עזה כמות .pdf


À propos / Télécharger Aperçu
Nom original: עזה כמות.pdf
Auteur: kollel

Ce document au format PDF 1.5 a été généré par Microsoft® Office Word 2007, et a été envoyé sur fichier-pdf.fr le 16/12/2015 à 13:58, depuis l'adresse IP 85.130.x.x. La présente page de téléchargement du fichier a été vue 1051 fois.
Taille du document: 1 Ko (73 pages).
Confidentialité: fichier public


Aperçu du document


‫עזה כמות‬
‫על השקר העצום בדורנו‬
‫והוא ספר ח"י הנדפס מחדש בכמה מהדורות‬
‫ומחברו מכת הארורה יש"ו‬
‫וכפי עינינו רואות שרוב הת"ח מכבר ג' מאות ונ' שנה‬
‫טעו אחריו והטעו‪.‬‬
‫ה' יכפר בעדם ובעדנו‪.‬‬
‫זית"א דכיא‬
‫ארץ ישראל‬
‫תשע"ב‬

‫‪1‬‬

‫הקדמה‬

‫וכך אמרו חז"ל‪ :‬רבי מאיר רמון מצא אכל פרי קליפתו זרק‪.‬‬
‫וכולם סמכו על ממרא זאת כדי לברר הטוב מן הרע‪.‬‬
‫וטעות היא ! שתורת 'אחר' [אלישע בן אבויה] היתה נקייה‬
‫כי קיבלה לפני לחטוא ולכפור בעיקר‪ .‬ולכן רבי מאיר מצא‬
‫רמון‪ ,‬מלא זכויות‪ ,‬בהיותו כשר קודם שנהיה 'אחר'‪.‬‬
‫לא כן נתן העזתי‪ ,‬ש''תורתו'' [דרושיו וכוונותיו] יצאה בעת‬
‫רשעתו שכבר קלקל מעשיו ומחשבותיו !‬

‫‪2‬‬

‫מטרת השבתאות‪.‬‬
‫בעיקר‪ ,‬להשמיט מאורח חייהם של יהודים‪ ,‬ההלכה‪ ,‬אבל גם קבלת האר"י ז"ל‪.‬‬
‫גרם שהאחרונים הקפידו מאוד על השולחן ערוך‪ ,‬והחמירו בו‪ ,‬ונטשו ידיהם‬
‫מללמוד קבלה‪ ,‬ולא הכירו את האר"י ז"ל כחידוש‪ ,‬אלא כהמשך חכמת הסוד‬
‫הקדמונית‪ .‬ואינו כן‪ ,‬שהאר"י הקדוש הוא הראשון שיסד החסידות‪ ,‬ע"י הנהגות‬
‫ע"פ תורתו שקיבל מאליהו הנביא ז"ל‪ ,‬וע"י נושאים נפלאים כהמיתה‪,‬‬
‫הגלגולים‪ ,‬עולם הבא ועוד ועוד‪ ,‬שהעם היהודי חשק בהם מאות שנים‪ ,‬ולא אחד‬
‫גלה דבר‪ .‬ודעתו הסופית שכן להפיץ את תורתו בעולם‪ ,‬ורוב הנהגות המובאות‬
‫בספריו (חוץ מתקוני עוונות) שייכות לכל אחד ואחד‪ ,‬כמו שהוכחנו לעיל‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬כתב הרב נתנאל לווע בהקדמתו לעץ הדעת טוב למוהרח"ו על פרקי‬
‫אבות ( די"א) ‪' :‬בשנת שס"ט רצה רבינו (מוהרח"ו) לשוב לעיר צפת ולגלות‬
‫כל חכמתו להראויים אליו‪ ,‬שכבר נתנו לו רשות לגלות‪'.‬‬
‫וכבר מובא את זה בפירוש בספר החזיונות למוהרח"ו ‪.‬‬
‫אמנם האמונה הכוזבת של ש"צ‪ ,‬השתמשה בכל הכינויים שבזוהר ובאר"י ז"ל‪,‬‬
‫ועיקמה אותם לטובתה‪ ,‬עד העיוות הנוראה הידועה‪.‬‬
‫יצא מזה‪ ,‬התנגדות גדולה מהשורדים לתקופה הזאת‪ ,‬ובלבול גדול בהלכה‬
‫ובקבלה‪ ,‬לאלו שרצו בכל זאת לעסוק בקבלה אחרי ש"צ ונביאו השקר‪.‬‬
‫יצא שחשדו בכל מי שהיה לובש לבן בשבת כשבתאי ח"ו‪ ,‬ועד היום‪ ,‬שפחי נפש‬
‫מתלוצצים על צדיקים גדולים ומכנים 'בבות' למיניהם‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫מטרת הספר חמדת ימים ?‬
‫‪‬‬

‫לסתור דברי האר"י ז"ל‪ :‬ולא הבאתי כאן אלא חלק ממה הח"י חולק‬
‫על האר"י ז"ל‪.‬‬

‫מנהג האר"י הקדוש‬

‫דברי החמדת ימים שר"י‬

‫אין קפידה לגזור ציפורניים כסדר‬
‫הרד"א אח" כ היה חותך וקוצץ צפורניו‬

‫חושש לגזור ציפורניו כסדר הרד"א‬
‫[כא‪-‬ע''ב]‬

‫לכבוד שבת מידיו ומרגליו והיה קוצצן‬
‫כסדרן ולא היה חושש ולא מקפיד אל‬
‫אותו הסדר הנז' בספר אבודרהם בענין‬
‫קציצת הצפרנים‪[:‬שער הכוונות]‬

‫הנה כתב הקמח סולת (אזהרות‬
‫לערב שבת ס' כ"ה) שדעת האר"י‬
‫ז"ל דאין קפידא‪ ,‬ולא היה חושש‬
‫לקוצצם דיד ורגל ביום אחד‬
‫(באותו יום)‪ ,‬אך הרב ח"י (כ"א ‪-‬‬
‫ע"ב) כתב דהוא היה נזהר שלא‬
‫ליטול ביד ורגל ביום אחד‪.‬‬

‫פע"ח (עז‪ ,‬ע"ב)‬
‫נגיד ומצוה – הגהות ר"א אזולאי‬
‫(רס‪ ,‬ב') – מעשה חושב (רימון ג')‬

‫ז' פתילות בשבת‬

‫ב' פתילות בשבת‬

‫גם תזהר בתי' הנרות של שבת אמנם‬
‫הדלקת הנר היא מצוה על האשה בעלת‬
‫הבית כנודע וגם זה הוא ענין מעשה‬

‫ויש מי שכתב שהאר"י ז"ל היה‬
‫נוהג לתקן ז' פתילות (הח"י לא‪-‬עד‬
‫לב‪-‬ע"ג)‪ .‬הכף החיים סופר (רס"ב‪,‬‬
‫ט') מביא את המנהג הזה אבל בלי‬
‫לציין את המקור‪.‬‬

‫(דרושי סדר שבת דרוש א ענין‬
‫ויהי נועם דמוצ"ש)‬

‫נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי ב' כונות‬
‫אלו הנז' במלת נ"ר הם סוד ב' נרות של‬
‫שבת הנז' בס"ה שצריכין להדליק ב'‬
‫נרות בליל שבת וגם הם סוד זכור‬
‫ושמור ויכוין בזו המצוה כנלע"ד‪ :‬ופ"א‬
‫שמעתי ממורי ז"ל דרוש אחר בענין נר‬
‫שבת וזהו כי הנה ארז"ל הדלקת נר‬
‫בשבת חובה והענין הוא כי ב' נרות הם‬
‫(דרושי קבלת שבת דרוש א‬
‫ענין קבלת שבת)‬
‫נגיד ומצוה – מעשה חושב‬
‫‪4‬‬

‫(רימון ד')‬
‫השל"ה הקדוש (קלג – ע"א)‬
‫מעשה חושב (עמ' פ') – הגהות‬
‫ר"א אזולאי (רס"ג א')‬

‫סדר קבלת שבת‬
‫מזמור לדוד – אנא בכח – לכה דודי –‬

‫סדר קבלת שבת‬
‫מזמור לדוד – בואי בשלום [לכה‬
‫דודי למוהרח"ו] – ותכוין באימה‬

‫וביראה כעומד לפני המלך לקבל תוס'‬
‫קדושת שבתותתחיל ותאמר מזמור‬
‫הבו לה' בני אלים כו' כולו בנעימה‬
‫ואח"כ תאמר ג' פעמים באי כלה באי‬
‫כלה באי כלה שבת מלכתא ואח"כ‬
‫תאמר מזמור שיר ליום השבת וכו' כולו‬
‫ואח"כ תאמר ה' מלך גאות לבש כו' עד‬
‫לאורך ימים ואז תפתח עיניך ותבא‬
‫לביתך כמ"ש בעז"ה‪:‬‬

‫מנהג ארץ ישראל (צפת) בתקופת‬
‫החיד"א ואחריו ‪:‬‬
‫מזמור לדוד‪ -‬לכה דודי – מזמור‬
‫שיר ליום השבת – קדיש יתום –‬
‫במה דליקין – קדיש דרבנן –‬
‫מזמור שיר ליום השבת – חצי‬
‫קדיש – ברכו‪(.‬ארץ"ח רס"א)‬

‫זמור שיר ליום השבת וה' מלך‬
‫גאות לבש‪.‬‬
‫אנא בכוח לא‬
‫גורי האריז"ל‬

‫אמנם אמירת‬
‫מופיע אצל‬
‫הראשונים כ ‪:‬‬
‫רבי שמואל וויטאל בנו מהרח"ו‬
‫בסדורו חמדת ישראל ‪ -‬השל"ה‬
‫הקדוש (שער השמים) ‪ -‬רבי יעקב‬
‫צמח ‪ -‬רבי אברהם אזולאי‪ ,‬ואף‬
‫לא במשנת חסידים‪.‬‬
‫הפע"ח המודפס בקראקוו מזכיר‬
‫אנא בכוח רק דרך כוונות ולא‬
‫אמירה‪( .‬עיין תפילת חיים)‬
‫ללמוד‬
‫הסעודה‪:‬‬

‫משנה‬

‫עירובין‬

‫לא ללמוד משנה בשבת‬

‫אחרי‬

‫ויש לתמוה על הח"י (מב‪-‬עג) שגם‬
‫חולק על האר"י ז"ל וקובע שאין‬
‫ללמוד משנה בשבת‪.‬‬

‫אחר הפזמון יקרא כמה פרקי משנה‬
‫ממסכת שבת ואם תרצה תקרא ח"פ‬
‫הא' בליל שבת וח' אמצעיים בסעודת‬
‫שחרית וח' אחרונים בסעודת מנחה‬
‫ותכוין כי הם כ"ד פ' כנגד כ"ד קישוטי‬
‫כלה כנודע אצלינו אבל רוב פעמים מה‬
‫שהיה נוהג מורי ז"ל הוא לומר ד' פ'‬
‫‪5‬‬

‫הראשו' ממס' שבת בלילה וד' הב'‬
‫בשחרית וד' פ' הג' במנחה ויכוין אל ד'‬
‫אותיות הויה או אל ד' אותיות אדנ"י‬
‫ואיני זוכר איך שמעתי בזה ממוז"ל או‬
‫אם הם בהוי"ה או באדנ"י ולפעמים‬
‫כשהיה מוז"ל טרוד בעסק התורה על‬
‫השולחן עם בני אדם לא היה קורא רק‬
‫פ"א בכל סעודה‪[ :‬דרושי קידוש ליל‬
‫שבת דרוש א ענין השולחן]‬

‫נגיד ומצוה – מעשה חושב‬
‫(רימון ז' – פ"ח ע"ב)‪.‬‬
‫וכך גם נהגו מרן השו"ע (מגיד‬
‫מישרים‪ ,‬פרשת בהר) – הרמ"ק‬
‫(הנהגות הרמ"ק) – רבי אברהם‬
‫גלנטי (הנהגות) – רבי אברהם‬
‫(אות ד') – משנת חסידים (פ"ט‪,‬‬
‫סידור חסד‬
‫משנה י"א) ‪-‬‬
‫לאברהם טובייאנה – אורחות‬
‫צדיקים (דפ"ה‪ ,‬ע"א) ‪-‬‬

‫ופרוס עלינו סוכת רחמים‬
‫ושלום‬

‫ופרוס עלינו סוכת שלום‬

‫והב' תוס' הרוח וזה נעשה בעת‬
‫שאומרים ברכו והג' תוס' נשמה וזה‬
‫נעשה כשאומרים ופרוס סוכת שלום‬
‫עלינו‬

‫הח"י (מה‪-‬עג) והמשנת חסידים‬
‫(מס' ערבית דשבת פ"ג אות ג')‬
‫גורסים המילה רחמים‪.‬‬

‫כוונת פסוק ופרוש סוכת שלום עלינו‬
‫כו' דע כי בברכו' אלו דיוצר דערבית‬
‫דשבת‬
‫והנה עתה שנפרס המסך הנז' הנרמז‬
‫במ"ש ופרוס סוכת שלום כו'‬
‫שער הכוונות ‪ -‬דרושי תוספת שבת‬
‫דרוש ג‬

‫וכן הוא נוסח כתי"קד של‬
‫מוהרח"ו (עיין תפילת חיים)‬
‫והרב שיורי ברכה (רס"ז‪ ,‬ב')‬
‫הביא דעת הרדב"ז (מגן דוד אות‬
‫כ‪ ,‬דף ל'‪ ,‬ע"א) שלא ראוי לומר‬
‫ופרוס עלינו סוכת רחמים‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫לשיר פיוט יגדל אלוקים חי‬
‫מהפסקא הרביעית‬

‫אין לשיר בכלל פיוט יגדל‬
‫אלוקים חי‬

‫דע לך כי מורז"ל לא היה אומר שום‬
‫פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו‬
‫האחרונים כגון ר' שלמה בן גבירל‬
‫וכיוצא לפי שאלו האחרונים לא ידעו‬
‫דרכי הקבלה ואינם יודעים מה‬
‫שאומרים וטועים בס' דבורם בלי ידיעה‬
‫כלל ובפרט פזמון יגדל אלקים חי כו'‬

‫הח"י (מח‪-‬ריש עא) "התיר" לשור‬
‫פיוט יגדל אלוקים חי מהפסקא‬
‫החמישית‪ .‬כי לפי דבריו‪ ,‬רק הד'‬
‫בתים הראשונים אינם ע"פ הסוד‪.‬‬
‫השלמי חגיגה לרבי ישראל אלגאזי‬
‫(קצח‪ ,‬ע"ג) וגם נתיבי עם (קמ"ט)‬
‫מביאים נגד סברת האר"י‪.‬‬

‫(דרושי עלינו לשבח ונוסח התפילה‬
‫דרוש א)‬

‫אמנם האר"י ז"ל לא חילק בפיוט‬
‫יגדל‪ ,‬בין בתים ע"פ הסוד לבין‬
‫בתים שאינם ע"פ הסוד‪ ,‬אלא רובו‬
‫ככולו משיבש ומוטעה (גם ע"פ‬
‫הפשט‪ ,‬כי מבוסס על עיקרי אמונה‬
‫לרבי יוסף אלבו‪ ,‬ויש שם כמה‬
‫שגיאות לדעת האר"י ז"ל)‪.‬‬

‫נגיד ומצוה‬
‫מחברת הקדש (כ"ח‪ -‬ע"ד)‪ ,‬משנת‬
‫חסידים (פ"ו) – שלחן הטהור‬
‫קומרנא (סח‪ ,‬סק"ג)‪.‬‬

‫גם הערה מעוניינת מעורך הספר‬
‫שלמי ציבור‪/‬חגיגה (מהדורא אהבת‬
‫שלום שנת תשמ"ח)‪ ,‬בשם א"ך‬
‫טוב‪ ,‬שתמוה מאוד שהגאון המחבר‬
‫(רבי ישראל אלגאזי ז"ל) הביא‬
‫אמירת פיוט יגדל‪ ,‬אחרי תפילת‬
‫ערבית של שבת‪ ,‬נגד דעת האר"י‬
‫ז"ל (ידוע שרבי ישראל אלגאזי היה‬
‫מזקני ישיבת המקובלים בית אל‪,‬‬
‫בתקופת הרש"ש)‪.‬‬
‫לנשק יד אימו הימנית‬

‫לנשק ב' ידי אימו‬

‫ואם אמך קיימת בחיים חיותה תלך‬
‫ותנשוק ידיה והרמז בזה הוא כי כן ז"א‬
‫נושק ידי אמו בכל ליל שבת‪ .‬וסוד הענין‬
‫הוא כי הנה בימי החול אין לז"א רק בחי'‬
‫מוחין פנימים מבחי' נה"י דתבו' והם‬
‫סוד צ' דצלם דתבונה אבל עתה בלילי‬
‫שבת נכנסין בז"א בחי' המו' המקיפין‬
‫שהם סוד ל' דצלם דתבו' שהם בחי' ג'‬
‫אמצעיו' חג"ת דילה אשר הם ב'‬
‫הזרועות והידים שלה והוא עולה עתה‬
‫עד שם ונושק אותם‪ .‬והואיל ואתא לידן‬
‫נבאר ענין הנשיקה שנוהגים לנשק ע"ג‬
‫הידים מה ענין זה‪ .‬דרושי ערבית ליל‬

‫ח"י (מח‪,‬עב‬

‫‪7‬‬

‫שבת דרוש ב‬

‫מחברת הקדש (כח) – נגיד ומצוה‬
‫(קכ"ג‪ ,‬קכ"ד) – מעשה חושב‬
‫(רימון ה')‬
‫אזמר בשבחין חלק הראשון לפני‬
‫הקידוש‬
‫ולמבצע על ריפתא בג' סעודות‬
‫לפני המוציא‬

‫פיוט אסדר (אזמר) בשבחין שלם‪,‬‬
‫רק בסוף סעודת ליל שבת‬

‫ואחר האכילה היה נוהג מורי ז"ל לומר‬
‫פזמון אחד בקול נעים והוא ז"ל תיתן ג'‬
‫פזמונים מיוסדים ע"ד חכמת האמת‬
‫בכל פרטי הכונות של שבת פזמון אחד‬
‫לסעודת הלילה ופזמון אחד לסעודת‬
‫שחרית ופזמון אחד לסעודת מנח' וזה‬
‫נוסח פזמון סעודת הלילה ובראשי‬
‫פרקים של הפזמון הנז' נרמז אני יצחק‬
‫לוריא בן שלמה לחן מתי יבושר עם‬

‫הקמח סולת (עריכת השולחן ס'‬
‫ל"ט) תוהה על שנהגו היפך האר"י‬
‫ז"ל‪ ,‬ושרים חלק הא' של אזמר‬
‫בשבחין לפני הקידוש‪ ,‬והחלק השני‬
‫(למבצע על ריפתא) לפני ברכת‬
‫המוציא‪.‬‬
‫עד שהרב קמח סולת מצא מרגוע‬
‫לנפשו בספר ח"י (נא‪-‬עג)‪ ,‬שתיקן‬
‫את המנהג הזה כדלא האר"י ז"ל‪.‬‬
‫וכך הוא לשון פתורא דאבא‪ ,‬וגם‬
‫אוצר מנהגי חסידים סאסוב (דרכי‬
‫יואל‪ ,‬סימן ח‪ ,‬דף מ"ו) המביא את‬
‫הלשון של קמח סולת (ומה שכתוב‬
‫בספרים אלו שמצאו הסבר בחכם‬
‫ספרדי‪ ,‬אינו אלא הקמח סולת‬
‫בשם הח"י)‬
‫תקון שבת מלכתא ‪ -‬הח"י –‬
‫שולחן לחם הפנים (רע"א‪ ,‬ה') ‪-‬‬
‫גם הכף החיים (רס‪,‬ב‪ ,‬ח') מציין כי‬
‫לפי הרש"ש יש לאומרו לפני‬
‫הקידוש – בן איש חי (בראשית‪,‬‬
‫כט) מחזק את המנהג לשיר הפיוט‬
‫(למבצא על ריפתא) בכל מהג'‬
‫סעודות‪.‬‬
‫טענת הח"י היא שהאר"י ז"ל לא‬
‫מסר לנו את סודו ת הפזמון הזה‪,‬‬
‫לכן‪ ,‬יש לנו להטות מדרך האר"י‬
‫הקדוש‪ ,‬ולשירו לפני הקידוש‪ ,‬שכן‬
‫מדובר ע"פ הפשט‪ ,‬בעיניני הקידוש‬
‫(וחלק למבצע על ריפתא‪ ,‬יש לומר‬
‫לפני המוציא‪ ,‬שכן מדבר בעיניני‬
‫המוציא)‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬הראשון שחילק הפיוט‬
‫והקדימו לפני הקידוש וברכת‬

‫בנגיד ומצוה (קכ"ו) ‪ :‬יש לשיר‬
‫הפזמונים בשבת בתוך הסודות‬
‫אחרי קריאת הפרקים (משנה‬
‫שבת)‪ ,‬ואח"כ ליטול מים‬
‫אחרונים‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬גם בנגיד ומצוה כתוב ‪:‬‬
‫שהאר"י ז"ל היה אומר אותם‬
‫(הפזמונים) ואח"כ היה קורא ד'‬
‫פרקי משנת שבת‪.‬‬
‫וכך הוא במעשה חושב (רימון‬
‫ח')‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫המוציא‪ ,‬הוא הרב תקון שבת‬
‫מלכתא שקדם הח"י כ‪ 041-‬שנה !‬
‫אולם‪ ,‬לא נמצא בתקון שבת‬
‫מלכתא‪ ,‬שום הסבר‪ .‬ויש לתמוה‬
‫על שהרב תקון שבת קיבל מרבי‬
‫ישראל סרוק זצ"ל‪ .‬כי יש לנו‬
‫הפירוש (ע"פ הסוד) למוהר"י סרוק‬
‫על אזמר בשבחין (וגם הפירוש‬
‫למהר"מ פאפיראש זצ"ל)‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫והח"י סותר את עצמו‪ ,‬שמפרש‬
‫אח"ז‪ ,‬אותו פיוט שיסד לשיר ע"פ‬
‫הבנת פשט דבריו‪ ,‬פירוש ע"פ הסוד‬
‫(?!)‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬נראה שיסוד חלוקת הפיוט‬
‫אזמר בשבחין לפני הקידוש‪,‬‬
‫ולמבצא על ריפתא לפני ברכת‬
‫המוציא‪ ,‬מקורו בספר יפה נוף‬
‫(הראשון שהדפיס פזמוני האר"י‬
‫הקדוש)‪.‬‬
‫ודעת רבי יעקב ששפורטאש שהגה‬
‫על ספר היכל הקודש לרבי משה‬
‫אלבאז זצ"ל ‪" :‬מה טוב ומה נעים‬
‫לשורר על השולחן בכל סעודה‬
‫השיר שיסד האר"י רבי יצחק‬
‫אשכנזי לוריא ז"ל ע"כ‪.‬‬
‫לומר‬
‫סעודתא‬

‫לפני‬

‫הסעודה‬

‫אין לומר אתקינו סעודתא לפני‬
‫הסעודה (הח"י‪ ,‬פ"ט –ע"ג)‪.‬‬

‫אתקינו‬

‫אח"כ תעמוד מעומד בשלחן המסודר‬
‫לפניך ותעמוד במקומך אשר תשב בו‬
‫ואמור בפיך דא היא סעודת' דחקל‬
‫תפוחין קדישין‪ .‬דרושי ערבית ליל‬

‫אף שמוכרח מכי''קד של מוהרח''ו‬
‫ושל מוהרש''ו‪ ,‬שאינו מהאר''י ז''ל‪,‬‬
‫מ''מ‪ ,‬ציינו שטוב לאומרו‪ ,‬לפני‬
‫יהא רעוא‪ ,‬בכל אחת מהג' סעודות‬
‫של שבת‪.‬‬
‫גם‪ ,‬יש לאומרו לפני נטילת ידים‬
‫(אתקינו ו‪-‬יהא רעוא)‪ .‬ומה שכתוב‬
‫"וקודם הנטילה יאמר אתקינו‬
‫סעודתא"‪ ,‬זהו טעות‪,‬‬
‫ומספיק שמוהרח''ו ובנו הגאון רבי‬
‫שמואל וויטאל יעידו לנו שטוב‬
‫לומר אתקינו ו‪-‬יהא רעוא‪ ,‬לפני כל‬
‫הג' סעודות של שבת‪.‬‬

‫שבת דרוש ב‬

‫ויש לקרוא כפי כתב יד קודשו‬
‫של רבי חיים ויטאל ז''ל‪ ,‬שהוא‬
‫"וקודם התפילה" (ולא "קודם‬
‫הנטילה" כטעות דפוסי שער‬
‫הכוונות) שהיא יהא רעוא‪( .‬ע"פ‬
‫תפילת חיים)‬

‫‪9‬‬

‫יש ליחיד לומר ברכ"הז על הכוס‬

‫אין ליחיד לומר ברכ"הז על הכוס‬

‫ענין ברכת המזון‪ ,‬הנה אם הוא יחידי‪ ,‬לא‬
‫יברך ברכת המזון על הכוס כנזכר בפ'‬
‫תרומה‪ .‬שער המצוות פרשת עקב‪.‬‬

‫הח"י חולק וכותב שיש ליחיד‪,‬‬
‫לברך ברכת המזון על הכוס (סא‪-‬‬
‫עג)‬

‫מעשה חושב (רימון י"ג ח"א)‬

‫לקדש על כוס גדול להשאיר מספיק‬
‫יין לקידוש היום ולהבדלה‬

‫להשאיר אחרי סעודת הלילה‬
‫מעט יין‬

‫גם מנהג מוז"ל להניח השולחן במקומו‬
‫בליל שבת והמפה פרוסה על השולחן‬
‫וכוס של הקידוש ושל הבהמ"ז מונח‬
‫עליו והיה מניח כל שהוא טיפות יין‬
‫בכוס ההוא כדי להשאיר שם ברכת ליל‬
‫שבת בסוד אסוך שמן הנז' באלישע כנז'‬
‫בזוהר‪ .‬גם היה משייר בשולחן תחת‬
‫המפה הפרושה קצת פתיתין ופרורין‬
‫של פת לסיבה הנז' אבל לא לחם שלם‬
‫משום העורכים לגד שולחן ולא אקרי‬
‫הכי אלא בלחם שלם‪ :‬דרושי קידוש‬

‫הח"י (נד‪-‬עג) חידש להשאיר‬
‫עשישא גדולה (ולכן כמות גדולה‬
‫המשמשת לקידושא רבא‪ ,‬וגם‬
‫להבדלה) ולא מעט יין‪.‬‬
‫המ"א (רע''א‪-‬כ''ה) בשם עולת שבת‬
‫הנדפס באמסטרדאם‪ ,‬שנת אמ''ת‬
‫(‪ .)1861‬גם שו''ע הרב מביא הדין‬
‫הזה‪ ,‬אבל בלי שום מקור‪.‬‬

‫ליל שבת דרוש א ענין השולחן‬

‫מעשה חושב (רימון ז' –מעט יין‬
‫כל שהוא)‬
‫לשיר אותם פסוקים מהשקיעה‬
‫מזמורים ופסוקים לפני ערבית של‬
‫מוצאי שבת [קב‪-‬ע''ד] סדר‬
‫המזמורים הזה נתקן עוד לפני‬
‫הח''י‪ ,‬והוא מנהג קדמון מזמן‬
‫הראשונים‪ .‬וידוע לנו שהאר''י ז''ל‬
‫לא היה דרכו לאומרם‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬לא הספיק לח''י וראה מקום‬
‫לבזות את האר''י הקדוש‪.‬‬
‫הח''י ערבב המנהג לקרוא האלפא‬
‫ביתא‪ ,‬אחרי סעודה ג'‪ ,‬שהאר''י לא‬
‫היה מתנגד‪ ,‬למנהג אמירת‬
‫המזמורים קודם תפילת ערבית‪,‬‬
‫שעל זה לא הסכים האר''י הקדוש‪.‬‬
‫והוא מנסה להשבית הנהגות‬
‫האר''י ז''ל רק לאלו שבאים בסוד‬
‫ה' (ומי הסמיך אותו להבחין בין‬
‫מנהג למנהג אחר‪ ,‬אם לא לגרום‬
‫בלבול דעת ?!)‪ ,‬מחזק מנהגים‬
‫קודמים ומרמז שאף נגד האר''י ז''ל‬
‫יש לגרור אחרי המנהגים האלו‬
‫(וכנראה שאם הח''י לא היה קיים‬

‫לא לומר פסוקים ומזמורים לפני‬
‫ערבית מוצ"ש‬

‫בתפילת ערבית‪ ,‬המזמורים שנהגו לומר‬
‫קודם תפילת ערבית‪ ,‬לא היה נוהג מורי‬
‫ז"ל לומר שום מזמור כלל זולתי ג'‬
‫פסוקים אלו‪ ,‬והם ‪ :‬יי צבאות עמנו‪ ,‬ה'‬
‫צבאות אשרי אדם‪ ,‬ה' הושיעה המלך‬
‫כו'‪ .‬ואח"כ אומר קדיש‪ ,‬וברכו‪ ,‬ותפילת‬
‫ערבית (א"ש טעם הפסוקים הנזכר כדי‬
‫שלא יהיה הקדיש ראשון על דבר ריקן)‪.‬‬
‫וכן בליל מ"ש‪ ,‬לא היה נוהג לומר אלפא‬
‫ביתא‪ ,‬ואותם המזמורים כלל‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫כלל‪ ,‬רוב הקהילות‪ ,‬ובמיוחד‬
‫הספרדים‪ ,‬שקבלו ברצון ובקלות‬
‫את האר''י ז''ל כצדיק עליון‪ ,‬לעומת‬
‫כמה אשכנזים שחשדו בו מעט זמן‪,‬‬
‫היו נגררים אחרי רוב מנהגיו של‬
‫האר''י ז''ל‪ ,‬שאינו דומה למרן‬
‫השו''ע‪ ,‬שנתן ביד כל אחד לשמור‬
‫מנהגיו הקודמים לו‪ .‬להיפך אצל‬
‫האר''י ז''ל‪ ,‬יש ביטול מנהגים‬
‫אחרים לפני מנהגיו שהוא קבלן‬
‫מפי אליהו הנביא ז''ל‪.‬‬
‫ובאמת‪ ,‬שהחכמה הנפלאה הזאת‪,‬‬
‫האר''י ז''ל עצמו מסרה לכמה‬
‫חכמים (עיין ספר החזיונות או‬
‫שער הגלגולים) ולא רק לרבי חיים‬
‫וויטאל‪ .‬אלא שתוקף החכמה‬
‫נשמרה אך ורק לרבי חיים וויטאל‬
‫שהוא מסר אותה כתקנה‪ ,‬כמשה‬
‫רבינו ע''ה‪ ,‬שמסרה ליהושע‪,‬‬
‫ויהושע לזקנים עד אנשי כנסת‬
‫הגדולה‪.‬‬
‫ואמור להיות אותה השתלשלות‬
‫לחכמת האר''י ז''ל‪ ,‬אלא נפגעה‬
‫ונפגמה ע''י בעלי כבור‪ ,‬מחמדי‬
‫המושכלות יותר מהמעשיות‪ .‬ורוב‬
‫אלו המתגאים בחכמתם הפגומה‪,‬‬
‫על היהודים הפשוטים‪ ,‬שחייבים‬
‫גם הם ללמוד הסוד כפשט‪ ,‬נגררו‬
‫ברוב‪ ,‬אחרי הח''י‪ ,‬שהוא רבם‪ .‬כי‬
‫הוא הראשון שחילק המנהגים‪ ,‬אלו‬
‫למצניעים הבאים בסוד ה'‪ ,‬ואלו‬
‫להמון העם‪ ,‬העמי הארץ‪ .‬ונעשה‬
‫מחכמת האר''י ז''ל‪ ,‬כת בפני‬
‫עצמה‪ ,‬במקום להיות חרב חד‬
‫לשקר ולקליפות‪ ,‬וכלי זיין לקירוב‬
‫הגאולה‪ .‬וכך הוכיח האר''י הקדוש‬
‫ואף מעניש את רבי חיים וויטאל‬
‫זצ''ל‪ ,‬על שלומד החכמה הזאת‬
‫לבד‪ ,‬ולא משתמש בה להחזיר‬
‫בתשובה יהודי דמשק‪ ,‬שבה‬
‫(התשובה) הייתה תלויה הגאולה‬
‫הסופית‪ ,‬בזמן מהרח''ו‪ ,‬וכל זה‬
‫אחרי הסתלקות האר''י ז'ל‪( .‬ספר‬
‫החזיונות לרבי חיים וויטאל‬
‫זיע''א)‪.‬‬
‫‪11‬‬

‫סעודה רביעית כל הלילה‬

‫סעודה רביעית עד חצות לילה‬

‫דע לך כי הוא אסור לפי שקדושת שבת‬
‫נמשכת כל הלילה ההיא כמ"ש למטה‬
‫בע"ה וראיה לזה ענין סעודה ד' וכמ"ש‬
‫ענינה בע"ה ואפי' בבחי' תוס' נשמה יש‬
‫המשך קדוש' בליל זה כמ"ש בע"ה ולא‬
‫עוד אלא שאפילו אחר חצות לילה של‬
‫מ"ש לא היה מורי ז"ל מרבה בבכיה על‬
‫החורבן יותר משאר לילו' אף עפ"י‬
‫שנחרב הבית בליל מ"ש כנז' אלא היה‬
‫בוכה ומתאבל כבשאר הלילות‪ :‬דרושי‬

‫האוכלים אותה עד אחר ד' שעות‬
‫בלילה‪ ,‬לא עשו ולא כלום‪ .‬הוא גם‬
‫תיקן לגרוס בברכ"המז מיגדול‪ ,‬ולא‬
‫מגדיל‪( .‬הח"י קו‪-‬עד)‬
‫גם רבי חיים פאלג'י (כף החיים ‪,‬‬
‫לא‪ ,‬נט) ‪ -‬הבא"ש (ויצא – כ"ז) –‬
‫יסוד ושורש העבודה (שער ח'‪,‬‬
‫פי"ב)‪.‬‬

‫סדר שבת דרוש א ענין ליל מוצ"ש‬

‫רבי יעקב צמח (נגיד ומצוה‪,‬‬
‫קל"ה) כותב שיש רשות לאדם‬
‫לומר ההבדלה עד יום ג' בשבת‪.‬‬
‫ועוסק אז מוהר"י צמח‪ ,‬בעניין‬
‫עזיבת נפש יתירה לגמרי‪ ,‬רק‬
‫אחרי אכילת סעודה רביעית‬
‫(מוצ"ש)‪ .‬וכל עוד שהאדם לא‬
‫סעד‪ ,‬יש לו עדיין קצת נפש‬
‫יתירה‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬בין לפני חצות לילה‪ ,‬בין‬
‫לאחריה‪ ,‬מותר לסעוד‪ ,‬ואף עד‬
‫יום ג'‪.‬‬
‫ומ"מ‪ ,‬מוהרח"ו מסביר לנו באופן‬
‫ברור‪ ,‬שקדושת שבת נמשכת כל‬
‫הלילה (ולא עד חצות)‪ ,‬ומוכיח‬
‫מ‪...‬סעודה ד'‪ .‬כך‪ ,‬שפשוט לאר"י‬
‫ז"ל‪ ,‬ענין סעודה ד' הוא כל‬
‫הלילה‪.‬‬
‫וזה מאוד פשוט‪.‬‬
‫הא לחמא עניא‬
‫ַ‬

‫הא לחמא עניא‬
‫ֵ‬

‫אין שום זכר לנוסח ה"א לחמא‬
‫עניא בסגול אן בצירי בכתבי‬
‫האר"י האמיתיים‪.‬‬

‫החיד''א במחב''ר ס' תע''ג אות ו'‪,‬‬
‫ששמע מפי המקובלים וכו' – והם‬
‫דברי המשנת חסידים סדר ליל‬
‫‪12‬‬

‫פסח‪ ,‬ס' ה' אות ב'‪ ,‬שפירושו ניקוד‬
‫צירי תחת ה''א ממש‪ ,‬ודלא כהרב‬
‫אורחות צדיקים אות פסח בשם‬
‫ספר הכוונות דף פ''ג ע''ג שכתב –‬
‫צ''ל ה''א לחמ''א עני''א (בניקוד‬
‫דגש‪ ,‬וסגול תחת ה''א והוא הניקוד‬
‫הלמ''ד של מילת הלחם הנמצא‬
‫בפסוק ו' דפרק ל''ט בספר‬
‫בראשית)‬

‫ומ"מ‪ ,‬אילו יכלנו להבין מדברי‬
‫האר"י הקדוש שיש נוסח שונה‬
‫לה"א לחמא עניא‪ ,‬היינו צריכים‬
‫לא להגות אלא לכוון‪ ,‬שישאר‬
‫בתחום הכוונות ולא באמירה‪.‬‬
‫וזאת‪ ,‬מכיוון שלא מסר לנו‬
‫האר"י ז"ל דרך מוהרח"ו ז"ל שכך‬
‫היה נוהג או כך הגה באיזה ספר‬
‫או מחזור‪ .‬אלא שאין לנו לקבוע‬
‫מנהגים חדשים מתוך סברה‪,‬‬
‫אלא אם כן‪ ,‬מי שהביא את‬
‫הסברה הפלונית הזאת‪ ,‬גם גילה‬
‫או קבע מנהג חדש או מחודש‪.‬‬
‫ולדעתי הפשוטה‪ ,‬זאת הכוונה‬
‫לדברים הקצרים של הרחיד''א‪,‬‬
‫בן ביתו דכתבי האר''י ז''ל‬
‫ונוסחאותם האמיתיים‪ .‬ולסיבה‬
‫הזאת כתב ששמע מפי‬

‫המקובלים דעל דעת הסוד נכון‬

‫לאמר וכו'‪ .‬שאין זו חיוב מדברי‬
‫האר''י ז''ל אלא בעלמא‪.‬‬
‫ובמחילה רבה מכבוד תורתם‪ ,‬אין‬
‫לנו שום יסוד בכתבי האר''י‬
‫הקדוש‪ ,‬לגרוס ה''א בציר''י או‬
‫בסגו''ל‪.‬‬
‫כך גם שלא מצאנו בכתבי מוהר''י‬
‫צמח ז''ל בלחמ''הש ובנג''ומצ‬
‫רמז לדין זה‪ .‬וגם לא בדברי אור‬
‫צדיקים מרהר''מ פאפיראש ז''ל‬
‫(וכידוע לנו שהם היו בקיים‬
‫בכתבים הנכונים) וגם לא כתוב‬
‫בשו''ע האר''י עם הגהות הרי''ח‬
‫צמח ז''ל (דפוס ווילנא שנ'‬
‫תרמ''א)‪ ,‬ובמחברת הקודש (לא‬
‫החברים ולא הר''ן הקדוש ז''ל)‬
‫ולא בפתורא דאבא‪ ,‬ואחרון‬
‫אחרון חביב‪ ,‬לא מצאתי שום‬
‫מקור לא בפרי עץ חיים‪ ,‬שהוא‬
‫מהדורא בתרא כידוע‪ ,‬ולא‬
‫בפירוש מוהר''ש וויטאל ז''ל בנו‬
‫הקדוש של מוררח''ו זצ''ל בספרו‬
‫חמדת ישראל‪.‬‬
‫כמה‬

‫תמוה‬

‫שמצאנו‬

‫בכמה‬
‫‪13‬‬

‫דפוסים של שער הכוונות‪,‬‬
‫הניקוד ממש תחת הה''א‪ .‬שמקור‬
‫הדבר לא בא מכתבי האר''י ז''ל‪.‬‬
‫ומקור המקובלים האלו הוא‬
‫ומשנת חסידים וח''י ! ונכון שעל‬
‫פי סברה‪ ,‬הטעם יפה‪ .‬אלא‬
‫שנוסח קדמון הוא (עד שדעת‬
‫כמה חכמים שאף בזמן בית שני‪,‬‬
‫היו אומרים הפיסקא של הא‬
‫לחמא עניא‪ ,‬בעל פה) ואין לנו‬
‫לעבד אותו‪.‬‬
‫והיום‪ ,‬מתחכמים עוזבים הנוסח‬
‫המקורי שהוא ּה''א לחמ''א‬
‫עני''א‪ ,‬ה''א בפתח‪ ,‬שקבלו‬
‫מאבותיו‪ ,‬ומתבוללים לחדשים‬
‫לבקרים‪.‬‬
‫ובמיוחד שכל העדות‪ ,‬אשכנזים‬
‫וספרדים ביחד‪ ,‬היו מנקדים את‬
‫המילה ה''א באותו ניקוד‪.‬‬
‫לא מצאנו בדברי רבי יעקב צמח‪,‬‬
‫לא במחברת הקודש‪ ,‬לא בשל''ה‬
‫ולא ברמ''ק‪ ,‬לא בכתבי רבי חיים‬
‫הכהן תלמיד מוהרח''ו‪ ,‬ולא בסדר‬
‫היום‪ ,‬לא בראשונים‪ ,‬לא בש''ס‪,‬‬
‫לא בזוהר‪ ,‬לא בכתבי רבי אברהם‬
‫אזולאי ולא בכתבי מהר''מ‬
‫במקובלים‬
‫לא‬
‫פאפיראש‪,‬‬
‫הראשונים‪ ,‬ולא ברבי ישראל‬
‫סרוק ותלמידו הרמ''ע מפאנו‪,‬‬
‫ואף לא בכתבי רבי נתן שפירא‬
‫ובכתכי הרמ''ז‪ ,‬רמז לנקד ה''א‬
‫בצירי או בסגול !‬
‫וגם לא מהאר''י ז''ל וגם לא‬
‫מתלמידו המובהק‪ ,‬רבי חיים‬
‫וויטאל‪ ,‬וגם לא מבנו החסיד רבי‬
‫שמואל וויטאל‪ .‬כולם זיע''א‪.‬‬
‫די מקורות כדי לשמור הנוסח‬
‫המקורי שהוא ה''א בפתח‪.‬‬
‫תיקון ליל ז' של פסח‬
‫כל הלילה‬

‫מצווה לשמח את אשתו בליל ז'‬
‫של פסח שער הכוונות ‪ -‬דרושי‬
‫הפסח דרוש יב‬

‫והנה לכן ביום ז' של פסח יש חיוב זווג‬
‫לפי שכבר עתה יכול ז"א להזדווג עם‬
‫‪14‬‬

‫המלכות‬
‫ועתה ביום ז' של פסח שהוא יום ו' של‬
‫שבוע א' דספירת העומר נתקן בחי'‬
‫הת"ת ולכן הרי הוא כאלו נתקנה גם‬
‫המל' שהוא באחוריו ולכן הוא יו"ט‬
‫וראוי לזווג‬
‫‪.‬‬
‫להסתפר ביום מ"ט העומר‬

‫להסתפר ביום מ"ח העומר‬

‫ענין הגילוח במ"ט ימים אלו לא היה‬
‫מוז"ל מגלח ראשו אלא בערב פסח‬
‫ובערב חג השבועות ולא היה מגלח לא‬
‫ביום ר"ח אייר ולא ביום ל"ג לעומר‬
‫בשום אופן‪[.‬שער הכוונות]‬

‫רבי חיים הכהן בטור ברקת (סוף‬
‫סימן תצ"ג)‪ ,‬מקיל להסתפר ביום‬
‫מ"ח לעומר‪.‬‬
‫וגם הח"י ( מב ‪-‬עא)‬

‫פשוט וברור שלדברי מוהרח"ו‬
‫זיע"א שאין אנו זזים מדברי‬
‫קודשו‪ ,‬יש להסתפר ביום מ"ט‬
‫ולא בלילה‪ .‬גם דעת הנגיד ומצוה‬
‫(קמ"ב)‪ .‬נהר שלום דנ"ט ע"א‪.‬‬
‫משנת חסידים‪.‬‬
‫הגהות מהר"א אזולאי‪ ,‬הגהות‬
‫מהר"י צמח (ע"פ הברכ"י)‬

‫רבי בנימין הלוי אומר שקיבל בשם‬
‫רבו רבי חייא הרופא‪ ,‬שראו את‬
‫האר"י ז"ל מסתפר דווקא בליל מ"ט‬
‫אחרי ספירת העומר‪ .‬ואין זה מוזכר‬
‫בכתבי האר"י ז"ל האמיתיים שבידי‬
‫מוהרח"ו וגם לא בכתי"ק מוהרח"ו‬
‫ומוהרש"ו‪( .‬ספונות)‬

‫אגרות הרמ"ז סוף סימן ב'‪ .‬ועוד‬
‫שהרמ"ז קיבל מרבי בנימין הלוי‬
‫להסתפר ביום מ"ט ! כדעת‬
‫האר"י ז"ל היפך דברי הח"י !!!‬
‫ברכ"י תצ"ג‪ ,‬ו'‪.‬‬

‫איך רבי בנימין הלוי יסתור את‬
‫עצמו שסומך על רבו להתספר‬
‫בליל מ"ט ובחמדת ימים (לטוענים‬
‫הטועים שמחברו הוא רבי בנימין‬
‫הלוי) כותב להסתפר ביום מ"ח ?‬

‫היום‬

‫לא לישון אחרי חצות היום‬
‫ראש השנה‬

‫ענין השינה ביום ר"ה נלע"ד ששמעתי‬
‫ממוז"ל שאין לישן ביום ר"ה לפי שז"א‬
‫הוא ישן למע' עד שמתעורר ע"י תקיעת‬
‫שופר כמבואר לקמן במקומו אשר ז"ס‬
‫משז"ל כי תקיעת שופר הוא לומר עורו‬
‫ישנים מתרדמתכם כו' וכבר יתבאר ג"כ‬
‫לקמן כי עד יום ב' של ר"ה הוא ישן‬
‫וכוונתינו הוא לעוררו ולכן אין ראוי‬
‫לישן‪ .‬האמנם נלע"ד ששמעתי ג"כ‬

‫"ומיד מקדשים ואוכלים ומיד‬
‫הולכין לבית הכנסת ולומדים‬
‫תיקונים ולא היו ישנים כל היום‬
‫וכן ביום ב'‪ ,‬וזה אף כי לא נעלם‬
‫מהם דברי רבינו זללה''ה [האר''י‬
‫ז''ל]‪ ,‬שהתיר לישון אחרי חצות‬
‫{‪ ,}...‬מ''מ‪ ,‬לא מילאם לבו להבטל‬
‫בימים הנוראים האלו אפילו שעה‬
‫א' "‬

‫לישון אחרי חצות‬
‫ראש השנה‬

‫‪15‬‬

‫ממוז"ל שאין זה אלא עד חצי היום‬
‫ומאז ואילך יכולים לישן כי כבר נתעורר‬
‫ז"א על ידי התקיעות דמיושב ומוסף‬
‫ואני זוכר שראיתי למוז"ל שאחר חצי‬
‫היום שכב על מטתו וישן‪ :‬שער‬

‫הח"י מחמיר על האר"י הקדוש‬
‫(מד‪-‬עד)‬

‫הכוונות ‪ -‬דרושי ראש השנה‬
‫הקדמה‬

‫לשון קדוש למוהר"ח וויטאל‬
‫זצוק"ל בספרו "הפעולות" השלם‬
‫ס' פ' (דף שכ"ה) תלמידו הנאמן‬
‫והמובהק של האר"י הקדוש‬
‫זיע"א‬

‫תפילת הפרנסה אחרי מזמור ללה'‬
‫הארץ‪.‬‬
‫החחיד"א תיקן את תפילת הח"י‪,‬‬
‫וגם רבי מצליח מאזוז זצ"ל‪.‬‬

‫לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה‬
‫וכו' יאמר מזמור הזה בליל‬
‫ראשונה של ראש השנה ובליל יום‬
‫הכיפורים קודם הקדיש בתרא‬
‫ותקראנו פעם אחת בלבד‪.‬‬

‫ובאמת‪ ,‬המקור הראשון הוא בספר‬
‫רנו ליעקב לרבי יעקב צמח ז''ל‬
‫ובפע''ח הנדפס‪ ,‬ואין שום זכר‬
‫לאומרו ג' פעמים‪ ,‬וגם אין שום‬
‫מקור בכתבי האר''י של תפילה כל‬
‫שהיא אחרי המזמור הזה !!‬
‫ותמוה שהחיד''א ורבי מצליח‬
‫מאזוז זצ''ל ובנו הר''הג הנאמ''ן‪,‬‬
‫מצאו צורך לשנות מהגירסא של‬
‫הח''י‪...‬‬

‫והנה‪ ,‬אין שום מקור בדברי‬
‫האר''י ז''ל המפורשים בכתביו‬
‫שיש מקום לעמוד בעת אמירת‬
‫ברכו‪ .‬גם‪ ,‬לא בדברי מוהרח''ו‬
‫ובנו רבי שמואל וויטאל‪ .‬אלא‪,‬‬
‫יש עדות מהרב שלמי חגיגה בשם‬
‫סדור רבי ישראל סרוק בשם‬
‫מוהרח''ו‪ .‬הרב שלמי חגיגה מציין‬
‫גם הח''י (שמביא שהוא מנהג‬
‫רבו נר''ו‪ ,‬אבל לא מרבי חיים‬
‫וויטאל או ממהר''י סרוק)‪.‬‬

‫לעמוד בעת קדיש דברכו‬
‫המנהג מובא בשלמי ציבור (קצ"ג‪,‬‬
‫ע"ב) ומקורו בח"י (מו‪-‬עא) ע"פ‬
‫סידור מוהר"י סרוק זצ"ל‪.‬‬
‫וכך הסיק רבי יעקב צמח בהגהת‬
‫פרי עץ חיים‪.‬‬

‫לברך על הטלית גדול בערב‬
‫יו"הכ מבעוד יום‬

‫לא לברך בכלל על הטלית גדול‬
‫ולהתעטף דווקא אחרי השקיעה בלי‬
‫ברכה‬

‫המנהג שנהגו להתעטף בציצית בליל‬
‫יוה" כ מנהג נכון הוא וטעם המנהג הזה‬
‫הוא כי לעולם סוד הטלית הוא א"מ אל‬
‫ז"א אם בבחי' ציצית קטן דעיבור או‬
‫דיניקה או דגדלות ולכן בליל יוה"כ שאז‬

‫שלדעת הח"י‪ ,‬אין לברך על טלית‬
‫גדול מבעוד יום‪ ,‬ויש להתעטף‬
‫‪16‬‬

‫שליטת הנוק' רחל לפי שמדת לילה‬
‫גוברת בלילה ואז עלתה רחל בראש‬
‫התבונ' כנודע ואז אי' עילא' מקפת‬
‫אותה בציצית גדול אבל בשאר לילות‬
‫שאינה עולה לא יש מצות ציצית ואינה‬
‫נוהג בלילה שהיא זמן הנוק' ולפי‬
‫שהענין הזה נעשה מאליו ליל יוה"כ ולא‬
‫הוצרך אל תפי' כמבואר אצלינו לכן אין‬
‫צורך לברך עליו ברכה להתעטף‬
‫בציצית‪ :‬שער הכוונות ‪ -‬דרושי יום‬

‫אחרי השקיעה (דוקא) כדי לא‬
‫לברך‪.‬‬
‫ומי שמקדים להתעטף מבעוד יום‬
‫[ שהיא דעת מוהרח"ו ומוהרש"ו]‬
‫כדי לברך‪ ,‬טועה מפי השכל‪.‬‬
‫דעת שלמי חגיגה שווה לדברי הח"י‬
‫‪...‬‬

‫הכיפורים הקדמה‬

‫נגיד ומצוה (קנ"ב)‬

‫לשון רבי שמואל ויטאל‬
‫בשער הכוונות ‪:‬‬
‫ולכן‪ ,‬מוהרח"ו היה נוהג לברך מבעוד‬
‫יום כי יש באותו לילה חיוב מצוות‬
‫עטיפת ציצית‪ .‬ואף מי שמתעטף‬
‫בציצית באותו ליל יום הכיפורים‪ ,‬מכיוון‬
‫שחלה בו מצווה דלא כשאר לילות‪,‬‬
‫מ"מ אין צורך שיברך שזה מטעם מנהג‬
‫או חסידות (ולפי שהענין הזה נעשה‬
‫מאליו ליל יוה"כ)‪ .‬אמנם‪ ,‬אלו שהגיעו‬
‫לפני השקיעה‪ ,‬ונכון לומר כל נדרי‬
‫משתחשך‪ ,‬יש להם לברך להתעטף‬
‫בציצית‪ ,‬שביום חל חיוב ברכת טלית‬
‫גדול‪ .‬אמנם‪ ,‬הנגיד ומצווה כותב‬

‫דעת הח"י (סו ‪-‬עב) שמוהרח"ו ובנו‬
‫רבי שמואל‪ ,‬טועים מפי השכל‬
‫(ח"ו) !‬
‫אך‪ ,‬מה פלא שהשלמי חגיגה מביא‬
‫דעת שער הכוונות כפשוטה‪ ,‬ולא‬
‫מביא את עדות רבי שמואל ויטאל‬
‫שהוא קיבל מאביו ורבו‪ ,‬רבי חיים‬
‫וויטאל בעצמו‪.‬‬

‫שאם מבעוד יום‪ ,‬יש לברך‪ .‬וגם‬
‫החיד''א בברכ''י (תרי''ט‪ -‬א')‬

‫להעביר אמ ונת השבתאות דרך חומרות וקיטרוג על עם ישראל [ע"י תקונים קשים‬
‫לגוף ולנפש]‬
‫להפיל גדולי החכמים כדי למשוך את העם כתמנון שידיו שולטות בכל‬
‫להרחיק את הת"ח הפשוטים מהנהגות האר"י ז"ל [וכך מטעים כמה ת"ח שאלו‬
‫הנהדות רק למצניעין‪ ,‬דבר שלא מופיע אף פעם בכתבי האר"י ז"ל]‬
‫לדחות את מוהרח"ו כדרך הנכונה‬
‫ומ"מ איך נקבל את הח"י כשהוא חולק על האר"י הקדוש ?‬
‫ואיך חכמים וצדיקים הלכו אחריו ובאר"י ז"ל שלחו את ידם ?‬
‫‪‬‬

‫מהות הנהגות שבתאיות‪ ,‬המחכות להנהגות האר"י ז"ל (להבדיל) הוא‬
‫להחמיר בדרכי התשובה ובסיגופים‪.‬‬
‫‪17‬‬

‫תופעה מצוייה אצל חכמי טורקיה (סלוניק‪ ,‬אזמיר‪ ,‬קושטא ועוד) ודחוייה אצל‬
‫הבעש" ט וגדולי החסידים‪ ,‬שמצאו דרך יותר קלה ומועילה לחזור בתשובה ולתקן‬
‫חטאים (כתיקון הכללי למהר"ן מבסלב בתיקון הברית‪ ,‬במקום תעניות ותיקונים‬
‫קשים)‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬הוא הדרך ההולכים בדרך הספר ח"י‪ ,‬להחמיר במה שהקיל האר"י ז"ל‪ ,‬וסגרו‬
‫דלת לחוזרי בתשובה שאינם יכולים לעמוד בתיקונים הקשים האלו‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬אם להאר"י הקדוש‪ ,‬מספיק לטבול פעמיים בערב שבת‪ ,‬דבר קל לקיים ושווה‬
‫לכל אדם‪ ,‬הח"י והחכמים ההולכים אחריו‪ ,‬הוסיפו מספר טבילות‪ ,‬ולפעמים בגוזמה‬
‫מרובה ( המהווה טורח לאחרים הרוצים לטבול‪ ,‬ונדחקים לחכות דקות ארוכות‬
‫במקווה עד שיסיים אותו מתייהר ע"פ רבו טבילות מרובות)‪.‬‬
‫גם היו משתמשים בניגונים ושירי עגבים להוציא מהם את ''הסוד‬
‫הכמוס''‪'' ,‬להעלות נצוצי הקדושה''‪(.‬קיצור ציצת נובל צבי)‬
‫‪ ‬לאחרונה‪ ,‬כמה ת"ח נטשו מדרך הצדיקים‪ ,‬וברצונם לשמור דרך אבותם‪,‬‬
‫חלקו על הצדיקים ונמשכו אחרי חוקרים רבים‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬אחרי אברהם‬
‫יערי‪ ,‬חוקר והסטוריון‪ ,‬היחיד מן החוקרים‪ ,‬שטלה חיבור החמדת ימים‬
‫ברבי בנימין הלוי‪[ .‬עיין להלן פרק ‪]2‬‬
‫חוץ מיערי והרבנים ההולכים בדרכו [רב עובדיה יוסף‪ ,‬רב מאיר מאזוז‪ ,‬רב שריה‬
‫דבלסקי‪ ,‬הרבנים משה צוריאל ומכון אוצר חמדת ימים שסמכו והסכימו לספר ח"י‬
‫אף שידעו שיש צדיקים גדולים החולקים עליהם] כל החוקרים והצדיקים ראו בח"י‬
‫חיבור שבתאי‪.‬‬

‫‪ ‬היחיד שגילה לנו חלק ממטרת ספר הח"י ‪:‬‬

‫להפיל את הגדולים (מנחת יהודה פתייה ספר ישעיה ס' ל' דף ‪ 421‬לדפוס מכון‬
‫פתיה)‪ ,‬ע"י חמדת המושכלות‪ .‬ולצערנו‪ ,‬הצליח ‪...‬בהרבה מהם‪ .‬וז" ל רבי יהודה‬
‫פתייה זצוק"ל‪:‬‬
‫" כי כל עיקר חיבור ארבעת חלקי חמדת ימים ‪ ,‬אינם כי אם למען שיסכימו הלומדים‬
‫בו‪ ,‬להמשך אחרי דעתי ורצוני {המדבר הוא נתן שר"י}"‪.‬‬
‫ואף שרבי יהודה פתייה הסתכן לתקן את נשמת נתן העזתי‪ ,‬איך יכלו לומר כמה‬
‫אחדים [כמובא בשם רבי יצחק כדורי בספר שו"ת דברי יצחק דף רמ"ב] שגם תיקן‬
‫את הספר עצמו ?‬
‫האותיות השתנו ? כוונות ופיוטים שבתאים התעלמו מהספר ?‬
‫אלא שהאחיזה היא כל כך גדולה וחזקה‪ ,‬שלא הצליחו אלא מעטים להרחיק לגמרי‬
‫את הספר משולחנם‪.‬‬
‫בכנות רבה‪ ,‬השאלה היא ‪ :‬איך כל החכמים ה אלו לא הכירו ברמאות הגלויה של‬
‫הספר ח"י‪ ,‬והיא לסתור או לחלוק על דברי האר"י ז"ל עד לחלוק על מוהרח"ו‬
‫ומוהרש"ו‪ ,‬ולכנות אותם ''טועים מדרך השכל'' עיין בטלבה למעלה!‬

‫‪18‬‬

‫דמות נתן העזתי‪.‬‬
‫בין נתן העזתי שר"י לבין רבי בנימין הלוי ?‬
‫א'‪ .‬נתן העזתי הוא נביאו השקר של ש"צ יש"ו‪ .‬גאון צעיר היה שבגיל ‪ 22‬ידע חצי‬
‫הש"ס בעל פה‪ ,‬כל הזוהר וכל כתבי האר"י ז"ל הידועים מכתבים שונים‪ ,‬ומת"ר‬
‫ניירות‪ .‬אולם‪ ,‬לא מכתבי האר"י ז"ל האמיתיים‪.‬‬
‫שמו האמיתי הוא אברהם בנימין נתן הלוי אשכנזי בן אלישע (בנימין) בן חיים‬
‫אשכנזי שהמציא או מזייף חלק אחד מן הספר 'מגיד מישרים' שנדפס בוויניצ'יה‬
‫שנת תי"ד ‪ 4561‬בשם ''מהדורא בתרא''‪ .‬מת בשנת ת"ם בעיר אסקופיה שבגבול‬
‫טורקיה ארמניה‪ .‬בית הקברות היהודי נהרס בידי הנצ'ים יש"ו‪.‬‬
‫גם העורך והמסדר ספר ח"י‪ ,‬רבי יעקב אלגאזי‪ ,‬הסכים סידר ותמך בפיוטי נתן‬
‫העזתי‪ ,‬בנוטריקון שמו המלא‪ ,‬וכך‪ ,‬כל מי שהסכים לספר הזה הסמיך את הספר הזה‬
‫ובכללו הפיוטים השבתאים של נתן‪ ,‬שכבר מופיעים בדפוס הראשון אזמיר ‪.4372‬‬
‫מה ששולל טענת הדמו"ר ממונקשט זצ"ל ושל החכמים הדוחים את התפילות‬
‫והפיוטים ‪ ,‬האומרת שפיוטים אלו היתוספו אחרי כן‪ .‬ואין הדבר כן‪ ,‬שמלכתחילה‬
‫נכללו בספר ח"י‪ ,‬כי המחבר ספר ח"י והפיוטים השבתאים האלו‪ ,‬אינו אלא אותו בן‬
‫אדם‪ :‬נתן העזתי‪.‬‬
‫הוא רבי יעקב אלגאזי שנתן את השם 'חמדת ימים' לספר‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬מה נאמר ומה נגיד על שספר ח"י כבר קיים ‪ 76‬שנה קודם הדפסתו ב‪? 4372‬‬
‫הנה‪ ,‬בקריאי מועד דפוס מובא סדר שביעי של פסח [שאינו קיים אצל האר"י ז"ל]‬
‫וגם סדרי ליל שבועות וליל הושענא רבה‪.‬‬
‫סדר הקריאי מועד שנת תנ"ז [‪ ,]4563‬ע"פ ספר חמדת ימים כמוזכר בהקדמת קריאי‬
‫מועד הזה {ואינו סדר דומה של השפר תיקונים הערוך ע"י הרמ"ז שקיבל מרבי‬
‫בנימין הלוי מצפת כדברי הרמ"ז עצמו‪ .‬הוכחה ברורה שרבי בנימין הלוי מסר את‬
‫הסדר והכוונות לפי הכתבים שהיו בידיו וערך אותם‪ ,‬שהם ת"ר ניירות כידוע‪ ,‬אמנם‬
‫סדר החמ"י בחר לסתור סדר האר"י ז"ל המופיע במהדורא בתרא ולסדר סדר ע"פ‬
‫הפשט עם כוונות – ועד היום העם ומנהיגיו ממשיכים בסדר החמ"י במקום סדר‬
‫האר"י ז"ל האמיתי – הוכחה ברורה שמחבר הספר חמ"י אינו רבי בנימין הלוי ‪, }...‬‬
‫[‪ 76‬שנה קודם דפוס חמ"י הראשון !!!] עם כוונות וסדר ליל שביעי של פסח‬
‫[שאינו מופיע בשום דפוס קודם]‪.‬‬

‫בין סתירת מנהגי האר"י ז"ל ובין פיוטים ותפילות שבתאיות בלי ספק‪,‬‬
‫מה ראו כל הרבנים לסמוך על ספר כזה ?‬
‫ומה חילקו בין ת פילותיו לבין המוסר הקבלה וההלכה הנמצאים בספר‬
‫הזה ?‬
‫נתן נביא שקר כתב קונטריסים שכוללים דרושים וכוונות מעורבבות בשמות‬
‫הטומאה ושלח אותם לד' רוחות העולם‪.‬‬
‫חיבר גם קונטרס היום ותקוני תשובה‪.‬‬
‫דבר אחר‪ ,‬השבתאים יש" ו היו משתמשים הרבה במגילת שיר השירים‪ ,‬להמצאות‬
‫שלהם‪ .‬לא פלא למצוא בספר ח"י בכל מיני סדרים ותפילות‪ ,‬ציטוטים פסוקי שיר‬
‫השירים [כמו בהוצאת ספר תורה בשבת שחרית ועוד לאין מספר]‪.‬‬
‫‪19‬‬

‫ועיין נוסח ה'לכה דודי' הנמצא בספר חמדת ימים‪ ,‬המובא במלואו בסידור חסד‬
‫לאברהם לרבי אברהם טובייאנה מאלג'יר שבאלג'יריה מלא וגדוש בסיסמאות‬
‫שבתאיות ‪.‬‬
‫דעת תורה הצדיקים והחכמים‬
‫מהדיר שערי חמדה [הקדמה לאוצר ח"י] ביסס את כל השקפתו על יקר אחד‪:‬‬
‫מחבר הספר חמדת ימים הוא רבי בנימין הלוי‪ .‬הראשון והיחיד שהקדים אץ‬
‫הטענה הזאת הוא החוקר החילוני אברהם יערי בספרו תעלומות ספר‪ .‬והוא נגד‬
‫כל החכמים והצדיקים שדנו הספר הזה לפסולת‪ ,‬וטענו להיפך‪ ,‬שהמחבר הוא‬
‫בעצמו מכת הארורה‪ ,‬העזתי‪ ,‬נביא אותו משיח שקר ש"צ יש"ו‪.‬‬
‫וזו טעות חמורה‪ ,‬אחרי שמתנגד לכל החכמים האלו וחולק עליהם‪ ,‬ומסתמך על‬
‫דעתם של חורקים למיניהם‪ .‬ופשוט טועה‪ ,‬אחרי שחיפוש וחקירה באופן זה‪,‬‬
‫אינו אובייקטיבי אלא מסב ב כל ההקדמה הארוכה שלו סביב אותה נקודה‪ :‬רבי‬
‫בנימין הלוי הוא המחבר‪.‬‬
‫ואם לא כן ?‬
‫בטח שלא כן והינם החכמים והצדיקים הצודקים בלי צורך של בדיקות והבחנות‬
‫ההיסטוריונים‪.‬‬
‫ואלו הם‪:‬‬
‫מו''ר היעב''ץ ז''ל ‪ :‬מחבר הח''י הוא נתן העזתי שר''י מספחת ספרים‪,‬‬
‫פ''ס אות מ''ה ‪ -‬תורת הקנאות‪ ,‬עמ' קמ''ו ‪ -‬מור וקציעה ס' תפ''ט‪.‬‬
‫רבי יהודה פתיה ז''ל ‪ :‬מחבר הח''י הוא נתן העזתי שר''י‬
‫מנחת יהודה דף ‪ - 011‬על ספר ישעיה‪ .‬בית לחם יהודה‬
‫רבי חיים פאלג'י ז''ל (!) ‪ :‬עיין להלן ‪ -‬מחבר הח''י הוא נתן העזתי שר''י‬
‫רבי שמואל דרזי ז''ל ‪ :‬הסכמה לחמדת יוסף ‪ :‬מחבר הח''י הוא נתן העזתי‬
‫שר''י ואין ללמוד מהספר הזה בכלל !‬
‫הרח''א שפירא ממונקשט ז''ל ‪ :‬מחבר הח''י הוא נתן העזתי שר''י מאמר‬
‫כבוד חכמים עמ' קנ''ב ‪ -‬נימוקי או''ח ס' ת''ו אות ד'‪.‬‬
‫רבי משה לוריא ז''ל ‪ :‬מחבר הח''י הוא נתן העזתי שר''י‬
‫מאמר אמת ליעקב‪ ,‬סוף שו''ת הרשב''א‪ ,‬ירושלים תרס''ג‪.‬‬
‫הראש''לצ הרב''הג רב מרדכי אליהו זצ"ל ‪ :‬מחבר הח''י הוא נתן העזתי‬
‫שר''י‬
‫מקראי קודש הרירי (פסח)פרק ט'‪ ,‬הערה כ''ז ‪ :‬מקור טמא (ועיין גם‬
‫בחמדת יוסף בדברי הסכמתו)‪ .‬מקראי קודש הרירי (פסח) נספחים דתר''ט‪.‬‬
‫מקראי קודש הרירי (חנוכה) פרק א'‪ ,‬הערה י''א‬
‫רבי ישראל בעל שם טוב ז''ל הוא הבעש''ט וכל האדמורי''ם המסכימים‬
‫לשבחי הבעש''ט (בכלל רבי נחמן מברסלב ותלמידיו) מחבר הח''י הוא מין‬
‫מהכת הידועה (שבתאים) לפי שבחי הבעש"ט‪.‬‬
‫האביר יעקב רבי יעקב אבוחצירא ז''ל‪ ,‬עיין חמדת יוסף מחבר הח''י הוא‬
‫מהכת הארורה‪ .‬תקן תקנות בעירו נגד הספר הזה והנהגותיו המתועבים‪.‬‬
‫‪21‬‬

‫הבבא סאלי רבי ישראל אבוחצירא ז''ל בשם הר''הג ברוך שליט''א‪ ,‬בנו‬
‫של הבבא סאלי‪ .‬עיין חמדת יוסף‪ .‬מחבר הח''י הוא מהכת הארורה‪.‬רבי‬
‫אלעזר רוקח ז"ל‪ :‬מחבר הח"י הוא מהכת הארורה‪ ,‬מתועב ומשוקץ‪ .‬רבי‬
‫אלעזר נפטר בצפת‪ ,‬מצער המחלוקת בינו לבין תושבי צפת אודות הספר‬
‫ח" י שהוא תפס את הספר הזה כמתועב ומשוקץ‪ .‬רבנן קדישי בשם הספר‬
‫אור החיים‪.‬‬
‫הרבי מקומרנא‪ :‬בזוהר חי שמות דל"ח ע"ב‪ :‬כל מה שכתב הוא דברי הבל‬
‫ומטעה לב הבריות ככתב היעב"ץ‪( .‬קובץ בית אהרן ישראל‪ .‬הרב מ‪ .‬בלוי)‬
‫הרב בני ישככר ז"ל‪ :‬ריחק הספר ממנו בשם משיב מפני הכבוד‪( .‬קובץ‬
‫בית אהרן ישראל‪ .‬הרב מ‪ .‬בלוי)‬
‫רבי אהרן רהטא השומר אמונים ז"ל‪ :‬פחד להחזיק הספר ח"י והחזירו‪.‬‬
‫(קובץ בית אהרן ישראל‪ .‬הרב מ‪ .‬בלוי)‬
‫הרש''ש ז''ל‪ :‬נהר שלום דל''ד‪ ,‬ע''א‬
‫הרחיד''א ז''ל‪ :‬חיים שאל‪ ,‬ח''א ס' ע''ד אות נ''א (לעג על הח''י) ‪ -‬שמחת‬
‫הרגל לימוד ג' ‪ :‬נגד התפילות‬
‫רבי עבדאללא סומך ז''ל זבחי צדק החדשות ( קנ) ‪ :‬נגד התפילות‬
‫הרב מרדכי שרעבי ז''ל נגד התפילות עיין חמדת יוסף בסכום‬
‫הרב סלמן מוצפי ז''ל נגד התפילות ולמוד הקבלה שבספר ח''י עיין חמדת‬
‫יוסף בסכום‬
‫רבי בן ציון אבא שאול ורבי יעקב מוצפי ז''ל נגד התפילות עיין חמדת‬
‫יוסף בסכום‬
‫רבי נסים כד'ורי ז''ל‬
‫רבי סלמאן חוגי עבודי ז''ל‬
‫רבי יוסף רביע ז''ל עיין חמדת יוסף בהסכמת הר''הג שמואל דרזי זצ''ל‪.‬‬
‫שדי חמד לרבי חיזקיהו מדיני ז''ל כללים מע' מ' כלל ק''ד אות ח' ס''ק ב'‬
‫הגרי''ז שטרן משאוול ז''ל שו''ת זכר יוסף ח''ב ‪ -‬תהלוכות האיגרות פ''ו‬
‫ד''ה ע''ד כ''א‬
‫רבי משה הכהן מג'רבה ז''ל פני משה ס' קל''ד‬
‫מנחת כהן ז''ל המגיה לספר פני משה‬
‫ציץ אליעזר שליט''א ח''א ס' ע''ז אות ב'‬
‫הרב קנבייסקי שליט''א אוצר המדרשים עמ' ר''ד‬
‫הרב זילבר שליט''א ברור הלכה ח''ג עמ' רס''ג‪/‬ד‬
‫הרב שטרנבורך שליט''א מועדים וזמנים ח''ז ס' י'‬
‫ספק אם ההקדמה הזאת [שערי חמדה] ושל הרב משה צוריאל (חה"י קראו אלי‬
‫צור) ושל החכמים האחרים יכולים לטעון נגד הרשימה הזאת‪ ,‬אחרי שאף יהיו‬
‫אלפים חכמים המצטטים את הח"י‪ ,‬אין אף אחד מהם ידע באמת מי הוא ואפילו‬
‫לא הקדימו איזה שם‪ ,‬לא החיד"א‪ ,‬ולא הבן איש חי‪ ,‬ולא הרשש – אף אחד !!!‬
‫חוץ מרבי חיים פלאג'י‬

‫‪21‬‬

‫למה אביר יעקב הקדוש רבי יעקב אבוחצירא זיע"א‪ ,‬סירב ללמוד‬
‫מתוך כתבי הרש"ש ?‬
‫שני סיפורים מובאים בספר מעשה נסים ומאשר אותם הבבא סאלי‪ .‬רבי יעקב‬
‫אבוחצירא סירב ללמוד כתבי הרש" ש כי היה לו שיטת לימוד כתבי האר"י‬
‫הקדוש זיע"א‪ ,‬שיטה אחרת משל הרש"ש‪ .‬והמעיין בספרי אבי יעקב זצוק"ל‪,‬‬
‫יבין כי אין שיטתו אלא דברי וכוונות האר"י ז"ל כפשוטם‪ ,‬בלי שום הוספה‬
‫אחרת‪.‬‬
‫הרש"ש זצ"ל‪ ,‬בהיותו אחד מפרשי דברי האר"י ז"ל החשובים‪ ,‬רבי יעקב‬
‫אבוחצירא לא נדבק לתורתו‪ ,‬אחרי שבסוף ימיו‪ ,‬כנראה קיבל את הספר חמדת‬
‫ימים‪ ,‬מה שרבי יעקב זצטוק"ל לא קיבל ודחה מכל כוחו‪ ,‬עד שקבע תקנות שלא‬
‫ללמוד את הספר הזה ולא לנהוג הנהגותיו השקריות (עיין קונטרס חמדת יוסף)‪.‬‬
‫גם סיבה אחרת היא שהרש"ש חידש כמה עניינים על האר"י הקדוש‪ ,‬מה‬
‫שכנראה‪ ,‬רבי יעקב לא קיבל‪ .‬ונראים שגם החיד"א וכמה פעמים רבי יהודה‬
‫פתייה‪ ,‬חלקו על הרש"ש‪ ,‬כידוע‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫האם מחבר הספר חמ"י הינו רבי בנימין הלוי‪.‬‬
‫ב'‪ .‬רבי בנימין הלוי ב"ר מאיר‪.‬‬
‫אחת מהרגשות שהרגשתי בעשור האחרון שבו השתדלתי להוציא סולת נקייה מסיגי‬
‫שקר הח"י‪ ,‬הוא הצער לתפוס ת"ח ורבנים גדולים‪ ,‬שלרוב‪ ,‬כוונתם הייתה לטובה‪,‬‬
‫להיגאל מהגלות המרה והארוכה הזאת ולעבוד את ה' באמת‪ .‬הרבה צמאו לדעת מה‬
‫מקור גלגולם ומה תיקונם‪ .‬תופעה המציגה ירידת הדורות‪ ,‬שאף הם בזמנם‪ ,‬לא ידעו‬
‫נסתרות אלו‪ ,‬ושאפו לצדיקים בדרגת האר"י ז"ל‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬מעט טעו ברצון‪.‬‬
‫כנזכר למעלה‪ ,‬היום‪ ,‬החליטו ת"ח מזוייפים‪ ,‬לטהר סופית שם הח"י‪ ,‬והדביקו עליו‬
‫זהות אחת מרשימה‪ :‬רבי בנימין הלוי‪.‬‬
‫ואף‪ ,‬שזייפו מקורות‪ ,‬כדי לחזק את טענותיו‪ ,‬מ"מ‪ ,‬כל דבריהם הבל שמנתגדים‬
‫לדעת תורת צדיקים המופלגים‪.‬‬

‫כמה מהזיופים שהמציא מחבר אוצר ח"י שהקים מכון לשקר‪:‬‬

‫הוא החסיד העניו ומקובל אלוקי כמוהר"ר בנימין הלוי ב"ר מאיר‬
‫זיע"א שחי בין השנים ש"ל ‪ -‬תל"ו‪ ,‬ואשר סידר את כתבי מהדורה‬
‫קמא של האר"י ומהרח"ו המכונים‪ ,‬ספר "הכוונות"‪ ,‬וספר‬
‫"הדרושים"‪ ,‬וספר "הליקוטים"‪ ,‬מלבד נוסחי תפלות ותחינות‬
‫מחודשות שייסד‪ ,‬ומהן שנתפשטו בכל תפוצות ישראל מהספר "שערי‬
‫ציון"‬
‫וכבר ידוע שאלו הכתבים של ת"ר ניירות שנגנבו ממוהרח"ו בהיותו חולה [וכך הסיפור‬
‫‪ ...‬אם‪ ,‬כן‪ ,‬גזל גמור היה‪ ].‬והם הגירסא הגרועה ביותר בכל כתבי האר"י ז"ל כדברי‬
‫מהר"מ פאפיראש ‪....:‬‬
‫ולכן‪ ,‬אינם הכתבים המדוייקים ואמתיים‪ .‬ועוד‪ ,‬שמוהרש"ו בין בדמשק בין במצרים‪ ,‬לא‬
‫נתן לאף אחד להציץ בכתבי אביו זצ"ל‪ .‬לכן‪ ,‬מה שכתוב בח"י כמה פעמים‪ ,‬שראה כתבי‬
‫האר"י ז"ל האמיתיים שבמצרים‪ ,‬הוא שקר גמור‪ .‬הערות זית"א דכיא‪.‬‬
‫בפתח השער‬
‫[‪ ]...‬וכמו"כ ראויין הדברים להאמר על הספר הקדוש "חמדת ימים" כי‬
‫כל הקורא בו ירגיש השפעת הקדושה מרום המעלות בכל אבריו והוא‬
‫האות כי כנים דברי המחבר[ ואין דבר יותר גרועה מזה שאין אות כזאת מורה על‬
‫הקדושה אלא היא הבטחת נתן העזתי ככתוב במנחת יהודה ועוד‪ ]...‬שכתב פעמים‬
‫רבות בספרו שכל תכלית חיבורו לשם שמים לזכות את הרבים ועל כן‬
‫העלים שמו מעל גבי חיבורו‪]...[ .‬‬
‫מציאת כתב היד של הספר חמדת ימים בעיר צפת סביבות שנת ת"ס‬
‫‪ [ 0011‬והוא שקר גמור שלא מופיע מקום מציאת הספר בידי ר' ישראל אלגאזי אלא‬
‫המכון ח"י קבע בצפת כי מלכתחילה קבע שהמחבר הוא ר' בנימין הלוי שהיה בצפת]‬
‫מרבותיו‬
‫רבו המובהק ר' חייא רופא זיע"א (נפטר שע"ט‪)0101‬‬
‫הרמ"ע מפאנו זיע"א (ש"ח ‪ -0845‬ש"פ‪)0161‬‬
‫מהר"ם לונזאנו זיע"א (נפטר בשנת ש"פ‪)0161‬‬
‫גורי אריז"ל‬
‫‪23‬‬

‫[דבר שגוי בהחלט כי לא מכון ח"י קבע את רבותיו לא ע"פ תוכן הספר אלא ע"פ שתלו‬
‫מחבר הח"י בר' בנימין הלוי‪-‬וזה באמת סילוף מקורות וגזל דעת גמור]‬
‫פרק ב ‪ -‬לקט מגאוני הדורות על ספר חמדת ימים‬
‫דברי הגאון "חכם צבי" שקילס למאוד את הרב חמדת ימים‬
‫ותירוצו בסוגיא בברכות‬
‫בגליונות החכם צבי לשו"ע סי' קמ"ו הביא את תירוצו של הרב חמדת‬
‫ימים על סוגיא דברכות דף ח' ע"א ממה שהעתיק מהקונטרס ששלח‬
‫הרב חמדת ימים בעודו בחייו בעילום שמו מהעיר איזמיר אל בעל‬
‫הכנסת הגדולה (עי' חמ"י פי"ב משבת אות מ"ח) ‪ ,‬ושם הפליג החכם‬
‫צבי בשבחו ואף הכריע הלכה כמותו דלא כתירוצי הראשונים ורשם‬
‫שם בזה הלשון‪ ,‬ובכנסת הגדולה מביא בשם חכם אחד עוד תירוץ‬
‫אחד ודחהו ובעוברי דרך אנדרנפולי (שנת תל"ט ‪ )0101‬הראני הרב‬
‫הגדול חסידא קדישא כמהר"ר יעקב שטירמר זצוק"ל כתב ידי אותו‬
‫החכם עצמו ואנו יודעים באותו החכם שאדם גדול בתורה היה [ובכל‬
‫זאת‪ ,‬אין הוכחות שהחכם צבי לא נרמה ע"י השבתאות כמו שקרה אח"כ שנתן את‬
‫הסכמתו ךנחמיה חיון השבתאי הידוע בשנות תע"ב‪-‬תע"ג ‪ ]7171‬לכן ראיתי‬
‫להעלות תמצית דבריו על הכתב וזה נכון מאד כו'‪ ,‬דבר פי חכם חן‬
‫אף שהוא נגד הרי"ף והתוס' ושאר פוסקים עכ"ד [הנהגה רגילה אצל נתן‬
‫העזתי להתנגד לראשונים ולחדש על פי סברה‪ ,‬דוגמת נוסח ומכניע מינים שאין לו שחר‬
‫ומתנגד לנוסח הירושלמי וכל האחרונים הידועים‪ ,‬ובכל זאת לא נמנע החיד"א מלדחות‬
‫הנוסח הקדום זדים‪ ,‬ולאמץ נוסח הח"י מינים נגד כל המקורות הקדומים]‪ ,‬וכן הסכים‬
‫להלכה הגאון חיד"א בספרו "פתח עינים" ובארוכה בספרו "ברכי‬
‫יוסף" סי' קמ"ו וכן יתר אחרונים‪( .‬עי' בכ"ז באריכות בספר אוצר חמ"י‬
‫עמו' קכ"ז ‪ -‬קמ"ה)‬
‫בני חבורת "אהבת שלום" והרש"ש בראשם מציינים ב"שטר‬
‫ההתקשרות" לכוונות ע"ד הסוד מספר "חמדת ימים"‬
‫ולא זו בלבד אלא שמצינו כי הרש"ש בעצמו השתמש אף בתקונים‬
‫המיוסדים ע"ד הסוד שהביא החמדת ימים בספרו ‪ ,‬שהרי בשטר‬
‫ההתקשרות הנזכר הובאה התפלה לחולה המסודרת בספר חמדת‬
‫ימים ממה שייסד המחבר‪ ,‬לבד מסדר ה"פדיון נפש" שהביא שם הרב‬
‫המחבר מהאריז"ל מהכתבים שהיו מצויים תח"י ועליהם סמך הרש"ש‬
‫ידיו על אף שאין לו מקור בכתבי האריז"ל שתחת ידינו‪[ ,‬והוא שקר גדול‬
‫אחרי שיש לנו את כל כתבי האר"י ז" ל ולא נמצא בשום בתכ סדר פדיון נפש כל שהוא‪.‬‬
‫אחת מהמצאות הח"י] ומכל זה ניכר בעליל כי אף הרש"ש לא הסתייג‬
‫לגמרי מנאמנותם של הכוונות המובאות בספר חמדת ימים‪ ,‬ולכל‬
‫הפחות במקום שציין עליהם המחבר כי הם מכתיבת ידי האר"י‬
‫ומהרח"ו ולא מיתר תלמידיו ודאי סמך עליו הרש"ש כדברי ספר‬
‫החתום [נמצא שהרש"ש הושפע מהח" י ובכל זאת נתקבל כממשיך דרכו האר"י ז"ל‬
‫‪24‬‬

‫ודחו את הבעש"ט שהתנגד לח"י ‪ ]...‬וכפי שנהג לענין קידוש לבנה אחר ז'‬
‫ימים מהמולד וביאורו ע"ד הסוד (הובא בסידור הרש"ש ובספר תורת‬
‫חכם דף ק"ל ע"ב) שאין לו מקור בכתבי האר"י שלפנינו כי אם‬
‫שהעתיקו מספר חמדת ימים שציין בזה כי קיבל כן בשם האר"י‪ ,‬וכן‬
‫לענין תיקון רחיצת ידים ע"ד הסוד למי שאנוס בטבילה שהביא הרב‬
‫חמדת ימים ממה שמצא בכתיבת יד קדשו של מהרח"ו [ואין זה אלא אחד‬
‫משקריו שאינו נמצא בכלל בכתבי האר"י ז"ל‪ ,‬וכל הקלקול הזה כי כמה מתחכמים‬
‫חידשו הנהגות ע"פ סברות שלמדו באר"י ז"ל‪ .‬אולם כל ההנהגות האמיתיות של האר"י‬
‫ז"ל נרשמו ע"י תלמידו הנאמן מוהרח"ו זיע"א ואין לחדש ע"פ סברות או הבנות‪ ,‬כי טוב‬
‫להיות בזנב האר"י מבראש השוע"ל] ואף זה נדפס בסידור הרש"ש‪( .‬סידור‬
‫כת"י ח"א עמו' ‪ ,584‬ועיין בכל הנ"ל באריכות בספר אוצר חמ"י פ"ב‬
‫עמוד ר"ז ‪ -‬רט"ו)‪.‬‬
‫חתימת הגאון ר' דוד ב"ר יעקב אבוחצירא הראשון זצ"ל על הספר‬
‫"חמדת ימים" דף ‪06‬‬
‫הגאון ר' דוד ב"ר יעקב אבוחצירא הקדמון זצ"ל החזיק ברשותו את הספר‬
‫"חמדת ימים" ואף חתם על שער הספר בחתימת ידו‪( .‬יש לציין כי ר' יעקב‬
‫אבוחצירא הקדמון היה אחי הסבא רבא של ר' יעקב אבוחצירא השני בעל‬
‫"אביר יעקב" ושאר ספרים וזקנו של ה"בבא סאלי"‪ ,‬זכר כולם לברכה )‪.‬‬
‫צילום מוגדל מחתימת הגאון ר' דוד ב"ר יעקב אבוחצירא הקדמון זצ"ל על‬
‫ספר חמדת ימים‬

‫[ רבי דוד אבוחצירא דוד אביר יעקב רבי יעקב אבוחצירא נהג כרוב חכמים הספרדים‬
‫בתקופתו ולא ידע מסכנת הספר ח"י‪ ,‬ואין מקור שהוא ידע בחרם רבי יעקב אבוחצירא‬
‫אביר יעקב נגד הספר הזה‪].‬‬
‫הגאון ר' יעקב אבוחצירא השני זצ"ל נהג להתענות רצופין משבת לשבת‬
‫בימי השובבי"ם ע"פ הספר חמדת ימים דף ‪06‬‬
‫ואמנם על יחסו של הגאון ר' יעקב אבוחצירא האחרון זצ"ל לספר חמדת‬
‫ימים‪ ,‬ניתן ללמוד גם מכתביו של תלמידו המובהק ר' שלמה חיון זצ"ל ‪,‬‬
‫שבשנת תרכ"ג ‪ 0511‬סידר לעצמו מהדורה של "סידור האר"י" בכתיבת ידו‪,‬‬
‫ואילו לתוכו ציטט תפלות רבות שייסד הרב חמדת ימים‪ ,‬לבד מסדר הלימוד‬
‫לט"ו בשבט שהועתק לשם בשלמות כאשר גם הוא מיוסד כולו מהרב חמ"י‪,‬‬
‫וכמובן שאת נוסחי התפלות שהעתיק לסידורו מספר חמדת ימים אין ספק כי‬
‫ראה כן בבית מדרשו של רבו המובהק כמהר"ר יעקב אבוחצירא זצ"ל‪.‬‬

‫[בעניין חתימת רבי יעקב אבוחצירא‬
‫רבי שלמה חיו ן לא היה תלמיד רבי יעקב כמו שמובא בהקדמתו לסידורו וגם‬
‫מדברי רבי יעקב עצמו ז"ל וז"ל‪:‬‬
‫ומ"מ‪ ,‬לא ראינו שום חתימה של אביר יעקב על ספר זה‪ .‬להיפך‪ ,‬הוא תיקן‬
‫תקות בעירו נגד ספר זה והוגותיו השקריות‪( .‬עיין חמדת יוסף ע"פ מסורת רבי‬
‫ברוך‪ ,‬שהעדו שברור הוא ע"פ מסורתם שהספר הזה פסול ונפול)‬
‫‪25‬‬

‫בהקדמת רבי שלמה חיון לפיחותי חותם‪ ,‬לא מינה את הספר חמדת ימים‬
‫בספרים ששקד בהם רבי יעקב אבוחצירא‪ ,‬אלא במשנת חסידים בסוף‪ .‬ורק הוא‬
‫רבי שלמה חיון‪ ,‬הזכיר בהקדמתו את הח"י בחמדתו !]‬
‫צא וראה כיצד הפליג ר' שלמה חיון זצ"ל בשבח המחבר חמדת ימים‬
‫בהקדמתו לספר "פתוחי חותם" שחיבר רבו המובהק הגאון ר' יעקב‬
‫אבוחצירא זצ"ל‪ ,‬כאשר הוא מציין שם בסוף ההקדמה בזה"ל‪ ,‬חותם [‪]...‬‬
‫כאשר עשה הרב כמה"ר יונתן זלה"ה ב"יערתו"‪ ,‬וכאשר הוכיח והודיע‬
‫הרב בעל "חמדת ימים" ב"חמדתו" ‪ ,‬ומה טוב טעמו ונימוקו עמו‪ ,‬הכי קרא‬
‫שמו "פתוחי חותם" כו' עכ"ד‪ ,‬ובלי ספק כי מהפלגת שבחו על מחבר‬
‫החמדת ימים ניתן לעמוד גם על דעת רבו המובהק כמהר"ר יעקב אבוחצירא‬
‫זצ"ל וגישתו החיובית לספר חמדת ימים‪.‬‬

‫[ וודאי שרבי יעקב אבוחצירא לא ראה את הקדמת תלמידו רבי שלמה חיון‬
‫(ומובא במחזורו דברי רבי יעקב‪ ,‬ולא משמע לן שהוא תלמידו אלא תלמיד‬
‫חבר‪ ,‬ואולי זו הסיבה שלא קיבל את דברי רבי יעקב‪ ,‬שכל כולו מחזורו בנוי על‬
‫הח"י)‪ ,‬וידוע שספרי רבי יעקב זללה"ה‪ ,‬נדפסו אחרי הסתלקותו‪ .‬ולכן‪ ,‬לא‬
‫ראה‪ ,‬ואם היה רואה היה פשוט מוחה‪.‬‬
‫ומה לנו עם השערות שרבי יעקב בטח ראה את והסכים‪ ,‬אחרי שיש לנו מסורת‬
‫ממשפחתו הנעלה‪ ,‬שרבי יעקב אבוחצירא התנגד בתוקף לספר הזה‪ ,‬וכך המשיך‬
‫אחריו בבא סאלי זצוק"ל‪].‬‬
‫חתימת הגאון ר' יצחק ב"ר יעקב אבוחצירא השני זצ"ל על הספר‬
‫"חמדת ימים"‬
‫הגאון ר' יצחק ב"ר יעקב אבוחצירא השני זצ"ל החזיק ברשותו את הספר‬
‫חמדת ימים ואף חתם על שער הספר בחתימת ידו‪ ,‬ויש לציין כי ר' יצחק הנז'‬
‫היה בנו של הגאון ר' יעקב אבוחצירא זצ"ל בעל "אביר יעקב" ושאר ספרים‬
‫וזקנו של ה"בבא סאלי"‪ ,‬ובלי ספק שאת הלימוד בספר "חמדת ימים"‬
‫ראה אצל אביו ר' יעקב אבוחצירא זצ"ל שהיה רבו המובהק‪ ( .‬צילומים אלו‬
‫נמסרו ע"י הר' א‪ .‬ילוז שליט"א‪ ,‬ונעתקו לכאן באדיבות ר' ש‪ .‬מיארה‬
‫שליט"א) ‪.‬‬

‫[ בעניין חתימת רבי יצחק בן אביר יעקב על הספר ח"י‪ ,‬יכול להיות שרכש את‬
‫הספר לפני שאביו רבי יעקב זיע"א יפעל נגדו ויתקן תקנות בתפיללאת‪].‬‬
‫הגאון ר' ישראל אבוחצירא זצ"ל המכונה "בבא סאלי" נהג להתענות‬
‫בשובבי"ם משבת לשבת ע"פ הספר חמדת ימים דף‪06‬‬
‫ויתירה מזאת העיר בזה הרה"ג ר' נתן בן סניור שליט"א‪ ,‬שהרי הדברים‬
‫ידועים ומפורסמים על מנהגם של יחידים מחכמי הדורות הקדמונים‪ ,‬ובכללם‬
‫המקובל ר' אהרן פירארה זצ"ל מח"ס "בגדי הקדש אשר לאהרן" ומחכמי‬
‫ישיבת בית א‪-‬ל‪ ,‬ועד לאחרוני זמנינו כמו ה"בבא סאלי" זיע"א והגאון הצדיק‬
‫ר' יהושע שהרבני זצ"ל שהיו נוהגים להתענות משבת לשבת לכל הפחות‬

‫‪26‬‬

‫שבוע אחד בימי השובבי"ם‪ ,‬ואין ספק כי קדושים וחסידים אלו לא היו‬
‫מחזיקים בחומרא זו אם לא שתלו עצמם "באילנא רברבא" ‪ ,‬ומאחר וידענו‬
‫כי מנהג זה לא נזכר בשום מקום מלבד הספר "חמדת ימים" שהוא המקור‬
‫היחיד שכתב בפרקי השובבי" ם את מעלת המתענה רצופין משבת לשבת‪,‬‬
‫בציינו כי אם לא הפסיק תעניתו בלילות במשך כל ימות השבוע נחשב לו‬
‫כאילו התענה ששים וחמש אלף ושש מאות תעניות‪ ,‬א"כ ניכר בעליל כי ספר‬
‫זה היה מוחזק אצליהם מאבותיהם כבר סמכא ביודעם ובהריחם "כי ממקום‬
‫קדוש וטהור יהלך" ‪.‬‬

‫[''כמו הבבא סאלי זיע"א והגאון הצדיק רבי יהושע שהרבני זצ"ל שהיו נוהגים‬
‫להתענות משבת לשבת לכל הפחות שבוע אחד בימי השובבים (‪ )...‬מלבד הספר‬
‫ח"י שהוא המקור היחיד שכתב בפרקי השובבי"ם את מעלת המתענה רצופין‬
‫משבת לשבת''‪.‬‬
‫איך אפשר לכתוב דברים כל כך מוטעים שמפורש בשער רוח הקודש להתענות‬
‫מ' ימים רצופים‪ ,‬מיום א' דשבת (פרשת) שמות עד פרשת תרומה וקצת מן‬
‫תצוה‪ ,‬סך הכל ‪ 41‬ימים ‪ 36 ,‬יום משבת לשבת (מיום א' דשבת שמות עד ליל‬
‫שבת של וארא וכן הלאה) וקצת מן תצוה (ד' ימים בשבוע) כדי להשלים‬
‫הארבעים יום‪.‬‬
‫הנה מקור קדום לח"י‪ ,‬נמצא באר"י ז"ל‪ ,‬ועוד שמוהרח"ו העיד שהוא מנהג‬
‫קדום בכל ישראל !‬
‫וכבר מובאים דברי הבבא סאלי ע"י חתנו הצדיק רבי ד‪ .‬יהודיוף זצוק"ל‪,‬‬
‫שערך בעצמו את הספר סבא קדישא וז"ל‪] .‬‬
‫מסעותיו של המקובל האלקי ר' בנימין הלוי ועקבותיהם בספר‬
‫"חמדת ימים"‬
‫ואילו את נוכחותו של הרב"ל בערי אשכנז ידענו מהתקונים הרבים‬
‫שהפיץ שם בעודו בצעירותו סביבות שנת ש"ע [ולא מידיעות ברורות או‬
‫מסמכים אלא ע" פ סברות שקבע מלכתחילה שמחבר הספרים האלו הוא רבי בנימין‬
‫הלוי]‪ ,]..[ ,‬ומאחר וכתיבות ידו של הרב"ל נמצאו בערים ההם שנים‬
‫רבות לאחר מכן‪ ,‬ידים מוכיחות כי אכן שהה שם הרב"ל מספר פעמים‬
‫בעת מסעותיו ואף הותיר שם העתקים מכתבי הקבלה שנשא עמו‪.‬‬
‫כדי לקצר‪ ,‬בין נתן העזתי לבין רבי בנימין הלוי‪ ,‬אנו מסכימים לדברי בעל ''שבחי‬
‫הבעש"ט'' הקדוש זיע"א‪:‬‬
‫מחבר ח"י הוא מכת הארורה (שבתאים)‪.‬‬
‫ידוע בהחלט על נתן העזתי שר"י‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫ועל רבי בנימין הלוי מאזמיר שהיה שד"ר מצפת‪ ,‬ג' מקורות שנטה‬
‫לשבתאות והאמין בה עד שביותו שד"ר‪ ,‬מסר הנהגות וקונטריסים בארץ‬
‫ובגולה ‪:‬‬
‫רבי משה חיון (אביו נחמיה חייא חיון השבתאי) סיפר לרבי בנימין הכהן (תלמיד‬
‫הרמ"ז) שבזמן שהתגורר באלכסנדריה‪ ,‬שמע מפי יהודי ספרדי ''שפעם אחד נתארח‬
‫אצלו המקובל האלקי כמוהר"ר בנימין הלוי מצפת תוב"ב‪ ,‬והיה מזכיר מהר"ן (נתן‬
‫העזתי) בשם נביא'' [‪ ]...‬ואותו יהודי שמע מפי רבי בנימין הלוי כיצד החל להאמין‬
‫בנבואותיו שלנתן העזתי‪ { .‬התנועה השבתאית ביוון עמוד תעא‪ ,‬תצו עיין גם עמוד‬
‫קמא הערה ‪}57‬‬
‫בשנת תכ"ז יצאו רבי בנימין ובנו רבי שלמה מצידון לצפת‪ ,‬לקבל פני נתן העזתי‬
‫ונתוועדו עם הנביא שקר‪ .‬על זה‪ ,‬רבי בנימין הלוי כתב איגרת לחזק פרנסי קהילת‬
‫מנטובה בשם (נורצי וסולם) להאמין ולהחזיק באמונתם בש"צ יש"ו‪{ .‬עניני ש"צ‬
‫עמוד ‪}65‬‬
‫רבי יעקב ששפורטאש [המתנגד הראשון והעיקרי לש"צ ונתן העזתי‪ ,‬שלחם נגדם‬
‫בתקופה הזאת וחיבר ספר ציצת נובל צבי‪ ,‬שרק אחרי ‪ 722‬שנה נדפס ע"י החוקר‬
‫תשבי‪ ,‬אוי לנו מעלבונה של תורה !!!] מביא איגרת של נתן נביא שקר {קיצור‬
‫ציצת נובל צבי דף צו ע" ד דפוס אמשטרדם שנת ‪'' :}4371‬למלל גבורות ה'‬
‫להשמיע כל תהלתו מהתחלת גאולתו הן המה היו ביד הר"ר בנימין הלוי בלונדיס‬
‫(לונדון) אגרת אוגרת והמעשה לפניו מסודר המעיל ואדרת נתנו מהוד הנבואה‬
‫והמעשה אשר חזה בעיר עזה‪ ,‬על מלכנו מושיענו פרץ על פני פרץ לא בחוצה לארץ‬
‫[‪ ]...‬לבשר כי חזק גואלם''‪.‬‬
‫אף שמחבר אוצר ח"י אסף הרבה מקורות וטען ע"פ סברות רבות ומשונות כי מחבר‬
‫הוא רבי בנימין הלוי‪ ,‬הרבה מדבריו אינם מדוייקים ונכונים‪ ,‬בעיקר שקבע מראש כי‬
‫מחבר ח"י הוא רבי בנימין הלוי‪ ,‬ולא חיפש באמת זהות המחבר האמיתית‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬כל הקדמתו הוא זיוף היסטורי ענק‪ .‬ואמת נעדרת‪ ,‬שכל המתחכמים קפצו‬
‫להסכים לו‪ ,‬שמחים הם להלבין את הספר ח"י ותולדותיו (חמד אלוקים וכו'‪.)...‬‬
‫מיותר לציין‪ ,‬כי הקובע זהות המחבר לפלוני אלמוני ממונגוליה‪ ,‬היה מסיק שספר‬
‫הנדפס הוא פרי עיטו‪.‬‬
‫להיפך‪ ,‬כל הספרים האלו משנת ת"ח ‪ 4515‬ואילך (שנה שבה ש"צ יש"ו קרא על‬
‫עצמו משיח)‪ ,‬שנדפסו בעילום שם‪ ,‬מעוררים חשש גדול‪.‬‬
‫בעיקר‪ ,‬כשהספר נושא שם 'צבי'‪.‬‬
‫בעניין ספרים שנדפסו קודם התאריך הזה‪ ,‬כמו תקון שבת מלכתא‪ ,‬אין זה סביר‬
‫להסיק שהמחבר הוא רבי בנימין הלוי אלא רבי ישראל סרוק זצוק"ל‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫האם רבי חייא הרופא הוא מתלמידיו של מוהרח"ו ?‬

‫המקור היחיד הוא בספר אמונת חכמים לרבי אביעד שר תלמיד של רבי שלום‬
‫באזילה‪ ,‬תלמיד רבי בנימין הכהן‪ ,‬תלמיד הרמ"ז‪ ,‬תלמיד רבי בנימין הלוי‪ ,‬תלמיד‬
‫רבי חייא הרופא‪ ,‬תלמיד רבי חיים ויטאל‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬הקורא הדורות מביא שרבי חייא הרופא היה תלמיד רבי שלמה סאגיס‪ .‬וכך‬
‫מובא במקור חיים (דל"ה) הגהות ספר החזיונות מרב נתנאל משה ב"ר הג"המק רבי‬
‫עזריאל מנצור שליט"א‪ .‬וכך הוא בשם הגדולים להרחיד"א‪.‬‬
‫גם‪ ,‬הרב"ל (רבי בנימין הלוי עצמו) אף פעם כתב על עצמו שהוא תלמיד רבי חייא‬
‫או רבי חיים וויטאל‪ .‬נוסף לזה‪ ,‬רבי חייא הרופא לא הביא שהוא מתלמידי מוהרח"ו‪.‬‬
‫וכך כותב החיד"א בשם הגדולים (על הרמ"ז מערכת מ')‪ ,‬שרב"ל הוא תלמיד גורי‬
‫האר"י ז"ל‪ .‬ולא מובא שהוא מתלמידי מוהרח"ו או אם הוא בעצמו מגורי האר"י‬
‫ז"ל‪.‬‬
‫ואני הכותב‪ ,‬חרד מלעלות על הכתב‪ ,‬דברים מזועזעים שראיתי ובדקתי וכבר כתבתי‬
‫מזעיר מן המידע שיש לי‪ ,‬עיין להלן שער האשפות מס' ‪ .2‬והדברים כואבים לאין‬
‫שיעור‪ ,‬ולכן קצר קצרתי‪ ,‬והמשכיל המאמת את דברי אלוקים חיים‪ ,‬יבין ויזהר כי‬
‫דמו על נפשו והדברים עתיקים‪ ,‬ואיני רוצה להאריך כי הדור אינו מוכן עד שיבוא‬
‫שיל ה‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫‪ ‬עמדת רבי חיים פאלג'י ואחרים התומכים בחמ"י‪.‬‬
‫רבי חיים פאלג'י כותב דברים תמוהים (כל החיים דף טו"ב טור ד') ‪:‬‬
‫''כי המחבר את ס' הקדוש הזה (ספר חמדת ימים) את קולו שמענו ואותו לא ידענו‬
‫מי בעל הדברים ואת שמו‪ ,‬לא הגיד את שמו ולא שם עירו וכמ"ש הרב החסיד יעקב‬
‫אלגאזי (שערך והדפיס ספר ח"י) ז"ל שם בהקדמתו''‪.‬‬
‫איך בדף י"ח רבי חיים פלאג'י הזכיר המעשה מפי בנו רבי אברהם‪ ,‬על השטתחות‬
‫רב נים וסיפור רבי שבתאי וינטורא על קבר הרב ובעל חמדת ימים‪ ,‬אם לא ידעו מה‬
‫זהותו‪ ,‬ככתוב בהקדמת רבי יעקב אלגאזי ?‬
‫עולה מזה‪ ,‬שרבי חיים פלאג'י ובנו רבי אברהם‪ ,‬וסבו היפה ללב‪ ,‬ורבי חיים‬
‫אבולעפיה השני (בעל מקראי קודש) שבחו את הספר חמדת ימים‪ ,‬אף שידעו והכירו‬
‫בוודאות מוחלטת‪ ,‬שמחברו הוא ''רבי'' נתן העזתי !‬
‫ומיד בסיום הסיפור כותב רבי חיים פלאג'י (כל החיים דף חי טור ב' ‪ 6‬שורות‬
‫מהתחתון) ‪ '' :‬וכבר יש קבלה מרבותינו ואבותינו הקדושים שלא לדבר מטוב ועד‬
‫רע על ענין ש"צ כי גם קוב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו''‪[ .‬והוא פלא‪'' .‬בין לטוב''‬
‫מובן כי מי ישבח משיח שקר‪ .‬אולם‪'' ,‬בין לרע'' מפתיע !]‬
‫ועוד שכותב רבי חיים פלאג'י באותו דף טור א' למעלה‪:‬‬
‫''(‪ )...‬זה אין נוגע בענין התורה כי מי לנו מרבי עקיבא וטעה בבן כוזיבא (‪ )...‬וכי‬
‫בשביל זה ח"ו יהיו נוגעים בכבוד רבי עקיבא ובכבוד תורתו‪ ,‬חלילה לומר כן"‬
‫הגאון רבי חיים פלאג'י ז"ל משווה רבי עקיבא ע"ה לנבלה נתן העזתי ?‬
‫זו האחיזה של ספר ח"י‪.‬‬
‫ועוד שכותב רבי חיים פלאג'י באותו דף טור א' למטה‪:‬‬
‫"הרי הרב חמ"י בסוף ספרו הביא ראיות על זה מדברי הזוהר הקדוש להפך‪ ,‬כי צריך‬
‫להוציא הכוונה בשפתיו [את הכוונות ואת השמות]"‬
‫ונמצא שרבי חיים פלאג'י חולק על הרמ"ז שמביא החיד"א (מחב"ר תפ"ט ג') ואף‬
‫על האר"י הקדוש בשם הח"י !!!‬
‫ועוד כותב ומעיד רבי חיים פלאג'י באותו דף טור ב' למטה‪:‬‬
‫"ואני שמעתי מפי ת"ח גדול וזקן שהוגד לו דהרב הגדול חיד"א ז"ל הוא ניצוץ הרב‬
‫חמדת ימים דבא לתקן במה ש דיבר במוסרו בלשון קטיגורייא על החוטאים‬
‫ופושעים שבדור ולכן לא תמצא בכל תוכחות מוסר של הרב חיד" א ז"ל שמץ‬
‫מנהו‪".‬‬
‫ולא רק זה כי רבי חיים פלאג'י הוא הראשון שהמציא שייכות הרש"ש לגלגול האר"י‬
‫ז"ל‪ .‬דבר שלא היה קיים אצל הרש"ש עצמו‪ ,‬בנו ונכדו ושום אחד מתלמידיו !!!‬

‫‪31‬‬

‫סיבת הצלחת החמ"י ‪ :‬מנהג אבותינו‪/‬גאוני עולם‬
‫תעלומה הזאת בת ‪ 252‬שנה‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬לאורך הזמן הזה‪ ,‬מעט חכמים הכירו בזהות המחבר‪ .‬רובם ככולם ציטטו‬
‫אותו בספריהם‪ ,‬והשתייכו אליו כספר קדוש‪ .‬לא חיפשו מי הוא המחבר‪ ,‬ואלו כמו‬
‫היעב"ץ הבינו מיד שעניינים רבים לא ראויים לספר קדוש‪.‬‬
‫ואף שכמה מהמתחכמים למיניהם בדור שלנו‪ ,‬ניסו לעמוד על כל פרט ופרט שבספר‬
‫הלז‪ ,‬סתרו את היעב"ץ בצורה מזולזלת‪ ,‬לא היו מספיק ענווים להבין שהשגתם אינה‬
‫השגתו של היעב"ץ‪ ,‬ולא ירדו בכלל לסוף דעתו‪.‬‬
‫מ"מ‪ ,‬רוב החכמים שהשתמשו ואף כבדו ושקדו בספר ח"י‪ ,‬לא ידעו מי הוא‬
‫המחבר‪ ,‬ואף לא חפשו אחריו‪.‬‬
‫הסיבות הם פשוטות‪:‬‬
‫א'‪ .‬מכיוון שרב גדול וחשוב אישר חתימתו על הספר הזה‪ ,‬אין סיבה לסתור דברי‬
‫קדמונינו‪[ .‬מי יחלוק על החיד"א או על הבן איש חי ?]‬
‫ב'‪ .‬ספרי האר"י ז"ל נדפסו‪ ,‬לרוב‪ ,‬אחרי הספר ח"י‪ .‬ולכן‪ ,‬הרבה רבנים‪ ,‬סמכו על‬
‫הח"י ולא על דברי האר"י ז"ל‪ .‬גם שרק בזמנינו [יותר מ‪ 622‬שנה !!!] אנו זוכים‬
‫לכתבי האר"י ז" ל האמיתיים שהם ממש כתבי יד מוהרח"ו זיע"א‪ ,‬ולא עותקים‬
‫שונים‪.‬‬
‫רק רבנים שיצאו נגד השבתאות התנגדו לספר ח"י וכינו את המחבר בגנות חזקה‪.‬‬
‫עיין נספח ‪.7‬‬
‫השתלשלות כתבי נתן העזתי [פירוש ע"פ הסוד וכוונות]‬
‫בעיקר‪ ,‬הכתבים הובילו ע"י שליחי ארץ ישראל‪ ,‬לפעמים שבתאים גלויים‪ ,‬לפעמים‬
‫מסתירים את עצמם‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬מצוי שקונטרס נתן העזתי היה מוסתר בין ב' כתבי קבלה שאין עליהם חשש‬
‫[ספריית מנטובה]‪.‬‬
‫לפעמים‪ ,‬הכתבים נמסרו מהרב לתלמידו‪ ,‬למשל‪ ,‬כוונות והנהגות נתן העזתי הגיעו‬
‫בידי רבי אברהם רוויגו ורבי בנימין הכהן‪ ,‬תלמידיו המובהקים של הרמ"ז‪ ,‬ע"י‬
‫השד"ר רבי שלמה הלוי [בנו הריב"ל רבי בנימין הלוי]‪ .‬וקרוב שהרמ"ז עצמו קיבל‬
‫הנהגות רבו רבי בנימין הלוי [שכבר מעיד שקר על האר"י ז"ל‪ ,‬שרבו‪ ,‬רבי חייא‬
‫הרופא‪ ,‬ראה את האר"י ז"ל שלא היה מקפיד לטבול אחרי התשמיש‪ .‬והיא המצאה‬
‫גמורה‪ ,‬אחרי שמוהרח"ו לא מעיד על כך‪ ,‬ועוד‪ ,‬שטוען הפוך בשער רוח הקודש‬
‫ובספר החזיונות‪.]---‬‬
‫הקונטרסים האלו נמסרו לרבי ישעיה בסאן תלמיד רבי בנימין הכהן‪ ,‬ומסר אותם‬
‫לתלמידו רבי משה חיים לוצאטו‪ .‬הוא בעצמו כיוון כוונות ''רבי'' נתן‪ ,‬אך שרב רבי‬
‫ישעיה בסאן חשש בהם מינות או טומאה‪.‬‬
‫סימנים מובהקים לדברינו‪.‬‬
‫במה ראו ת" ח עצומים לחלוק בין הלכה ואגדה המובאים בספר הזה‪ ,‬לבין תפילותיו‬
‫? לכאורה‪ ,‬אם התפילות נגועות בשבתאות‪ ,‬למה לא שאר הספר ?‬
‫לכן‪ ,‬אמרתי לעצמי להציג לקורא היקר והחשוב את העובדות ‪:‬‬
‫‪31‬‬

‫סימנים שבתאים מובהקים בח"י‬
‫סידור שערי רחמים לרבי חיים הכהן‪ ,‬תלמיד מוהרח"ו‪ ,‬המודפס בסלוניקי‪,‬‬
‫אינו המקורי‪ ,‬והכניסו בו הספר ח"י‪ ,‬וכן שאר מחזורים‪.‬‬
‫והפותח את המחזור לראש השנה‪ ,‬ובדוק בשוליים שהמדפיסים הוסיפו דברי‬
‫החמדת הימים‪ .‬ןלא קשה‪ ,‬אחרי שכל ערי טורקיה (מלכות אוטומאן) היו מלאים‬
‫מאמיני ש"צ יש"ו‪.‬‬
‫ספר שלמי ציבור ושלמי חגיגה הם בהחלט מתנגדים להאר"י ז"ל והם‬
‫ברוח שבתאי‪.‬‬
‫באחד מהדפוסים דפוס אהבת שלום‪ ,‬הוכנס הערות א"ך טוב‪ ,‬הערות הנפלאות‬
‫של החכם הזה‪ ,‬שערך והגה ספר שלמי ציבור ושלמי חגיגה לדפוס אהבת‬
‫שלום‪ ,‬נעלמו בדפוסים האחרונים – אלה הניהולים ענו לי !‬
‫ואולי הערות האלו הפריעו לכמה אנשים‪ ,‬אחרי שגילה רמזים מובהקים של‬
‫שבתאות בספר הזה ‪:‬‬
‫סוף סדר ונוסח ברכת הלבנה אות כ"ז‪:‬‬
‫הגהת רבי אברהם חיון (א"ה)‪:‬‬
‫כתב בספר ח"י וז"ל‪ :‬ויש בפסוק זה (‪ )...‬על הגבעות דומה דודי לצבי או‬
‫לעופר וכו'‪...‬‬
‫והגהת העורך א"ך טוב‪:‬‬
‫רמז כאן הספר הח"י‪-‬המת הלזה‪ ,‬ברמ'ז הרומ'ז על האר'ס על אמונתו‬
‫בצב"י השבור‪ .‬כאשר באמנה אתו כידוע ומפורסם‪ .‬רח"ל מהאי דעתא‪.‬‬
‫והמעיין יראה שכל הפסוקים שהביא‪ ,‬היתה כוונתו לזה‪ ,‬ודוק היטב ותבין‪.‬‬
‫ולכן באמת לא נהגו לומר פסוקים אלו‪ .‬ברוך אלהינו שבראנו לכבודו‬
‫והבדילנו מן התועים‪ .‬ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר‪ .‬א"ך טוב‪ .‬ע"ד‪.‬‬
‫ועוד בדיני וסדר תפילת ליל שבת קודש אות כ"ט‪:‬‬
‫טעם המנהג שנוהגים לומר אחר ערבית פיוט יגדל אלהם חי‪ ,‬עיין בספר‬
‫ח"י‪( .‬לשון שלמי חגיגה)‬
‫לשון הגהת א"ך טוב אחרי שהביא לשון שער הכוונות שהאר"י ז"ל לא‬
‫היה אומר (‪ )...‬ובפרט פזמון יגדל אלקים וכו'‪ ...‬עכ"ל‪ .‬ןלפלא על רבינו (רבי‬
‫יעקב אלגאזי) שנמשך אחר ספר זה (הח"י) נגד דעת רבינו האר"י ז"ל‪ .‬א"ך‬
‫טוב‪ .‬ע"כ‪.‬‬

‫דברי שבח שכתב כמוהר"ר ישראל יעקב אלגאזי זצ"ל בשערי‬
‫הספר וזה לשונו‪:‬‬
‫ספר חמדת ימים חכו ממתקים וכולו מחמדים‪ ,‬וה"וד ידו נטויה להודיע‬
‫לבני האדם כל העו"בר על הפקו"דים אי זה הדרך ישכון אור‪ ,‬יפ"תח‬
‫‪32‬‬

‫בדורו פתח טוב לעובר"ים ושב"ים ורבים מעמי הארץ מתיה"דים [והוא‬
‫רמז גס ליהודים שהסתופפו באמונת ש"צ] בנגלה ובנסתר מפיק מרגליות‬
‫בתוכחת מגולה מאהבה לנפש היפה ורפואות תעלה‪ ,‬יום ליום יביע‬
‫אומר לשמוע כלימודים‪ ,‬אלף המגן תלוי עליו אבן בוחן פינת יקרת‬
‫מנהגי וכוונות האור המופלא האריא"ל לבוש הבדים‪ ,‬מגדל עוז [כנוי‬
‫למבצר שבו ש"ץ ומשפחתו נעצרו‪/‬התגוררו מטעם הסולטאן] בו ירוץ צדיק ונשגב‬
‫הרב המחבר תהלתו בקהל חסידים [אלו חסידי ש"ץ שלא נקראו כך תלמידי‬
‫האר"י ז"ל אלא גורי האר"י ז"ל]‪ ,‬מגיד לאדם מה שיחו שיחה נאה וחסודה‪,‬‬
‫ואסמכינהו אקרא וגם אל הרנה ואל התפלה‪ ,‬וערך עליה לכל דברות‬
‫ולכל אמירות רבינו הקדוש בש"פר הכוונות‪ ,‬והיו למאורות במראה ולא‬
‫בחידות‪ ,‬דבריו חיים וקיימים ונחמדים לאותות ולמועדים ‪ ...‬והיה כל‬
‫מבקש ה' יבא אל אהל מועד‪ ,‬יקריב את קרבן ה' במועדו‪ ,‬ימצא מדור‬
‫לפי כבודו נאוה קדש‪ ,‬וארשת שפתיו כקול שדי בדברו ‪ ,‬דברים‬
‫שבקדושה המישרים את הלב על טהרת הקדש‪ ,‬במדבר הזה יתמ"ו‬
‫[תאריך שבו התגלה אותו משיח שקר עיין ב'יהדות תורקיא] חטאים בדרך תמים‬
‫והדרת קדש‬

‫הקדמת החכם המעתיק ה"י עדות ביעקב‬
‫מעת הוסר התמיד ושכינה עמדה ונש"את ותרום מעל הארץ ויעתק‬
‫צו"ר [ונש"את צו"ר הם ר"ת ש"צ תן אורו] ממקומו ביתא דהוו ביה שית"ין‬
‫שי"תו ושמירו‪ ,‬הן עם אחד קהל ועדה מישראל היתה כחנ"יות גנוחי‬
‫גנח וילולי יליל וכל פנים קבצו פארור כאדם‬
‫ועתה ישראל אם אדם חטא פו'רש אין להם איזוהי דרך ישרה דרך‬
‫הכשרו‪ ,‬ולילה כיום הוא בעונו והיה במחשך אור חשך באהלו ונרו‪ ,‬ל"ו‬
‫היו תמה"ין [וכך הוא בכתבי ש"ץ עיין יהדות תורקיא והחלומות] וקל מן שמיא‬
‫נפל מש"יח אלהי קדוש [והוא ש"צ והמכנה אותו אלהי קדוש ישראל הוא ר'‬
‫ישראל אלגאזי] ישראל ויוצרו‪ ,‬אין מעצור לה' להורות משפט גבר על‬
‫חטאיו שישן לו על משמרו [‪]...‬‬
‫הדור אתם ראו כל חלקה טובה אשר חלק אלהים לנו זה ש"פר ספר‬
‫"חמדת ימים" כתב איש רבי מופת הדור והדרו‪ ,‬הרב דומה למלאך‬
‫חלק אלוה ממעל וכל רוח אלהין קדישין ביה וארשת שפתיו כקול‬
‫שדי [טענה השבתאים ש"צ גמט' שד"י ח"ו] בדברו [בדבורו של מחבר ח"י הוא נתן‬
‫הידוע]‪ ,‬השומע קולו אף על פי שחטא מחזיר לו בישו"ב והפה שא"סר‬
‫יעיר קי"נו עושה לו פות"חת יפ"תח בדורו‪ ,‬מי שהחשיך בדרך והבדילו‬
‫ה' מתורתו של רבי מא"יר [מורנו אדוננו ירום רבינו] מאורות נתן [הוא הנביא‬
‫שקר] סביבות עוזו [העזתי] תבא לו מא"רה [אותיות אמיר"ה כך השבתאים‬
‫היו מכנים את ש"ץ א'דוננו מ'ורנו יר'ום ה'ודו] גם הן פרש עליו אורו‪ ,‬מחשבתו‬
‫‪33‬‬

‫ניכרת מתוך מעשיו‪" ,‬את קולו שמענו ואותו לא ידענו‪ ,‬לא ידעתי‬
‫אכנה מי בעל דברים ואת שמו לא הגיד שמו ושם עירו" ‪.‬‬
‫אנכי בדרך נחני ה' בעלותי ההרה הר הקדש גליל העליון אתרא‬
‫דמאריה ביתא תלי זייני ונטה את שפרירו‪ ,‬והנה איש בא נצב‬
‫לקראתי ובידו האי ספרא [ ולא כתוב איגרות גליונות או קונטרסים] דבי רב‬
‫[גם האיש לא הכיר ? ועוד שאחרי ש" ץ כולם לא חשד בשבתאות שאינו הכיר את האיש‬
‫שמסר לו את הספר ולא שם וזהות המחבר ?] ויאמר אלי לך חזק וקני חמדה‬
‫גנוזה [ ופשוט שכרוב השבתאים הרבו בגמט' וססמאות וראשי תיבות] אל תעמוד‬
‫על המקח בקנין תורה מקחו מקח וממכרו‪ ,‬ויקץ יעקב משנתו ואראה‬
‫מראות אלהים נפלאות [ כלשון נתן העזתי עיין שיגעון של גאולה ואף להאר"י ז"ל‬
‫ומוהרח"ו לא השתמשו מילים כאלו] מתורתו‪ ,‬להורות נתן [העזתי] דבר בעתו‬
‫להגיד לאדם יושרו‪ ,‬והיה כל מבקש ה' אשר דרכו נסתרה בשנו"תו את‬
‫טעמו לבבו יבין את מעשה ה' כי נורא הוא יבין לאשורו‪ ,‬כקרא יהודי‬
‫דבר הלמד מעניינו שוב תשוב עם רב מישראל ואם לדין יש תשו"בה‬
‫מעלה בזכ"ורו‪.‬‬
‫ויהי כבואי לעמוד לשרת בבית ה' בלילות במדרש כתר תורה ‪ ,‬העיר‬
‫ה' את רוח נדיבי עם אלהי אברהם [אברהם חניכי שהוא א' מנביאי שקר וחסיד‬
‫מובהק לש"צ]‪ ,‬אנשי חיל יראי אלהים והמה חכמים מחוכמים יחידי‬
‫סגולה קהלא קדישא נוסדו יחד לתת לכסף מוצא להוציא לאור האי‬
‫מרגניתא טבא איש ממעשרו‪]...[ .‬‬
‫כה מעתיר הקטן תולעת יעקב בכמה"ר יום טוב אלגזי ז"ל‬
‫ואר"ש לא מטוהרה גברא דלא ידע לכוין אמר"א [אדוננו מלכנו רום אורו‬
‫הכוונה לש"ץ וכך היה כותב נתן העזתי באיגרותיו אמיר"א אדוננו מלכנו‪/‬משיחנו ירום‬
‫אורו] כי נשני אלהים את כל ‪ .‬כל לא ידענא ולרש אין כל ‪ .‬אפר כירה‬
‫מוכן לעבודת צור עוזי ומעוזי‬
‫תולעת יעקב בכמה"ר יום טוב אלגאזי ז"ל‬
‫הסכמת הרב הגדול כמוהר"ר יצחק הכהן ראפפורט זצ"ל‬
‫הסכמה זו צירף הרב הנז' לספר חמדת ימים שיצא לראשונה באיזמיר‬
‫שנת תצ"א‪ ,‬והוא היה ראש רבני ירושלים ומח"ס "בתי כהונה" ורבו‬
‫של הגאון חיד"א זצ"ל‬
‫מה גבר בגוברין במספר הדורות חכם הרזים ומלין לצד עילאה ימלל‬
‫קמי מלכא מחוי‪ ,‬מי אסף רוח חכמה לכוין אמר"א מימר קדישין אל‬
‫הקדש פנימה דקים ליה בגויה‪ ,‬מי תכן תפלות בעושר שומר מה מילל‬
‫שומר פיו ולשונו במו אש לא תכוה‪ ,‬יודע אני כי רחק ממני סוד ה'‬
‫ליראיו הרחק כמטחוי‪ ,‬קורא אני עלי במופלא ממך אל תדרוש‪ ,‬ואין‬
‫אומרים למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד עד אחד בכתב וכי כתב‬
‫לה מאי הוי ואי שמיע להו לרבנן מאן ניהו מר אי אתמחי גברא אתמחי‬
‫קמיעה ופשרה נהחוה‪]...[ .‬וכל השומע עליו תבא ברכת טוב מלא ביתו‬
‫כסף וזהב מזן אל זן זוי לקבל זוי‪ ,‬ועיני כל ישראל ועינינו רואות [בלשון‬
‫‪34‬‬

‫הווה ולא לשון עתיד !!!] משיח לישראל הדריה וזיוה ושבו בנים לגבולם‬
‫ישראל במעמדם‪ ,‬ונלוה הלוי הפעם ילוה והכהן הגדול נכנס עם אחיו‬
‫הכהנים [רמז לפושעים שש"ץ מינה אותם התפקידים האלו הם ‪ ]...‬ועלה בית אל‬
‫כורע ומשתחוה‪ ,‬שם נזבחה זבחי צדק נחיה ונזכה לעמוד לשרת‬
‫ולכהן‪.‬‬
‫פי המדבר הצעיר יצחק הכהן‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫איך טעו כל אותם ענקי התורה ?‬

‫ע"י חמדת המושכלות‪.‬‬
‫כך נתן העזתי שר"י הבטיח לחסידיו האומללים‪ ,‬ע"פ סברות‪ ,‬עניין השבתאות‪.‬‬
‫וכך מוביל הת"ח בהנהגות המובאות מסברות‪ ,‬היפך האר"י הקדוש‪ ,‬שמההנהגה‬
‫מגיע להסבר שהוא גלוי‪.‬‬
‫אמנם הח"י המציא וחידש הרבה הנהגות שאינן מקוריות ע"י סברות (הוספתי‬
‫רשימת תפילות יו ובקשותיו כדי שהלומד היקר יצליח לטהר את סידורו את זוהמת‬
‫הח"י‪:‬‬
‫המצאות הספר ח"י‬
‫המצאת הח"י‬
‫קשירת הלולב (חלק ב')‬
‫הכף החיים סופר (תרנ"ד‪ ,‬י"ג) מביא דעת הח"י לקשור ו' קשרים‪ ,‬אבל בלי‬
‫לציין את המקור‪.‬‬
‫קודם כל יש להעיר שמנהג העולם הוא לחומרא (ב''ה) ולא לאגד את‬
‫הלולב ביום טוב אלא בערב יום טוב‪( .‬שע''ת תרנ''א ג')‪ .‬יש להזכיר המנהג‬
‫הטוב של כמה ספרדים‪ ,‬שנהגו לקשור הלולב‪ ,‬בחוט של משי‪ ,‬ליפות‬
‫ולהדר הלולב‪ .‬המנהג הזה קודם עוד לפני הח''י‪.‬‬
‫אלא שהח''י דחה את המנהג הזה וקרא אותו מכוער (!!)‪ .‬וכנראה‬
‫שהצליח לעקור מנהג עתיק וקדמון‪ ,‬תמורת מנהג חדשני ע''פ סברה‪.‬‬
‫מקווה ידים (חלק ב')‬
‫אמת ליעקב שאלתיאל בשם הח"י‪ .‬הנה‪ ,‬באמת ליעקב לרבי שאלתיאל‬
‫ניניו ז''ל‪ ,‬מובא סדר נטילת ידים (דקכ''ב‪/‬ו) אם אי אפשר לשפוך עליו ט'‬
‫קבין או לטבול במקווה‪ .‬והסדר הוא‪ ,‬לשפוך מ' פעמים (כנגד מ' סאה) על‬
‫הידים עם תפילה וכוונות‪.‬‬
‫גם בדרך ישרה נמצא שם אותו סדר‪ ,‬אלא שם ציין את מקורו הוא הח''י‪.‬‬
‫גם בבן איש חי (המקור חוזר לאמת ליעב ולא לח''י !?)‪.‬‬
‫סדר הי'' ב כיכרות בכל סעודות של שבת וגם לימים טובים‬
‫המקור הוא מהח''י ואין ספר או סופר שקדם לו‪ .‬כף החיים (סופר רס''ב‪-‬‬
‫ס''ק ב') מביא הדעה הזאת‪ ,‬ולא מציין שום מקור ‪. ...‬‬
‫אמנם‪ ,‬לא קבלנו זה מהש''ס או הפוסקים או הזוהר‪ .‬ואף לא ממקובלים‬
‫הראשונים‪ ,‬ואין שום זכר ורמז בכתבי האר''י ז''ל‪ .‬וזו עוד המצאה כל‬
‫שהיא‪.‬‬
‫מנהג הרב לדבר בשבת בלשון הקודש ולהרגיל אף בימות החול [נח‪-‬ע''א]‬
‫גם זה‪ ,‬היא תוספת מיותרת‪ .‬אמנם‪ ,‬במקרה הזה‪ ,‬הח''י פשוט משקר‪ .‬הוא‬
‫ממציא שהאר'' י נהג להרגיל לדבר בלשון הקודש אף בימות החול‪ .‬ואין‬
‫לזה בסיס‪ .‬וכי‪ ,‬לא מובן שהאר''י ז''ל היה מדבר בלש''הק גם בחול וגם‬
‫בשבת ?‬
‫אלא המילה להרגיל מסמן לנו שהאר''י ז''ל היה טורח את עצמו לדבר‬
‫בלש''הק‪.‬‬
‫‪36‬‬

‫ובאמת‪ ,‬שהאר''י ז''ל היה גם מדבר בספרדית‪ ,‬שער הכוונות ‪":‬היה מורי‬
‫ז''ל נזהר מאוד שלא לדבר בלשון לעז ביום שבת‪ ,‬לא בלילה‪ ,‬ולא ביום‪.‬‬
‫זולתי כשהיה אומר לנו איזה דרוש‪ ,‬והיה צריך לאומרו בלשון לעז‪ ,‬כדי‬
‫שיבינוהו העם השומעים‪ .‬גם היה נזהר‪ ,‬שלא לדבר שיחה בטלה‪ ,‬או דיבור‬
‫של חול‪ ,‬אפילו בלשון הקודש‪ ,‬וכן היה נוהג בכל הימים טובים כמו‬
‫בשבת‪".‬‬
‫שלא ללמוד משנה בשבת‪/‬אמירת כגוונא לפני ברכו [מב‪-‬ע''ג]‬
‫יש להוסיף שכמה תלמידי חכמים טוענים שהבעש"ט תיקן בעצמו לומר‬
‫כגוונא‪ ,‬כשפעם נמצא עם שניים מתלמידיו ביער ובלי מיניין להתפלל‪.‬‬
‫ובמקום ברכו אמר אז כגוונא‪( .‬צפונות ט"ז‪ .‬סידור הראבי"ה‪ .‬עדות‬
‫מתלמיד הבעש"ט‪ ,‬רבי דוד לייקוש שסיפר לרבי אהרן אב"ד ק"ק לובר)‪.‬‬
‫ועל זה העיר הרב משה בלוי מרמות‪ ,‬שהח"י מביא כוונת כגוונא בברכו‪,‬‬
‫כלשון המקור הראשון‪ ,‬הוא השל"ה הקדוש‪ .‬אמנם‪ ,‬הח"י לא תיקן‬
‫לאומרו‪.‬‬
‫ועל כך‪ ,‬יש לנו מקור נאמן שרבי ישראל בעל שם טוב‪ ,‬הוא בעצמו תיקן‬
‫כגוונא‪ .‬ויש להוסיף‪ ,‬שאם כן‪ ,‬הבעש"ט אמר אותו פעם אחת‪ ,‬ולא תיקן‬
‫לקבוע אמירה זאת‪ ,‬אחרי שלא נמצא בסידורים של תלמידי הבעש"ט‬
‫הראשונים‪ ,‬הפמלייא של מעלה‪ .‬והטענה היא פשוטה‪ :‬אם נכון הסיפור‪,‬‬
‫רבי ישראל הבעש"ט אמר כגוונא רק בגלל שלא יכל לומר ברכו‪ .‬לכן‬
‫המתפללים במניין ויכולים לומר ברכו‪ ,‬לפי הסיפור‪ ,‬אין להם לומר כגוונא‬
‫‪...‬‬
‫מנהג הרב לקום בעת אמירת ופרוס [מו‪-‬ע''א]‬
‫שלמי ציבור בשם מהר''י סרוק בשם מוהרח''ו‪ .‬ומצאתי בשולחן לחם‬
‫הפנים (ס' רס''א ד') לרבי יעקב רקח‪ ,‬שהוא בעצמו בדק בסדור של רבי‬
‫ישראל סרוק זצ''ל‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬כל זה לא מבואר בשום כתב‪-‬יד של רבי חיים וויטאל או של בנו‬
‫רבי שמואל‪ .‬ומ''מ‪ ,‬כבר הנגיד ומצווה מרמז על זה‪.‬‬
‫אך‪ ,‬הח''י מביא כל זה בשם רבו (נר''ו ?!)‪ .‬ומיכון שהמקור היחידי נמצא‬
‫בסדור מוהר''י סרוק‪ ,‬לא ניתן לח''י אלא לזייף המקור כדרכו הרגיל‪.‬‬
‫כשהחזן גומר מלומר יום השישי‪ ,‬הצבור עונה אמ''ת (ס''ת ברא אלוקים‬
‫לעשות) [מז‪-‬ע''ג]‬
‫ואין שום מקור אחר זולת הח''י‪.‬‬
‫מנהג לאכול תפוחים בליל שבת [ס‪-‬ע''ד]‬
‫וזו היא הנהגת שבתאית שאין לה מקור בכתבי חכמינו הש''ס המקובלים‬
‫הראשונים‪ ,‬בפוסקים או בזוהר הקדוש‪.‬‬
‫אלא פשוט טעם נפול לח''י ע''פ שדה תפוחין קדישין‪ .‬וזה אופיינתי לנתן‬
‫העזתי‪ ,‬שהמציא חומרות יתירות‪ ,‬היתירים שקריים‪ ,‬וטעמים טפלים ע''פ‬
‫זוהר (לפי פרשנותו !)‪ .‬ואין לזה כל ריח אלא טעם החטא‪.‬‬
‫יש לאמר מגדול בברכ''המז לסעודה רביעית [קו‪-‬ע''א]‬
‫זהו חידוש זר ומוזר‪ .‬והנה הפוסקים ההולכים בדרך הח''י בדין הזה ‪:‬‬
‫החסד לאלפים (לר''א פאפו ז''ל)‪ ,‬הבן איש חי‪ ,‬והכף החיים סופר‪.‬‬
‫וכנראה שזה מיוסד על הרד''א‪.‬‬
‫‪37‬‬

‫ועדיף ללכת אחרי רבי רפאל מסעוד אלפאסי זצ''ל שחולק על הח''י‪,‬‬
‫ומחזיר המנהג הקדום לומר מגדיל‪.‬‬
‫מזמור (קמ''ח) הללו את ה' מן השמים‪.‬‬
‫והיא הוספת הח''י‪ .‬ואין לה מקור לא בסידורים עתיקים‪ ,‬ולא בכתבי‬
‫האר''י הקדוש‪ .‬לא בשמונה שערים‪ ,‬ועולת תמיד‪ ,‬ונגיד ומצווה‪ ,‬וחמדת‬
‫ישראל‪ .‬ואע''ג שכתוב בפרע''ח ובמבוא שערים הנדפסים לומר המזמור‬
‫הזה‪ ,‬בפע''ח או במבוא שערים בכתב יד‪ ,‬ליתא‪.‬‬
‫יש להעיר שהפרי עץ חיים הראשון נדפס בקארעץ בשנת תקמ''ב‪/‬ג‪ ,‬כמעט‬
‫נ' שנה אחרי הח''י הראשון !‬
‫וכתוב בפע''ח דפוס ראשון ‪" :‬שצ''ל קודם ברכת הלבנה (מזמור) הללו את‬
‫ה' מן השמים עד חק נתן ולא יעבור‪!!! ".‬‬
‫מזמור שיר למעלות אשא עיני אל ההרים‪ ,‬מזמור הללו אל בקודשו‪,‬‬
‫ואמירת תנא דבי רבי ישמעאל‪ ,‬הם מהשל''ה הקדוש‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬מזמור אלוקים יחננו‪ ,‬ואח''כ לנער שולי הבגדים‪ ,‬הוא מהח''י‪.‬‬
‫גם לומר הפסוקים ‪ :‬כדנא תאמרון וכו'‪ .‬ועיין בשלמי חגיגה‪ ,‬דרל''ג (דק''ה‬
‫למהדורא החדשה‪ ,‬דפוס אהבת שלום‪ ,‬תשס''ג)‪ ,‬שרבי אברהם חאיון‬
‫המגיה‪ ,‬כותב בציטוטו הח''י "ויש פסוק זה י''א תיבות [‪ ]...‬דומה דודי‬
‫לצבי וכו'‪."...‬‬
‫ואיני יודע אם מטעם המגיה רבי אברהם‪ ,‬או מטעם ישיבת אהבת שלום‪.‬‬
‫מ''מ‪ ,‬החשש היה מוכר‪ .‬ואם כן למה להשתמש בספר שמוטל בו חשש ?‬
‫(ועיין עוד בשלמי ציבור דפוס ראשון לאהבת שלום‪ ,‬בסוף תפילת ערבית‬
‫של שבת‪ ,‬שיש הערה מעניינת לגבי יגדל אלוקים חי‪ ,‬המובא לומר בשלמי‬
‫ציבור‪ .‬ואיך רבי יעקב ישראל אלגאזי התנגד להאר''י הקדוש ?! התשובה‬
‫היא ‪ :‬על פי הח''י‪ ,‬שהוא עצמו הדפיס‪ .‬מעניין שגם אותה הערה של‬
‫אהבת שלום נתעלמה בדפוס אחרון תשס''ג‪).‬‬
‫ברכת מעין ז' בשבת שחל בפסח‬
‫יוצא מהשו''ת וישב הים (ס' ח') לרב יעקב הלל שליט''א‪ ,‬ראש ישיבת‬
‫אהבת שלום שבירושלים תובב''א‪ ,‬שמה ששאלו חכמי מערב להרש''ש‬
‫(נהר שלום דלא‪-‬לב)‪ ,‬הוא ע''פ הסוד‪ .‬יש להעיר שלח''י‪ ,‬הוא גם ע''פ‬
‫ההלכה‪.‬‬
‫מ''מ‪ ,‬אף שמובא בשו''ת וישב הים‪ ,‬בשם כמה ראשונים כהרד''א‪ ,‬ואחרים‬
‫שאינם חלקו בנושא (כהרמב''ם‪ ,‬הרי''ף‪ ,‬והרא''ש‪ ,‬ואין לסמוך על דעתם‬
‫בזה‪ ,‬מכיוון שאינה להלכה‪ .‬ומה מועיל לפרש את דברי גאוני עולם האלו‪,‬‬
‫לטובת מא' מהצדדים של המחלוקת‪ ,‬כשברור שלא בררו את דעתם‬
‫להלכה ?)‪ ,‬העניין נשאר סגור וסתום בכתבי האר''י ז''ל‪ ,‬ותלמידו המובהק‬
‫מוהרח''ו ובנו מוהרש''ו‪.‬‬
‫ופשיטא לן שדעת האר''י הקדוש היא לא לברך ברכת מעיין ז' בשבת שחל‬
‫בפסח‪ .‬ואף שהרש''ש מסכים ע''פ הסוד לאומרה‪ ,‬אין לנו לזוז מדברי‬
‫האר''י ז''ל שהוא הוא קיבלם מאליהו הנביא ז''ל‪ ,‬מה שאין כן למקובלים‬
‫האחרים !‬
‫הנה‪ ,‬האר''י ז''ל הלך כדעת רבינו נסים גאון זיע''א‪ ,‬שאין לומר ברכת‬
‫מעיין ז' בשבת שחל בפסח‪ ,‬כי פסח ליל שימורים הוא‪ .‬וזה נמצא בשבחי‬
‫האר''י ז''ל לרבי חיים וויטאל‪.‬‬
‫‪38‬‬

‫עוד‪ ,‬מה שכתב הר''הג יעקב הלל שליט''א בשו''ת וישב הים (ס' ח'‪,‬‬
‫דקמ''א‪ ,‬ע''ב) אינה טענה‪.‬‬
‫מסיבת גדולת חכמה או צדקות חכם אחד אפשר להשפיע בנדון ? אין‬
‫ספק שהרש''ש היה מגדולי מפרשי האר''י ז''ל‪ ,‬חכם וצדיק גדול‪ ,‬וחלילה‬
‫לזלזל בו‪ ,‬אלא שהוא אינו האר''י הקדוש‪ .‬וגם לא גלגולו‪ .‬וכל זה מבואר‬
‫בחלק ג'‪ ,‬לקונטרס שלנו‪ .‬ואכמ''ל‪.‬‬
‫וכבר החיד''א הבין את זאת‪ ,‬ומביא שדעת האר''י ז''ל בלי ספק הינה לא‬
‫לומר ברכת מעיין ז' בפסח שחל בשבת‪( .‬ברכ''י ס' תרמ''ב)‬
‫לסיכום‪ ,‬יש מקום לאלו הסומכים על דברי הרש''ש והח''י לומר ברכת‬
‫מעיין ז' בשבת שחל בפסח‪ ,‬בין ע''פ הפשט‪ ,‬בין ע''פ הסוד‪.‬‬
‫אלא שדעת האר''י הקדוש היא להיפך‪ ,‬לא לומר הברכה הזאת‪ ,‬כרוב‬
‫הגאונים‪ ,‬הבית יוסף והשו''ע‪ ,‬כי ליל שימורים הוא !‬
‫וגם זו דעת החיד''א בשיורי ברכה‪.‬‬
‫שקית מלח בליל א' לספירת העומר‬
‫והמקור הוא בח''י‪.‬‬
‫ו' קשרים ללולב‬
‫השו''ע וב''י (ס' תרנ''א) מביאים בשם ראשונים שיש לקשור ב' קשרים‪.‬‬
‫ולרמ''א צריך ה' קשרים‪.‬‬
‫אבל בשום מקום בכתבי האר''י ז''ל האמיתיים‪ ,‬כתוב שיש ו' או ח''י‬
‫קשרים לקור בלולב‪.‬‬
‫והכף החיים סופר (תרנ''ד י''ג) מביא דעת הח''י‪ ,‬בלי לציין מקורו !‬
‫אחות קטנה בליל ר''ה א' לפני אמירת מזמור של ראש השנה‬
‫וזה היפך דעת השל''ה הקדוש (עמוד התשובה דכ''ב) כך שעולים בקדושה‪,‬‬
‫מהפיוט אחות קטנה לאמירת מזמור של ר''ה (הנכתב ברוח הקודש‬
‫כידוע)‪.‬‬
‫סדר ראש השנה‬
‫הח'' י נכנס פה במה שהוא מביא בשם המגיד מישרים [(שאינו הגירסא‬
‫שלנו !?) שנעתק ברוב מחזורי הספרדים‪ ,‬ובמיוחד‪ ,‬של ליוורנו]‪ ,‬לערוך‬
‫הסדר אחרי המוציא ונותן המקור במגיד מישרים‪ .‬האומנם‪ ,‬הח''י גם‬
‫בסדר של ראש השנה‪ ,‬שיקר‪ ,‬והביא לשון זרה שהדביק למגיד מישרים‪.‬‬
‫ובאמת‪ ,‬אפשר שזו הייתה יכולה להיות הנוסח האמיתי של המגיד‬
‫מישרים‪ ,‬מכיוון שאביו נביא השקר נתן בנימין העזתי‪ ,‬הדפיס בעצמו‬
‫החלק הב' להמגיד מישרים !‬
‫מ''מ‪ ,‬גם פה בספר ח''י‪ ,‬נתן העזתי המציא מקורות שקריות כהרגלו‪ .‬לשון‬
‫הציצית נובל צבי‪ ,‬מו''ר הר''הג רבי יעקב ששפורטאש מווהארן מותאם‬
‫היטב ברוב המקומות‪ ,‬לתיאור מטרת נתן העזתי‪ ,‬ואיך הוא ממציא‬
‫מקורות‪.‬‬
‫נוסח בישיבה של מעלה [סז‪-‬ע''ד]‬
‫כתר שם טוב גאגין הביא כמה נוסחאות‪ ,‬בשם כמה ראשונים‪.‬‬
‫גם מרן השו''ע (תרי''ט –א') מביא נוסחו‪ .‬סוף דבר‪ ,‬רוב הראשונים‬
‫שמביאים התפילה הזאת‪ ,‬גורסים להתפלל עם העבריינים‪ .‬חוץ ממהר''ם‬
‫מרוטנבורג‪ ,‬שגורס לעבריינים‪.‬‬
‫‪39‬‬

‫כבר ראינו הרבה פעמים שמטרות הח''י העיקריות הם לסתור דברי האר''י‬
‫ז''ל או לעקם אותם‪ .‬אמנם‪ ,‬נתן העזתי (שר''י) בח''י‪ ,‬רוצה גם לבלבל את‬
‫הדעות וגם לעקור מנהגים ונוסחאות עתיקים‪ .‬ובדרך כלל‪ ,‬הוא מסתמך‬
‫על ציתות הזוהר ומפרשה כטעמו‪.‬‬
‫וזה באמת היה דרכם של השבתאים‪ .‬על זה עמד הגאון היעב''ץ‪ ,‬וכתב מה‬
‫שכתב אודות הזוהר‪.‬‬
‫אף כאן‪ ,‬אפילו שהטור‪ ,‬והשו''ע‪ ,‬גרסו אותה גרסה שהיא להתפלל עם‬
‫העבריינים‪ ,‬החמדת ימים דחה את כל הפוסקים האלו‪ ,‬ובחר בנוסח‬
‫מחודש ומיישב את אמונתו‪ .‬כך יצא הגרסה החדשה‪ ,‬נגד כל מסורת ‪:‬‬
‫להתפלל את העבריינין‪.‬‬
‫ועל זה סמכו הרבה אחרונים‪ ,‬ועזבו נתיבי האמת‪.‬‬
‫מזמור שיר חנוכת הבית אחרי הדלקת נרות (אחרי הנרות הללו)‬
‫מנהג קדמון לומר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד אחרי הנרות הללו‪ ,‬כבר‬
‫מובא במחזור הספרדים מחזור פאנו משנת רס"ג (‪ 0011‬למיניינם) וכן‬
‫בסידור רפ"ד (‪ )0054‬הנדפס בוניצ'יה‪ ,‬קודם האר"י ז"ל והשל"ה הקדוש‪.‬‬
‫ברור שמקורו אינו מספר המטונף חמדת ימים‪.‬‬
‫ג' פעמים אחרי קריאת‬

‫מנהג אמירת ארור המן‪-‬ברוך מרדכי‬
‫המגילה‬
‫הרב אורה ושמחה (דכ''ג‪ ,‬ע''ב) הרגיש בזרות המנהג הזה‪ ,‬מכיוון שאין מקור בהוספה‬
‫הנוראה הזאת‪ ,‬וגורמת באמת זלזול כבוד בית הכנסת (כמה וכמה שעוזבים את המקום‪,‬‬
‫כשהש'' ץ חוזר כאילו בכוונה עמוקה כל פיסקא ג' פעמים‪ .‬הלוא‪ ,‬זה טורח ציבור מוכר !)‬
‫וזלזול התפילה (התפילה עוד לא נגמרה‪ ,‬ואנשים הולכים)‪ .‬ואין צריך לומר על הקלות‬
‫ראש‪.‬‬
‫ויש לעיין בשולחן לחם הפנים (דקמ''ו ס' תר''צ אות ב') לרבי יעקב רקח ז''ל‪ ,‬שמביא‬
‫המנהג הזה בשם שערי רחמים (שכידוע‪ ,‬אינו הסידור המקורי לרבי חיים הכהן‪ ,‬תלמיד‬
‫רבי חיים ווטאל‪ ,‬ומכיל הוספות רבות שהמדפיסים לקחו מהח''י‪ .‬והנה‪ ,‬הסדור הזה‬
‫נדפס בסאלוניקי בשנת תק''א‪ ,7177/‬י' שנים אחרי דפוס ראשון של הח''י באיזמיר‬
‫בתצ''א‪ . )7117/‬אבל מקור הדבר אינו אלא בח''י‪.‬‬
‫גם הרב מועד לכל חי (שבדרך כלל תומך בח''י) דוחהו ומסיק כהרב אורה ושמלה‪ ,‬לא‬
‫לחזור על כל פיסקא ג' פעמים‪ ,‬אלא סגי בפעם אחד‪ .‬וידוע היום שמנהג הזה אינו רמוז‬
‫ומוזכר בכלל בכתי האר"י ז" ל האמיתיים ואף בשום ראשון ואף בחכמי דורו של השו"ע‬
‫והאר"י ז"ל‪.‬‬
‫אכילת בשר אחרי החלב‬
‫מוסבר בספר חמדת יוסף לרב מזרחי בעל הסידור עוד יוסף חי‪.‬‬
‫הח'' י מצא מצווה לאכול בשר מיד אחר החלב באותה סעודה (והאר''י ז''ל‬
‫היה ממתין יום אחד שלם בין חלב לבשר ולהיפך !)‬
‫הח''י גרם לקהילת איזמיר חלק גדול של חכמיה‪ ,‬לטעות ולנהוג כהח''י‪,‬‬
‫לאכול לכתחילה‪ ,‬בשר אחרי חלב באותה סעודה‪.‬‬
‫ועיין משא חיים לרבי חיים פאלג'י ז''ל‪ ,‬שביטל המנהג לא הגון הזה‪,‬‬
‫מאיזמיר‪.‬‬
‫סדר ט''ו בשבט‬
‫שאלוניקי‪ ,‬תקי''ג‪0501/‬‬
‫‪41‬‬

‫והסדר רובו ככולו נתייסד ע''י הח''י‪.‬‬
‫מקווה (טבילת) ידים [כב‪-‬ע''ב חלק שבת]‬
‫תופעה מוזרה נמצאת אצל כמה מהפוסקים‪ ,‬להעלים מקור דברי הח''י‪ ,‬או‬
‫להביא מקור שני ולא ראשון‪.‬‬
‫הנה‪ ,‬באמת ליעקב לרבי שאלתיאל ניניו ז''ל‪ ,‬מובא סדר נטילת ידיים‬
‫(דקכ''ב‪/‬ו) אם אי אפשר לשפוך עליו ט' קבין או לטבול במקווה‪ .‬והסדר‬
‫הוא‪ ,‬לשפוך מ' פעמים (כנגד מ' סאה) על הידיים עם תפילה וכוונות‪.‬‬
‫גם בדרך ישרה נמצא שם אותו סדר‪ ,‬אלא שם ציין את מקורו הוא הח''י‪.‬‬
‫גם בבן איש חי (המקור חוזר לאמת ליעקב ולא לח''י !?)‪.‬‬
‫אמנם הסדר הזה של הח''י מקורו ב‪...‬שקר‪ .‬וכי‪ ,‬הוא כותב שמצא כך‬
‫בכתבי הרב שבמצרים (שהיו בידי רבי שמואל וויטאל)‪ .‬ואין לזה ניצוץ של‬
‫אמת !‬
‫שיש לנו כתבי יד קודשו של מוהרח''ו וגם של בנו רבי שמואל‪ ,‬ואין סדר‬
‫כזה שמופיע בו !‬
‫עלינו לשבח (עיין קונטרס נגד הרב מאזוז)‬
‫הח''י הוסיף ולא גורלנו ככל המונם‪ ,‬במשקל של ד' (שלא עשנו כגויי‬
‫הארצות ‪ -‬ולא שמנו כמשפחות האדמה ‪ -‬ולא שם חלקנו בהם)‪.‬‬
‫וערערו על הר''הג מאיר מאזוז שליט''א כמה גאונים אחרים‪ .‬ובאמת‪,‬‬
‫היינו מצפים שהגאונים יכרתו את המקור שהוא הח''י‪.‬‬

‫ברוך הוא וברוך שמו‬

‫העניין הזה לא מסומן בח''י‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬תמוה שפוסק אחרון ידחה דברי פוסק ראשון‪ ,‬בלי סמך על ראשון‬
‫אחר או בתלמוד‪.‬‬
‫הנה‪ ,‬הדין לענות ברוך הוא וברוך שמו על כל ברכה וברכה‪ ,‬מוזכר בטו''ר‬
‫בשם אבי אביו (רבינו יחיאל אבי הרא''ש)‪ .‬ולא ראינו ראשון אחר המוסיף‬
‫על דבריו או הדיחהו‪ .‬גם מרן של כל ישראל הוא מרן השו''ע (קכ''ד‪ ,‬ה')‪,‬‬
‫גרס אותו דין‪ ,‬שיש לענות ב''ו וב''ש על כל ברכה וברכה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬כ ‪ 111-‬מאות שנה אחרי הרא''ש זיע''א‪ ,‬מתעורר המחלוקת‪ ,‬ע''י‬
‫פוסק אחרון‪ ,‬שאין לו על שום ראשון לסמוך‪ .‬הרב דבר שמואל‪ ,‬רבי‬
‫שמואל אבוהב זצ''ל‪ ,‬מעיר שאין לענות אלא בברכה שאינינו יוצאים ידי‬
‫חובתנו‪ .‬כך שאיננו נכנסים בספק הפסק בברכה‪.‬‬
‫עד רבי שמואל אבוהב לא ראינו ולא שמענו !‬
‫אלא שבאמת‪ ,‬לא מן התימה הוא‪ .‬שרבי שמואל אבוהב היה הראשון‬
‫בווניציה (לפניו‪ ,‬ובצורה יותר תקיפה‪ ,‬רבי יעקב ששפורטש זצוק''ל בק''ק‬
‫אמסטרדם)‪ ,‬שיצא נגד ש''צ יש''ו ונביאו השקר‪ ,‬נתן העזתי שר''י‪ ,‬וכתב‬
‫אז הקונטרס זכרון בני ישראל‪ ,‬על כל המאורעות שאירעו ע''י ש''צ יש''ו‬
‫ונתן העזתי שר''י‪ ,‬אגרות הנביא השקר‪ ,‬וחרמות הבית דין של ווניציה‬
‫וחכמיה‪ ,‬על אותם רשעים‪.‬‬
‫ובאמת‪ ,‬יש להבין את רבי שמואל אבוהב זצ''ל‪ ,‬שרצה לדחות את כל קוץ‬
‫של שבתאות‪ .‬כך שהוציא הדין הזה‪ ,‬למנוע לאנשים לענות ב''ה וב''ש‪,‬‬
‫ויגרום אז באורך הזמן‪ ,‬שאנשים לא יענו יותר‪ ,‬אף בברכה שאינו יוצא ידי‬
‫חובתו‪.‬‬
‫הקשר בין עניית ב''ה וב''ש לשבתאים ?‬
‫‪41‬‬

‫הם היו משתמשים בו כשימושם בזוהר הקדוש‪ .‬כך שהיעב''ץ‪ ,‬כמו רבי‬
‫שמואל אבוהב‪ ,‬ניסה להרחיק את האנשים מהנהגות השבתאים‪.‬‬
‫והנה ‪ :‬ברוך הוא ברוך שמו (כמו שהרבתי לשמוע‪ ,‬לצערי‪ ,‬בקהילות רבות‪,‬‬
‫בהגרעת אות ו''ו ‪ -‬ז''א במקום לומר ככשורה‪ ,‬ברוך הוא וברוך שמו)‪,‬‬
‫גמט' עם הכולל (ז''א עם המילה) ‪:‬‬
‫‪ 100‬אותה גמטריה של שם ש''צ יש''ו‪.‬‬
‫סיפור נס יהודית‬
‫מקורו בח''י‪ .‬ותיאור הסיפור מאוד מופתע ואין רוח החכמים נוחה בו‪.‬‬
‫הוא הכניס בסיפור‪ ,‬עניני זנות‪ .‬והנה‪ ,‬באוצר המדרשים (עמ' ע''ד)‪ ,‬הר''הג‬
‫קנבייסקי שליט''א הרגיש בדבר‪ ,‬וכתב שאין לסמוך על הסיפור הזה‪ ,‬כי‬
‫הוא ממקור טמא‪ ,‬וטעם מינות יש בו‪.‬‬
‫ה‪-‬יהי רצון בברכת השיבנו‬
‫שאלה נוספת נתעוררה במשך כתיבת הספר נקמת ישראל ויהודה‪.‬‬
‫איך המדפיסים‪ ,‬שהרבה פעמים היו גם הם חכמים גדולים‪ ,‬העדיפו‬
‫תפילות של הח''י לתפילות האר''י הקדוש ?‬
‫וגם שאלה לאלתר‪ ,‬מי אישר לחכמים אף גדולים‪ ,‬לשנות נוסח תפילות‬
‫תנאים ואמוראים )עיין הרחיד''א ששינה נוסח ווידוי רב ניסים גאון או‬
‫תפילה המובאה בתפילת שחרית של חול‪.‬‬
‫הנוסחאות השונות‬
‫להאר''י הקדוש‬
‫יהי רצון מלפניך שתחתור חתירה מתחת כסא כבודך‬
‫ותקבל בתשובה את פב''פ כי ימניך פשוטה לקבל שבים‪.‬‬
‫נוסח ע"פ כתי"ק למוהרח"ו‪ .‬תפילת חיים ריינר‪.‬‬
‫להבדיל להח''י‬
‫יהי רצון מלפניך ה' או''א שתחתור חתירה תחת כסא כבודך‬
‫להחזיר בתשובה שלימה כל פושעי ישראל‪ ,‬ובכללם תחזירני לי פב''פ‬
‫בפרט לפב''פ בתשובה‬
‫ואלו כמה דוגמאות‪ .‬לא הבאתי כאן את כל המצאותיו של הח"י (כלקרוא את‬
‫הזוהר אף שאינו מבין)‪ .‬ופלא גדול שסך הכל‪ ,‬רוב הבאים אחרי האר"י הקדוש‬
‫זיע"א‪ ,‬לא הלכו בדרכו‪ ,‬וחלקו עליו ושינו ממנו‪ .‬וגדולי עולם לא טפסו את‬
‫המרמה ? ואנו הקטנים כן ?‬
‫אלא כבר רבי יהודה פתייה זצוק"ל בספרו מנחת יהודה (פרק ישעיה) גילה את‬
‫מטרת המחבר חמדת (ה)ימים לטעות דווקא גאוני וגדולי תורה‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫נוסחי תפלות ולשם יחוד שנתפשטו מהרב המחבר בספרי הקדמונים‬
‫בעילום שמו‬
‫החיד"א בקונטרס תורת השלמים סי"ח הנד' בסו"ס "לדוד אמת"‪ ,‬ציטט‬
‫מקונטרסיו של המקובל ר' משה זכות אזהרות וכוונות עם נוסח תפלה קודם‬
‫כתיבת ס"ת‪ ,‬כאשר בתוכן התפלה ניכרים בבירור לשונותיו של מחבר‬
‫החמ"י‪ ,‬ובלי ספק קיבלה הרמ"ז מרבו החמ"י‪.‬‬
‫החיד"א בס' "כף אחת" אות כ" ה הביא רשימת עשר זכירות עם נוסחי‬
‫תפלות לכל זכירה בפ"ע כשהוא מציין כי העתיקם מסו"ס "פועל צדק" (ואינו‬
‫תח"י)‪ ,‬והרגיל בנוסחי התפלות שבספר חמ"י יבחין בעליל בלשונות זהים‬
‫לנוסחי התפלות הנזכרות שבלי ספק יצאו אף הם מיסודו של המחבר‪.‬‬
‫תפלה קודם לימוד קבלה שנדפסה בראש ספר "עץ חיים"‪ ,‬אין ספק‬
‫שנתייסדה מהרב המחבר והוא שהותירה בראש ספר זה מאחר והיה‬
‫מראשוני המעתיקים של ספר עץ החיים ממה שראה בכתיבת ידי מהרח"ו‪,‬‬
‫וכפי שהעיד בעל השערי ציון בהקדמתו כי קיבל רשות מר' בנימין הלוי‬
‫להעתיקו ממה שהיה תח"י‪.‬‬
‫תפלה קודם לימוד תורה המועלת לזכירה שנדפסה בס' עטרת זקנים לר'‬
‫מ"מ אוירבוך זצ"ל בגליון לשו"ע או"ח סי' קנ"ה‪ ,‬מיוסדת ממחבר החמ"י וכפי‬
‫שניכרים בה לשונות זהים לתפלה שייסד החמ"י לזכירה בקונטרס שני אות‬
‫י"ג וכן ליתר נוסחי תפלותיו‪( .‬הערת ר' ב‪ .‬מועלם שליט"א)‪.‬‬
‫נוסח לשם יחוד עם כמה מקראי קודש המיוסדים בר"ת הוי"ה לאומרן קודם‬
‫ברכת החמה ואשר נדפסו ברבות השנים בס' שדי חמד‪ ,‬קרוב לודאי‬
‫שנתייסדו ממחבר החמ"י‪.‬‬
‫נוסח לשם יחוד בשעה שבודק כנפי הטלית מכשרותן הנדפס בראש הסידור‬
‫"תפלה מכל השנה" בעיר ברלין שנת תנ"ט‪ ,‬אין ספק כי נתייסד ע"י מחבר‬
‫החמ"י‪ ,‬ומובן מאליו מדוע נדפס שם נוסח זה בין יתר נוסחאות לשם יחוד‬
‫שהובאו בשערי ציון על אף שלנוסח זה אין זכר בשערי ציון‪ ,‬מאחר ונעתקו‬
‫כולם מקונטרס אחד ששלח המחבר לערים ההם‪.‬‬
‫נ וסח תחינה ארוכה לעצירת גשמים עם סדר מזמורי תהלים הנדפס בס' "יד‬
‫כל בו" ובספרי שערי ציון המאוחרים‪ ,‬בלי ספק מקורה ממחבר החמ"י שייסד‬
‫את מרבית מהתפלות שבספר שערי ציון‪.‬‬
‫נוסח תחינה ליורדי הים הנדפסת בשנת תע"ז בסידור שער השמים דף‬
‫קמ"ג ע"ב‪ ,‬אין ספק כי מקורה ממייסד התפלות בדורו‪ ,‬ואשר עליו העיד‬
‫השל"ה הק' בספרו כי מצא בקונטרסי מייסד התפלות נוסחי תחינות רבות‬
‫שייסד לכל ענין וענין בפני עצמו‪ ,‬ואולם על אף שתפלה זהה לזו כבר נדפסה‬
‫ב"תקון סדר הטבילה" שהפיץ מחבר החמ"י בערי אשכנז בשנת שע"ו‪ ,‬מ"מ‬
‫מאחר והובאה שם בקיצור לשון מכפי שנדפסה בסידור השל"ה מוכח בבירור‬

‫‪43‬‬

‫כי סידרה מחבר אחד בתקופות שונות ועל כן מטבעות הלשון שבהן חלוקים‬
‫זמ"ז‪.‬‬
‫פרק ג ‪ -‬דבר בשם אומרו ‪ -‬מנהגים ונוסחאות שנשתרשו בתפוצות‬
‫ישראל מספר "חמדת ימים"‬
‫עניני תפלה וקריאת התורה‬
‫נוסחת ברכת המינים הפותחת וחותמת במינים‪ ,‬שנתפשטה בסידורים רבים‬
‫ובפרט בסידורי הספרדים שנטו בזה אחר הגאון חיד"א בספרו קשר גודל‬
‫סי"ז סק"ז ושאר גאוני הזמן‪ ,‬מקורן מספר חמדת ימים בפ"ו מחדש אלול‬
‫אות ע"ח‪ ,‬שם כתב לתקן את נוסחת ברכת ולמלשינים שהיתה מצויה בימיו‬
‫כי לא נזכר בה שום צד של איבוד המינים על אף שזו עיקרה של תקנת אנשי‬
‫כנסת הגדולה‪ ,‬ועל כן הביא שם את הנוסח המתוקן על פי הנזכר בתלמוד‬
‫ממה שמצא בנוסחאות ישנות וזה לשונה‪" ,‬למינים אל תהי תקוה וכל אויביך‬
‫וכל שונאיך מהרה יכרתו ומלכות הרשעה מהרה תעקר ותשבר ותכלם‬
‫ותכניעם במהרה בימינו ברוך אתה ה' שובר ומכניע מינים" ע"כ‪ .‬נוסח הברכה‬

‫מינים‪ :‬מדהים שנוסח הח"י לתקן את ברכת המינים הוא נוסח שמצא בנוסחאות‬
‫ישנות‪ ,‬היפך כל הנוסחאות הקיימות בכתבי יד או בדפוסים‪ .‬ואמנם‪ ,‬נוסח בריר‬
‫וקיים נמצא בירושלמי והוא ומכניע זדים ! וכבר הבאתי בקונטרסי הקטן 'נקמת‬
‫ישראל ויהודה' יותר מ‪ 41‬מקורות‪ ,‬ישנים גם חדשים‪ ,‬לנוסח הקיים אז קודם‬
‫ספר הח"י‪ ,‬והיא ומכניע זדים‪ .‬ואף שהחיד"א בחר בח"י‪ ,‬אחרי שנמצא‬
‫בירושלמי ובבית יוסף נוסח ומכניע זדים‪ ,‬מה לנו לזוז מדברי חז"ל ? ואיזה‬
‫מנהג אבותיהם הם שומרים ?‬
‫חתימת "ומכניע מינים"‬
‫מקור הראשון לנוסח ומכניע מינים נמצא בחמדת ימים‪ .‬ומכיוון שנתן‬
‫העזתי שר''י‪ ,‬היה רשע‪ ,‬פושע‪ ,‬וחישב הלא מאמינים באמונתו החדשה‬
‫(באמונת שבתא'' צב' יש''ו) כמינים‪ ,‬שינה מטבע החתימה המקורית‬
‫לקטרג עליהם‪.‬‬
‫טעם א' ‪:‬‬
‫מה שכתבו (לאחרונה הספר הטוב‪ ,‬מגן אבות על מנהגי המערב הפנימי‪,‬‬
‫דצ''ה‪/‬צ''ו)) שעד שלא גילינו ראשון שגורס ומכניע מינים‪ ,‬אין לחזור בו‪,‬‬
‫אולי יש שגורס כך‪ .‬הטענה הזאת קלה‪ ,‬כי לא על ספקות אנו חיים‪,‬‬
‫במיוחד כשרוב חכמינו הכריעו לומר ומכניע זדים‪ .‬ומה לנו לגרש ולבטל‬
‫מסורת בת אלפי שנים‪ ,‬נוסח ברור מתלמוד ירושלמי‪ ,‬מהמדרשים עד‬
‫האר''י הקדוש‪ ,‬ועד אחרוני זמננו ?‬
‫ע''פ סברה בת ‪ 155‬שנה המובאה בספר מפוקפק ?‬
‫וזה נגרם ע''י קפדנות מנהגים (חדשים יחסית) יתירה‪ ,‬וחמדת המושכלות‬
‫על חיפוש האמת‪.‬‬
‫טעם ב' ‪:‬‬
‫כל הסידורים ע''פ האר''י ז''ל‪ ,‬מאוחרים הם ומעורבבים‪ .‬ואינם סידורים‬
‫אמינים לכתבי האר''י ז''ל האמיתיים‪ .‬ואין לנו לסמוך על אלו‪ .‬והסידור‬
‫‪44‬‬

‫הראשון מודפס בזלקווא פחות מחמש שנים אחרי הדפסת הח''י באותו‬
‫בית דפוס (תצ''ד‪.)0510/‬‬
‫טעם ג' ‪:‬‬
‫מעין הפתיחה‪.‬‬
‫הרבה חכמים הלכו אחרי הח''י‪ ,‬והלכו אחרי סברה שיש לחתום כהתחלת‬
‫הברכה‪ .‬מכיוון שמתחילים למינים‪ ,‬יש לחתום ומכניע מינים‪ .‬זה הטעם‬
‫של הח''י‪ .‬ועל זה סמך החיד''א (ויש לדייק בלשון החיד''א שכותב‪ ,‬ואיני‬
‫זז ממנהגי‪ ,‬ולא כתב ממנהג אבותיי‪ ,‬כהרגלו) ועוד גדולים‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬יש לנו לחתום חונן הבינה‪ ,‬כגירסאת הש''ס (בבלי‪ ,‬ברכות י''ז)‪ .‬גם‪,‬‬
‫לסברש''י‪ ,‬יש לחתום ומכניע פושעים‪ ,‬שכך כותב (ברכות שם)‪.‬‬
‫ובאמת ברור שרש''י היה גורס זדים ולא מינים‪ ,‬כן כתב (שם) ‪ :‬לכך סמכו‬
‫לה ברכת הפושעים [‪ ]...‬ושאר פושעים היינו זדים‪ .‬עכ''להק‪ .‬ואין שום זכר‬
‫למילת מינים אפילו‪.‬‬
‫עוד‪ ,‬כל הסידורים העתיקים ( ולא החדשים כבית עובד או תפילת החודש)‬
‫גורסים זדים‪.‬‬
‫והנה להלן כמה מקורות בטעם ד'‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬אם טענת הח''י הייתה נכונה‪ ,‬היינו צריכים לחתום ומכניע‬
‫משומדים‪ .‬שכך הוא הנוסח המקורי של הברכה (ועיין רש''י שכותב‬
‫ולמינים וכו'‪. ...‬המילה ולמינים לא מתחילה אלא נמשכת)‪.‬‬
‫וכך מעידים הסידורים הראשונים ‪:‬‬
‫כתי''ק רבי חיים וויטאל‪ ,‬כ''י פע''ח‪ ,‬שער הכוונות הראשון שנדפס‬
‫בשאלוניקי‪ ,‬סידור האר''י לרבי משה מלובמילא‪ .‬סידור רפ''ד‪ ,‬רב עמרם‬
‫גאון‪ ,‬רב סעדיה גאון‪ ,‬סדור רבי שלמה ברבי נתן‪ ,‬הכוזרי‪ ,‬הרמב''ם‪ ,‬סידור‬
‫הרוקח‪ ,‬שו''ת הר''ש‪ ,‬חידושי ריטב''א‪ ,‬סידור רבי שלמה מגרמזיה‪ ,‬סידור‬
‫ראב''ן‪ ,‬ראבי''ה‪ ,‬כוונות הרמ''ק ז''ל‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהשו'' ע עצמו מביא נוסח פתיחת הברכה והיא למלשינים (ס' קכ''ו‬
‫ס' א')‪ .‬יוצא לנו שהשו''ע מכנה הברכה ברכת המלשינים‪ ,‬ולא ברכת‬
‫המינים !‬
‫כך שפתיחת הברכה בלמינים‪ ,‬אינה קיימת אצל חכמינו‪ .‬ורק לאחרונה‪,‬‬
‫דחו את כל חכמינו ונסו פתיחת הברכה ב‪-‬למינים ולמלשינים (לשמור‬
‫נוסח השו''ע)‪ .‬ועד שהפוסקים והש''ס עצמו לא הקפידו בנוסח פתיחת‬
‫הברכה‪ ,‬כי מקור הסברה הזאת נמצא בח''י‪ ,‬שמחברו‪ ,‬נתן העזתי‪ ,‬שר''י‪.‬‬
‫טעם ד' ‪:‬‬
‫אחרי כל זה‪ ,‬הנה המקורות שלפיהן הגירסא (הברורה והמפורשת !) היא‬
‫זדים (ע''פ שערי תפילה לרבי יעקב רקח ז''ל‪ ,‬ואחרי זה הוספות אחרות) ‪:‬‬
‫ירושלמי (פ''ד ופ''ה) ‪ -‬טו''ר (ס קכ''ו) ‪-‬רוקח (ס' שכ''א‪/‬שכ''ו) ‪ -‬תוספתא‬
‫(ברכות פ''ג) ‪ -‬חסדי דוד על התוספתא ‪ -‬תנחומא סוף פרשת קורח ‪ -‬ספר‬
‫תניא ס''ד ‪-‬שבולי הלקט ‪ -‬בית יוסף (סקי''ב) ‪ -‬אורחות חיים ולבוש (ע''פ‬
‫הב''י) ‪ -‬הלכות גדולות (פ''ה דברכות) ‪ -‬רש''י בפרד''ס (דס''ב ע''א) ‪-‬רד''א ‪-‬‬
‫מנורת המאור (סק''ו) ‪ -‬כלי יקר (שמואל א' ס''ב) ‪ -‬מדרש ילמדנו ‪ -‬מדרש‬
‫ויכולו ‪ -‬ילקוט שמעני ‪ -‬תפילת כל פה (ד''ע ע''ב סקי''ח) ‪-‬ילקוט‬
‫אחשווראש (ס''ג) ‪ -‬נאות יעקב ‪-‬רב עמרם גאון ‪ -‬הרמב''ם (סדר תפילה) ‪-‬‬
‫פ'ח (סקי''ח) ‪ -‬שלמי ציבור (דקל''א ע''ג) ‪ -‬הרב בן ידיד (פ''ב הלכות‬
‫תפילה) ‪ -‬תפילה לדוד (סע''ד) ‪ -‬היעב''ץ בעמודי שמים ‪ -‬סדר עבודה‬
‫‪45‬‬

‫ומורה דרך ‪ -‬מעשה אברהם (סז''ך) ‪ -‬תהלה לדוד ‪ -‬יערות דבש (ח''א ד''ז‬
‫ע''ג) ‪ -‬פתח הדביר (סקי''ח) ‪ -‬צפיחית דבש (סי') ‪ -‬שערי תשובה (סקי''ח) ‪-‬‬
‫פרי מגדים (סקכ''ו) ‪ -‬חיי אדם (ל''א) ‪ -‬שער השמים דרך ישרה (דכ''ו) ‪ -‬כף‬
‫החיים (סט''ו אות ל''א)‪.‬‬
‫האשכול (ח''א)‪ ,‬סידור הקצר רבי יעקב צמח‪ ,‬סידור הרמ''ק‪ ,‬סידור חמדת‬
‫ישראל בכתב ‪-‬יד‪ ,‬סדור ספרד הישן (וניציה שנת ש''ד והלאה וגם דפוסי‬
‫אמשתרדם)‪ ,‬סידורי אשכנז‪ ,‬סידורי קטלוניא‪ ,‬סידורי איטליא (מחזור‬
‫שונצין שנת רמ''ו)‪ ,‬סדור בולוניא (רצ''ז‪-‬ש''א)‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬על מה סמכו באמת אלו שחתמו ומכניע מינים ?‬
‫על הח''י ?‬
‫ואין להם מקור יותר ישן מהח''י‪ ,‬שבטח שלשלת האבות לא התחילה רק‬
‫לפני ‪ 551‬שנה !!‬
‫יש לציין שבתפילת כל פה‪ ,‬סידור לרבי אברהם אנקווה הנדפס בלוורנו‬
‫(שנתתר''ח‪ ,)0141/‬וגם בתפלת כל פה לרבי אליהו גג'‪ ,‬הנדפס באלג'יר‬
‫(תרמ''ג‪ ,)0111/‬שניהם גורסים ומכניע זדים‪.‬‬
‫סוף דבר‪ ,‬מצאנו הוכחה סופית שיש לומר ומכניע זדים‪ ,‬ולא ומכניע‬
‫מינים‪ ,‬ממה שכתב החדו''ם לירושלמי ח''ג עמ' ‪ ,511‬שברכת מכניע זדים‬
‫היתה מודה על הכנעת אויבי ישראל‪ ,‬וביבנה הוסיפו בה גם קללה למינים‪.‬‬
‫ובאמת‪ ,‬הטעם שהח''י שינה את נוסח חתימת ברכת המינים‪ ,‬פשוט עד‬
‫מאוד ‪:‬‬
‫פרוש מינים‪ ,‬מי שמאמין שהתורה אינה מן השמים‪ ,‬משמעותו אפיקורוס‬
‫או‪ ,‬תלמיד יש''ו הנוצרי‪ .‬הח''י עדיף מינים לזדים‪ ,‬בגלל שלא נכנס בסוג‬
‫הזה‪.‬‬
‫אמנם זדים‪ ,‬פירושו פושעים‪ .‬מה שהשבתאים היו‪ ,‬ובפרט בעל הח''י הוא‬
‫נתן העזתי‪ ,‬שתקנו מנהגים חדשים‪ ,‬פירשו פירושים כזבים על הזוהר‪,‬‬
‫ובטלו מצוות דאורייתא ודרבנן‪.‬‬
‫ב‪ .‬המנהג הנפוץ בקהילות רבות לקרוא את פרשיות התוכחה בלחש‪ ,‬ואמנם‬
‫למנהג זה לא נמצא זכר בספרי הפוסקים שלא מנו כי אם את פרשת העגל‬
‫וכמש"כ המג"א סי' תכ"ח ס"ק ח'‪ ,‬וכ"ה בכנסת הגדולה שם סק"ז והו"ד‬
‫בבאר היטב שם סק"ז‪ ,‬וכ"ה בספר פרי חדש שם‪ ,‬אלא שהוסיף הפר"ח שכן‬
‫נוהגים אף בפסוקי המתאוננים שבפרשת בהעלותך ואילו בפרשיות התוכחה‬
‫לא הזכיר כלום‪ ,‬ובלי ספק נתפשט המנהג מספר חמדת ימים שציין לזה‬
‫בפ"ו משבת אות כ" ב שכן ראוי לנהוג ונימק שם טעם הדבר דאין להזכיר‬
‫בשבת שום דברי צער משום כבוד שבת‪ ,‬וסמך דבריו על דברי הזוהר‬
‫בבראשית שמרהיטת לשונו נראה דאף בדברי קדושה שיש בהזכרתן צער‬
‫יש לחוש מלהזכירן בשבת ולאו דוקא בדברי חול‪ ,‬מדכתב דבההוא תוספת‬
‫שבת אתנשי מיניהו כל מילי דחולא "כל" דחילו "וכל צערין וכל עקאן" כמה‬

‫‪46‬‬

‫דאת אמר ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך ע"כ‪ .‬כבר כתב השער‬
‫הכוונות‪ ,‬בעניין לימוד שבועות‪ ,‬שיש לקרוא פסוקי איכה בלחש‪ ,‬כי‬
‫יום טוב הוא ואין להזכיר צער ויגון‪.‬‬
‫ג‪ .‬מה שנהגו קהילות רבות מבני ספרד שכשקורא הש"ץ את פסוקי קריאת‬
‫שמע בקול רם מנמיך קולו כשמגיע לפסוק התוכחה של וחרה וכו'‪ ,‬מקורו‬
‫מספר חמדת ימים שכתב כן בפ"ו משבת אות כ"ב‪ ,‬וביאר טעם הדבר משום‬
‫שאין להזכיר בשבת שום דברי צער וכנ"ל לענין פסוקי התוכחה‪ ,‬אלא שסיים‬
‫שם שכן היה נוהג אף בקריאת שמע שבימות החול‪ ,‬ומדבריו נראה כי לבד‬
‫מן הטעם של כבוד שבת יש עוד טעם בדבר משום כבוד ציבור וכמו שהזכירו‬
‫הפוסקים לענין פרשת העגל‪ .‬ועוד‪ ,‬בשער הכוונות‪ ,‬בעניין מוצאי שבת‪,‬‬

‫ש'' אסור להתאבל ולבכות על החורבן במוצאי שבת כי קדושת שבת נמשכת''‪.‬‬
‫קל וחומר בשבת עצמה שאין להזכיר שום יגון ואנחה‪.‬‬
‫ד‪ .‬אמירת לדוד ה' אורי וישעי בחדש אלול‪ ,‬מקורו מספר חמדת ימים בפ"ד‬
‫מפרקי אלול אות י" א ששם כתב טעם אמירתו סמוך לעלות השחר קודם‬
‫הסליחות וזה לשונו‪ ,‬תאמר בתחלה מזמורי התשובה תפלה לדוד שמעה ה'‬
‫וכו'‪ ,‬ואנכי נהגתי גם מזמור כ"ז לדוד ה' אורי וישעי ומזמור ל"ג רננו צדיקים‬
‫שנזכר בכל אחד מהם שלש עשרה שמות הויה כנגד י"ג מכילן דרחמים‬
‫שמתגלים ומאירים מראש חדש אלול ואילך כנודע‪ ,‬ונכון לאומרם לראש‬
‫אשמורות בסליחות לעורר הרחמים עכ"ד‪ ,‬ומנהג זה הביאו המשנה ברורה‬
‫בסי' תקפ"א סק"א בשם האחרונים‪ ,‬וקרוב לודאי שכוונתו לספר מטה אפרים‬
‫שנמשך בזה אחר ספר חמ"י‪.‬‬
‫ואולם מנהג זה החל להתפשט שנים רבות קודם שנדפס המט"א‪ ,‬מאחר‬
‫והובא בספר "לקוטי צבי" הנדפס לראשונה בשנת תצ"ח‪ ,‬ואשר מחברו‬
‫נמשך רבות אחר הספר חמדת ימים או יתר ספרים כמו "שערי ציון" ו"זכרון‬
‫ציון"‪ ,‬ואולם מלבד זאת נמשך מחברו אחר הספרים "שם טוב קטן"‬
‫ו"אמתחת בנימין" [נתן אשכנזי ?] המיוסדים מקבוצי כתבי יד ישנים אותם‬
‫הותיר מחבר החמ"י בערי אשכנז כמאה שנים קודם לכן וכמפורט בפרקים‬
‫דלהלן‪ ,‬אלא שבאורח פלא זכה הספר לקוטי צבי לפרסום רב עד שנתפשטו‬
‫דבריו במחזורים רבים שציינו הדברים בשמו‪ .‬כתוב בהקדמה שערי חמדה‬

‫בעניין הספר לקוטי צבי‪ .‬מי לא יזעזע משם הספר ההולך בדרך הח"י‪ ,‬הוא‬
‫ליקוטי צב'י‬
‫ואמנם על אף שהרב חמ"י הנהיג לאומרו לראש אשמורות קודם הסליחות‬
‫וכפי שנדפס ברוב סדורי הסליחות של עדות המזרח‪ ,‬מ"מ בקהילות אשכנז‬
‫נתפשט המנהג לאומרו לאחר שחרית וערבית משום הטעם הנזכר בדבריו‪,‬‬
‫ואף החיד"א בסוף ספר "סנסן ליאיר" כתב לאומרו מר"ח אלול עד מוצאי‬
‫יוהכ"פ ובהו"ר אחר כל תפלה‪ ,‬אלא שציין שם כי טוב לאומרו כל השנה אחר‬
‫התפלה‪[ .‬ובנוסח ספרד נהגו לאומרו בשחרית ובמנחה ולא בערבית‪,‬‬
‫ומסתבר שנמנעו לאומרו בערבית משום שאין אומרין פסוקים בלילה‪ ,‬ועי'‬

‫‪47‬‬

‫מה שהאריך בזה הרה"צ ר' משה הלברשטאם זצ"ל בשו"ת דברי משה סי'‬
‫ל"ד]‪ .‬אמירת מזמור לדוד אורי וישעי כל חודש אלול עד שמיני עצרת‬

‫הרב שולחן לחם הפנים מזכיר המנהג בשם הח''י (ח''ד‪-‬דט''ו‪-‬ע''ד) ומביאו הרחיד''א‬
‫בסנסן ליאיר לומר המזמור אחרי התפילות‪ ,‬ואף לאומרו משך כל השנה‪.‬‬
‫גם הסידור שערי רחמים (דכ''ד) לרבי חיים הכהן (תלמיד למוהרח''ו‪ ,‬ויש לציין שאינו‬
‫סידורו המדויק אלא קצור ועוד‪ ,‬מה שהוסיפו המדפיסים לסידור בגוף הספר או‬
‫בצדדים‪ ,‬הוא לפי הח''י‪ .‬עיין דוגמא בחלק לראש השנה בסדר הסימנים) מביא לומר‬
‫המזמור הזה אחר עלינו לשבח להגיד עליו הקדיש‪ ,‬מר''ח אלול עד שמחה תורה‪.‬‬
‫הדיון פה לא נוגע לשאלה מה מקור אמירת המזמור הזה גם לאשכנזים‪ ,‬גם לספרדים‪.‬‬
‫כי אפשר למצוא מקורות קדומות לח''י‪ ,‬אלא שהכביד בכוונה לגרום טורח ציבור וכך‬
‫הוסיף מזמורים בהתחלת סדר הסליחות ( וזאת הכוונה של הרשע הזה‪ ,‬שהציבור יקרא‬
‫תהילים אלו לפני אשרי‪ ,‬ויאמר בריצה הסליחות – להעדיף הטפל לעיקר) וגם בסוף‬
‫התפילה‪.‬‬
‫וזאת‪ ,‬כדי לבטל המנהג הקדום והמקורי לומר המזמור כ''ז אחר קווה‪ ,‬ורק בתפילת‬
‫שחרית‪.‬‬
‫ה‪ .‬תקוני נוסחאות לא מעטי ם הוכנסו לתוך המחזורים וסדורי התפלות‬
‫והסליחות שהחלו להתפשט מיד עם צאת הספר חמדת ימים לאור עולם‬

‫ומה תימה שהח" י סילף ושינה מסדר עבודת יום הכיפורים להרמ"ע מפאנו [וודאי שאם‬
‫מחבר הח"י היה רבי בנימין הלוי‪ ,‬לא היה גורע או מוסיף אות אחת מהסדר שרבו הרמ"ע‬
‫– לפי דעת ההקדמה שערי חמדה – סידר בעצמו]‪ ,‬שכך היא דרכו‪ ,‬להביא מקורות בלי‬
‫לציין בעל השמועה‪ ,‬ולהעביר אותו לזכותו‪.‬‬
‫נוסח בישיבה של מעלה [סז ‪-‬ע''ד]‬
‫כתר שם טוב גאגין הביא כמה נוסחאות‪ ,‬בשם כמה ראשונים‪.‬‬
‫גם מרן השו''ע (תרי''ט –א') מביא נוסחו‪ .‬סוף דבר‪ ,‬רוב הראשונים‬
‫שמביאים התפילה הזאת‪ ,‬גורסים להתפלל עם העבריינים‪ .‬חוץ ממהר''ם‬
‫מרוטנבורג‪ ,‬שגורס לעבריינים‪.‬‬
‫כבר ראינו הרבה פעמים שמטרות הח''י העיקריות הם לסתור דברי האר''י‬
‫ז''ל או לעקם אותם‪ .‬אמנם‪ ,‬נתן העזתי (שר''י) בח''י‪ ,‬רוצה גם לבלבל את‬
‫הדעות וגם לעקור מנהגים ונוסחאות עתיקים‪ .‬ובדרך כלל‪ ,‬הוא מסתמך‬
‫על ציתות הזוהר ומפרשה כטעמו‪.‬‬
‫וזה באמת היה דרכם של השבתאים‪ .‬על זה עמד הגאון היעב''ץ‪ ,‬וכתב מה‬
‫שכתב אודות הזוהר‪.‬‬
‫אף כאן‪ ,‬אפילו שהטור‪ ,‬והשו''ע‪ ,‬גרסו אותה גרסה שהיא להתפלל עם‬
‫העבריינים‪ ,‬החמדת ימים דחה את כל הפוסקים האלו‪ ,‬ובחר בנוסח‬
‫מחודש ומיישב את אמונתו‪ .‬כך יצא הגרסה החדשה‪ ,‬נגד כל מסורת ‪:‬‬
‫להתפלל את העבריינין‪.‬‬
‫ועל זה סמכו הרבה אחרונים‪ ,‬ועזבו נתיבי האמת‪.‬‬
‫מנהגי שבת קודש‬
‫ו‪ .‬נוסח וינוחו "בם" בתפלת מנחה של שבת שנתפשט בכל תפוצות‬
‫ישראל‪ ,‬מקורו מספר חמדת ימים שהעיר לזה מדיליה ונימק שם‬
‫טעמו ע"ד הסוד {עי' פט"ז משבת אות י"ט‪ ,‬ובפ"ו אות כ"ט} ‪ ,‬וכ"ז‬

‫‪48‬‬

‫לבד מנוסח וינוחו "בה" בליל שבת ונוסח "בו" בשבת בבקר שהביא‬
‫החמ"י‪ ,‬ועל אף שבאלו ציין החמ"י כי מקורם מהאריז"ל‪ ,‬מ"מ לא‬
‫נתפשטו בסדורים עד להדפסת החמדת ימים לראשונה בשנת‬
‫תצ"א‪[ .‬וינוחו בה‪-‬בו‪-‬בם‪ ,‬מקור הנוסח אינו מהח"י או מהרש"ש‪ ,‬אלא כבר‬

‫היה קיים בזמנו של מוהרש"ו‪ ,‬כפי שציין בהגהותיו על הלבוש‪ ,‬שהוא מנהג‬
‫הספרדים‪ ,‬ולאו דווקא ע"פ קבלה וכך היא דעת השיירי כנסת הגדולה המובא‬
‫במחב"ר ס' רס"ח ס"ז ‪ .‬ואף בזמן מוהרח"ו שהביא את הנוסחא הזאת בספרו‬
‫עץ הדעת הטוב‪ .‬אמנם‪ ,‬אין מקור לתקן את הנוסח הקדמון ע"פ דיקדוק‬
‫ולשנות במנחה ''וינוחו בם שבת קדשיך'' ב''שבתות קדשיך''‪ ,‬כי כל השינויים‬
‫האלו (בה‪-‬בו‪-‬בם) אינם אלא 'בחינות' השבת ואינם תלויות בדקדוק‬
‫התפילה‪].‬‬
‫ז‪ .‬נוסח ישמחו במלכותך הנדפס ברוב סידורי הספרדים והתימנים‬
‫בג' תפלות של שבת חלוק בלשונו זמ"ז‪ ,‬דאילו בתפלות ערבית‬
‫ומוסף חותמין בו חמדת ימים אותו קראת "זכר למעשה בראשית"‪,‬‬
‫ואילו בתפלת שחרית מסיימין בו חמדת ימים אותו קראת ואין‬
‫חותמין בו "זכר למעשה בראשית"‪ ,‬ומקורו מספר חמדת ימים‬
‫כמש"כ המחבר בפ"ו משבת אות ל"ו‪ ,‬ופי"א אות ס"א‪ ,‬ופי"ג אות‬
‫י"ג‪( .‬הערת הר' מ‪ .‬קרואני שליט"א)‪[ .‬מקור לא לחתום בעמידה של‬

‫שחרית שבת‪ ,‬זכר למעשה בראשית‪ ,‬אלא כן לחתום במוסף‪ ,‬הוא‬
‫מדברי מוהרש"ו בהגהתו לשער התפילה לאביו מוהרח"ו‪].‬‬
‫ח‪ .‬מנהג קריאת שיר השירים בציבור בערב שבת קדש שנוהגין בו‬
‫קהילות ספרד לקרותו כל הציבור יחדיו קודם קבלת שבת מקורו‬
‫מספר חמדת ימים‪[ ,‬מנהג קריאת שיר השירים מקורו קדום לח"י‪,‬‬

‫נמצא בדברי מוהר"א גלנטי זצוק"ל יש נוהגין‪ 1‬לקבל שבת‪ ,‬אחר מנחה‬
‫מלובשים בבגדי שבת קורין שיר השירים‪ ,‬ואח"כ הפיוט של הקבלת‬
‫שבת בואי כלה (לכה דודי)‪..‬אור צדיקים (כ"ח‪ ,‬ט')‪ .‬תקוני שבת‬
‫למוהר"א הלוי ברוכים‪].‬‬
‫ט‪ .‬מה שנהגו בקצת קהילות הספרדים לדלג בכל שבת את שני הבתים‬
‫שבפיוט לכה דודי המזכירים את החורבן כמו מקדש מלך והתנערי מעפר כו'‪,‬‬
‫מקורו ע"פ ספר חמ"י שהעיר לזה בפ"ה משבת אות ס"ג וסמך דבריו על‬
‫דברי הזוהר ומי יעיז לקצר בפיוט רבי שלמה הלוי אלקבץ זצוק"ל פוסק‬

‫ומקובל ומשורר ? אדרבה‪ ,‬אלו פסקאות העוסקות בגלות ובצפייה לישועה‪ .‬לא‬
‫כן אצל העזתי הרשע‪ ,‬שגרע והוסיף בנוסח הקדום‪ ,‬וכל מילותיו שקר וכזב‪,‬‬
‫שמקורו בש"צ יש"ו‪ .‬וכבר העידו על מוהרח"ו עצמו שהיה שר את הפיוט הזה‬
‫בקבלת שבת‪ ,‬ובשלימותו כמודפס אז‪[ .‬נגיד ומצווה וסידור קיצור הכוונות‬
‫למהר"י צמח]‪.‬‬
‫‪ 1‬הנהגות רבי אברהם גלנטי הראשון זצ"ל בזמן האר"י ז"ל ס' כ"ח‪ ,‬ס"ס החזיונות‪ ,‬דפוס שובי נפשי‪.‬‬

‫‪49‬‬

‫יב‪ .‬מנהג אמירת הפיוטים של "אזמר בשבחין" "ואסדר לסעודתא" ו"בני‬
‫היכלא" שייסד האר"י הקדוש לסעודות השבת‪ ,‬לבד ממה שהספר חמדת‬
‫ימים שימש כגורם גדול להתפשטותם באותם ימים באשר היה ראש וראשון‬
‫להפצת משנת האריז"ל וגוריו ע"ד הפשט‪ ,‬עוד ידיו רב לו בהתפשטות סדר‬
‫אמירתם‪ ,‬דאילו האר"י הקדוש תיקן לאומרם בתוך הסעודה קודם ברכת‬
‫המזון וכפי שציין החמ"י בפ"ז משבת אות ל"ה‪ ,‬ואילו המנהג שנתפשט בכל‬
‫תפוצו ת ישראל וכנדפס בכל הסדורים הוא לאומרם קודם הקידוש‪.‬‬
‫ומקור השינוי ממנהג האריז"ל הוא ע"פ מש"כ שם החמדת ימים בזה"ל‪,‬‬
‫והנה מנהג רבינו הקדוש האר"י ז"ל היה לזמר בשבחין אלו בתוך הסעודה‬
‫קודם ברכת המזון להיות כי הוא היה מלא רוח חכמה ומתכוין לפני הקידוש‬
‫כוונות וייחודים אשר לא נגלו אלינו ולא פנה אל סדר הפיוט הבנוי על דרך‬
‫הכוונות הפשוטות לרואי השמש‪ ,‬ועל כן אחז מזה וגם מזה לא השיב ידו הוא‬
‫ותלמידו מהרח"ו שהיה סועד אצלו בכל שבת ולא זזה ידו מתוך ידו כל‬
‫השבת כולו ככתוב בכתבים וזה על יתר הכוונות שלא נמסרו לו‪ ,‬אז היו הרב‬
‫והתלמיד יוצאים בשיר ונמשכין בשי"ר המקודש לפני ברכת המזון‪ ,‬אכן עיקר‬
‫יסודתו של פיוטים הללו יסד המלך לזמר אותם לפני הקידוש דבר השוה‬
‫לכל נפש‪ ,‬ומשפר נוסחו תשכילהו בחמרא גו כסא וכו' ושכינתא תתעטר‬
‫בשית נהמי לסטר וכו' שהן הן הדברים הנאמרים לסוד הקידוש ולסידור לחם‬
‫הפנים הערוכים לפנינו‪ ,‬וכן נהגתי וכך נהגו חבירי וכן נכון לנהוג‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬

‫לשיר פזמוני האר'' י הקדוש לפני הקידוש כי לא מסר לנו סודותיהם [‬
‫חמ"י נא ‪-‬ע''ג]‬
‫מקור חלוקת הפיוט אסדר בשבחין מקורו ברבי ישראל סרוק שמסר למחבר‬
‫בעל תיקון שבת מלכתא הנדפס לראשונה בפארג והוא מוכרח מנוסח הפיוט‪.‬‬
‫שנוסח רבי ישראל סרוק קצת שונה משל רבי חיים וויטאל‪ .‬ונוסח של מוהרח"ו‬
‫אינו מופיע לא שתקון שבת מלכתא‪ ,‬ולא בספר ח"י ! כך שהנוסח הנפוץ הוא‬
‫של רבי ישראל סרוק‪.‬‬
‫לפי הח''י‪ ,‬מכיוון שהאר''י ז''ל מסר סודות השירים האלו רק לתלמידו‬
‫המובהק מוהרח''ו זצ''ל‪ ,‬ולא לנו‪ ,‬לכן אין לשיר השירים האלו במקום‬
‫שנתקן להם ע''פ האר''י‪ ,‬בסוף הסעודה‪ ,‬אלא לתפוס רק את ההבנה‬
‫הפשטנית‪ ,‬ולכן‪ ,‬לאומרם לפני הסעודה‪.‬‬
‫ואיך חכמים גדולים ועצומים נחמדו לטענה הזאת הכסילה מכל וכל‪.‬‬
‫אם האר''י ז''ל מסר סודות השירים האלו רק לרבי חיים וויטאל‪ ,‬איך‬
‫הח''י יודעם ? אולי פשוט‪ ,‬האר''י ז''ל כתב אותם בלי כוונות כלשהן‪ .‬ורק‬
‫התוכן שלפנינו הוא הוא השיר האמיתי‪ ,‬בלי שום כוונה אחרת !?‬
‫האר'' י כתב השירים האלו עוד לפני שלימד את מוהרח''ו ז''ל‪ .‬הנה‪ ,‬מצוי‬
‫פירוש ע''פ הסוד על הג' שירים של שבת להאר''י ז''ל‪ ,‬שחיבר רבי ישראל‬
‫סרוק ! כך‪ ,‬שגם למוהר''י סרוק זצ''ל‪ ,‬מסר האר''י הקדוש פיוטיו של שבת‬
‫!‬
‫אם יש לומר השיר הא' (אזמר בשבחין) לפני הקידוש כי מוזכר בשיר‬
‫עצמו עניין של הקידוש‪ ,‬כמו שפירש הח''י‪ ,‬למה המתקן בעצמו‪ ,‬הוא‬
‫האר''י החי ז''ל בעצמו ובכבודו‪ ,‬היה שר אזמר בשבחין‪ ,‬אחרי המוציא‬
‫בתוך הסעודה ?‬
‫‪51‬‬


Aperçu du document עזה כמות.pdf - page 1/73

 
עזה כמות.pdf - page 2/73
עזה כמות.pdf - page 3/73
עזה כמות.pdf - page 4/73
עזה כמות.pdf - page 5/73
עזה כמות.pdf - page 6/73
 




Télécharger le fichier (PDF)




Sur le même sujet..





Ce fichier a été mis en ligne par un utilisateur du site. Identifiant unique du document: 00386487.
⚠️  Signaler un contenu illicite
Pour plus d'informations sur notre politique de lutte contre la diffusion illicite de contenus protégés par droit d'auteur, consultez notre page dédiée.