לבי לבי .pdf


À propos / Télécharger Aperçu
Nom original: לבי לבי.pdf
Titre: תפילת ליל שבת
Auteur: שעלי תורה

Ce document au format PDF 1.5 a été généré par Microsoft® Office Word 2007, et a été envoyé sur fichier-pdf.fr le 16/12/2015 à 13:58, depuis l'adresse IP 85.130.x.x. La présente page de téléchargement du fichier a été vue 535 fois.
Taille du document: 511 Ko (16 pages).
Confidentialité: fichier public


Aperçu du document


‫לעשות נחת רוח ליוצרנו ולבוראנו ולהקים שכינתא מעפרא ולקרב משיחיה‬

‫קונטריס‬

‫לבי לבי‬
‫''לכן שמח לבי ויגל כבודי''‬

‫על לשונות‬

‫האר"י ז"ל זיע"א‬
‫רבי יצחק לוריא האשכנזי‬
‫משיח בן יוסף בדורו‬

‫ולרגל יום מזלו השלישי להולדתו ביום ו' באדר א'‬
‫הפעוט הצדיק והתם‬

‫בני היקר אלקנה בצלאל‬

‫שיח'‬

‫יגדיל תורה ויאדיר ויעשה נחת רוח ליוצרנו ולבוראנו‬

‫ו' אדר א' תשע"ד‬

‫קונטריס‬

‫לבי לבי‬
‫''לכן שמח לבי ויגל כבודי''‬

‫על לשונות‬

‫האר"י ז"ל זיע"א‬
‫רבי יצחק לוריא האשכנזי‬
‫משיח בן יוסף בדורו‬

‫ולרגל יום מזלו השלישי להולדתו ביום ו' באדר א'‬
‫הפעוט הצדיק והתם‬

‫בני היקר אלקנה בצלאל‬

‫שיח'‬

‫יגדיל תורה ויאדיר ויעשה נחת רוח ליוצרנו ולבוראנו‬

‫ו' אדר א' תשע"ד‬

‫‪2‬‬

‫מה אומר ומה אצטדק‪ ,‬מכח האחיזות ורדיפות עקבתיה דמשיחא‪ ,‬לא‬
‫הצלחתי להוציא ספרים יותר משמעותיים‪ ,‬ואין אני תולה את זאת אלא‬
‫בעוונ"הר‪ ,‬ה' יכפר‪.‬‬
‫א'ברהם בן מכלוף זית'ון‬

‫© כל הזכויות שמורות‬
‫למחבר אברהם בן מכלוף‬
‫זיתון‬
‫‪0(00 972)524282500‬‬

‫‪3‬‬

‫להצלחת הרב יוסף אפרגן וכל חכמי הכולל נ"י‬
‫ובפרט חכם דניאל צעירי יצ"ו‬
‫הם וכל הקרוב אליהם‬
‫ה' ישלם כל משאלות לבם לטובה להצלחה ולהצלה‪ .‬אמן‬

‫‪4‬‬

‫עטיפת טלית‬
‫קטן חייב לברך בציצית ועוד (לולב וכו'‪ )...‬כי עתיד להיכנס‬
‫בכלל ישראל בגדולתו‪ ( .‬הגהות הלבוש מוהרש"ו בחש"י)‬

‫כריכות הציציות‪:‬‬
‫גם ראיתי למורי ז"ל שבציצית קטן היה עושה שני‬
‫א‪.‬‬
‫נקבים סמוכים זל"ז כעין נקו' צירי בכל כנף מד' כנפות‬
‫הטלית והיה מוציא חוטי הציצית דרך שני הנקבים ההם‬
‫באופן שיהיו שני קצוות חוטי הציציו' מתגלי' בצד א'‬
‫החיצון וסברא זו הביאה בספר האגור אבל מורי ז"ל לא‬
‫היה עושה כן אלא בציצית קטן ולא בגדול ‪( .‬א"ש לא‬
‫ראיתי לאבא מארי ז"ל [מוהרח"ו] עושה כן אפ ילו בציצית‬
‫קטן ולכן גם אנכי לא נהגתי לעשות כן)‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫שנוי בין טלית קטן לגדול ‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫כי טלית גדול צריך שתמיד יהיה ראשו מעוטף בו‬
‫כי זהו תכלית הטלית הגדול שהוא לעטף בו את הראש‪.‬‬
‫אמנם טלית קטן הוא מעטף את הגוף ולא את‬
‫‪‬‬
‫הראש‪ .‬עולת תמיד‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫‪‬‬

‫אולי הוא מנהג האר"י ז"ל‬
‫ע"פ הפשט‪ ,‬ואינו שייך לגלוי‬
‫אליהו הנביא‪ ,‬והכי משמע‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬כבר מובא בסידור חמדת‬
‫ישראל לרבי שמואל וויטאל‬
‫כת"י‪ ,‬שאביו מוהרח"ו לא היה‬
‫מקפיד לסדר י"ב לחמים‬
‫לסעודות שבת כמנהג רבו האר"י‬
‫ז"ל‪ .‬אמנם‪ ,‬כך גם תפש רבינו‬
‫הריב"ש טוב זיע"א ‪ ,‬לנקוב ב'‬
‫נקובים בטלית קטן כדעת האגור‬
‫והאר"י הקדוש‪ .‬עיין אמרי פנחס‬
‫ש"ג אות י'‪.‬‬

‫ליבוש הטלית‪:‬‬
‫גם הטלית קטן היה לובשו למטה משאר מלבושיו‬
‫א‪.‬‬
‫על גבי חלוקו‪ ,‬שלא כאותם המתייהרים ללבשו על כל‬
‫בגדיהם‪ ,‬וטעות גדול הוא בידם‪ ,‬הפך האמת‪ .‬‬
‫והנה לשונות העולת תמיד ‪:‬‬
‫השלכתם דכ"ד ע"ב‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ גם יוציא הציציות החוצה כדרך‬‫ כי ענין הציצית יצה לומר‪ ,‬הסתכלות מלשון מציץ מן החרכים‬‫(‪ )...‬והרי נתן טעם שנקרא ציצית לשון שערות‪ ,‬גם נקרא ציצית‬
‫לשון הסתכלות כנ"ל מלשון מציץ מן החרכים‪ .‬והענין כי אלו‬
‫הקוצין דשערי דאריך וז"א‪ ,‬צריכין אנחנו ע"י כוונת מצות ציצית‪,‬‬
‫כי אם ח"ו‬
‫לכוין שיושלכו ויהיו נתלין דרך העורף מאחוריהם‪,‬‬
‫ימשכו דרך פניהם‪ ,‬לא היה משגיח ומסתכל לא אריך בז"א ולא‬
‫ז"א בנוקבה ‪ )...( .‬וזהו נקרא ציץ זכר שע"י שנשלך ותלה ההוא‬
‫קוצא דרך אחוריו‪ ,‬יכול אריך להתסתכל בפני ז"א שהוא זכר‪.‬‬
‫ והנה‪ ,‬כיוון שאלו האורות של הציציות עוברים דרך היסוד‬‫דאימא כנ"ל‪ ,‬ויוצאין לחוץ בגילוי‪ ,‬לכן נקרא הציציות בלשון כנף‪.‬‬
‫(דכ"ג ע"ב)‪.‬‬
‫גם דע שצריך להסתכל בציצית בשעת פרשת ציצית‬
‫בכל‬
‫(‪ )...‬אמנם גם כן צריך להסתכל בשאר כל היום בציציות‪,‬‬
‫רגע‪ ,‬וכמ"ש וראיתם אותו וכו'‪ ,...‬והיא תועלת גדול אל הנשמה‪,‬‬
‫כדי שלא יזדמן חטא לידה‪ ,‬וגם כדי להשיג תועלת גדול‪( .‬דכ"ד‬
‫ע"ב)‪ .‬‬

‫‪‬‬

‫ועוד דבר פשוט‪ ,‬שאם יש להכניס את הציציות בבית הקברות‪,‬‬
‫משום לועג ורש‪ ,‬מסתמא שהציציות היו מגולות‪( .‬עיין שו"ע ס' כ"ג ס'‬
‫א') ודו"ק‪.‬זית"א‪.‬‬

‫הנה‪ ,‬יש מקיף אחד שהוא מקיף של כל הז"א וזהו‬
‫ב‪.‬‬
‫סוד הטלית שאמרו עליו במדרש (ב"ר פ"ג) שבו נתעטף‬
‫הקב"ה בטלית לבנה כשאמר ויעבור‪ .‬והנה‪ ,‬אין בנו כח‬
‫להשיג קדושת אור הגדול של המקיף הזה‪ ,‬ולכן אינו נקרא‬
‫תשמישי קדושה ונזרק‪ ,‬אבל הציציות יש לנו בהם קצת‬
‫השגה‪ ,‬ולכן נקרא תשמישי מצווה כנודע‪( .‬עולת תמיד די"ט‬
‫ע"ב)‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫‪‬‬

‫ומלשון מוהרח"ו‪ ,‬משמע‬
‫שהמתייהר לובש הטלית קטן‬
‫על כל בגדיו‪ .‬אמנם‪ ,‬תחת‬
‫מעילו‪ ,‬וודאי שמותר‪ ,‬שאינו‬
‫נקרא על כל בגדיו‪.‬‬

‫‪‬‬

‫לפי דעת האר"י ז"ל‪ ,‬יש‬
‫להוציא הציציות מחוץ לבגדים‪,‬‬
‫ולא להסתירם במכנסיים‪.‬‬
‫(זית"א דכיא)‪ .‬והלשון ברור‬
‫לכולם‪ .‬גם‪ ,‬עניינים אלו‬
‫קשורים לדרוש הציצית‪ ,‬ולא‬
‫הטלית‪ ,‬כך שאי אפשר לתרץ‬
‫שמדובר בציציות טלית גדול‪,‬‬
‫שבפשיטיה הם בחוץ‪ .‬אלא לא‬
‫מדובר בטלית גדול או קטן‬
‫אלא בכלל הציציות‪ .‬והחכם‬
‫הישר יודה שלאו דוקא היו‬
‫רואים אחד את ציציות השני‪,‬‬
‫בין הספרדים לבין האשכנזים‪,‬‬
‫שהיו לובשים מעילים ארוכים‬
‫המכסים שאר הבגדים‪ .‬גם‪,‬‬
‫לדעת השו"ע‪ ,‬ציציות הטלית‬
‫קטן הם בהכרח בחוץ‪,‬‬
‫שלדעתו יש ללבושם על‬
‫הבגדים‪ .‬וגם מביא הזוהר‬
‫המעשה סוף מקץ ר"ד ע"ב‪ ,‬כך‬
‫שהתנאים זיהו את האנשים‬
‫כיהודים וחכמים‪ ,‬ע"י טליתם‪.‬‬
‫ואם הטלית היה מתחת‬
‫לבגדים‪ ,‬וגם הציציות‪ ,‬איך היה‬
‫מזהה? גם‪ ,‬אם אומרים שהיו‬
‫לובשים טלית גדול ותפילין‪,‬‬
‫מה הקושי לזהות אותם‬
‫כיהודים‪ ,‬ואז מה השאלה ?‬
‫כבר רואה שהם יהודים‪ .‬אלא‬
‫פשוט שמרחוק אי אפשר‬
‫לזהות יהודי בעל ד' כנפיים‪,‬‬
‫אלא כשהוא קרוב‪ ,‬אזי רואים‬
‫את הציציות‪ ,‬ואז מזדהה‬
‫כיהודי‪ .‬וזו הסברה בין הזוהר‬
‫לבין האר"י‪ ,‬שיש ללבוש טלית‬
‫קטן על הגופיה מתחת‬
‫הבגדים‪ ,‬ולהוציא הציציות‬
‫מחוץ לבגדים‪ ,‬בין בהמעיל‬
‫מכסה‪ ,‬בין שלא מכסה או בין‬
‫שאין מעיל‪ .‬כ"ד הזית"א דכיא‬

‫סדר עטיפה וברכתה‬

‫‪‬‬

‫שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן ח סעיף א‬

‫יתעטף בציצית ויברך מעומד‪.‬‬
‫בית יוסף אורח חיים סימן ח‬

‫ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל הקשה דכיון דקיימא לן‬
‫(פסחים ז‪ ):‬דעל לשעבר משמע וקיימא לן (שם) דכל המצות‬
‫מברך עליהן עובר לעשייתן היאך יברך על מצוה זו על וכן‬
‫כתב האגור (סי' כח) בשם מהר"י מולין (תשו' מהרי"ל סי'‬
‫י) שיש מברכין על טלית קטן להתעטף וכן משמע באורח‬
‫חיים ואין לחוש אם יש בו עיטוף כי נוסח הברכה היא כמו‬
‫לישב בסוכה וכהנה רבות עכ"ל ומה שכתב שבאורח חיים‬
‫משמע שמברכין על טלית קטן להתעטף הוא ממה שכתב‬
‫בסמוך שאם יש לו ציצית בחלוקו יכול ללבשו מיד וכו'‬
‫ויברך להתעטף בציצית‪:‬‬
‫בית יוסף אורח חיים סימן ח‬

‫ואע"ג דקיימא לן (פסחים ז‪ ):‬שצריך לברך עובר לעשייתן‬
‫כתב ה"ר יונה בפרק תפלת השחר (ברכות כ‪ :‬ד"ה משעה)‬
‫גבי תפלת הדרך שמאחר שכל זמן שציצית ותפילין הם‬
‫עליו הוא מקיים המצוה אע"פ שאינו עובר לעשייתן ממה‬
‫שעבר מכל מקום הוי עובר לעשייתן מה שמקיים אח"כ‪:‬‬
‫לשון שער התפלה‪:‬‬
‫ובענין הטלית הגדול נודע ענין עטיפת הראש משא"כ‬
‫בטלית קטן‪ .‬אבל מורי ז"ל כשהיה לובש טלית קטן ביום‬
‫ה ומבית‬
‫כשהיה יוצא מבית המרחץ או מבית הטביל‬
‫המרחץ וכיוצא בזה ‪ ,‬היה נוהג לעטף בו את ראשו ממש‬
‫ומברך להתעטף בציצית ואח"כ היה שומטו מעל ראשו‬
‫ומכניס ראשו בתוכו ומורידו על שני כתיפיו למטה על גופו‬
‫כדרך לבישתו‪ .‬‬

‫פסק מרן בשולחנו‬
‫הטהור (ס"ח ס"א)‪ ,‬שיש‬
‫להתעטף קודם ולברך אח"כ‪.‬‬
‫וכן הבינו רוב הפוסקים‬
‫אחרונים את פשט מרן (עיין‬
‫משנה ברורה וכף החיים‬
‫סופר)‪ .‬וכך פסק האר"י‬
‫הקדוש המובא בשער‬
‫התפלה‪ ,‬שיש קודם כל לעטף‬
‫ראשו ואח"ז לברך‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬אפשר לדייק מדברי‬
‫האר"י ז"ל שאין זה חל אלא‬
‫על טלית קטן ולא גדול‪.‬‬
‫והנה לשון עולת תמיד‪'' :‬היה‬
‫מעטף בו {טלית קטן} ראשו‬
‫ומברך להתעטף בציצית‬
‫ואח"כ שומטו מעל ראשו‬
‫וכו'[‪ ]...‬והנה אופן העיטוף‬
‫צריך שתהיה כעטיפת‬
‫ישמעאלים וכמו שנוהגין בני‬
‫אשכנז והמוסתערבים שהם‬
‫מעטפים ראשם בטלית‬
‫וכורכים קצה השני של‬
‫הטלית סביב גרונם וצוארם‬
‫ומחזירים הציציות כולם לצד‬
‫א' וכמו שנברא כוונתו ב"ה‪.‬‬
‫וענין זה הוא בין בטלית גדול‬
‫ובין בטלית קטן‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬אופן עטיפת טלית‬
‫גדול כטלית קטן‪ ,‬ולכן אחרי‬
‫עיטוף הראש בלבד‪ ,‬יש לברך‬
‫ואז לשומטו על שאר הגוף‪.‬‬
‫זית"א דכיא‪.‬‬

‫‪‬‬

‫צריך שהטלית יכסה על התפילין‪ .‬שע"הכ‪.‬‬

‫לאו על המצח‪ ,‬ובוודאי‬
‫לא על רוב מצחו כדעת כמה‬
‫מקובלים אחרונים ‪ .‬ובמיוחד‬
‫בשבת קודש‪ ,‬שאין תפילין‪,‬‬
‫אין בכלל לכסות את המצח‪.‬‬
‫זית"א דכיא‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫עניית הקדיש‬
‫ולענות אותו בקול רם ‪ .‬ולהשתדל לרוץ כדי לשמוע קדיש‪.‬‬
‫הגה‪:‬ומי שבא לבית הכנסת ושומע הקהל עונים קדיש ‪-‬‬
‫עונה עמהם אף על פי שלא שמע שליח ציבור שאמר‬
‫"יתגדל" כו'‪ .‬וגם השליח ציבור צריך לומר "יהא שמיה"‪.‬‬
‫וכשמתחיל "יתגדל" יש לומר‪":‬ועתה יגדל נא כח" (במדבר‬
‫גם מה‬
‫יד‪.‬יז‪ ).‬וגו'‪" .‬זכר רחמיך" (תהילים כה‪.‬ו‪ ).‬וגומ'‪.‬‬
‫שרגילין העם לומר פסוק ועתה יגדל נא כח ה' בעת‬
‫שהש"ץ אומר קדיש וכנז' בספר התיקונים‪ ,‬הנה‪ ,‬מורי ז"ל‬
‫מנעני מלאומרו ולא גילה לי טעמו של דבר ואולי שגם זה‬
‫אינו מהתיקונים כנ"ל‪.‬‬

‫‪‬‬

‫הגה‪ :‬ויש לעמוד כשעונין קדיש וכל דבר שבקדושה‪ .‬מורי ז"ל‬
‫הקדיש‪,,‬‬
‫לא היה קם מעומד בענית אמן יהא שמיה רבה של הקדיש‬
‫ואמר לי כי אותו הלשון הנז' בירושלמי דמשמע ממנו‬
‫שצריך לקום מעומד הנה הוא טעות ואינו מ ן ה תלמוד‬
‫ירושלמי עצמו אלא הגהת איזה חכם שהגיהו [ את התלמוד ]‬
‫והאחרונים הטפיסוהו אח"כ בתוך דברי הירושלמי‪.‬‬

‫‪‬‬

‫בין אלו שצועקים‪,‬‬
‫ולבין אלו המכוונים בכל‬
‫כוונתו‪ ,‬יש להחזיר עטרה‬
‫ליושנה ולחנך את הקהל‪,‬‬
‫לענות בכל רם (ולאו דווקא‬
‫לצעוק) ולא בלחש‪ .‬עיין‬
‫החיד"א‪ .‬זית"א דכיא‬

‫ומה נאמר ומה נצטדק‪,‬‬
‫שהיא טעות גמורה‪ ,‬ומי יתן‬
‫ויתכופף לפני האר"י הקדוש‪.‬‬

‫א‪ .‬אמנם כשהיה בקדיש דאחר העמידה דשחרית או‬
‫דערבית או דמנחה וכן בקדיש תתקבל של אחר חזרת ס"ת‬
‫להיכל אז היה נשאר מעומד וגומר ענית הקדיש ואח"כ היה‬
‫יושב‪.‬‬

‫‪‬‬

‫ביאור דברי האר"י ז"ל נמצא בשער התפלה דף פק"ד לדפוס אהבת שלום‪ :‬גם מורי‬
‫ז"ל היה נוהג בזה הקדיש או בשאר הקדישים הנאמרים אחרי העמידה או או אחר חזרת‬
‫ספר תורה למקומו שאז כל העם עומדין ואז היה נוהג שלא לישב עד שיענה אמן יהא שמיה‬
‫רבא וכו' מעומד עד דאמירן בעלמא ואח"כ היה יושב ‪ ,‬מכל שכן בשאר קדישים שלא היה‬
‫קם מעומד לענות אמן יהא שמיה רבא וכו'‪ .‬זית"א דכיא‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫העונים עד " לעלמי עלמייא" בלבד טועים הם‪ ,‬כי אסור‬
‫להפריד בין "עלמייא" ל"יתברך"‪ .‬והם כ"ח אותיות שיש‬
‫בתיבות יהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא והם‬
‫כנגד ז' תיבות שיש מן יהא שמיה רבא מברך לעלם‬
‫עלמיא‪..‬‬
‫ולעלמי עלמיא‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫יתגדל ויתקדש שמיה רבא כו' ככתוב בסידור ‪‬‬
‫ויאמר די ברא בשתי תיבות מחולקות ולא בתיבה א'‬
‫דברא‪ .‬כי די ברא הם שתי תיבות לא כאותם הקוראים‬
‫דברא‪ .‬והרי בחי' ב' דעשרה אותיות המילוי ולכן צריך‬
‫לחזור לענות אמן ג"כ פעם שנייה כדי לעשות הפרש שני‪.‬‬
‫גם מן וישתבח עד ויתהלל כל תיבה מאלו השבעה מתחיל‬
‫באות וא"ו והם ז' ווין‪.‬‬
‫תשבחתא התיו הראשונה בחיריק כנ"ל במלת תשבחו'‬
‫ונוסח קדיש זה נוהג בכל הקדישים אף בקדיש‬
‫היתומים שאומרי' אותו על מיתת אביהם‪.‬‬
‫ואח"כ יש י' תיבות מן תיבת בעלמא עד תיבת‬
‫משיחיה ואלו הם‪:‬‬
‫בעלמא די ברא כרעותיה וימליך‬
‫מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה‬
‫והנה בחייכון וביומיכון הוא תפלה ואינה מכלל‬
‫נוסח הענין‪.‬‬
‫‪‬‬

‫‪9‬‬

‫‪‬‬

‫צריך ברור‪.‬‬
‫נוסח דפוסי השו"ע‬
‫הראשונים אינם גורסים‬
‫'לעלמי עלמיא' אלא 'לעלם‬
‫עלמיא'‪ ,‬שהוא נוסח הקדיש‬
‫לר"י גקיטליא בעל בערי‬
‫אורה‪ .‬והבודק ימצא בסוף‬
‫ספרו שערי רצון‪ ,‬שכך היא‬
‫הגירסא 'לעלם עלמיא'‪ .‬פלא‬
‫הוא‪ ,‬שעד היום המדפיסים‬
‫לא תקנו את נוסח הטועה‬
‫והמטעה 'לעלמי עלמיא' ולא‬
‫החזירו לנוסח הנכון 'לעלם‬
‫עלמיא'‪.‬‬
‫והנפקא מינה הוא פשוט‪,‬‬
‫שאין לסמוך על דין זה‬
‫בגרסת הקדיש‪ ,‬כי אינו נוסח‬
‫מרן השו"ע‪ .‬אדרבה‪ ,‬הבית‬
‫יוסף הקפיד בנוסח 'ולעלמי‬
‫עלמיא' עם ו"ו !‬
‫זית"א דכיא‬

‫ענין כ"ח תיבות‬
‫ואח"כ תכוין עוד בכ"ח של תיבות שהם כ" ח תיבות שיש‬
‫מן יהא שמיה רבא כו' עד דאמירן בעלמא ואמרו אמן‬
‫גם יש כ"ח תיבו' מן‬
‫בעלמא‬

‫אמן יש"ר מברך כו' עד דאמירן‬

‫‪‬‬

‫מפורש מדברי מוהרח"ו שחשבון הכ"ח תיבות מתחיל מהמילה אמן ראשונה ולא מן יהא‪.‬‬
‫משמע מדברי האר"י ז"ל שאמן ראשונה קשורה לאמן יהא שמיה רבא ולא רק מענה למשפט‬
‫הקודם (בחייכון וביומכון) וכך קיבל מוהר"י אבן טבול מהאר"י הקדוש עצמו‪ .‬וכן הוא למהרי"ץ בזר‬
‫זהב על השו"ע‪ .‬זית"א דכיא‪.‬‬

‫ענין כ"ח אותיות‬
‫והענין הוא כי יש כ"ח אותיות בז' תיבות של יהא שמיה‬
‫רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא‪.‬‬

‫‪‬‬

‫ולענ"ד‪ ,‬הביאור נמצא בשער רוח הקודש (יחוד כ"ד) על יחוד פסוק ארץ חטה ושערה וגפן‬
‫ותאנה‪ .‬ובתיבת ותאנ"ה‪ ,‬שהוא גמט' ג' אהי"ה דיודי"ן ואלפי"ן וההי"ן עם הכולל‪ ,‬מגיה רבי שמואל‬
‫ויטאל שאות וא"ו של ותאנ"ה לא מנה אותה מן המנין ‪ .‬הרי שנוסח האר"י ז"ל בקדיש הוא לומר‬
‫ולעלמי עם וא"ו‪ ,‬אלא שהוא"ו אינו ממנין ספירת כ"ח אותיות‪ .‬ואין זה מעכב‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬מוהרח"ו גורס בדרוש נוסח התפלה ולעלמי עם ו"ו‪ .‬וכך צריך לומר‪.‬‬
‫ותמיהה‪ ,‬הרי בית יוסף מפורש הוא לגרוס בקדיש ''ולעלמי'' עם ו"ו דווקא‪ ,‬ושזאת מסורת‬
‫מהקדמונים‪ .‬ואף חלק על רבי יצחק אבוהב שרצה לגרוע הו"ו‪ .‬ומה טוב ומה נעים כשדברי מרן‬
‫השו"ע והאר"י ז"ל דעת אחת ושלמה היא‪ .‬וכך הוא בכנפי יונה (ח"א פס"ד) להרמ"ע מפאנו‬

‫זצוק"ל‪ .‬וברור למוהרש"ו שהאומר מן כל‪ ,‬טועה‪ .‬כך‪ ,‬שהב' הנוסחאות קיימות בכתבי‬
‫האר"י ז"ל ובגורי האר"י ז"ל (כנף רננים למוהר"א אזולאי זצוק"ל)‪ .‬אולם כולם אומרים‬
‫אחרי השירה‪ ,‬ה' מלכותיה קים לעלם ולעלמי עלמיא וכו'‪ .‬זית"א דכיא‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫‪‬‬

‫אותם הפסוקים של ויתן לך האלהים מטל השמים‬

‫כו'‪ ,‬הכתוב במחזורים במוצאי שבת‪ ,‬בסדר ההבדלה‪,‬‬
‫בעת שמבדיל‬
‫היה נוהג מורי ז"ל לאומרם בכל מ"ש‪,‬‬
‫על הכוס בבתו‪( .‬שע"הכ)‬

‫‪‬‬

‫מדברי מוהרח"ו ע"ם רבו הקדוש האר"י ז"ל‪ ,‬משמע שיש‬
‫לקרוא ''ויתן לך''‪ ,‬קודם להבדיל‪ .‬וכך מצטט מוהרח"ו הזוהר הקדוש‬
‫(דף י"ד ע"ב) ושם‪ ,‬מבואר שמחנות הממונים על (ימי) החול‪ ,‬לא‬
‫חוזרות למקומותיהם‪ ,‬אלא אחרי שישראל בירכו המבדיל בין קודש‬
‫לחול‪ .‬ומי שמאחר מלהבדיל‪ ,‬אותם הרשעים שבגיהנום מצדיקים‬
‫עליהם את הדין של הקב"ה‪ ,‬והם מקיימים על אותו אדם (שאיחר‬
‫להבדיל) את כל הברכות שאומרים הציבור‪ ,‬ויתן לך אלהים וכו'‪.‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וברור שאמירת ''ויתן לך אלהים'' היא בציבור כדברי הזוהר‬
‫הקדוש [דקא אמרי בציבורא]‪ .‬וכל זה‪ ,‬בין קדושא דסדרא לברכת‬
‫ההבדלה‪ .‬ולכן‪ ,‬האר"י ז"ל היה נוהג לאומרם [פסוקים של ''ויתן לך‬
‫אלהים''] בכל מוצאי שבת בעת שמבדיל על הכוס בביתו‪( .‬לשון‬
‫שער התפלה)‪.‬ולומדים מזה‪ ,‬שאף שהיו אומרים בציבור‪ ,‬היה חוזר‬
‫בביתו‪ ,‬ודווקא ''בעת שמבדיל''‪ ,‬פירוש‪ ,‬קודם ההבדלה‪ .‬וכי‪ ,‬אם היה‬
‫קורא ''ויתן לך '' אחרי ההבדלה‪ ,‬לא היה מתקיים דברי הזוהר‬
‫שנשמות הרשעים מקיימים ברכות הנמצאות ב''ויתן לך אלהים'' על‬
‫אותו אדם שדחה להבדיל כמו שאמרנו‪.‬‬

‫‪‬‬

‫אחר ההבדלה‪ .‬פע"ח‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫סגולה לשבת‬
‫ממורנו רבי חיים בן רבי יוסף וויטאל זצוק"ל‬
‫בספרו ספר הפעולות כתי"ק‬
‫סגולה להישמר בשבת מכל מיכשול‪ ,‬והעושה מובטח‬
‫לו שישמור שבת כהלכתה‬
‫בעת קבלת שבת יכוון (בלי להוציא מהפה) בשם‬

‫אהי"ה אהי"ה אהי"ה‬
‫ואז יאמר‬

‫באי כלה באי כלה‬

‫תוך אמוני סגולה‬
‫באי כלה שבת מלכתא‬
‫ויכוון כל פעם ס"ת באי כלה שם י"ה‪.‬‬
‫וה' יעזרנו בכל מעשי ידינו בזכות הצדיקים האמיתיים‪.‬‬
‫‪‬‬

‫‪12‬‬

‫בענין אליהו הנביא ז"ל שמבטל נישואין לאישה שאינה הגונה לו (לאיש)‪,‬‬
‫הרי דבר זה סותר כמה מקורות בתלמוד בענין אישה רעה‪ .‬אלא‪ ,‬שכיוון‬
‫כל אישה היא משורש נשמתו‪ ,‬הרי‪ ,‬שאישה שאינה הגונה לו היא אינה‬
‫משורש נשמתו‪ .‬ואף‪ ,‬שגונב בת זוג של אדם אחר‪ ,‬משמע‪ ,‬ששורש‬
‫נשמתם שווה‪ .‬ואמנם‪ ,‬יצטרך נפש תחת נפש‪.‬‬
‫על השו"ע‬
‫כוונת ברוך הוא‬
‫על כל ברכה וברכה‪ ,‬עונים ברוך הוא וברוך שמו ואמן‪.‬‬
‫וברוך שמו ‪ .‬ענין ענית הקהל השומעי' ברכו' מפי הש"צ ואומרים ברוך הוא‬
‫וברוך שמו בעת שמזכיר השם בברכה‪:‬‬
‫ודע כי יש‬
‫כוונת אמן שעונין הקהל אחר חתימת כל ברכה מפי הש"ץ‬
‫מדרגות בעניית אמן אם אמן של ברכת המצות והנהנין ואם אמן של ברכות‬
‫העמידה והתפלה ואם אמן של הקדישין ובתחילה נבאר ענין כולל לכולם‬
‫ואח"כ נבאר החילוקי' שביניהם וזו היא הכונה הכוללת לכולם‪.‬‬
‫ענין ענית הקהל השומעי' ברכו' מפי הש"צ ללמדנו בין שמוציא ידי חובת‬
‫הציבור בין שלא‪.‬‬
‫ודע כי יש מדרגות בעניית אמן אם אמן של ברכת המצות והנהנין ואם אמן‬
‫הקדישין לשון שער הכוונות‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫של ברכות העמידה והתפלה ואם אמן של‬

‫מב' לשונות מוהרח"ו ברור שלהאר"י ז"ל‪ ,‬יש לענות ברוך הוא וברוך שמו ואמן על כל‬
‫ברכה‪ ,‬כי לא שייך לענות אמן רק כ'' שעונין הקהל אחר חתימת כל ברכה מפי הש"ץ ''‪,‬‬
‫ולא אחרי כל ברכה וברכה‪ .‬ולכן‪ ,‬מחזק דין מרן השו"ע [שהביא מנהג של רבינו יחיאל‪,‬‬
‫ושל בנו הרא"ש ושל בנו הבעל הטורים להלכה ולא למנהג‪ ,‬ואיך אחרונים חלקו על‬
‫ראשונים קדושים ?] שיש לענות ברוך הוא וברוך שמו על כל ברכה וברכה‪ .‬בפרט‪,‬‬
‫שמוהרח"ו מסביר כוונות שונות בעניית אמן ['' אם אמן של ברכת המצות והנהנין ואם‬
‫אמן של ברכות העמידה והתפלה ואם אמן של הקדישין ''] אמנם‪ ,‬כוונת ברוך הוא‬
‫וברוך שמו אינה אלא יחידה‪ ,‬כי כוונת ענייתו על כל ברכה וברכה אינה שונה‪ .‬זית"א‬
‫דכיא‪.‬‬

‫בענין החלק'ה‬

‫אם מותר לגזור שערות הילד שהגיע לגיל ג' בלילה ?‬
‫והרבה אחרונים סמכו על דברי שער הכוונות ועולת תמיד‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬מובא בשער תפלה (קצ"ב ט"א) למוהרח"ו‪ ,‬שתפלת מנחה היא דינא קשיא‪,‬‬
‫ותפלת ערבית דינא רפיא‪ .‬ואם כן‪ ,‬הדינים נמתקים בלילה‪ .‬ויש להעיר שהאר"י ז"ל‬
‫עצמו לא היה מגלח ראשו אלא בערב פסח ובערב חג השבועות ולא היה מגלח לא‬
‫‪13‬‬

‫ביום ר"ח אייר ולא ביום ל"ג לעומר בשום אופן‪( .‬שער התפלה דף שי"א)‪ .‬ומעיד בשם‬
‫רבי יונתן סאגיס ז"ל‪ ,‬שהאר"י ז"ל הביא את משפחתו ביום ל"ג בעומר למרון כנהוג‪,‬‬
‫וגלחו את ראש הילד כנהוג‪ .‬משמע‪ ,‬שאף ל"ג בעומר יש לו דינים וגבורות כשאר ימי‬
‫העומר אלא שיום זה הוא יום שמחת הרשב"י‪ .‬ולכן‪ ,‬אף שאין לומר ווידוי‪ ,‬מ"מ האר"י‬
‫ז"ל לא היה מגלח ראשו‪.‬‬
‫כך‪ ,‬שלדעת האר"י ז"ל‪ ,‬מותר לגלח ראש הילדים‪ ,‬ובפרט ביום החלק'ה שלהם‪ ,‬אף‬
‫שימי העומר הם ימי דינים וגבורות‪.‬‬
‫ומפאה זאת‪ ,‬אפשר אולי להתיר לגלח בלילה ראש הילד‪ ,‬שהוא דינא רפיא‪ ,‬ומניעתו‬
‫רק לגדולים‪.‬‬

‫לכבוד הילולת הצדיק רבי חיים בן עטר זצוק"ל‪ .‬שנת תשע"ב‪.‬‬
‫בג' דברים אדם ניכר‪ :‬בכוסו בכיסו ובכעסו [עירובין ס"ה ע"ב]‬

‫והנה‪ ,‬ראו עינינו ''תלמידי חכמים'' שבמשך אירוע‪ ,‬לא הכירו את ה'‪ ,‬ובטלו‬
‫כל איפוק‪ ,‬הן באופן הדבור‪ ,‬הן באופן האכילה‪ .‬ומסתמכים ב''כל הקודם‬
‫זוכה''‪ ,‬וגורמים לעדיני האומה צער‪ .‬שכל אחד שולח את ידו בפיתו של‬
‫חבירו בלי בושה ובלי איכפתיות‪ .‬איה אחווה איה רעות‪ .‬איה דרך ארץ איה‬
‫השראת השכינה‪ .‬טוב לאכול ענווים וישבעו‪ ,‬דווקא ענווים מלשון ענווה‬
‫שצריך איפוק ודרך ארץ‪ ,‬ולא חופשיות יתירה‪ .‬ובעיקר בהילולות‬
‫הצדיקים שת"ח אלו מהפכים להוללות‪ .‬ועל אלו אמר הנביא ''ותופשי‬
‫התורה לא ידעוני''‪ ,‬שאין תורתם מתקיימת אלא רק בהבל פיהם‪ .‬דווקא‬
‫הבל וריק‪ ,‬ועל זה אמר התנא ''לא הדרש העיקר אלא המעשה''‪.‬‬
‫שתורתו אינה סמא דחיי אלא סמא דמותא‪ ,‬כי הוא גס רוח‪ ,‬ואין התורה‬
‫תבלין לגס רוח כדברי חז"ל ''כל אדם שיש לו גסות רוח‪ ,‬אפילו רוח‬
‫קימעא עוכרתו'' [סוטא ה' ע"א]‪ .‬תקרא ''רוח קימעא'' שאף השגה קטנה‬
‫וקלה‪'' ,‬עורכתו'' תקרא עוקרתו‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬מוצאים עצמם מכלל האומה הישראלית שנאמר בה ''הרחמנים‬
‫הביישנים וגומלי חסדים''‪.‬‬
‫אגרא דפרקא אות קמח‬
‫זוהר וישב קפ"ד [ע"א]‪ ,‬אמצאך בחוץ [שה"ש ח' א']‪ ,‬גו גלותא דאיהי‬
‫בארעא אחרא‪ ,‬אשקך‪ ,‬בגין לאתדבקא רוחא ברוחא‪ ,‬גם לא יבוזו לי אע"ג‬
‫דאנא בארעא אחרא עכ"ל‪ .‬המשכיל על דבר ישכיל בדברי הזהר מה‬
‫שנאמר בשם הבעש"ט שבגלותא בחו"ל יש סייעתא להשגת רוח הקודש‬
‫הגם שאין השכינה שורה כו'‪ ,‬עכ"ז יש סיוע להשגת רוה"ק אפילו אינו הגון‬
‫כ"כ אין מדקדקין עמו כמו באה"ק‪ ,‬משל למלך כשהוא בדרך מוכרח ללון‬

‫‪14‬‬

‫במלון ופונדק שאינו לפי כבוד המלך ביופי ונקיות אין זה בזיון למלך‪ ,‬כיון‬
‫שהכל יודעין שהמלך הוא בדרך‪ .‬הבן הדבר‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬מדברי רבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬שארץ ישראל נקנית ביסורין‪ ,‬ע"י‪ ,‬אף‬
‫שאינו כ"כ הגון‪ ,‬יש סיוע בארץ ישראל להשיג רוח הקודש אף שאינו הגון‪,‬‬
‫דווקא ע"י יסורין‪ ,‬שהם זיכוך הנשמה‪ ,‬ודוחף את האדם להשיג ההשגחה‬
‫פרטית‪ ,‬כמו שא"הכ‪ :‬דברים פרק יא (יב) ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה‬
‫תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה‪:‬‬
‫דווקא אלהיך בלשון יחיד המורה על ההשגחה הפרטית‪ .‬והשגחה פרטית‬
‫הוא רוח הקודש‪ ,‬כדברי אביר יעקב זיע"א בספרו הקדוש מעגלי צדק‪.‬‬
‫והוא קרוב לפירוש התולדות יעקב יוסף זצוק"ל‪ ,‬שידוע שמן הדינים‬
‫צומחים הישועה‪ ,‬פירוש התגברות החסדים מתוך צער‪ ,‬ואז משיג‬
‫ההשגחה הפרטית דרך הישועה שנעשה לו‪ ,‬והוא החסד שה' עושה איתו‬
‫להתחסד בשכינה להכירה בגלותה‪.‬‬
‫פרשת ואתחנן‬
‫מתוך החושך ‪ – 334‬מתוך האש ‪301‬‬
‫ההבדל הוא ל"ג ‪ 33‬רמז לרשב"י הקדוש שגילה הזוהר הקדוש וגם‬
‫רמז למדורות בל"ג בעומר שהוא אש הנדלק בליל [חושך] ל"ג‬
‫בעומר‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫‪‬‬
‫לבי לבי כמנין שם מ"ב פעמיים‬
‫והוא גמט' פ"ד תעניות לתקן הברית (שער רוח הקודש)‬
‫והוא פה דלת' תקון ברית המילה‪ ,‬שהמכניע את ת'‬
‫כוחות הטומאה ע"י דלות הפה שהוא תקון ברית הלשון‪.‬‬
‫ואין ברית אלא ביסוד שהוא הצדיק‬
‫כנגד א"ב ל"ו (והוא אלקנה בצלאל עם הכולל)‬

‫‪16‬‬


Aperçu du document לבי לבי.pdf - page 1/16

 
לבי לבי.pdf - page 2/16
לבי לבי.pdf - page 3/16
לבי לבי.pdf - page 4/16
לבי לבי.pdf - page 5/16
לבי לבי.pdf - page 6/16
 




Télécharger le fichier (PDF)




Sur le même sujet..





Ce fichier a été mis en ligne par un utilisateur du site. Identifiant unique du document: 00386483.
⚠️  Signaler un contenu illicite
Pour plus d'informations sur notre politique de lutte contre la diffusion illicite de contenus protégés par droit d'auteur, consultez notre page dédiée.