ 11‬היחאלי‪ ,‬שנשמת הנפטר יורד לעולם הזה י' פעמים‪ .‬ובעיקר‪ ,‬כשמספידים אותו‪ .‬ובין ההשכבות‬
‫ובין ההזכרות‪ ,‬כולם נקראים הספד‪ ,‬לשון התעוררות‪ .‬וכך קראו חכמי המשנה הספד לשון עירור‪ ,‬לעורר על הנפטר חסדים עליונים לבטל ולסלק‬
‫הדינים השורים עליו‪ .‬לכן‪ ,‬אין ראוי להספיד את הנפטר אחרי י"ב חודשים‪ ,‬שאחרי תקופה הזאת‪ ,‬עולה ואינה יורדת‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬ההספד משפיע בב' דברים‪ .‬הא'‪ ,‬לבטל ולסלק כוחות הדינים השורים על הפטר‪ ,‬והוא כעי כפרה‪ .‬אבל עיקר‪ 12‬ההספד הוא לעשות לה בקשת‬
‫רחמים‪ ,‬נחת רוח ולהעלותה ממדרגה למדרגה בעולמות העליונים‪.‬‬
‫ועל‪ 13‬כך‪ ,‬מובן חריפות דברי האר"י הקדוש זיע"א נגד אותם פשטני הקהל‪ ,‬שאינם יודעים ממינם ומשמאלם‪ ,‬וממשיכים כמנהג הקדום להשכיב את‬
‫המת‪ ,‬בנוסח ההשכבה שמזיק לנשמת המת‪ ,‬במקום לעשות לה נחת רוח‪ .‬וממשיכים מנהג אבותם הרע‪ ,‬במקום לקבל דברי קודשו של האר"י ז‪,‬ל‪ ,‬שעד‬
‫היום לא עמד כמוהו שידע שורש הנשמות וסודות פעולות הבורא בכל העולמות‪ ,‬ככתוב בהקדמות לשער רוח הקודש‪ .‬ועיין שם לצמאת דעתך‪.‬‬
‫באופן‪ 14‬אחר‪ ,‬יש לדעת שנשמת הנפטר‪ ,‬לפעמים יורדת אחרי י"ב חודשים‪ ,‬ואינה להנאת עצמה אלא לתקונים שונים‪ ,‬כמו שראינו עם רבי יהודה‬
‫הנשיא ע"ה שיש מקדש ליל שבת לאשתו‪ .‬אמנם‪ ,‬אל תחשוב ידידי‪ ,‬שרק בדורות האלו קרה פלא כזה‪ ,‬כי גם בדורות האחרונים קורה דבר כזה‪ ,‬אלא‬
‫שדקות הרוחני אינה לעינינו שחשכו‪ .‬ואינה רק לצדיקים המפורסמים‪ ,‬אלא גם לצדיקים שואבי מים וגוזרי עצים‪ .‬ויש עוד כמה אופנים‪ ,‬ואחד מהם הוא‬
‫העיבור‪ ,‬שהנשמה מתעברת לאחד מהחייים בעולם הזה‪ ,‬ומשפיעה עליו לטובה‪ ,‬כי היא צריכה איזה תיקון שהוא משורש נשמת אותו חי‪ .‬ואחרי‬
‫שפועלת לתיקונה‪ ,‬אינה נשארת והולכת‪ ,‬ואינה מושפעת ע"י מעשי אותו בן אדם החי בעולם הזה‪.‬‬
‫א‪.‬‬

‫ענין‪ 15‬הנשמות שאמרו רז"ל (זוהר פי ויחי דף רכ"ה) כל שנים עשר חודש‪ ,‬נשמתו עולה ויורדת‪ ,‬ולאחר י"ב חודש‪ ,‬עולה ואינה יורדת‪ .‬שמעתי‬
‫משמו של מורי זלה"ה בשבוע האחרונה של הי"ב חודש‪ ,‬אע"פ שהאדם נפטר באמצע השבוע בימי החול‪ ,‬ואז הוא תשלום הי"ב חודש‪ .‬עכ"ז‬
‫בשבת שלפני אותה שבוע‪ ,‬אז עולה ואינה יורדת עוד‪ .‬ואעפ"י שעדיין חסרים כמה ימים מהשבוע להשלים הי"ב חודש‪ ,‬לפי שביום השבת‪ ,‬עולות‬
‫בגן עדן העליון אפילו בתוך הי"ב‪ ,‬וכיון שעלה שוב‪ ,‬לא ירד בשביל אותם הג' או הד' ימים החסרים מחשבון הי"ב חודש‪( .‬שע"המצ פר' ויחי)‬

‫ב‪.‬‬

‫ענין ההשכבות שאומרים על נפשות הנפטרים כמנהג שליחי ציבור קהילות ספרד‪ ,‬מנוחה נכונה וכו'‪ ,‬היה מורי זלה"ה מלעיג עליהם מאד‪ ,‬והיה‬
‫אומר שלא היו מעלין נשמת המת‪ ,‬אבל לפעמים היו מורידין‪ ,‬אם אין נפש המת ההוא ראוי לכך‪( .‬שם)‬

‫ג‪.‬‬

‫הבעל אינו חייב לומר קדיש על אשתו‪ ,‬אלא רק על אביו ואמו‪( .‬שו"ת הרמ"ע ס‪,‬פ"ט)‬

‫ויש להוסיף דברי הקונטריס היחאלי‪ ,‬שנשמת הנפטר יורד ממש בעולם הזה‪ ,‬לשמוע אבל גם לראות את דברי הבל פה‪ ,‬שהוא רוחני‪ ,‬והנשמה בהיותה‬
‫רוחני‪ ,‬רואה כל אות ואות של כל דיבור ודיבור‪ ,‬שמקושר בה‪ .‬ואיך האנשים מדברים עליה‪ ,‬אפילו שיחה קלה בין ב' אנשים וזכרון בעלמא‪ .‬ואף שיכולה‬
‫לשמוע ולראות את כל מה שמתרחש הנוגע בה בעולם הזה‪ ,‬ממעון קודשה ומיקום מושבה בעולמות העליונים‪ ,‬מ"מ היא יורדת בעצמה בין האנשים‪,‬‬
‫כעניין הטובע את חבירו בדין ובודק בעצמו‪ ,‬ואינה סומכת מרחוק‪.‬‬

‫מה היא תועלת הקדיש (שער המצוות להאר"י ז"ל)‬
‫א‪.‬‬

‫אמנם קדיש בתרא אינו מכלל הקדישים הנז' לפי שכבר עלו כל העולמות אמנם זה הקדיש נקרא קדיש יתמא ר"ל קדיש שאומרים אותו היתומים‪.‬‬
‫והענין הוא שהקדיש הזה הוא בעולם העשיה ששם בחינת המיתה כדי להעלות כל הנשמות והנפשות בסוד תחיית המתים וע"כ אומרים אותו‬
‫היתומים על מיתת אב ואם ויש בקדיש הזה שם בן מ"ב אלא שהוא באופן אחר ונתבאר אצלינו בענין נטילת ידים שהסוד יהוה אלקינו יהוה כוז"ו‬
‫במוכס"ז כוז"ו יהוה יוד הא ואו הא שה"ס ג' ידות כנ"ל וע"ש‪ .‬ודע כי ע"י שם במוכס"ז יהיה ענין תחית המתים ולכן קדם אליו שם כוז"ו שהוא גי'‬
‫ט"ל והוא הט"ל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים כמ"ש חז"ל‪:‬‬

‫ב‪.‬‬

‫ונלע"ד ששמעתי ממורי ז" ל שטוב לומר הקדיש הזה על מיתת אביו ואמו כל השנה כולה אפילו בשבתות ויו"ט‪ ,‬לפי שאין הטעם כפי מה‬
‫שחושבים המון העם שמועיל להציל נפש המת מדינא של גהינום לבד כי הנה עוד יש תועלת א'‪ ,‬והוא להכניסו לג"ע ולהעלותו ממדרגה למדרג'‬
‫וכפי זה גם בשבתות וי"ט יש לאמרו‪ .‬ואני ראיתי למורי ז"ל שהיה אומר קדיש בתרא בכל שנה ושנה ביום שמת בו אביו בג' תפילות והיה אומרו‬
‫בנוסח קדיש של בני ספרד כמו שנעתיקהו לקמן בע"ה לא כמנהג המוסתערבים המוספים בו דברים אחרים ע"ד מ"ש בהרמב"ם ז"ל‪.‬‬

‫‪( 11‬מדף כ"ה והלאה) והרוב הוא על פי הש"ס הראשונים הזוהר והאר"י ז"ל‪.‬‬
‫‪ 12‬ולכן‪ ,‬הרוצה להספיד אחרי י"ב חודשים‪ ,‬הרשות בידו‪.‬‬
‫‪ 13‬לשון ז"אב‪.‬‬
‫‪ 14‬והוא קיצור נמרץ משער הגלגולים ושאר ספרים קדושים האמיתיים‪.‬‬
‫‪ 15‬מכאן ואילך‪ ,‬לשון שער המצוות להאר"י הקדוש זיע"א‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫שער הנחמות ‪‬‬

‫ג‪.‬‬

‫ודע כי בשבת נמשכת תוספת הקדוש' כל היום מה שאין כן בחול שאין תוספת קדושה אלא בשעת תפלה לבד וזהו הטעם שאין תוספת' נשמה‬
‫רק בשבת בלבד‪ .‬אבל עם כל זאת ליראי ד' ולחושבי שמו יש להם איזה קצת הארת קדושה גם בימי החול בשעת התפלה‪ .‬גם יש חילוק אחר והוא‬
‫כי בשבת נמשכת תוספת קדוש' מעצמה כל מה שנעשה ע"י תפלתינו בימי החול ולכן יש תוספת נשמה בשבת‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫גם יש חילוק אחר והוא כי בשבת עולים כללות כל העולמות מה שאין כן בחול שאין עולים בעת התפלה רק בחינת נשמות לבד שעולים עם‬
‫השכינה להיות לה בסוד מים נוקבין כנודע‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫דע בענין תפלת החול שענין העלאתם צריכה להעשות על ידינו קודם התפלה אבל אחר שכבר קבלו השפע העליון אין אנו צריכין להורידן כי‬
‫מעצמם הם יורדין אחר עלינו לשבח‪:‬‬

‫ו‪.‬‬

‫בענין מה שנהגו האבלים לומר קדיש על מיתת אביהם ואמם בשנה ההיא טוב לאומרו אפילו בשבת ויו"ט ור"ח לפי שטעם הדבר הוא כדי‬
‫להעלות נפש המת בג"ע עצמו ממדרגה למדרגה ולכן נכון לאמרו אפילו בימים שאין בהם דינה של גהינום וכבר נתבאר לעיל זה ע"ש‪.‬‬

‫ז‪.‬‬

‫קדיש בתרא‪ .‬קדיש זה הוא בעולם העשיה ששם בחינת המיתה‪ ,‬כדי להעלות הנפשות ורוחות ונשמות‪ ,‬אשר שם בסוד מחיית המתים‪ ,‬ולכן‬
‫אומרים אותו היתומים שמת אביו או אמו‪ .‬וטוב לומר אותו כל אותה השנה‪ ,‬אפילו בשבתות וימים טובים‪ ,‬ובכל שנה ביום שמת בו אביו או אמו‪.‬‬
‫קיצור לרי"ץ‪ 16‬דנ"ט‪.‬‬

‫‪ 16‬רבי יעקב צמח זצ"ל‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫שער הנחמות ‪‬‬

‫סדר תקון הנפטרים‬
‫לרבי יהודה פתייה זצ"ל‪.‬‬

‫המציל את נפש המת מחיבוט הקבר‪ ,‬מדינה של גיהנום‪ ,‬מדיני קף הקלע ומגלגולים שונים‪.‬‬

‫הרי אנחנו לומדים לתיקון נפש ורוח ונשמה‪ ,‬הם ומלבושיהם‪ ,‬של הנפטר(ת) פב"פ‪ .‬שתהיה‬
‫מנוחתו(מנוחתה) כבוד בגן עדן‪.‬‬
‫נעם אֲדנָ י אֱלהֵ ינוּ ָעלֵ ינוּ‪ .‬ו ַּמעֲ ֵשה י ֵָדינוּ כּ ונְ נָה ָעלֵ ינוּ‪ .‬ו ַּמעֲ ֵשה י ֵָדינוּ כּ ונְ נֵהוּ‪:‬‬
‫יהי ַ‬
‫וִ ִ‬

‫ֲבותינוּ ְל ָפנ ָ‬
‫משה‬
‫ותם ַעל יַד ֶׁׁ‬
‫ית א ָ‬
‫ֲשר ִצ ִּו ָ‬
‫טרת הַ ּ ַס ִּמים ִ ּב ְז ַמן ֶׁׁש ֵּבית הַ ִּמ ְקדָּ ׁש ַקיָּם ַּכא ֶׁׁ‬
‫ֶׁיך אֶׁ ת ְק ֶׁ‬
‫אַ ּ ָתה הוּא יהוה אֱלהֵ ינוּ ֶׁׁש ִה ְק ִטירוּ א ֵ‬
‫תור ָת ְך‪:‬‬
‫נְ ִביאָ ְך ַּכ ָּכתוּב ְ ּב ָ‬
‫רוקחַ ‪.‬‬
‫רקח ַמעֲ ֵשה ֵ‬
‫טרת ַ‬
‫את ּה ְק ֶׁ‬
‫ית ָ‬
‫משה ַקח ְל ָך ַס ִּ ּמים נָ ָטף ו ְ ּׁשחֵ לֶׁ ת וְ חֶׁ ְל ְ ּבנָה ַס ִּמים ו ְּלבנָה ז ַָּכה‪ַּ .‬בד ְ ּבבַ ד י ְִהיֶׁה‪ :‬וְ ָע ִש ָ‬
‫אמר יהוה אֶ ל ֶ‬
‫ַוי ּ ֶ‬
‫קד ׁש ָק ָד ִ ׁשים ִּת ְהיֶׁה ָלכֶׁ ם‪:‬‬
‫ֲשר ִאוּ ֵָעד ְל ָך ָׁש ּ ָמה‪ֶׁ .‬‬
‫מועד א ֶׁׁ‬
‫ֵ‬
‫קד ׁש‪ :‬וְ ָׁשחַ ְק ּ ָת ִמ ּ ֶׁמ ּנָה הָ ֵדק וְ נָ ַת ּ ָתה ִמ ּ ֶׁמ ּנָה ִל ְפנֵי ָה ֵע ֻדת ְ ּבאהֶׁ ל‬
‫ְממֻ ָ ּלח ָטהור ֶׁ‬
‫יטיבו אֶׁ ת הַ ּנֵרת י ְַק ִט ֶׁיר ּנָה‪ :‬ו ְּבהַ עֲ לת אַ הֲ רן אֶׁ ת הַ ּנֵרת ֵּבין ָה ַע ְר ַּביִם‬
‫טרת ַס ִּמים‪ַּ .‬בבּ ֶׁקר ַּבבּ ֶׁקר ְ ּבהֵ ִ‬
‫וְ ֶׁנא ֱַמר וְ ִה ְק ִטיר ָע ָליו אַ הֲ רן ְק ֶׁ‬
‫דרתיכֶׁ ם‪:‬‬
‫טרת ּ ָת ִמיד ִל ְפנֵי יהוה ְל ֵ‬
‫י ְַק ִט ֶׁיר ָ ּנה‪ְ .‬ק ֶׁ‬
‫לש ֵמאות וְ ִ ׁש ִּ ׁשים ַוח ֲִמ ּ ָׁשה ְ ּכ ִמנְ יַן יְמות הַ חַ ּ ָמה ָמנֶׁה‬
‫לש ֵמאות וְ ִ ׁש ִּ ׁשים ו ְ ּׁשמונָ ה ָמנִ ים ָהיוּ בָ ּה‪ׁ ְ .‬ש ׁ‬
‫ּ ָתנו ּ ַר ָּבנָ ן ִּּפ ּטו ּם הַ ְּקט ֶרת ֵּּכיצַ ד‪ׁ ְ .‬ש ׁ‬
‫נוטל ֵמהֶׁ ם ְמלא חָ ְפנָיו ְ ּביום הַ ִ ּכ ּפו ִּרים‪.‬‬
‫לשה ָמנִ ים י ְֵת ִרים ֶׁׁש ּ ֵמהֶׁ ם ַמ ְכנִ יס כּ הֵ ן ָ ּגדול וְ ֵ‬
‫ְ ּבכָ ל יום‪ַ .‬מח ֲִציתו ַּבבּ ֶׁקר ו ַּמח ֲִציתו ָּב ֶׁע ֶׁרב‪ .‬ו ְ ּׁש ָׁ‬
‫ו ַּמחֲזִ ָירן ְל ַמ ְכ ּ ֶׁת ֶׁׁשת ְ ּב ֶׁע ֶׁרב יום הַ ִ ּכ ּפו ִּרים ְ ּכ ֵדי ְל ַקיֵּם ִמ ְצוַת דַּ ָ ּקה ִמן הַ דַּ ָ ּקה‪ .‬וְ אַ חַ ד ָע ָשר ַס ּ ָמנִ ים ָהיוּ בָ ּה‪ .‬וְ אֵ לּ וּ הֵ ן‪:‬‬
‫יעה‪( .‬ז) ִ ׁשבּ ולֶׁ ת נ ְֵרדְּ ‪( .‬ח)‬
‫(א) הַ ֳּ ּצ ִרי‪( .‬ב) וְ הַ ִּצ ּפ ֶׁורן‪( .‬ג) וְ הַ חֶׁ ְל ְ ּבנָ ה‪( .‬ד) וְ הַ ְ ּלבונָ ה‪ִ .‬מ ְ ׁש ַקל ִ ׁש ְב ִעים ִ ׁש ְב ִעים ָמנֶׁה‪( .‬ה) מור‪( .‬ו) ו ְּק ִצ ָ‬
‫לשה‪( .‬יא) ִק ָ ּנמון ִּת ְ ׁש ָעה‪ .‬בּ ִורית ַּכ ְר ִ ׁשינָא‬
‫וְ כַ ְרכּ ום‪ִ .‬מ ְ ׁש ַקל ִ ׁש ּ ָׁשה ָע ָשר ִ ׁש ּ ָׁשה ָע ָשר ָמנֶׁה‪( .‬ט) קושׁ ְט ְ ׁשנֵים ָע ָשר‪( .‬י) ִקלּ ו ָּפה ְ ׁש ָׁ‬
‫דומית ואין צריך לומר רובע‬
‫יסין ֵמ ִביא ח ֲַמר ִחיוָר ַע ִּתיק‪ֶׁ .‬מלַ ח ְס ִ‬
‫יסין ְס ִאין ְּת ָלת וְ ַק ִ ּבין ְּת ָל ָתא‪ .‬וְ ִאם לא ָמ ָצא יֵין ַק ְפ ִר ִ‬
‫ִּת ְ ׁש ָעה ַק ִ ּבין‪ .‬יין ַק ְפ ִר ִ‬
‫ביִּנ ָָתןִּהַ ַב ְב ִליִּאומֵ ר‪ַ :‬אף מכּ ּ ַפת ַה ּי ְַרדֵּּ ן ָּכל ֶשהיא‪.‬‬
‫הקב כי סתם רובע האמור במשנה ובברייתא הוא רובע הקב‪ .‬רובַ ע‪ .‬מַ עֲ ֶלה ָע ָשן ָּכל ֶשהוּא‪ִ .‬ר ִִּ‬
‫יתה‪ִּ:‬‬
‫ָבִּמ ָ‬
‫לִּסמֲּמָ נֶיהָ ִּחַ י ִ‬
‫תִּמ ָכ ַ‬
‫רִּאחַ ִ‬
‫םִּח ֵס ַ‬
‫ִּפ ָס ָלהִּ‪ִּ.‬וְ ִא ִ‬
‫ִּדבַ ׁש ְ‬
‫ןִּבה ְ‬
‫ִאםִּנ ַָת ָ‬
‫ַר ָבן ִ ׁ‬
‫יאל ִּאומֵ ר‪ַ :‬ה ֳּ ּצרי ֵּאינו ֶא ָ ּלא ְש ָרף ַהנּ וטֵּ ף מֵּ עֲ צֵּ י הַ ְ ּק ָטף‪ּ .‬בורית ּ ַכ ְרשינָ א ְל ָמה היא ָב ָאה ְּכ ֵּדי ְל ַש ּפות ָּב ּה אֶ ת‬
‫ִּג ְמ ִל ֵ‬
‫ִּבן ַ‬
‫ִּש ְמעון ֶ‬
‫ַה ּצ ּפ ֶורן ְּכ ֵּדי ֶש ְּתהֵּ א נָ ָאה‪ .‬יֵּין ַק ְפריסין ְל ָמה הוּא ָבא ְּכ ֵּדי ל ְשרות בּ ו ֶאת ַה ּצ ּפ ֶורן ְּכ ֵּדי ֶש ְּתהֵּ א ַע ּזָה‪ .‬וַ הֲ לא מֵּ י ַרגְ ַלים יָפין ָל ּה ֶא ָ ּלא‬
‫ֶש ֵּאין ַמ ְכניסין מֵּ י ַרגְ ַלים ַּב ּמ ְקדָּ ש מ ּ ְפנֵּי ַה ָּכבוד‪:‬‬
‫תניא רבי נתן אומר כו' תני בר קפרא כו' מפני שהקול יפה לבשמים הבי"ת של לבשמים בשבא ולא בקמץ כמנהג קצת בני אדם כי הנה בפי' ארז"ל בגמרא שהבל‬
‫הקול היוצא מפי האדם בשעה שכותש הבשמים במכתשת גורם שיהא ריחם נודף ומבושם‪.‬‬
‫ָאִּר ִביִּנ ָָתןִּאומֵ ר‪ְּ :‬כ ֶשהוּא שוחֵּ ק אומֵּ ר ָה ֵּדק הֵּ יטֵּ ב‪ .‬הֵּ יטֵּ ב ָה ֵּדק‪ .‬מ ּ ְפנֵּי ֶשהַ ּקול יָפֶ ה ַל ְ ּב ָשמים‪ּ .‬פ ְּט ָמה ַלחֲ צָ אין ְּכ ֵּש ָרה‪ְ .‬ל ָשליש‬
‫ַתְִּני ִ‬
‫יתה‪ָ :‬תנֵיִּבַ רִּ‬
‫ֶיה ַחיָּב מ ָ‬
‫יע לא ָשמַ ְענ ּו‪ָ .‬א ַמר רבּ י יְ הו ָּדה זֶה הַ ְּכ ָלל אם ְּכמדָּ ָת ּה ְּכ ֵּש ָרה ַלחֲ צָ אין‪ .‬וְ אם ח ּ ֵּסר ַא ַחת מ ָּכל ַס ּ ֲמ ָמנ ָ‬
‫ו ְּל ָרב ַ‬
‫נותן ָּב ּה ָק ְרטוב ֶשל דְּ בַ ש‬
‫רִּק ָפ ָרא אלּ ּו ָהיָה ֵּ‬
‫עודִּתנֵיִּבַ ַ‬
‫ָ‬
‫ַק ָפ ָרא‪ַ :‬א ַחת ְלש ּשים או ְלש ְבעים ָשנָ ה ָהיְ ָתה ָב ָאה ֶשל ש ַירים ַלחֲ צָ אין‪ .‬וְ‬
‫יח ּה‪ .‬וְ ָל ּ ָמה ֵּאין ְמ ָע ְרבין ָּב ּה דְּ בַ ש מ ּ ְפנֵּי ֶשהַ ּת ָורה ָא ְמ ָרה כּ י כל ְשאר וְ כָ ל דְּ בַ ש לא ַת ְקטיר ּו מ ּ ֶמנּ ּו‬
‫ֵּאין ָא ָדם יָכול ַלעֲ מוד מ ּ ְפנֵּי ֵּר ָ‬
‫א ּ ֶשה ַל‪‬יהוה‪:‬‬
‫כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה ליי וכאן יאמר ג' פסוקים יי צבאות עמנו כו' ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך ה' הושיעה כו' ובכל פעם שיאמר פטום‬
‫הקטורת צריך לומר אחריו ג' פסוקים אלו‪ ,‬ואח"כ יאמר וערבה לה' מנחת יהודה כו' ולא יאמר שום פסוק אחר כלל ולא שום תפלה כמו שנדפס בסדורים אחר עלינו‬

‫‪8‬‬

‫שער הנחמות ‪‬‬

‫לשבח וזה נוסחתה רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שמדת הדין מתוחה ואפילו בזמן שיהיה המגפה רחמנא ליצלן‪ ,‬לא יאמר אותה תפלה ולא שום פסוק אחר מאותם‬
‫שנהגו לומר אחר פטום הקטרת כגון ויאמר אליהם ישראל אביהם כו' וכיוצא‪.‬‬
‫יעה‪ .‬הַ ּ ֶמ ֶל ְך יַעֲ נֵּנ ּו ְביום ָק ְר ֵּאנ ּו‪:‬‬
‫יהוה ְצ ָבאות ע ּ ָמנ ּו‪ .‬מ ְש ַּגב ָלנ ּו אֱ להֵּ י יַעֲ קב ֶס ָלה‪ :‬יהוה ְצ ָבאות‪ַ .‬א ְש ֵּרי ָא ָדם ּבטֵּ ַח ָּב ְך‪ :‬יהוה הוש ָ‬
‫עולם ו ְּכ ָשנים ַק ְדמנ ּיות‪:‬‬
‫וְ ָע ְר ָבה ל‪‬יהוה מנְ ַחת יְ הו ָּדה וירו ָּש ָלים‪ .‬כּ ימֵּ י ָ‬
‫יהי‬
‫ו ִִ ִ‬
‫ו ַּמעֲ ֵשה‬

‫י ֵָדינוּ‬

‫אָ ָ ּנא‬

‫ְ ּבכחַ ‪.‬‬

‫ַק ֵּבל‬

‫ִר ּנַת‪.‬‬

‫נעם‬
‫ַ‬

‫אֱלהֵ ינוּ‬

‫אֲדנָי‬
‫ָעלֵ ינוּ‪.‬‬

‫כּ ונְ נָה‬

‫י ֵָדינוּ‬

‫ו ַּמעֲ ֵשה‬

‫ָעלֵ ינ ּו‪.‬‬
‫כּ ונְ נֵהוּ‪:‬‬

‫אמר ליהוה ַמ ְח ִסי ו ְּמצו ָּד ִתי‪ .‬אֱלהַ י אֶׁ ְב ַטח בּ ו‪ּ ִ :‬כי הוּא ַי ִ ּצ ְיל ָך ִמ ּ ַפח יָקו ּׁש ִמדֶּׁ בֶׁ ר הַ וּות‪:‬‬
‫ישב ְ ּב ֵּס ֶתר ֶע ְליון‪ּ ְ .‬בצֵ ל ַׁשדַּ י י ְִתלונָ ן‪ַ :‬‬
‫ֵּ‬
‫יומם‪ִ :‬מדֶּׁ בֶׁ ר ָּבאפֶׁ ל יַהֲ לך‪ְ.‬‬
‫ְ‬
‫ְ‬
‫ְ ּבאֶׁ ְב ָרתו י ֶָׁסך לָ ך וְ ַתחַ ת ְ ּכנָ ָפיו ּ ֶׁת ְח ֶׁסה‪ִ .‬צ ָ ּנה וְ סחֵ ָרה א ֲִמ ּתו‪ :‬לא ִת ָירא ִמ ּ ַפחַ ד ָל ְי ָלה‪ֵ .‬מחֵ ץ יָעוּף ָ‬
‫יך לא ִי ָ ּג ׁש‪ַ :‬רק ְ ּב ֵעינ ָ‬
‫ימינ ֶָׁך‪ .‬אֵ לֶׁ ָ‬
‫ֶׁיך ַת ִ ּביט‪ .‬וְ ִ ׁש ֻּל ַמת ְר ָׁש ִעים ִּת ְראֶׁ ה‪ִּ :‬כי אַ ּ ָתה‬
‫ִמ ֶׁ ּק ֶׁטב י ָׁשוּד צָ הֳּ ָריִם‪ :‬י ִּפל ִמ ִ ּצדְּ ָך אֶׁ לֶׁ ף ו ְּרבָ בָ ה ִמ ִ‬
‫יך ָר ָעה‪ .‬וְ נֶׁגַ ע לא י ְִק ַרב ְ ּבאָ הֳּ לֶׁ ָך‪ִּ :‬כי ַמ ְלאָ כָ יו יְצַ וֶּׁה ָ ּל ְך‪ִ .‬ל ְ ׁש ָמ ְר ָך ְ ּבכָ ל דְּ ָרכֶׁ ָ‬
‫יהוה ַמ ְח ִסי‪ֶׁ .‬ע ְליון ַש ְמ ּ ָת ְמעונ ֶָׁך‪ :‬לא ְתאֻ ּנֶׁה אֵ לֶׁ ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫ִשאוּנְ ָך‪ֶׁ ּ .‬פן ִּתגּף ָּבאֶׁ בֶׁ ן ַרגְ לֶׁ ָך‪ַ :‬על ַׁשחַ ל וָפֶׁ ֶׁתן ִּת ְד ְ‬
‫ֲש ְ ּגבֵ הוּ ִּכי י ַָדע‬
‫רך‪ִּ .‬ת ְרמס ְּכ ִפיר וְ ַת ִ ּנין‪ּ ִ :‬כי ִבי ָח ַׁשק ָוא ֲַפ ְ ּל ֵטהוּ‪ .‬א ַ‬
‫ַעל ּ ַכ ּ ַפיִם י ּ ָ‬
‫ְ‬
‫ְ‬
‫יעהוּ‪.‬‬
‫ארך י ִָמים אַ ְש ִ ּב ֵ‬
‫ישו ָּע ִתי‪ֶׁ :‬‬
‫יעהוּ‪ .‬וְ אַ ְראֵ הוּ ִ ּב ׁ‬
‫ארך י ִָמים אַ ְש ִ ּב ֵ‬
‫נכי ְב ָצ ָרה‪ .‬אֲחַ ְ ּלצֵ הוּ ַואֲכַ ְ ּב ֵדהוּ‪ֶׁ :‬‬
‫ְ ׁש ִמי‪ :‬י ְִק ָראֵ נִ י וְ אֶׁ עֱ נֵהוּ ִע ּמו אָ ִ‬
‫ישו ָּע ִתי‪:‬‬
‫וְ אַ ְראֵ הוּ ִ ּב ׁ‬

‫נָ א‬

‫גִ בּ ור‪.‬‬

‫ְ ּגדוּלַ ת‬
‫ַע ּ ֶׁמ ָך‪,‬‬
‫דּ ְור ֵׁשי‬

‫ָּב ְרכֵ ם‬

‫ַטהֲ ֵרם‪.‬‬

‫ַרחֲ ֵמי‬

‫חָ ִסין‬

‫דוש‪.‬‬
‫ָק ׁ‬

‫י ִָחיד‬

‫ֵּגאֶׁ ה‪.‬‬

‫ְ ּברוב‬
‫ְל ַע ְּמ ָך‬

‫ַק ֵּבל‪.‬‬

‫ו ְ ּׁש ַמע‬

‫ַׁשוְ ָע ֵתנוּ‬

‫י ְִּמינ ֶָך‪.‬‬
‫ַש ְ ּגבֵ נוּ‪.‬‬
‫יִחו ֶּׁד ָך‪.‬‬
‫ִצ ְד ָק ֶׁת ָך‪.‬‬
‫טו ְּב ָך‪.‬‬
‫ְּפנֵה‪.‬‬
‫צַ עֲ ָק ֵתנוּ‪.‬‬

‫ּ ַת ִּּתיר‬
‫ַטהֲ ֵרנוּ‬
‫ְ ּכבָ בַ ת‬
‫ּ ָת ִמיד‬
‫ַנהֵ ל‬

‫ְצרו ָּרה‪:‬‬
‫נורא‪:‬‬
‫ָ‬
‫ָׁש ְמ ֵרם‪:‬‬
‫ָ ּג ְמלֵ ם‪:‬‬
‫עֲ ָד ֶׁת ָך‪:‬‬

‫זוכ ֵרי‬
‫ְ‬

‫ְק ֻד ּ ָׁש ֶׁת ָך‪:‬‬

‫יוד ַע‬
‫ֵ‬

‫ּ ַתעֲ לוּמות‪:‬‬

‫ואח"כ תאמר בשכמל"ו בלחש (שע"הכ שחרית דרוש ג')‬

‫עולם ו ֶָׁעד‪:‬‬
‫ָּברו ְּך‪ֵׁ ,‬שם ְּכבוד ַמ ְלכוּתו‪ְ ,‬ל ָ‬

‫פתח אליהו ואמר‪ ,‬רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן‪ ,‬אנת הוא עלאה על כל עלאין‪ ,‬סתימא על כל סתימין‪ ,‬לית מחשבה תפיסא בך כלל‪ ,‬אנת הוא‬
‫דאפקת עשר תקונין‪ ,‬וקרינן לון עשר ספירן‪ ,‬לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין‪ ,‬ועלמין דאתגליין‪ ,‬ובהון אתכסיאת (נ"א אתכסייא) מבני נשא‪,‬‬
‫ואנת הוא דקשיר לון‪ ,‬ומייחד לון‪ ,‬ובגין דאנת מלגאו‪ ,‬כל מאן דאפריש חד מן חבריה מאלין עשר‪ ,‬אתחשיב ליה כאלו אפריש בך‪:‬‬
‫ואלין עשר ספירן אינון אזלין כסדרן‪ ,‬חד אריך‪ ,‬וחד קצר‪ ,‬וחד בינוני‪ ,‬ואנת הוא דאנהיג לון‪ ,‬ולית מאן דאנהיג לך‪ ,‬לא לעילא ולא לתתא ולא מכל סטרא‪,‬‬
‫לבושין תקינת לון‪ ,‬דמנייהו פרחין נשמתין לבני (נ"א דבני) נשא‪ ,‬וכמה גופין תקינת לון‪ ,‬דאתקריאו גופא לגבי לבושין דמכסיין עליהון‪ ,‬ואתקריאו‬
‫בתקונא דא‪ ,‬חסד דרועא ימינא‪ ,‬גבורה דרועא שמאלא‪ ,‬תפארת גופא‪ ,‬נצח והוד תרין שוקין‪ ,‬ויסוד סיומא דגופא אות ברית קדש‪ ,‬מלכות פה תורה‬
‫שבעל פה קרינן לה‪ :‬חכמה מוחא איהו מחשבה מלגאו‪ ,‬בינה לבא ובה הלב מבין‪ ,‬ועל אלין תרין כתיב הנסתרות לה' אלקינ"ו‪ ,‬כתר עליון איהו כתר‬
‫מלכות‪ ,‬ועליה אתמר מגיד מראשית אחרית‪ ,‬ואיהו קרקפתא דתפלי‪( ,‬נ"א קרקפתא דלא מנח תפלי)‪ ,‬מלגאו איהו יו"ד ק"א וא"ו ק"א‪ ,‬דאיהו ארח‬
‫אצילות‪ ,‬איהו שקיו דאילנא בדרועוי וענפוי (נ"א ואנפוי)‪ ,‬כמיא דאשקי לאילנא‪ ,‬ואתרבי בההוא שקיו‪:‬‬
‫רבון העולמים‪ ,‬אנת הוא עלת העלות‪ ,‬סבת הסבות‪ ,‬דאשקי לאילנא בההוא נביעו‪ ,‬וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא‪ ,‬דאיהו חיים לגופא‪ ,‬ובך לית דמיון‬
‫ולית דיוקנא מכל מה דלגאו ולבר‪ ,‬ובראת שמיא וארעא‪ ,‬ואפקת מנהון שמשא וסיהרא וכוכביא ומזלי‪ ,‬ובארעא אילנין ודשאין וגנתא דעדן (ועשבין)‬
‫וחיוון ועופין ונונין ובני נשא‪ ,‬לאשתמודעא בהון עלאין‪ ,‬ואיך יתנהגון בהון עלאין ותתאין‪ ,‬ואיך אשתמודעאן מעלאי מתתאי‪ ,‬ולית דידע בך כלל ובר מנך‬
‫לית יחידא (ס"א יחודא) בעלאי ותתאי‪ ,‬ואנת אשתמודע אדון על כלא‪ ,‬וכל ספירן כל חד אית ליה שם ידיע‪ ,‬ובהון אתקריאו מלאכיא‪ ,‬ואנת לית לך שם‬
‫ידיע‪ ,‬דאנת הוא ממלא כל שמהן‪ ,‬ואנת הוא שלימו דכלהו‪ ,‬וכד אנת תסתלק מינהון‪ ,‬אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא‪:‬‬
‫אנת חכים ולאו בחכמה ידיעא‪ ,‬אנת הוא מבין ולא מבינה ידיעא‪ ,‬לית לך אתר ידיעא אלא לאשתמודעא תוקפך וחילך לבני נשא‪ ,‬ולאחזאה לון איך‬
‫אתנהיג עלמא בדינא וברחמי‪ ,‬דאינון צדק ומשפט‪ ,‬כפום עובדיהון דבני נשא‪ ,‬דין איהו גבורה‪ ,‬משפט עמודא דאמצעיתא‪ ,‬צדק מלכותא קדישא‪ ,‬מאזני‬
‫צדק תרין סמכי קשוט‪ ,‬הין צדק אות ברית‪ ,‬כלא לאחזאה איך אתנהיג עלמא‪ ,‬אבל לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין‪ ,‬ולאו משפט ידיעא דאיהו רחמי‪,‬‬
‫ולאו מכל אלין מדות כלל‪:‬‬
‫‪9‬‬

‫שער הנחמות ‪‬‬

‫קום רבי שמעון ויתחדשון מלין על ידך‪ ,‬דהא רשותא אית לך (נ"א אתיהב לך) לגלאה רזין טמירין על ידך‪ ,‬מה דלא אתיהב רשו לגלאה לשום בר נש עד‬
‫כען‪ ,‬קם רבי שמעון פתח ואמר‪ ,‬לך ה' הגדולה והגבורה וכו'‪ ,‬עלאין שמעו אינון דמיכין דחברון‪ ,‬ורעיא מהימנא אתערו משנתכון‪ ,‬הקיצו ורננו שוכני עפר‪,‬‬
‫אלין אינון צדיקיא דאינון מסטרא דההוא דאתמר בה אני ישנה ולבי ער‪ ,‬ולאו אינון מתים‪ ,‬ובגין דא אתמר בהון הקיצו ורננו וכו'‪ ,‬רעיא מהימנא‪ ,‬אנת‬
‫ואבהן הקיצו ורננו לאתערותא דשכינתא‪ ,‬דאיהי ישנה בגלותא‪ ,‬דעד כען צדיקיא כלהו דמיכין ושינתא בחוריהן‪:‬‬
‫מיד יהיבת שכינתא (נ"א אתערון) תלת קלין לגבי רעיא מהימנא‪ ,‬ויימא ליה קום רעיא מהימנא‪ ,‬דהא עלך אתמר קול דודי דופק לגבאי בארבע אתוון‬
‫דיליה‪ ,‬ויימא בהון‪ ,‬פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי‪ ,‬דהא תם עונך בת ציון‪ ,‬לא יוסיף להגלותך‪ :‬שראשי נמלא טל‪ ,‬מאי נמלא טל‪ ,‬אלא אמר קודשא‬
‫בריך הוא‪ ,‬אנת חשיבת דמיומא דאתחרב בי מקדשא דעאלנא בביתא דילי‪ ,‬ועאלנא בישובא‪ ,‬לאו הכי‪ ,‬דלא אעלנא כל זמנא דאנת בגלותא‪ ,‬הרי לך‬
‫סימנא שראשי נמלא טל‪ ,‬ה"א שכינתא בגלותא‪ ,‬שלימו דילה וחיים דילה איהו ט"ל‪ ,‬ודא איהו יו"ד ה"א וא"ו‪ ,‬וה"א איהי שכינתא דלא מחושבן ט"ל‪,‬‬
‫אלא יו"ד ק"א וא"ו‪ ,‬דסליקו אתוון לחשבן ט"ל‪ ,‬דאיהו מליא לשכינתא מנביעו דכל מקורין עלאין‪ ,‬מיד קם רעיא מהימנא‪ ,‬ואבהן קדישין עמיה‪ ,‬עד כאן‬
‫רזא דיחודא‪ .‬ברוך ה' לעולם אמן ואמן‪.‬‬

‫יהי רצון מלפניך ה׳ אר"א אב הרחמים והסליחות המרחם על כל העולמות• שתרחם על עמך ישראל ועל כל נפשות רוחות‬
‫ונשמות הרשעים הנדונים בגיהנם והמגולגלים בדומם ובצומח ובחי בלתי מדבר ובחי מדבר‪ .‬ועל כל נפשות רוחות ונשמות הערטלאין‬
‫המשוטטים בעולם והולכים מדחי אל דחי ביד מלאכי חבלה ונקלעים בכף הקלע ‪ .‬ובכללם תרחם על נפש ורוח ונשמה של (פ״בפ‬
‫(‪.‬אל מלא רחמים יהמו נא רחמיך עליהם ‪ .‬והקל את העונש המוטל עליהם ‪ .‬כי אתה הוא בעל הרחמים והסליחות‪ -‬ואף על פי‬
‫שחטאו ועוו ופשעו לפניך ופגמו בעולמות העליונים‪ ,‬ובשורשי נפשם רוחם ונשמתם‪ .‬הלוא אין מעצור לפניך לתקן פגם שלהם‪ .‬ברחמיך‬
‫הרבים ובחסדיך הפשוטים‪ .‬ותמחוק את שטרי חובם מעליהם ותשליך במצולות ים כל חטאתם‪.‬‬
‫יהי רצון מלפניך ה' או״א שתקבל ברחמים וברצון את תפילתנו שאנחנו מתפללים לפניך על נפש ורוח ונשמה של (עבדך) (אמתך)‬
‫פב״פ ‪ .‬אנא אב הרחמים והסליחות סלח נא לחטאתו ולעוונו ומחה והעבר את כל פשעיו מנגד עיניך כגודל חסדיך ‪ .‬ואעפ״י שיש‬
‫עדיין עליו דין וחשבון להיות מחוייב להיענש בעונשים קלים או חמורים ‪ .‬הלא לך ה׳ החסד לתת עליו חסד של חנם ותקרע את‬
‫רוע גזר דינו מעליו‪ .‬ויעלה ויבוא ויגיע ויראה וירצה לפניך שיח שפחותינו לזכור בזכרון טוב את כל המצות והזכיות והמעשים‬
‫טובים שעשה פב״פ בהיותו בחיים ולצרפם עם תפילתנו שאנחנו מתפללים לפניך להמשיך ולהשפיע חסד וחמלה וחנינה לנפשו‬
‫ורוחו ונשמתו להושיעם ולהרגיעם מכל מחבלים ומשתיתים ומקטרגים הממונים עליו לדונו‪ ,‬כפי העונשים אשר הושתו עליו ולא‬
‫יזכרו לו עוד חטאתיו ועוונותיו ופשעיו אשר חטא ופשע לפניך ‪ .‬ושא נא לחטאים ולעונות ולפשעים שעשה הן על ידי עצמו והן‬
‫שגרם לאחרים לחטוא ‪ .‬ותתקן לו חלוק ומלבוש להתלבש ולהתכסות בו נפשו רוחו ונשמתו ולא יהיה עוד עירום ועריה ‪.‬ויהיה לו‬
‫מנוחה ושלוה והשקט יבוא שלום ינוחו על משכבותם לאור באור פני מלך עולם ‪ .‬ותהיה מנוחתוכבוד בעולם העליון עם הצדיקים‬
‫והחסידים שבגן עדן ‪ .‬ותהיה חשובה ורצויה ומקובלת לפניך תפילתנו כריח קטורת הסמים הנקטר בהיכלך על מזבח הזהב‬
‫ומלפניך מלכינו ריקם אל תשיבנו ‪ .‬חנינו מלכינו וענינו למען שמך הקדוש (יכוין בשם אראריתא הרמוז בר״ת אנא רחמיך את‬
‫רוגזך יכבושו תעביר אשמותינו)‪ .‬כי אל שומע תפילות ותחנונים אתה ‪ .‬ויגילו רחמיך על מדותיך בזכרינו לפניך י"ג מדות הכתובים‬
‫על ידי משה עבדך כאמור וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה׳ ‪ .‬ויעבור ה׳ על פניו וכו׳ ‪.‬ושמע את תפילתנו כי אתה‬
‫שומע תפלת כל פה ‪ .‬ברוך שומע תפלת עמו ישראל ברחמים‪.‬‬
‫וטוב גם לקרוא את תיקון הכללי‪ ,‬ולפני ידליק נר ויאמר ‪:‬‬
‫והוא רחום יכפר עוון בזאת ההנאה שאנו נהנים על אודות פלוני(ת) בן (בת) פלוני (ת)‪ .‬חטאתו תכופר ונפשו בטוב תלין ותנוח עם גורל הצדיקים‪ .‬ורוחו‬
‫תרגיע עם חלק הטובים‪ ,‬בטוב המטיבים היורשים בעדו‪ .‬אמן‪.‬‬

‫ענייני ברכת כהנים ‪.‬‬
‫א‪.‬‬

‫אין‪ 17‬קטן נושא כפיו כלל‪ ,‬הוא ע"פ רש"י הרי"ף והרמב"ם‪ .‬וכל הגאונים שווים בדין זה‪ ,‬ולא שומעים לאחרונים שפירשו לעצמם (דין חדש‪ .‬זא"ב)‪,‬‬
‫והיא המסורת איש מפי איש מסכים עם הראשונים‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫אחרי שיענו הקהל "אמן" על ברכת "הטוב שמך" וכו'‪ ,‬אם יש שני כהנים או יותר קורא להם הש"צ‪" :‬כהנים"‪ ,‬ואחד מן הקהל עונה ‪ :‬עם קדושיך‬
‫כאמור‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫עדיף ששמש בית הכנסת יקריא את הכהן‪ ,‬ולא החזן או הכהן שעלה לבימה‪.18‬‬

‫ד‪.‬‬

‫אם הכהן הוא החזן‪ ,‬ואין כהן אחר בקהל‪ ,‬מותר לו לעקור רגליו ולישא את כפיו‪ .‬מוהרש"ו בחש"י‪ .‬ס' קמ"א ס' ג'‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫אם הכהן אבל‪ ,‬ואין כהן אחר בציבור‪ ,‬מותר לו לישא כפיו ולעלות לתורה‪ .‬אבל לא ראיתי שנוהגים כן‪ .‬מוהרש"ו בחש"י קמ"א ס' ה'‪.‬‬

‫‪ 17‬שו"ת הרמ"ע ס' צ"ה‪.‬‬
‫‪ 18‬שו"ת הרמ"ע ס' צ"ה‪.‬‬

‫‪01‬‬

‫שער הנחמות ‪‬‬

‫ֲשר ִקדְּ ָׁשנוּ ִ ּב ְק ֻד ּ ָׁשתו ֶׁׁשל אַ הֲ רן וְ ִצוָּנוּ ְלבָ ֵר ְך אֶׁ ת ַע ּמו י ְִש ָראֵ ל ְ ּבאַ הֲ בָ ה‪:‬‬
‫עולם‪ ,‬א ֶׁׁ‬
‫ָּברו ְּך אַ ּ ָתה יהוה‪ ,‬אֱלהֵ ינוּ ֶׁמלֶׁ ְך הָ ָ‬
‫ומקרא הש"ץ – כוונת הפירוש ממוהר"ר אברהם אזולאי זצוק"ל בעל חסד לאברהם‪.‬‬

‫א‪.‬‬

‫מתחילים הכהנים לבד לומר יברכך‪ ,‬ואז מקריא אותם החזן שאר תיבות‪ .‬מוהרש"ו בחש"י‪ ,‬קמ"א ס' ב'‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫הרמ"ע מפאנו חושש לאלו שאומרים פסוקים בין תיבה לתיבה (בגבולין)‪ .‬כך שהפסוקים שנתקנו לציבור בברכת כהנים‪ ,‬חלים רק במקדש‪ ,‬לכבוד‬
‫השם הנורא‪( .‬חש"י)‪.‬‬

‫ִש ְמ ֶׁר ָך שה' יתן בנים לישראל שהיא השמירה מלהימחות מן העולם ובנים נשמרים מכל רע‪:‬‬
‫יְבָ ֶׁר ְכ ָך יהוה שהאל יתברך ישפיע חכמה על כל ישראל וְ י ְ ׁ‬
‫יָאֵ ר יהוה שהשם ית' יוסיף חיים טובים של בריאות לישראל ּ ָפנָ יו אֵ לֶׁ ָ‬
‫יך וִ יחֻ ּנ ּ ֶָׁך שה' ית' יברך את ישראל בנשיאות חן ‪:‬‬
‫ִשא יהוה ּ ָפנָ יו אֵ לֶׁ ָ‬
‫ָשם ְל ָך ָׁשלום שהאל ית' יברך לישראל בברכת שלום כמשמעו‪:‬‬
‫יך שהאל ית' יברך את ישראל בעושר ובממשלה וְ י ֵ‬
‫י ָּ‬
‫נמצא שפשוט שאומרים פסוק ושמו את שמי‪ .‬וכן פסק הרמב"ם (פט"ו)‪ ,‬וכך כתב הרוקח בהג"ה‪ .‬אבל בעל הלבושים ז"ל כתב וזה לשונו‪ :‬כיון שהש"צ‬
‫אינו אומר אלא בלשון בקשה‪ ,‬אינו אומר ושמו את שמי‪ .‬ע"ש‪( .‬מוהרש"ו בחש"י)‪.‬‬

‫וְ ָשמוּ‬

‫אֶׁ ת‬

‫ְ ׁש ִמי‬

‫ַעל‬

‫ְ ּבנֵי‬

‫י ְִש ָראֵ ל‬

‫יתגדל ויתקדש י"א אותיות כנגד שם ה"ו שהוא רבא‪.‬‬
‫ואלו הי"א אותיות כנגד י"א אותיות בעולם התמורה‪ ,‬להכניע הקליפות‪.‬‬

‫ַואֲנִ י‬

‫אֲבָ ְרכֵ ם‪:‬‬

‫‪19‬‬

‫יה‪ .‬וְ י ְַמ ִל ְ‬
‫יך ַמ ְלכו ֵּת ּ‬
‫ﬤ ְרעו ֵּת ּ‬
‫יה‪ .‬וְ י ְַצ ַמח‬
‫העונהרא ִ‬
‫י ְִת ַ ּגדַּ ל (י) וְ י ְִת ַקדַּ ׁש (ה) ְ ׁש ֵמי ּה (ו) ַר ָּבא (ה)‪ּ ְ :‬ב ָע ְל ָמא דִּואםי ְב ָ‬
‫מסיים לומר‬
‫דאמירןית י ְִש ָראֵ ל ַּבעֲ גָ לָ א ו ִּבזְ ַמן ָק ִריב וְ ִא ְמרוּ‬
‫ּ ֻפ ְר ָקנ ּ‬
‫יומיכון ו ְּבחַ יי ְדעדכל ֵּב‬
‫ֵיה‪ .‬וִ ָיק ֵרב ְמ ִ ׁשיחֵ ּה‪ּ ְ :‬בחַ ייכון ו ְּב ֵ‬
‫בעלמא‬
‫ְ‬
‫שיאמראהחזן(פירוש‪ :‬שם ו"ה ושם הוי"ה שלם )‪ְ .‬מבָ ַרך ְל ָעלַ ם‬
‫קודםב‬
‫אָ ֵמן‪ :‬אָ ֵמן יְהֵ א (יהיה ה' אחד ושמו אחד) ְ ׁש ֵמי ּה (שמ י"ה) ַר ָּ‬
‫שמיוְ"ההי‪ְִ ,‬תנַ ּ ֵשא‪ .‬וְ י ְִתהַ דָּ ר‪ .‬וְ י ְִת ַע ֶּׁלה‪ .‬וְ י ְִתהַ ָ ּלל ְ ׁש ֵמ ּ‬
‫יה‬
‫רומם‪.‬‬
‫ִש ּ ַת ַּבח‪ .‬וְ י ְִת ּ ָפאַ ר‪ .‬וְ י ְִת ַ‬
‫וּ ְל ָע ְל ֵמי ָע ְל ַמיָּא י ְִת ָּב ַר ְך וְ י ְ ׁ‬
‫דקב‬
‫צריך לענות‬
‫דְּ ֻק ְד ָׁשא ְ ּב ִר ְ‬
‫ש" ְ ּאבחָ ָתא וְ נֶׁחָ ָמ ָתא‪ .‬דַּ א ֲִמ ָירן ְ ּב ָע ְל ָמא וְ ִא ְמרוּ‬
‫ת ְ ׁפ‬
‫יך הוּא‪ְ :‬ל ֵע ָ ּ‬
‫ילא ִמ ָּכל ִ ּב ְרכָ ָתא‪ׁ ִ .‬ש ָיר ָתא‪ .‬כאן ִּ‬
‫אמן באופן‬
‫שיהיו‬
‫אמנים‪:‬ה הוְ' נֶׁחָ ָמה וְ ֵׁשיזָבָ א ו ְּרפוּאָ ה וּגְ אֻ ָ ּלה ו ְּס ִליחָ ה‬
‫ּע‬
‫ישו ָ‬
‫אָ ֵמן‪ :‬יְהֵ א ְ ׁשלָ ָמא ַר ָּבא ִמן ְ ׁש ַמיָּא‪ .‬חַ יים וְ ָשבָ ע וִ ׁ‬
‫רומיו‪ .‬הוּא ְ ּב ַרח ֲָמיו‬
‫עושה ָׁשלום ִ ּב ְמ ָ‬
‫ֶׁ‬
‫צלָ ה‪ .‬לָ נוּ ו ְּלכָ ל ַע ּמו י ְִש ָראֵ ל וְ ִא ְמרוּ אָ ֵמן‪:‬‬
‫וְ כַ ּ ָפ ָרה וְ ֵריוַח וְ הַ ָ ּ‬
‫יַעֲ ֶׁשה ָׁשלום ָעלֵ ינוּ‪ .‬וְ ַעל ָּכל ַע ּמו י ְִש ָראֵ ל וְ ִא ְמרוּ אָ ֵמן‪:‬‬
‫‪1‬‬

‫המרחם הוא ירחם על נפש רוח ונשמה של פב"פ‬

‫השכבה‬

‫ונפשו בטוב תלין ותנוח עם גורל הצדיקים‪ .‬ורוחו תרגיע עם חלק הטובים‪ ,‬בטוב המטיבים היורשים בעדו‪ .‬אמן‪.‬‬

‫‪ 19‬כנפי יונה ח"א פס"ח‪.‬‬

‫‪00‬‬

‫שמיה רבא‬

‫שבע‬
‫הם‬
‫אותיות כנגד ז'‬
‫היכלות‬
‫דקדושה אשר‬
‫שם תתעלה‬
‫הקדושה‬
‫שבי"א קליפות‬
‫כנזכר בתחלת‬
‫‪1‬‬
‫הכללים‪.‬‬

‫ָא ֵמן‬
‫ׁ ְֵמיה‬
‫ש‬

‫י ְֵהא‬

‫והיא בחי' הג'‬
‫מילוי‬
‫של‬
‫המילוי ולכן‬
‫צריך לחזור‬
‫ולענות אמן‬
‫פ"ג וג' אמנים‬
‫אלו הם זולת‬
‫אמן‪ 1‬יש"ר כו'‪.‬‬
‫רַבא לכוון‬
‫למחות את זכר‬
‫עמלק מתחת‬
‫השמים‪ ,‬ושם‬
‫קב"ה וכסא‬
‫מלכותו יהיה‬
‫שלם בבחינת‬
‫כי יד על כס‬
‫י"ה (הז"אב)‬


Aperçu du document שער הנחמות.pdf - page 1/11

 
שער הנחמות.pdf - page 2/11
שער הנחמות.pdf - page 3/11
שער הנחמות.pdf - page 4/11
שער הנחמות.pdf - page 5/11
שער הנחמות.pdf - page 6/11
 




Télécharger le fichier (PDF)




Sur le même sujet..





Ce fichier a été mis en ligne par un utilisateur du site. Identifiant unique du document: 00386489.
⚠️  Signaler un contenu illicite
Pour plus d'informations sur notre politique de lutte contre la diffusion illicite de contenus protégés par droit d'auteur, consultez notre page dédiée.