פולחן ערוך .pdf


À propos / Télécharger Aperçu
Nom original: פולחן ערוך.pdf
Titre: שער האריות

Ce document au format PDF 1.5 a été généré par Microsoft® Office Word 2007, et a été envoyé sur fichier-pdf.fr le 16/12/2015 à 13:58, depuis l'adresse IP 85.130.x.x. La présente page de téléchargement du fichier a été vue 900 fois.
Taille du document: 1 Ko (150 pages).
Confidentialité: fichier public


Aperçu du document


‫פולחן ערוך‬
‫והוא ע"פ ד' ספרים‬

‫יד אברהם ברור מנהגי האר"י ז"ל‬
‫נקמת ישראל ויהודה על רשעת הספר חמדת ימים‬

‫לברר סופית עניינים אלו לדורי דורות‬
‫עד התגלות כבוד ה' לעיני העמים‬
‫ולעיני עמו ישראל‬
‫ולהחזיר עטרת ליושנה‪.‬‬
‫אשר קבצתי אני הצעיר‬
‫אברהם זיתון‬

‫ארעא דישראל‬

‫תשע"ב‬

‫הקדמה‬

‫חכם עיניו בראשו‪ .‬לכן‪ ,‬הייתי צריך לחדול מלכתוב עוד בעניינים‬
‫האלו‪ ,‬אחרי שרוב הקוראים‪ ,‬מרגישים שאני מתריס כנגד חכמי‬
‫וגדולי ישראל ח"ו‪.‬‬
‫אלא שלא כן הדבר‪ .‬כי בכל דבר ודבר שקבצתי בספר הנוכחי‪,‬‬
‫ושפרשתי לפי רוחי‪ ,‬טחנתי הרבה והצטרכתי לעבור מבוכות רבות‬
‫וחקירות קשות במקור הדברים‪ ,‬להפריד בין הטוב לרע‪ ,‬ולהבין דבר‬
‫מתוך דבר‪.‬‬
‫עד שהבנתי שאפילו ת"ח מופלגים‪ ,‬מחוסר ידיעה‪ ,‬לא יבינו במה‬
‫מדובר‪ ,‬ויזלזלו בדברים האלו בקלות‪ .‬יוצא מכך‪ ,‬שרמת חכמת‬
‫הלמדן מגבילה לו להשיג השגות‪ ,‬עד שדברים גדולים ועצומים‬
‫נחשבים לו כדברים שאינם חשובים ומזלזל בהם‪.‬‬
‫ונמצא שכל עבודתי‪ ,‬במסירות נפש ממש‪ ,‬אינה עושה חיל‪.‬‬
‫עד שיחידי סגולה תמכו בי ועודדו אותי להמשיך לכתוב ספרים‪,‬‬
‫היפך עצת אנשים טובים אלא שלא הגיעו לבחינת ''כל עצמותי‬
‫תאמרנה''‪.‬‬
‫ואך‪ ,‬אלו שהסכימו למעט ממה שגליתי‪ ,‬לא סבלו את חריפות‬
‫הדברים והשתמשו בי לעת הצורך‪ ,‬ואף טובה לא הכירו אלא אדרבה‪,‬‬
‫הוסיפו על חמתם עלי‪ ,‬וביזו את מעט תורתי הזעירה והקלושה‪.‬‬
‫וה' יכפר בעדם‪ ,‬כי דברים הרבה אינם יודעים‪ .‬אלא גרסא בעלמא‪.‬‬
‫ואין המלאכה עלי לגמור‪.‬‬

‫סדר קריאת שמו"ת ‪ -‬דרושי סדר שבת דרוש א ענין ויהי נועם דמוצ"ש‬
‫ענין לימוד המקרא בליל ו' נתבאר גבי ענין לימוד סדר המקרא שבכל יום ויום וע"ש‬
‫בשער המצות בפ' ואתחנן במצות ת"ת ד' ט"ל ע"א ענין יום הו' בעצמו‬
‫ואם בענין הדיבור והלימוד בתור' כבר ביארנו בסדר המקרא שנוהג בכל יום ויום שצריך‬
‫לקרות בכל הששי כ"ו פסוקים מפרשת השבוע באותה הכוונה שנתבאר שם בשער ה'‬
‫שער המצו' וע"ש‪ .‬גם ביום ששי עצמו צרי' לקרות כל הפרשה כולה במקרא ותרגום‬
‫באותה הכונה שנתבאר שם‬
‫מנהגי מורי ז"ל תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו' היה הולך לבה"כ או לבית מדרשו‬
‫אם היה שם ס"ת כשר היה מוציאו וקורא בו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום והוא היה‬
‫קורא המקרא מתוך הס"ת והיה לו תלמיד א' שהיה קורא לו התרגום מתוך ספר‬
‫התרגום והוא אומר אחריו וכן היה עושה בכל פסוק ופסוק עד שמשלים הפר' ולא היה‬
‫עושה כמו שיש מתייהרים לקרוא כל הפרשה כולה מקרא פ"א ולשנותה מקרא פ"ב‬
‫אח"כ קורים כולה יחד תרגום פ"ג אבל כל פסוק ופסוק בפני עצמו היה קורא שמו"ת‬
‫והיה דוחק עצמו לקרותה ביום ו' והיה אומר כי ז"ס והיה ביום הו' והכינו את אשר‬
‫יביאו‪ ,‬זולת אם אירע לו שום אונם גדול מאד שאז היה קורא הפר' שמו"ת אחר סיום‬
‫תפלת שחרית דיום שבת קודם סעוד' שחרי' כמו שצוה רבינו הקדוש לבנו ולא כמו אותם‬
‫הקורים אות' באמצ' תפלת שחרית דשבת‪:‬‬

‫סדר קריאת שמו"ת‬

‫גם ביום ששי עצמו צרי' לקרות כל‬
‫הפרשה כולה במקרא ותרגום‬
‫תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו'‬
‫כ"כ בנגיד ומצוה (ריש ח"ב)‬
‫סדר הכוונות ווניציה שנת ש"פ (ד"ו‬
‫ע"ב)‬
‫שו"ע של האר"י ז"ל (דפוס ווילנא‬
‫תרמ"א) ‪ -‬אורחות צדיקים (אות ש')‬
‫– טור פטדה (ס' רפה) ‪ -‬אור‬
‫צדיקים למהר"ם פאפיראש זצ"ל‬
‫(שנת הת"ן המבורג) – חסד‬
‫לאברהם טובייאנה – מוהרח"ו‬
‫סידר בסידורו חמדת ישראל (דפוס‬
‫מונקאשט) טבילת ערב שבת אחרי‬
‫קריאת שמות (דקכ"ב)‪.‬‬
‫החיד"א (מחב"ר רפ"ה) גם כן הביא‬
‫שיש שכתבו בשם גורי האר"י ז"ל‬

‫שעיקר זמן הקריאה אחר חצות‪.‬‬
‫וכתב דאין האמת כן כמפורש בשער‬
‫הכוונות‪.‬‬
‫משנת חסידים (מס' יום הו'‪ ,‬פ"ד‬
‫אות א')‬

‫סדר קריאת שמו"ת‬
‫ומצווה שמו"ת בזמנה יום ו' אחר‬
‫חצות‬
‫(החברים בפרע"ח פ"ג שער השבת‬
‫– וכך כותב רבי אברהם אזולאי‬
‫במעשה חושב‪ ,‬רימון הב')‬
‫מן מנחה ולמעלה עד מנחה קטנה‬
‫(כנפי יונה ח"ג ס' ס"ב)‬
‫השל"ה (קלא ע"א – ח"א צ"ו ע"ב)‬

‫טבילת המקווה דרושי סדר שבת דרוש א ענין כוונת הטבילה‬

‫ואחר קריאת הפר' היה טובל הטבילה של ע"ש והיה אומר מורי ז"ל כי כיון שכבר קרא‬
‫הפרשה כבר יש באדם כח לקבל תוס' קדושת השבת ולכן לא היה טובל קודם שיקרא הפרשה‬
‫זולתי דרך מקרה ואף גם מקרה זה לא היה טובל רק אחר שהתחי' שעה ה' מיום ו' והיה‬
‫אומר מורי ז"ל כי תוס' שבת היה ניכר ומתגל' במצח האדם תיכף אחר הטבילה הנז' אבל‬
‫עיקר הגילוי לא היה רק אחר חצי היום ודוקא אם טבל כבר והסיר ממנו קליפין דחול ע"י‬
‫כוונתו כנודע שקליפין דחול הם הם בגדי חול של נפש האדם ואפשר שכל מה שיהיה קרוב‬
‫לליל שבת יתגלה יותר תוס' שבת‪:‬‬
‫דע כי צריך האדם לטבול (אחר שנכנסת תוך מי הים או הנהר או המקוה קודם שתטבול תכוין‬
‫כי המקוה הוא סוד שם אהי"ה דההין העולה בגי' קנ"א כמנין מקוה כי שם מתקבצים כל‬
‫שמות אהי"ה היותר עליונים ממנו) ב' טבילות זו אחר זו והא' היא להפשיט בגדי החול של‬
‫הנפש (ויכוין להסיר ולהפשי' מעליו הרוח שהיה שורה עליו בימי החול וישרה עליו עתה רוח‬
‫מן הבריאה וזה ע"י אהי"ה דההין שהוא בגי' מקו"ה) והב' היא לכבוד שבת לקבל התוס'‬
‫וכשתעלה מהטבילה אל תנגב עצמך במטפחת כי מימי שבת צריך הגוף שישאב אותם‪:‬‬
‫וכשתעלה מן המים תאמר אם תשיב משבת רגליך‪:‬‬

‫טבילת המקווה‬
‫ואחר קריאת הפר' היה טובל‬
‫הטבילה של ע"ש ולכן לא היה טובל‬
‫קודם שיקרא הפרשה זולתי דרך‬
‫מקרה ואף גם מקרה זה‬
‫לא היה טובל רק אחר שהתחי' שעה‬
‫ה' מיום ו'‬
‫קודם חצות מעט (מעשה חושב‪,‬‬
‫רימון ב')‬
‫כך משמע מהלשם שבו (ספר הדעה‬
‫ח"ב דכ"ח)‬
‫אורחות צדיקים (אות ש')‬
‫ב' טבילות זו אחר זו והא' היא‬
‫להפשיט בגדי החול של הנפש‬
‫והב' היא לכבוד שבת לקבל התוס'‬
‫נגיד ומצווה – מעשה חושב (רימון‬
‫ב') – מחברת הקודש – פרע"ח שער‬
‫שבת‬

‫טבילת המקווה‬
‫וקודם חצות מעט תטבול לקבל תוספת‬
‫שבת‪ ,‬ואח"כ תקרא שמו"ת (מעשה‬
‫חושב‪ ,‬רימון ב')‬
‫לטבול בבוקר בערב שבת (הגהות‬
‫מוהר"א אזולאי על הלבוש – ר"ס א')‬

‫טבילה אחרי קריאת שמו"ת שהיא‬
‫אחרי חצות‪( .‬החברים בפרע"ח פ"ג‬
‫שער השבת) – נגיד ומצווה (אולם בדף‬
‫קי"ג מביא שם דברי שע"הכ)‬

‫ג' טבילות (כנפי יונה ח"א פצ"ה‪ ,‬לג'‬
‫ע"א) וגם הח"י (כב‪,‬עד)‪.‬‬
‫ד' טבילות (אור צדיקים פאפיראש) וגם‬
‫יסוד ושורש העבודה (שער ח' פ"א)‬
‫ה' או ז' טבילות (בא"ח שנה ב'‪ ,‬לך לך‪,‬‬
‫אות ט‪:‬ז) כף החיים לר"ח סופר (ס' ר"ס‬
‫אות ו'‪-‬ח')‬
‫עוד טבילה אחת (נוסף לב' טבילות) ‪:‬‬
‫להפשיט מעליו הרוח שהיה שורה עליו‬
‫בימות החול‪( .‬בא"ח)‬
‫לתקן מה שכעס (מ"ב ד' ק)‬
‫להעביר זועמת הנחש (כה"ח פאלג'י‬
‫כז‪,‬טז) נגד זכור ושמור (של"ה שער‬
‫האותיות‪ ,‬אות ק')‬
‫ועוד ‪ :‬י"ד טבילות (תקון שבת מלכתא‬
‫– השל"ה רכח‪ ,‬ע"א)‬

‫ולשון מוהרח"ו ברור שכן כתב ‪ :‬והיה אומר מורי ז"ל כי תוספת שבת היה ניכר ומתגלה‬
‫שמצח האדם תכף אחר הטבילה הנז'‪ ,‬אבל עיקר הגלוי לא היה רק אחר חצי היום‪.‬‬
‫מסתמא שהאר"י הקדוש היה טובל לפני חצות משעה ה'‪.‬‬
‫בעניין מספר הטבילות ‪:‬‬
‫רק במקרה לילה‪ ,‬היה אז צריך לטבול טבילה אחת להוריד טומאת הקרי‪ ,‬לפני לטבול‬
‫הב' טבילות לשבת‪ .‬והוא ממוהרח"ו בשם רבי יוסף ארזין זצ"ל (פע"ח עז‪ ,‬ע"ד) אא"הק‪.‬‬
‫עירוב‬

‫ענין העירוב היה נזהר מורי ז"ל לקיים מצוה זו בכל ע"ש שלא כאותם הנוהגים לעשותה‬
‫משנה לשנה וכיוצא בזה והיה מערב בכל ערב שבת שני מיני ערובין עירובי חצרות על לחם‬
‫אחד ושיתופו מבואות על לחם שני ובסעודת ליל שבת היה אומר המוציא בפת של שיתופו‬
‫מבואו' ובסעודת שחרית של שבת היה אומר המוציא בפת של עירובי חצירות ואמנם בענין‬
‫סדר העירו' בתחילה היה מברך על הפת ברכת העירוב ואומר בדין ערובא יהא שרי לן כו'‬
‫ואח"כ היה מזכה הלחם ההוא לבני החצר על ידי אדם אחד גדול כי תחילה צריך שיערב‬
‫לעצמו ואח"כ יזכה לאחרים והנה ראיתי למורי ז"ל שבשחרית יום שבת היה מוליך עמו הטלי'‬
‫והחומש מביתו לבהכ"נ וגם היה מוליכו לבית הטבילה אשר מחוץ לעיר צפת ת"ו אותה‬
‫הנודעת ולא היה מקפיד וחושש לחקור בענין העירוב שנעשה בשיתוף כל מבואות צפת ת"ו או‬
‫אשר נעשה לבית הטבילה אם היו נעשין כהלכתן או לאו‪.‬‬
‫היוצא מחוץ לתחום כבר נת"ל מה ענינו ומה הוא פוגם והנה אפי' למ"ד תחומין דאורייתא‬
‫עכ"ז פטור הוא ממית' והטעם הוא לפי שהוא מוציא את עצמו מחוץ לתחום הקדושה שהוא‬
‫שיעור ב' אלפים אמה ב' מילין כמ"ש אצלנו‬
‫והנה שיעור המקום הפנוי הזה הנה הוא ג' פרסאות כי כל ספי' נק' פרסה‬
‫עכ"ז לא נשאר מקום פנוי בין הקדושה והקלי' רק שיעור חצי ספי' שהוא שיעור חצי פרסה‬
‫ששיעורה ב' מילין והוא סוד תחום שבת דרבנן שגזרו אחר שחטאו ישראל אבל בתחי' שיעור‬
‫תחומין דאורייתא היה ג' פרסאו' כמנין מחנה ישראל והוא סברת ר"ע בתלמוד במס' שבת‪.‬‬
‫כי הנה העיר עצמו והישוב והבתים אשר בה בחי' הקדושה שסיומא הוא בג' אמצעיות דעשיה‬
‫אשר עתה עלו שם ג"ת דעשיה ומחוץ לעיר הזו יש תחום שבת והוא המקום הזה הנשאר ריקן‬
‫ופנוי מן הנה"י דעשי' ועד שם יכולים רגלי האדם לילך בשבת לפי שאין שם קלי' אבל מחוץ‬
‫לתחום הזה שם מושב הקלי' והאדם היוצא שם גורם כי רגלי האדם דעשיה שהם נה"י שבו‬
‫שיתפשטו למטה מחוץ לתחום ויכנסו תוך הקלי' ח"ו‪( .‬דרושי תוספת שבת דרוש ב דרוש ב'‪):‬‬

‫ונחזור לענינינו כי בענין חילול שבת יש שני אופנים‪ .‬האחד הוא יציאת חוץ לתחום והשני הוא‬
‫עשית איזה מלאכה מן המלאכו' והנה היוצא מחוץ לתחום הנה הוא מעקר את נשמתו ומוציאה‬
‫מן הקדושה אל הקליפה העומדת בסוף מקום תחום שבת כנ"ל‪ .‬ולכן אינו חייב מיתה כי לא‬
‫פגם רק בנשמתו בלבד ועונו ישא בגיהנם ויתלבן ויחזור לשורשו בקדושה אבל העושה מלאכה‬
‫בשבת גורם להכניס הקליפה בפנים בתוך הקדושה באותו המקו' אשר משם הוא שורש נשמתו‬
‫וכיון שפגם בקדושה עצמה לכן חייב מיתה ממש כי גורם ח"ו לטמא מקדש ה' כי ראתה זרים‬
‫באו מקדשה ח"ו‪.‬‬

‫עירוב‬
‫והיה מערב בכל ערב שבת שני מיני‬
‫ערובין עירובי חצרות על לחם אחד‬
‫ושיתופו מבואות על לחם שני‬
‫והנה ראיתי למורי ז"ל שבשחרית יום‬
‫שבת היה מוליך עמו הטלי' והחומש‬
‫מביתו לבהכ"נ וגם היה מוליכו לבית‬
‫הטבילה אשר מחוץ לעיר צפת ת"ו‬
‫אותה הנודעת ולא היה מקפיד וחושש‬
‫לחקור בענין העירוב שנעשה בשיתוף‬
‫כל מבואות צפת ת"ו או אשר נעשה‬
‫לבית הטבילה אם היו נעשין כהלכתן‬
‫או לאו‪.‬‬
‫שהוא שיעור חצי פרסה ששיעורה ב'‬
‫מילין והוא סוד תחום שבת דרבנן‬
‫כי הנה העיר עצמו והישוב והבתים‬
‫אשר בה‬
‫ומחוץ לעיר הזו יש תחום שבת והוא‬
‫המקום הזה הנשאר ריקן ופנוי מן‬
‫הנה"י דעשי' ועד שם יכולים רגלי‬
‫האדם לילך בשבת לפי שאין שם קלי'‬
‫בדין אוהל ‪ :‬האר"י ז"ל לא היה לובש‬
‫את כובעו (קאפילו) בשבת‪ ,‬מחשש‬
‫מלאכת אוהל ומשום משאוי‪.‬‬
‫וכך מביא רבי יעקב צמח (נגיד ומצוה‬
‫‪ -‬קכא)‬

‫עיין בשו"ת ישכיל עבדי ח"ח ועוד שם‪ ,‬מה‬
‫שרבי עבדיה הדאיה זצ"ל הוכיח‪ ,‬שמותר‬
‫לכתחילה ליטול בארץ ישראל בשבת‬
‫קודש‪ ,‬בסומכו על צורת הפתח (עכ"וכ על‬
‫עירובים אחרים)‪ ,‬ושכך הוא מנהג העתיק‬
‫בארץ הקודש (עיין בארץ חיים סתהון)‬

‫קציצת צפרניים‬

‫אח"כ היה חותך וקוצץ צפורניו לכבוד שבת מידיו ומרגליו והיה קוצצן כסדרן ולא היה חושש‬
‫ולא מקפיד אל אותו הסדר הנז' בספר אבודרהם בענין קציצת הצפרנים‪:‬‬

‫קציצת צפרניים‬
‫והיה קוצצן כסדרן ולא היה חושש ולא‬
‫מקפיד אל אותו הסדר הנז' בספר‬
‫אבודרהם בענין קציצת הצפרנים‪:‬‬
‫פע"ח (עז‪ ,‬ע"ב)‬
‫נגיד ומצוה – הגהות ר"א אזולאי‬
‫(רס‪ ,‬ב') – מעשה חושב (רימון ג')‬
‫הרמ"ע בכנפי יונה מביא ליטול‬
‫צפרניים אחרי קריאת שמו"ת (כנפי‬
‫יונה)‬
‫גם התשב"ץ ס' תק"ס כתב ליטול‬
‫צפורניו כסדר‪ .‬ולא הקפיד דכיון דזה‬
‫לא נזכר בש"ס ובמדרשים‪(.‬שלח"הפ)‬

‫קציצת צפרניים‬
‫יש ליטול לפי סדר (מגיד מישרים –‬
‫משלי כג‪ ,‬נב‪ ,‬ע"ב)‬
‫גם לאור צדיקים (כח‪ ,‬ג')‬
‫הנה כתב הקמח סולת (אזהרות לערב‬
‫שבת ס' כ"ה) שדעת האר"י ז"ל דאין‬
‫קפידא‪ ,‬ולא היה חושש לקוצצם דיד‬
‫ורגל ביום אחד (באותו יום)‪ ,‬אך הרב‬
‫ח"י (כ"א‪-‬ע"ב) כתב דהוא היה נזהר‬
‫שלא ליטול ביד ורגל ביום אחד‪.‬‬
‫לשל"ה הקדוש יש ליטול צפרניים קודם‬
‫הטבילה‪( .‬קל"א ע"א)‬

‫ידוע לנו המנהג מהאבודרהם לקצץ הצפרנים בסדר מיוחד‪ ,‬ולא‬
‫אצבע אחרי אצבע‪ .‬גם מרן רבי יוסף קרו ז''ל בספרו מגיר מישרים‬
‫(על משלי)‪ ,‬מביא בשם המגיד הנגלה לו‪ ,‬שיש " לא לחתוך צפורני‬
‫ידים ורגלים ביום אחד (ז''א‪ ,‬באותו יום)‪ ,‬אלא כל אחד לבדו "‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬האר''י הקדוש נהג אחרת‪ .‬כמו שהביא מוהרח''ו בשם רבו‬
‫האר''י ז''ל (שער הכוונות עינין טבילת ערב שבת) אלא " היה חותך‬

‫וקוצץ צפורניו לכבוד שבת מידיו ומרגליו‪ ,‬והיה קוצצן כסדרן‪ ,‬ולא‬
‫היה חושש ולא מקפיד אל אותו הסדר הנזכר בספר באבודרהם "‬

‫(הספר מגיד מישרים עוד לא נדפס)‪.‬‬

‫בגדי שבת‬

‫אח"כ צריך ללבוש בגדי שבת ודע כי מורי ז"ל הזהרני בענין זה שנאמר ונלע"ד שגם לכל בנ"א‬
‫הוא צריך לעשות כן והוא שיזהר ששום מין מלבוש וכיוצא בו מכל מה שלבש האדם בימי החול‬
‫אין ראוי ללובשו ביום שבת ואפילו החלוק של שבת אין ראוי ללבשו בימי החול כלל‪:‬‬
‫גם הזהירני שבעת שאלביש החלוק של שבת בע"ש שאכוין בשם קדוש זהריא"ל וזהו השם של‬
‫החלוק של השי"ת כנז' בספר פירקי היכלות דר' ישמעאל וכונה זו מעילה מאד אל האדם כדי‬
‫שימשיך את הקדושה אליו‪ .‬גם צריך האדם ללבוש בגדי לבן ולא של צבעים אחרים וקבלתי‬
‫ממורי ז"ל שכפי הצבע וגוון המלבושים שלובש האדם ביום שבת בעה"ז כן ממש יתלבש האדם‬
‫בעה"ב אחר פטירתו תמיד ביום השבת וא"ל כי בקבלת שבת פ"א נתגלה אליו נשמת חכם‬
‫אחד שנפטר בימיו וראהו לובש שחורים וא"ל לפי שבעה"ז היה לובש שחורים ביום השבת‬
‫שלכך היו מענישים אותו שם להלבישו אחר פטירתו בגדים שחורים אף ביום השבת‪:‬‬
‫ודע כי אין לפחות מן ד' בגדי לבן והם המלבוש העליון והתחתון והאזור אשר על לבושו‬
‫התחתון והחלוק אשר על בשרו‪ .‬וראיתי למורי ז"ל בימי החורף היה לובש ביום השבת מפני‬
‫הצינה מלבוש א' של בגדי ארגמן תחת המלבוש הלבן העליון ולא היה חושש רק לשיהיו לו ד'‬
‫בגדי לבן שהם לבוש העליון והתחתון ואזור והחלוק כנ"ל‬

‫בגדי שבת‬
‫אח"כ צריך ללבוש בגדי שבת ודע כי‬
‫מורי ז"ל הזהרני בענין זה שנאמר‬
‫ונלע"ד שגם לכל בנ"א הוא צריך‬
‫לעשות כן והוא שיזהר ששום מין‬
‫מלבוש וכיוצא בו מכל מה שלבש‬
‫האדם בימי החול אין ראוי ללובשו‬
‫ביום שבת ואפילו החלוק של שבת אין‬
‫ראוי ללבשו בימי החול כלל‪:‬‬
‫‪ .‬גם צריך האדם ללבוש בגדי לבן ולא‬
‫של צבעים אחרים וקבלתי ממורי ז"ל‬
‫שכפי הצבע וגוון המלבושים שלובש‬
‫האדם ביום שבת בעה"ז כן ממש‬
‫יתלבש האדם בעה"ב אחר פטירתו‬
‫תמיד ביום השבת‬
‫נגיד ומצוה – הגהות ר"א אזולאי‬
‫(רס"ב‪ ,‬ג')‬
‫– מעשה חושב (רימון ד')‬
‫בגדי שבת‬

‫הברכ"י מביא (רס"ב סק"ג) את דעת‬
‫הרב פנים מאירות שיש חשש יוהרא‬
‫למי שלובש בגדי לבן במקום שהרוב‬
‫לובש שחור‪ .‬גם חידש האליה רבה‬
‫(רס"ב סק"ד) ומוכיח מהש"ס (דקי"ז‬
‫ע"א) דרבנן בפומבדיתא הוו לבשי‬
‫אוכמא‪.‬‬
‫גלימא‬

‫לשון מוהרח"ו בשם רבו האר"י הקדוש מאוד ברור ‪:‬‬
‫כל אח ד ואחד צריך ללבוש בגדים שונים לכבוד שבת קודש וגם ללבוש בגדים לבנים‬
‫ולא בצבע אחר‪.‬‬
‫מוכח מהתלמוד הירושלמי במסכת ר"ה פרק ראשון הלכה ג'‪ .‬ועוד נאמר שם‪ :‬בנוהג‬
‫שבעולם‪ ,‬אדם יודע שיש לו דין‪ ,‬לובש שחורים ומטעטף שחורים‪ .‬וכן מוכח במסכת‬
‫בבא מציעא נט‪,‬ב כאשר הודיע ר' עקיבא לרבו רבי אליעזר שחכמים נדוהו‪.‬‬
‫לאור זה יובן הסיפור במסכת בבא קמא נ"ט ב אודות אדם בשם אליעזר זעירא שהיה‬
‫נועל נעליים שחורות‪ .‬וכאשר נשאל ע"י אנשי ראש הגולה לפשר התנהגותו השיב‬
‫אליעזר זעירא‪ :‬יודקא מאבילנא אירושלים (שאני מתאבל על חורבן ירושלים) מכאן‬
‫מקור המנהג ללבוש בגדים שחורים‬
‫כמה פוסקים מחזקים לבישת בגדים שחורים בשבת והם ‪:‬‬
‫‪‬‬

‫כמה מהאחרונים נטו ללביש שחור בשבת‪ ,‬כי כך אבותיהם האשכנזים נהגו‬
‫[דברי תורה לרבי אלעזר ממונקשט ז"ל (שומרים על מנהג אבותיהם האשכנזיים‬
‫ללבוש בגדים שחורים אף בשבת)]‬
‫דגל מחנה אפרים (נח)‬

‫‪‬‬

‫או מפני שלבוש שחור הוא בגד מכובד (הגאון הראש"ל רב עובדיה יוסף‬
‫שליט"א בספרו הליכות עולם (הערות על בן איש חי) פוסק שם שיש ללבוש היום‬
‫בגד שחור בשבת קודש מכמה טעמים (ועיין בסוף השו"ת שלנו‪ ,‬הערות על דברי‬
‫הגאון הראש"ל בעל הליכות עולם)‪ ,‬רוח חיים (רס"ב‪ ,‬ב') יפה ללב (ח"ג‪ ,‬רס"ב א')‬

‫‪‬‬

‫או מפני יוהרא במקום שהרוב לובשים בגדים שחורים בשבת [אור זרוע‬
‫בשם רשב"ם שפירש דאסור ללבוש בגדים לבנים בשבת (שחל בו ט"ב) דהיינו מילי‬
‫דצנעה שהרבה בנ"א שאינם אבלים אין לובשים בגדים לבנים בשבת שאין להם‪ .‬גם‬
‫החיד"א בשם שו"ת הרב פנים מאירות (ח"ב‪ ,‬קנב)]‬

‫‪‬‬

‫או מפני שכך לבשו חכמי הגמרא בפומבדיתא (חידוש האליה רבא (ס' רס"ב‪,‬‬
‫סק"ד) על שבת קי"ז ע"א)‬

‫‪‬‬

‫או מפני שלבישת בגדים לבנים היינו הנהגת האר"י ז"ל רק לצדיקים‬
‫ולחסידים המפורסמים (וכן פסק הר"הג רב בן‪-‬ציון מוצפי שליט"א בשו"ת מבשרת‬
‫ציון‪ .‬וכך מובא בשמו בסוף ספר מנהגי בית אל (ח"ב) שאביו הצ"הג רבי סלמאן‬
‫מוצפי זצ"ל ורבי עובדיה הדאיה‪ ,‬לא לשו בגדים לבנים עד גיל שבעים)‪.‬‬
‫אלו הטענות המתנגדות ללבוש בשבת בגדים לבנים‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬ראינו מקורות בהלכה עוד יותר חזקות‪ ,‬והנה הם ‪:‬‬

‫ומחילה מכב"ת של כל הגדלי תורה וענקי הלכה‪ ,‬אמנם לנו זכות לבדוק היטב היטב‬
‫את כל הדעות האלו ומקורותיהם‪ .‬כך היא דרכה של תורה (סוף ספר אשר לדוד‬
‫מועטי וקול אליהו טופיק)‪.‬‬
‫וקודם כל‪ ,‬נתחיל במקורות המראות לנו ללבוש בשבת קודש‪ ,‬לא רק בגדים נאים‬
‫ונקיים‪ ,‬לא רק בגדים לבנים או בהירים‪ ,‬אלא גם בגדים דווקא לבנים‪.‬‬
‫בזוהר פרשת צו דף כט ע"ב‪ .‬וזוהר פרשת עקב דף ערב ע"ב‪ .‬ותיקוני הזוהר‪ ,‬תיקון כד‬
‫דף סט ע"ב‪ .‬ותיקוני הזוהר תיקון מח דף פה ע"ב‪ .‬ובזוהר חדש פרשת יתרו דף לז ע"א‬
‫וז"ל ‪ :‬וצריכים הם (עם קדוש‪ -‬עם ישראל) להראות (!) שמחה ואכילה ושתייה ובגדים‬
‫לבנים (ולבושין חיוורין) או של צבעים יפים (או דגונין שפוכין)‪ .‬בעל שו"ע הזוהר‬
‫פירש (באבן יקרה) ‪ :‬אפילו אם הוא לובש בחול בגדם שחורים‪.‬‬

‫ומובא מלה במלה גם בהשמטות הזוהר (ח"ב סימן ז’ דף ערה ע"א)‪ ,‬וכן נזכר בספר‬
‫סתרי תורה פרשת יתרו [בהחלט יש בזה ענין חשוב ללבוש לבן בכלל בשבת‪ ,‬בכל‬
‫הבגדים שעל הגוף‪].‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת שבת דף כה עמוד ב‬

‫רבי ישמעאל אומר כו'‪ .‬מאי טעמא? ‪ -‬אמר רבא‪ :‬מתוך שריחו רע‪ ,‬גזרה שמא יניחנה‬
‫ויצא‪ .‬אמר ליה אביי‪ :‬ויצא! ‪ -‬אמר ליה‪ ,‬שאני אומר‪ :‬הדלקת נר בשבת ‪ -‬חובה‪ ,‬דאמר‬
‫רב נחמן בר רב זבדא‪ ,‬ואמרי לה אמר רב נחמן בר רבא אמר רב‪ :‬הדלקת נר בשבת ‪-‬‬
‫חובה‪ ,‬רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית ‪ -‬רשות‪ ,‬ואני אומר‪ :‬מצוה‪ .‬מאי מצוה? ‪-‬‬
‫דאמר רב יהודה אמר רב‪ :‬כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי‪ ,‬ערב שבת מביאים‬
‫לו עריבה מלאה חמין‪ ,‬ורוחץ פניו ידיו ורגליו‪ ,‬ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין‪,‬‬
‫ודומה למלאך ה' צבאות‪ ,‬והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותן‪ ,‬אמר להן‪ :‬בני‪ ,‬לא‬
‫כך שניתי לכם‪ ,‬סדין בציצית‪ .‬בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין‪ .‬והלכה כדברי בית‬
‫הלל! ואינהו סברי ‪ -‬גזירה משום כסות לילה‪.‬‬
‫ועוד בתלמוד ‪ -‬ראו בגמ’ שבת (דף כה ע"ב) במעשה דרבי יהודה בר אלעאי‪ .‬ובגיליון‬
‫הש"ס שציין לדברי רש"י בקידושין עב‪ ,‬ב‪ .‬ועוד בגמ’ בבא קמא (דף פב ע"א) במה‬
‫שכתבו "עשרה תקנות תיקן עזרא… ומכבסים בחמישי בשבת‪"...‬‬

‫תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט עמוד א‬
‫רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא‪ ,‬אמר‪ :‬בואו ונצא לקראת שבת המלכה‪.‬‬
‫רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת‪ ,‬ואמר‪ :‬בואי כלה בואי כלה‪ .‬רב ענן לביש גונדא;‬
‫דתנא דבי רבי ישמעאל‪ :‬בגדים שבישל בהן קדירה לרבו ‪ -‬אל ימזוג בהן כוס לרבו‪.‬‬

‫רש"י‬

‫בסדינין המצוייצין ‪ -‬סדינים של פשתן [שהוא בגד לבן]‪ ,‬ובהן ציצית של תכלת‪,‬‬
‫כלאים‪ ,‬אלא שמותר מן התורה‪ ,‬דדרשינן סמוכין‪ :‬לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך‬
‫(מנחות לט‪ ,‬א)‪ .‬מסכת שבת דף כה עמוד ב‬

‫רמב"ם‬
‫איזהו כבוד זה שאמרו חכמים שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב‬
‫שבת מפני כבוד השבת ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש מיחל להקבלת פני השבת‬
‫כמו שהוא יוצא לקראת המלך‪ ,‬וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בערב שבת‬
‫ומתעטפים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת המלך‪( .‬הלכות שבת פרק ל הלכה ב)‬
‫הרמב"ם בעצמו מגדיר (שבת‪ ,‬פכ"ב‪ ,‬הלכה כ"ב) ‪ :‬בגד להתנאות בו בשבת ‪ :‬בגד לבן‬
‫חדש (חדש פירוש מגוהץ בגיהוץ בזמנם) !‬

‫ולהתכסות בו כדי שיתנאה בו בשבת והוא שיהיה בגד חדש לבן שהרי הוא מתמעך‬
‫ומתלכלך (כן הוא גם בסמ"ג מל"ת ס"ה והביאו זקיני המהרש"ל בחכמת שלמה שם‬
‫ולא הזכיר המקור שהוא לשון הרמב"ם‪ ,‬אבל לענד"נ שהוא ט"ס וצ"ל ומתרכך במקום‬
‫ומתלכלך) מיד וכשיקפל לא יקפל אלא איש אחד אבל בשנים אסור עכ"ל (והוא לשון‬
‫השו"ע ש"ב סק"ג)‪ ,‬הנה הרמב"ם מפרש פירוש אחר לגמרי בגמרא לענין קיפול כלים‬
‫והמפרשים והפוסקים לא העירו בזה כלל‪( .‬שו"ת קול מבשר חלק א סימן עט ד"ה (ב)‬

‫וע"ד)‬
‫ובפירוש המשנה (מסכת מועד קטן פרק ג משנה ו) מוכח מלשון הרמב"ם שאבל‬
‫בחודש‪ ,‬מותר לא ללבוש בגדים לבנים לא מכובסים‪ ,‬ואף לאו דווקא בשבת ! והנה‬
‫לשונו הזהב ‪:‬‬

‫ובשלשת הימים הראשונים אסור בעשית מלאכה ואפילו בסתר‪ ,‬ואם נתנו לו שלום‬
‫לא יחזיר שלום אלא אומר להם אבל הוא‪ .‬וגזרת שלשים ששה דברים ואלו הן‪ ,‬שלא‬
‫יגלח שער ראשו‪ ,‬ולא ילבש בגד לבן חדש מכוסכס או מקופל‪ ,‬ואינו מאחה הקרע‬
‫שקרע על המת‪,‬‬

‫הגהות מיימוניות הלכות שבת פרק ל הלכה ב‬
‫בפ' במה מדליקין וכך היה מנהגו של ר"י בר' אלעאי‪:‬‬
‫הרא"ש‬
‫בחידושיו פרק ז’ או י"ט וכן בפסקי הרא"ש כתב‪" :‬ושיהו מכבסים בחמישי בשבת‬
‫מפני כבוד שבת ללבוש לבנים"‪.‬‬
‫וכמוהו כתב בחידושי ים של שלמה ב"ק פרק ז‪ ,‬מג‬

‫מהרש"א‬
‫ודומה למלאך כו'‪ .‬אמר כן משום דמלאכים מקפידים אהא כדאמרי' פרק התכלת (דף‬
‫לז) דמלאכא אשכחיה לרב קטינא ואמר קטינא קטינא סדינא בקייטא כו' דס"ל‬
‫למלאך דהלכה כב"ה ולא גזור משום כסות לילה ע"ש‪( :‬חידושי אגדות מסכת שבת דף‬
‫כה עמוד ב)‬

‫רבינו בחיי (פרשת שופטים [ומבאר שם מה שהגויים נוהגים בשבת ובתוך זה‪ ,‬גם‬
‫ללבוש בגדים שחורים‪ ,‬ואנו עם נבחר ונבדל‪ ,‬עושים ההיפך מן הגויים] והא"ר מביאו‬
‫(רס"א‪ ,‬א')‬
‫ספר האגור הלכות הוצאת שבת סימן תקכו בשם שבולי הלקט‪.‬‬
‫(של בית רבן גמליאל לא היו מקפלין כלים לבנים שלהם מפני שהיה להם להחליף‪).‬‬
‫בראב"ן‬
‫עיין להלן בחתם סופר‪.‬‬
‫הריטב"א‬
‫בסדינין המצוייצין‪ .‬פי' מצוייצין לגמרי בלבן ותכלת‪( .‬חידושי מסכת שבת דף כה‬
‫עמוד ב)‬
‫המאירי‬
‫מעתה ראוי לפסוק כב"ה אם מצד שב"ש במקום ב"ה אינה משנה אם מצד שאמרו‬
‫בברייתא זו והלכה כב"ה ואע"פ שאין למדין הלכה מפי תלמוד הואיל וראינו כאן שר'‬
‫יהודה בר אלעאי שאלה לתלמידיו וחיזק להם שהלכה כדבריהם נר' שלמדין ממנה‬
‫ואחר שהלכה כב" ה הרי הפשתן בתורת ציצית מן התורה וחכמים הפקיעוהו מן‬
‫התכלת מגזירות שהזכרנו ומ"מ נשאר חיובו בציצית אחר שאין התכלת מעכב את‬
‫הלבן ולא היו בירושלם מתמיהין אלא במטילי תכלת ומ"מ מטילין היו בו לבן ואף‬
‫בשמועה שבכאן ר' יהודה בר אלעאי היה מתעטף בסדין המצוייץ בתכלת ותלמידיו‬
‫לא היו נוהגין כן אלא שהיו מציינין בלבן וכשראה אותם מחבאין כנפי כסותם ממנו‬
‫והרגיש בהם גער בהם ואמר לא כך שניתי לכם וכו'‪( :‬בית הבחירה מסכת שבת דף כה‬
‫עמוד ב)‬
‫[כך שגם תלמידיו של רבי יהודה בר אלעאי היו לובשים לבן וכך גם היו נוהגים‬
‫בירושלים!]‬
‫השו"ע עצמו א"ח סימן שב סעיף ג‬
‫מקפלים כלים בשבת לצורך שבת ללבשם בו ביום‪ .‬ודוקא באדם‪ ,‬ובחדשים שעדיין‬
‫לא נתכבסו‪ ,‬ולבנים‪ ,‬ואין לו להחליף; ואם חסר אחד מאלו התנאים‪ ,‬אסור ויש מי‬
‫שאומר דלקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל ענין ונראין דבריו‪.‬‬
‫לקט יושר‬
‫ובניאושטט אינם לובשים בגדי שבת בשני השבתות האלו לבד חלוק לבן‪( .‬חלק א‬
‫(או"ח) עמוד קי ענין א)‬
‫מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנט סעיף ח‬
‫י לא לבנים ממש ‪ -‬וכן בשבת של חזון אין מחליפין כליהם אלא הכתונת בלבד ופי'‬
‫בהגהה שכתונת הוי מעיל ולא חלוק וכ' מהר"מ טיקטין שטעמו שחלוק הוי דברים‬
‫שבצנעה ומעיל הוי פרהסיא ואינו נוהג בשבת אבל הוא פי' דקי"ל איפכא דמעיל‬
‫אסור משום דדבר המפורסם חמיר בט"ב מאבל (כמ"ש סי' תקנ"ד) וחלוק מותר עכ"ל‬
‫במרדכי א"כ משמע דבעלי ברי' מותרי' בכתונת לבן וכמ"ש סי' תקנ"א ע"ש בשם‬

‫המט"מ וכ"מ במנהגים שכ' לובשין בעלי ברית לבנים אך לא לבנים ממש ולא בשבת‬
‫של חזון כו'‬
‫שפתי כהן יו"ד סימן שעד סע"ז‪ .‬שפתי כהן ויקרא כו‪ ,‬א‪ .‬וכן בדברי מהר"ם חגיז‪,‬‬
‫מצווה תקמ"ג‪ .‬ובספר זכרו תורת משה‪ ,‬הלכות ערב שבת א‪,‬ג‪ .‬ועוד בדעת הרב מטה‬
‫אפרים סימן תרכה (סוכות) אות ל’‪ .‬וכן דעת הרב קב הישר‪ ,‬סימן צט ‪.‬‬
‫ביאור הגר"א אורח חיים סימן תקנט סעיף ח‬
‫בעל ברית כו'‪ .‬כמש"ל ס"ט מפני שי"ט שלו הוא והתירו לכבס מפני כבוד השבת ומ"מ‬
‫ל"ד לשם דשם נדחה משא"כ כאן ואמרינן לייט עלה אביי כו' וז"ש אך לא לבנים‬
‫ממש‪:‬‬
‫[מהמ"א ומהגר"א מובן שאם מדובר בשבת רגילה ולא ט"ב שחל בו שבת‪ ,‬לובשים‬
‫בגדים לבנים‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬המעיל שהוא הכתנת‪].‬‬
‫גבורת ארי מסכת תענית דף כט עמוד ב‬
‫כדאמר התם כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין דמצוה ללבוש ברגל בגדים לבנים‬
‫ונקיים מפני כבוד הרגל‪.‬‬
‫חתם סופר‬
‫ואני אומר מצוה מאי מצוה כדתניא כך הי' מנהגו של ר"י בר אילעא‪ .‬ומסתמא מצוה‬
‫רבה היא מדנקט מנהגו ומנהג ישראל תורה היא כך מצאתי בראב"ן‪( :‬מסכת שבת דף‬
‫כה עמוד ב)‬
‫החיד"א בשם האר"י ז"ל ורוב חכמי המקובלים‪ ,‬בין גורי האר"י ז"ל לבין שאר‬
‫המקובלים‪.‬‬
‫ובדברי האר"י הקדוש והבאים בעקבותיו באחרונים ‪ -‬בספר פרי עץ חיים עח ע"א‪.‬‬
‫ובשער הכוונות‪ ,‬דרושי סדר שבת דרוש א’ (סג ע"א)‪( .‬וע"ע לרמ"ק שער י’ פרק א’)‪.‬‬
‫ועוד לס’ אור צדיקים כח‪ ,‬יג‪ .‬וס’ לחם מן השמים לג ע"א‪ .‬ומשנת חסידים פח ע"ב‪.‬‬
‫וספר ’פרי צדיק’ להגאון מארי צאלח זצ"ל‪ ,‬עמ’ יג‪ .‬וספר עולת שלמה להגאון מהר"ש‬
‫בדיחי זצ"ל‪ ,‬ביאורו עה"ת בראשית עמ’ יד‪ .‬וכן רבי אברהם הלוי‪ ,‬בספרו תקוני שבת‪,‬‬
‫תיקון ג’‪ .‬ועוד בהנהגות רבי משה ליריאה‪ ,‬סעיף ג’ עמ’ ‪ .922‬בספר תקון שבת‬
‫מלכתא‪ .‬ובספר עונג שבת ד’ ע"ב‪ .‬הרב לקט יושר‪ ,‬עמ’ ‪ . 74‬הרב דוד לידא‪ ,‬רב‬
‫במגנצה‪ ,‬בס’ שומר שבת דיני ע"ש סס"ח‪ ,‬הרב שולחן טהור‪ .‬מהר"א אלנדף בענף‬
‫חיים‪ ,‬סוף תכלאל עץ חיים למהרי"ץ סי’ ח’ יא‪ ,‬ע"ד‪ .‬כנף רננים‪ ,‬צז ע"א‪ .‬רבי יעקב‬
‫קאפיל בסידור קול יעקב‪ ,‬כוונת שבת לפני ערבית‪ ,‬יד ע"ב‪ .‬ר´ נחמן מטשעהרין‪,‬‬
‫יקרא דשבתא‪ ,‬סימן כ"ט‪ .‬האדמו"ר ממונקאטש בס’ דרכי חיים ושלום עמ’ קו‪ .‬רבי‬
‫יהונתן אייבשיץ ביערות דבש דרוש א’ לחודש אלול‪.‬‬
‫מקור חיים לבעל חוות יאיר (לא תבערו א"ש במושבותיכם א"ש ‪ :‬אדום שחור)‬
‫לקוטי מהרי"ח בשם יערות דבש (לבוש שחור בשבת הוא מעשה שטן שע"י ובוא‬
‫בחילול שבת כי אסור לנער בשבת בגד שחור מהאבק וכל שכן מהטל והגשם)‬

‫מטה משה בשם רבינו בחיי‬
‫הבן איש חי פרשת לך לך י"ח‬
‫וגם אצל החסידים (רבי נחמן מטשעהרין בספרו יקרא דשבתא ס' כ"ט) שזו מצווה‬
‫ללבוש בשבת בגדים לבנים‪.‬‬
‫שו"ת משנה הלכות חלק יג סימן קלג ד"ה‬
‫עיין רשב"א בשו"ת ח"א תי"ט ועיין שו"ת טוטו"ד קמא סי' קפ"ח ובגמ' שבת דף ע"ז‬
‫סודרא סוד ה' ליראיו כי המלבושים הם בגדר סוד ה' ליראיו גם באבות מבואר‬
‫במדרש שלבשו בגדים של אדם הראשון‪ ,‬ומשה רבינו לבש בגד לבן שאין לו אימרא‬
‫ובו שמש בכהונה גדולה‪ ,‬ובפרט בשבת שהקפדה היא ללבוש לבנים מהאר"י הקדוש‬

‫וכיוצא בו‪ .‬ובס' חפץ השם שבת קי"ד שכתב דוגמת המלבושים שאדם לובש בעוה"ז‬
‫ילבישוהו לעוה"ב ע"ש‪.‬‬

‫מנהג תימן גם כן היה ללבוש בגדי לבן בשבת‪ .‬כך מפורש בדברי הגאון מהרד"ם‬
‫בשתילי זיתים ובס’ פרי צדיק וגון מארי אלח סבו של מהרי"ץ ובס’ עריכת שולחן‬
‫להגאון הרב קרח סימן רסב‪ ,‬ובספר עולת שלמה למהר"ש בדיחי זצ"ל ובס’ מצפונות‬
‫יהודי תימן ראה שם ‪.‬‬
‫שם משמואל‪ ,‬וישב תרע"ח‪ ,‬ועוד שם משמואל‪ ,‬תצוה‪ ,‬תרע"ג‪ ,‬ועוד שם משמואל‪,‬‬
‫נשא תרע"ג‪ .‬וכן בספר באר מים חיים מקץ מב‪ .‬וראה גם בליקוטי הלכות סעודה‬
‫הלכה ה’ ט’‪.‬‬
‫וספר עבודת ישראל (לפר’ זכור)‪.‬‬
‫ומעשה לפני החזון‪-‬איש‪ ,‬בספר חוט השני להגר"נ קרליץ פ"א ה"ב‬

‫והטענות הם ‪:‬‬

‫‪ .1‬עזיבת מנהגי אבותיהם‬
‫כי מנהג ללבוש בגדים לבנים לכבוד שבת קודש הוא מנהג עתיק יומין המופיע בש"ס‬
‫שכן מעיד בזה עולא שעלה מבבל (שבת קי"ז ע"א‪ ,‬שאם בבבל היו לובשי גלימא‬
‫אוכמא‪ ,‬מסתמא שברץ לא היו‪ .‬כי אם כן‪ ,‬לא היה מעיר‪ , ).‬וגם מופיע במדרשים‪,‬‬
‫ובזוהר‪ ,‬המראה לנו שמנהג כל איש ישראלי בתקופת עתיקה היה להתלבש בבגדי‬
‫לבנים בשבת קודש‪ .‬ועוד‪ ,‬שאף בתורה מקור המנהג ללבוש בגדים לבנים כשהיו‬
‫מקבלים איש מכובד‪ ,‬כמו מלך או כהן גדול (מדרש תנחומא) פרשת ראה סימן י ‪:‬‬

‫כשראו הקרובים כן עמדו לבשו בגדים לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו‪ ,‬אמר להם‬
‫למה באתם לשמוח על אותו האיש שנידוהו‪ ,‬אמרו ליה ח"ו לא באנו אלא לשמוח‬
‫עמך לשעבר היית בעל הבית והקב"ה כהן ועכשיו נעשית כהן והקב"ה בעל הבית)‬

‫ואף מימי קדם‪ ,‬הספרדים לא היו לובשים בגדים שחורים‪ ,‬אף בימי חול כמעיד‬
‫הרשב"ש סימן רמא ד"ה עוד שאלת ‪:‬‬

‫עוד שאלת‪ .‬ראובן שלח עם שמעון מעיר לעיר אחרת בגדי צמר צבועים וקצת בגדים‬
‫לבנים‪ ,‬ושמעון כרך הכל ביחד וטען אותם על בהמה אחת מבהמותיו ושם לדרך‬
‫פעמיו‪.‬‬
‫[בגדים שחורים לא מוזכרים כלל‪].‬‬

‫ואף אחרי הסתלקות מוהרח"ו זצוק"ל‪ ,‬היו נוהגים בצפת ללבוש‪ ,‬בין גדולים בין‬
‫קטנים‪ ,‬בגדים לבנים‪( .‬בהנהגות רבי משה ליריאה בסוף ספר החיזיונות למהרח"ו ז"ל‪,‬‬
‫דפוס שובי נפשי)‬
‫‪ .9‬יום הכיפורים נקרא שבת שבתון‪ .‬אם כן גם בשבת רגילה יש לכבד את היום כמו‬
‫ביום הכיפורים [מדרש תהלים מזמור י"ז ד"ה [ה] דבר אחר ‪ :‬עבר ראש השנה וכל‬
‫ישראל באים ביום הכפורים ומתענים בו‪ ,‬ולובשים בגדים לבנים ונאים] ואם כן גם‬
‫ביום הכיפורים יש לנהוג בכבוד של שבת ‪ :‬מור"ם בהגה א"ח סימן תרי סעיף ד) ‪:‬‬

‫ויש אומרים שיש להציע (טו) השלחנות בי"כ כמו בשבת (מרדכי ומנהגים)‪ ,‬וכן נוהגין‪.‬‬
‫יש שכתבו (טז) שנהגו ללבוש בגדים לבנים נקיים ביום כפור‪ ,‬ה דוגמת מלאכי (יז)‬
‫השרת‪.‬‬

‫‪ .3‬בגדי ר"ה הם לבנים בשם הירושלמי (ר"ה‪ ,‬פ"א ג'))‪.‬והם גם בגדי שבת אבל לא‬
‫בגדי יום טוב [‪ ,]---‬אם כן‪ ,‬בגדי שבת הם בגדים לבנים !‬

‫ימים טובים אף הם ראוי לכבדם ולענגם במאכלים ולהדרם במלבושים ויום הכפרים‬
‫עולה על כלם במצות הדור מלבושים נכבדים ובגדים מצויינים דרך הערה אמרו‬
‫ולקדוש י" י מכובד זה יום הכפרים שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו‬
‫בכסות נקיה‪( :‬בית הבחירה למאירי מסכת שבת דף קיט עמוד א)‬

‫בכסות כו'‪ .‬הנהו אמוראי דהכא לא ס"ל כר"י דפ' ואלו קשרים דקרא למאני‬
‫מכבדותיה ולכך לא מייתי ליה הכא אלא דע"כ כיון שאין לכבד יוה"כ באכילה ושתייה‬
‫ע" כ מתוקמא מכובד בכסות נקייה וכן שמואל ורב דמפרשי בוכבדתו דכתיב גבי שבת‬
‫ח"א לאחר וח"א להקדים לא ס"ל כר"י דמוקי לה לשינוי בגדים לעיל בפ' ואלו קשרים‬

‫וה"נ פליגי אמוראי לעיל אר"י ונראה משינוי לישנא דלעיל גבי שבת קאמר שלא יהא‬
‫מלבושך של שבת כו' והכא גבי יוה"כ קאמר בכסות נקייה דהיינו דבר נוסף על השבת‬
‫שיהא שינוי המלבוש ביוה"כ בנקיות וע"ז סמכו ביוה"כ בבגדים לבנים נקיים‬
‫וכדאיתא במדרשות דוגמת מלה"ש וק"ל (מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף‬

‫קיט עמוד א)‬
‫[ואם כן‪ ,‬בשבת‪ ,‬שיהיו בגדים לבנים לאו דווקא נקיים – אבל לכל הפחות לבנים)‬

‫לא ילבש בר"ה בגדי רקמה ומשי כבשאר י"ט שיש לו מלבושים יותר נאים דמ"מ יהי'‬

‫מורא הדין עליו אלא ילבוש בגדים לבנים נאים וכ"מ בשם רש"ל‪( :‬ט"ז אורח חיים‬
‫סימן תקפא ס"ק ה)‬

‫וישתדל שיהיה לו בגדים נאים לשבת דכתיב [ישעיה נח‪ ,‬יג] וכבדתו ודרשינן [קי"ג‪].‬‬
‫שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול והא דאמרינן [קי"ט‪ ].‬ולקדוש ד' מכובד‬
‫זה יוה" כ שאין בו לא אכילה ולא שתייה אמרה תורה כבדהו בכסות נקייה זהו על‬
‫כסות יקרה ויפה כמו שאנו רגילים לישא ביוה"כ בגד לבן אבל לשנות הבגדים גם‬
‫בשבת צריך לשנות מבגדי חול רק אין צריך בגדים יקרים ואם אי אפשר לו להחליף‬
‫בגדיו אמרו שם שישלשלם למטה וזהו לפי הבגדים שבזמניהם ואצלינו לא שייך זה‬
‫וטוב לשנות כל הבגדים לכבוד שבת אפילו חלוק [מג"א] וילך בבגדי שבת עד אחר‬
‫הבדלה [שם]‪( :‬ערוך השולחן אורח חיים סימן רסב סעיף ג)‬

‫‪ .7‬אם יש יוהרא היום‪.‬‬

‫ועט"ז שהכלל הוא שיש לישראל להבדיל מהם (מהגויים) מה לי כך ומה לי כך כי‬
‫המדינות חלוקות במנהגם בזה וכ"כ המנ"ח ומוסכם מכל הפוסקים וממילא ליכא‬
‫לפסוק בזה על הכלל אלא על כל פרט‪( .‬שו"ת משנה הלכות חלק ד סימן קטו ד"ה)‬
‫ביאור הלכה סימן רסב ד"ה בגדים נאים‬

‫בגדים נאים ‪ -‬ולבישת בגד לבן בשבת אם מחזי כיוהרא לא יעשה‪ .‬אם כן‪ ,‬לפי ביאור‬
‫הלכה אם לא יחזא כיוהרא‪ ,‬אזי יעשה !‬
‫והנה הכף החיים סופר ז"ל (לאפוקי הכף החיים פלאג'י ז"ל כותב (רס"ב‪,‬סקכ"ו)‬
‫שלדעתו כיון שחושש אל בחינת מלבוש נפשו בעולם הבא‪ ,‬והכתוב אומ וכל אשר‬
‫לאיש יתן בעד נפשו‪ ,‬לכן אין בזה משום יוהרא‪.‬‬
‫הרב שולחן אריאל (שו"ע האר"' ז"ל) בנספח תורת חיים (ס' ג')‪ ,‬מביא שאן חשש‬
‫יוהרא לנהוג כהאר‪:‬י ז"ל‪.‬‬

‫‪ .5‬חיוב כבוד שבת ומראה פנימי וגם חוצי‪.‬‬
‫לא נצטרך לחזור על כל המקורות שציינו למעלה‪ .‬אלא נוסיף את פי חכם הרזים רבי‬
‫יוסף חיים מבגדד [פלא פלאים‪ ,‬שדווקא אזור הזה‪ ,‬רצה האליה רבא להוכיח מהש"ס‬
‫שבת קי"ז בשם עולא‪ ,‬שרבני בבל היו לובשים בשבת בגדים שחורים‪ .‬והנה‪ ,‬אחרי‬
‫כמה מאות שנים‪ ,‬בא הבן איש חי (לך לך י"ח) ומחזיק דווקא המנהג ללבוש בשבת‬
‫בגדים לבנים‪ ,‬ואף בימי אבלותו‪ ,‬ובארץ לא לו‪ ,‬היא בבל !)‬

‫לכל אדם ואדם‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫ואף שכמה אחרונים הקשו בזה עיין להלן בהערות על דברי הר"הג רב בן‪-‬ציון מוצפי‬
‫שליט"א בשו"ת שלו מבשרת ציון‪.‬‬

‫הערות על דברי הראש"ל הרב עובדיה יוסף שליט"א בהליכות עולם (הלכות‬
‫ערב שבת ס' ו'‪ ,‬דף ס"א)‬
‫והנה דברי הגאון שליט"א ‪:‬‬

‫ודע שאע"פ שדעת המקובלים שיש ללבוש בשבת בגדים לבנים‪ ,‬בזמן הזה שכל גדולי‬
‫ישראל נוהגים ללבוש חליפות שחורות‪ ,‬אין לשנות מן המנהג‪ ,‬ויחיד המשנה ולובש‬
‫בגדים לבנים‪ ,‬לא עושה יפה‪ ,‬דהוי כחתן בין האבלים‪( .‬ועיין בביאורו למטה שם)‬

‫אמנם‪ ,‬מה לומר על דברי בעל עיקר שפתי חכמים (על התורה‪ ,‬פרשת ויחי‪ ,‬פמ"ט‪,‬‬
‫אות פ‪ ,‬על רש"י) וז"ל ‪ :‬צחורות ‪:‬רוכבי אתונים ‪ .‬ופסוק זה קאי על תלמידי חכמים‬
‫ומכנה ת"ח בתואר צחורות משום דהת"ח לבשו בגדים לבנים‪.‬‬
‫הראש"ל שליט"א כותב בביאורו‪ ,‬בשם האליה רבה מהגמ' שבת (קמז ע"א)‬
‫‪‬‬
‫דרבנן דפומבדיתא הוו לבשי גלימות שחורות בשבת‪.‬‬
‫מה שהר"הג הראש"ל שליט"א הוצרך להביא דברי האליה רבא בשם הגמרא ולא‬
‫מהגמרא עצמה‪ ,‬סימן שהוא סברת הא"ר‪ .‬אמנם כבר מזמן נדחתה דעתו ע"י בעל‬
‫תורת שבת ז"ל רסב ב'‪ .‬אלא‪ ,‬שעולא [שם בגמרא] היה חושש לאיסור דאורייתא‬
‫[לנער האבק] גם על שאר בגדים [חוץבגדים שחורים וחדשים]‪ .‬על זה עונה רבי יהודה‬
‫שאין איסור מדאורייתא‪ ,‬וגם לא הקפידו על זה‪.‬‬
‫וזו הוכרחה מגולה‪ ,‬שלא הקפידו בארץ על שאר בגדים‪ ,‬כי היו לובשים בגדים לבנים‬
‫בשבת כידוע ממעשה רבי יהודה בר אלעאי‪.‬‬
‫למה הגמרא כותבת דרבנן הוו לבשי גלימות שחורות‪ ,‬ולא בגדים שחורים ?‬
‫כי גלימא הוא מעיל ואינו שאר בגדים הפנמיים‪ .‬ועיין בשבת קיט ע"א‬
‫רב ענן לביש גונדא; דתנא דבי רבי ישמעאל‪ :‬בגדים שבישל בהן קדירה לרבו ‪ -‬אל‬
‫ימזוג בהן כוס לרבו‪.‬‬
‫ואיך הבינו ההיפך שרב ענן לבש שחור בשבת ?‬
‫כשברור שהיה לובש בגד שחור דווקא בערב שבת (ולא בשבת עצמה) כדי לא‬
‫להתלכלך ! ועל מובן הבא דתנא דבי רבי ישמעאל‪ :‬בגדים שבישל בהן קדירה לרבו ‪-‬‬
‫אל ימזוג בהן כוס לרבו‪ .‬שיש להיות נקי בשבת כדי למזוג כוס לרבו (שהוא כנוי‬
‫להקב"ה)‪ .‬והנה מה שכתב רש"י על זה ‪ :‬לביש גונדא ‪ :‬כלי [בגד] שחור להודיע שהיום‬
‫[ערב שבת‪ ,‬כי שמה מדובר בחכמים שהיו עוסקים בהכנות צרכי שבת] אינו כדי‬

‫להתנהג בחשיבות מלהתעסק בתבשילי שבת ולא יטנף בגדיו בבישול קדרות‪.‬עכ"ל‬
‫רש"י‪.‬‬
‫ואם אומרים שרב ענן לבש בגד שחור דווקא כדי להראות שהיה מכין בישולי שבת‬
‫בהיותו מלובש בבגד מכובד מפני חבוב מצווה‪ .‬שלהיפך פירש רש"י ‪ :‬ולא יטנף בגדיו‬
‫בבישול קדרות [ע"י לבוש בגד שחור הזה ודו"ק] וגם שמותר להחליף בגדים לכבוד‬
‫רבו אף ששימש רבו בהכנת המאכלים והיה ראוי לטנף בגדיו בעסק צרכי שבת‪(.‬עיין‬
‫בן יהוידע שבת קי"ט)‬
‫גם האליה רבא אינו מפקיר לגמרי את לבישת בגדים לבנים בשבת קודש‪ ,‬כי לפני‬
‫להביא דברי שו"ת פנים מאירות‪ ,‬מביא את דעת האר"י ז"ל ללבוש ד' בגדים לבנים‪,‬‬
‫ואח"ז‪ ,‬רבינו בחיי בפרשת משפטים (שהגויים לובשים בגדים שחורים בשבת‪ ,‬ואנו‬
‫היהודים‪ ,‬עושים את ההיפך)‪ .‬ונוסיף את דברי בעל שו"ע הזוהר (ס' רס"ב‪ ,‬דקל"ב) וז"ל‬
‫‪ :‬דאזין בכוכבייא דשבתאידאצטריך לון לאתענאה‪ ,‬ולאחזאה עציבו דאגה‪ ,‬ולמלבוש‬
‫שחורין ולכסאה שחורין [באותם (הגויים) שאוחזים בכוכבים של שבתאי שהם‬
‫צריכים להתענות‪ ,‬ולהראות עצבות ודאגהף וללבוש שחורים ןלכסות שחורים]‪,‬‬
‫שמכים ראשם בכסוי שחור‪ ,‬שדווקא הגויים לובשים שחור בשבת !‬
‫ומסיים הרב אבן יקרה (שם) שמדברי התוס' (בבא קמא נ"ט ע"ב) בגדים שחורים הם‬
‫בגדי אבילות וצער‪ ,‬וכן הוא משמעת הגמרא והראשונים בכמה מקומות בש"ס‪.‬‬
‫‪‬‬

‫טענה השנייה להר"הג הראש"ל שליט"א בשם שו"ת פנים מאירות‬

‫ח"א (ס' קנב) שכתב שהמקובלים שהקפידו על מלבושם לבנים בשבת‪ ,‬לא דברו אלא‬
‫על פי המנהג שבימיהם‪.‬‬

‫מה ההבדל בין זמן המקובלים בצפת‪ ,‬לזמן הגמרא ? אולי גם לבישת רבנן‬
‫דפומבדיתא במעיל שחור בשבת‪ ,‬שקדמו למקולי צפת במאות שנים‪ ,‬הינה רק לזמן‬
‫האמוראים ולא לזמננו ? ואם כן‪ ,‬אין לנו ללבוש בגדים שחורים כדמות רבנן‬
‫דפומבדיתא !?‬
‫ועוד‪ ,‬שיש מסורת ששמרו יהודי ארץ ישראל לפני עוד זמן רבני פומבדיתא‪ ,‬ומקורה‬
‫מהתנאים ?!‬
‫ומה על דברי עולא בגמרא (שבת קמז ע"א) שהיה בא מבבל‪ ,‬והעיר לחכמי ישראל‬
‫שרבנן בפומבדיתא לובשים מעיל שחור בשבת ? שאם גם כן היה מנהגם בארץ‬
‫ישראל לא היה מעיר ! אלא ק"ו שחכמי ארץ ישראל התנאים והאמוראים‪ ,‬היו‬
‫לובשים בצבע אחר בשבת‪ ,‬אבל לא בשחור‪.‬‬
‫ויש לציין שהרב פנים מאירות הגיע מגליצ'יה לייזשדט (בוהם מורביה היום הונגריה)‬
‫בתקופת הכת השבתאית‪ .‬ומוסבר בספר תולדות המקובלים באונגריאה (להרב‬
‫יקותיאל יהודה גרינוואלד) שאנשי כת המרושעת הזאת היו לובשים (בכל ימי השבוע‬
‫ולא רק בשבת) בגדים לבנים‪ .‬והרב פנים מאירות תיקן לבני העיר חרמות ונידויים‬
‫למי שילבש לבן בשבת‪ ,‬כדי להבדיל מן הכת הידועה (שכך נהג להילחם בכל תוקפו‬
‫נגד הקבלה בכלל ונגד אלה שהולכים בבגדים לבנים‪ ,‬בפרט‪ ,‬אחרי שבהיותו בעיר‬
‫פרוסטיץ הרב פנים מאירות הוטעה לאמונה השבתאית הכוזבת‪ , ,‬כמו שמעיד‬
‫חותנתו וידידו‪ ,‬היעב"ץ‪ ,‬בספרו תורת הקנאות‪.‬‬
‫לו היו החכמים גוזרים על הציבור תקנות כדי לבטל הנהגות אבותינו מחמת שיש‬
‫כמה כנפויות שמדמות ליהדות וליהודים‪ ,‬מזמן היינו אובדים את כל המנהגים‬
‫וההלכות‪ ,‬מרוב הטועים והתועים שהמציאו אמונות כוזבות כל אורך הגלות המרה‬
‫הזאת‪.‬‬

‫‪‬‬

‫טענה השלישית לבעל הליכות עולם הר"הג הראש"ל רבי עובדיה‬

‫יוסף שליט"א ש‪-‬אם יבא אחד לשנות ללבוש בגדים לבנים‪ ,‬הו"ל יוהרא דהוי כחתן‬
‫בין אבלים [‪ ]...‬ש‪-‬מי שבא לומר אני אקיים דברי המקובלים שציוו ללבוש מלבושים‬
‫לבנים בשבת (שבז"הז שגדולי ישראל הולכים בשבת במלבושים שחורים)‪ ,‬אין לך‬
‫יוהרא גדולה מזו וראוי לנדותו‪ .‬ועוד הוסיף הרב הראש"ל שליט"א דברי השו"ת פנים‬
‫מאירות החורף אפו על המתחסדים זחוחי לב הרוצים לדמות עצמם לקדושי עליון‬
‫מפעם‪.‬‬
‫האם יש דין יוהרא היום ? לפי שולחן הטהור והכף החיים סופר (רס"ב) – לא‪.‬‬
‫ומה לומר שדווקא בארץ ישראל רוב השומרי שבת‪ ,‬ההמון העם‪ ,‬לא לובשים בגדים‬
‫שחורים בשבת אלא לבנים או צבע בהיר‪ .‬אין בזה יוהרא ללבוש בגדים שחורים‬
‫בשבת ונהיה אז כאבלים בין חתנים ? ואין בזה חילול ה' שהלובש בגדים שחורים‬
‫בשבת עובר ב‪-‬כבדתו מעשות דרכיך‪ ,‬שמלבושיו השחורים של שבת דומים לבגדי חול‬
‫(חליפות שחורות עם או בלי פסים) ?‬
‫האם אין בלבישת בגדים שחורים בשבת (ואף בחול) דין העוקר מנהגי אבותיו‪ ,‬ידו על‬
‫התחתונה ? שיש לעם היהודי מקור מפורש ללבוש בגדים לבנים בשבת‪ ,‬הן‬
‫לאשכנזים והן לספרדים‪ ,‬מזמן התנאים ?‬
‫ואם סומכים על דברי האליה רבא והשו"ת פנים מאירות‪ ,‬שתקופתם לפני מ‪333-‬‬
‫מאות שנה בערך‪ ,‬מה נאמר ומה נצטדק על עקירת וביטול מנהגי אבות הספרדים‪,‬‬
‫שלא יותר מ‪ 133-‬שנה‪ ,‬היו לובשים בגדים לבנים או בהירים גם בשבת וגם בחול‪,‬‬
‫מבגדד (עיין בא"ח לך לך י"ג) עד מרוקו (עיין שופריא דיוסף)? ורק התבוללות‬
‫היהודים (גם בבגדד וגם במרוקו) דחתה אותם לעזוב הבגדים המקוריים וללבוש‬
‫חליפה אירופאית ?‬
‫ומסיים הר"הג הראש"ל ז"ל שעדיף ללבוש בגדים לבנים בבית‪ ,‬אבל‬
‫‪‬‬
‫לא בבהכ"נ בפני המון העם שיש לחוש ליוהרא‪.‬‬
‫וקשה‪ ,‬שאף בארץ ישראל‪ ,‬אנו צריכים להתנהג בסתר ובחשש‪ ,‬כבתקופת‬
‫העותומאניים שבו חיו היפה ללב והרוח חיים (רבי חיים פלאג'י ז"ל) ? וידוע לנו על‬
‫גזרת העותומאניים על היהודים‪ ,‬שלא ללבוש בגדים לבנים‪ ,‬וזאת הסיבה שהחכם‬
‫באשי בארץ ישראל‪ ,‬היה לובש בגד שחור רשמי‪.‬‬
‫גם הערות על דברי הר"הג רב בן‪-‬ציון מוצפי שליט"א‪ ,‬שניסה להוכיח מכתבי‬
‫מוהרח"ו ז"ל (בשער הכוונות דרוש סדר שבת דרוש א’)‪ ,‬שדעת האר"י ז"ל ללבוש‬
‫בגדים לבנים‪ ,‬הינה למצניעים ואינה לכל אדם‪.‬‬
‫על אביו הצדיק רבי סלמאן מוצפי זצ"ל ועמיתו רבי עבדיה‬
‫‪.1‬‬
‫הדיאה זצ"ל‪ ,‬נהגו ביחד רק מגיל ע' ללבוש בגדים לבנים בשבת (כמו שמעיד הר"הג‬
‫ב‪-‬צ מוצפי בסוף ספר מנהגי בית אל החדש ח"ד)‪ ,‬אינו אלא עניין מיוחד ופרטי‪,‬‬
‫שכנראה מסיבה כמוסה‪ .‬ואין לנו לסמוך על זה כדי לומר שהרבנים האלו הגיעו‬
‫לשלמות החכמה והיראה רק בגיל הזה‪ .‬שכבר ידוע לנו שרבו של רבי סלמאן מוצפי‬
‫זצ"ל הוא הצדיק האדיר הגאון רבי יהודה פתייה זצוק"ל ‪ ,‬העלה אותו לבימה כש"צ‪,‬‬
‫בגיל י"ז‪ ,‬וכשחכמים ערערו‪ ,‬מיד רבי יהודה הסמיך את תלמידו רבי סלמאן‪ .‬וידוע לנו‬

‫גם שרבי יהודה לימד את תורת הנסתר לרבי סלמאן רק בהיותו בגיל ט"ו‪( .‬וכך הוא‬
‫אצל ראש משפחתי‪ ,‬מו"ר רבי ישראל זיתון זצ"ל מחבר משפט כתוב‪ ,‬כשהיה בגיל ט"ו‬
‫נוכח תמידית‪ ,‬אצל רבי ישועה בסיס זצוק"ל)‪ .‬ואיך אפשר לומר שרק בגיל ע' רבי‬
‫סלמאן זצ"ל נהיה רק אז חסיד וצדיק מםפורסם‪ ,‬ולא לפני ?‬
‫מופיע בפשיטות רבה בשער הכוונות‪ ,‬שכל אחד ואחד יש לו‬

‫‪.9‬‬
‫‪:‬‬

‫ל יזהר ששום מין מלבוש וכיוצא בו מכל מה שלבש האדם בימי‬
‫‪‬‬
‫החול אין ראוי ללובשו ביום שבת‬
‫שבעת שילביש החלוק של שבת בע"ש שיכוין בשם קדוש זהריא"ל‬
‫‪‬‬
‫ללבוש בגדי לבן ולא של צבעים אחרים‬
‫‪‬‬
‫והנה לשון טהור ממוהרח"ו ‪:‬‬
‫אח"כ צריך ללבוש בגדי שבת ודע כי מורי ז"ל הזהרני בענין זה שנאמר ונלע"ד שגם‬
‫לכל בנ"א הוא צריך לעשות כן והוא שיזהר ששום מין מלבוש וכיוצא בו מכל מה‬
‫שלבש האדם בימי החול אין ראוי ללובשו ביום שבת ואפילו החלוק של שבת אין‬
‫ראוי ללבשו בימי החול כלל‪:‬‬
‫גם הזהירני שבעת שאלביש החלוק של שבת בע"ש שאכוין בשם קדוש זהריא"ל וזהו‬
‫השם של החלוק של השי"ת כנז' בספר פירקי היכלות דר' ישמעאל וכונה זו מעילה‬
‫מאד אל האדם כדי שימשיך את הקדושה אליו‪ .‬גם צריך האדם ללבוש בגדי לבן ולא‬
‫של צבעים אחרים וקבלתי ממורי ז"ל שכפי הצבע וגוון המלבושים שלובש האדם‬
‫וכו'‪...‬‬
‫לאור לשון שע"הכ‪ ,‬אין ספק שהאר"י ז"ל הזהיר את רבי חיים ווטאל בכל ההנהגות‬
‫האלו‪ ,‬ושכן מדובר לכל אדם‪ ,‬כמו שמוהרח"ו ציין בהתחלת דיבורו (וכל פעם כפול‬
‫הלשון גם‪ ,‬מקשר בין כל הג' הנהגות האלו) ונלע"ד שגם לכל בנ"א הוא צריך לעשות‬
‫כן‪ .‬ואמ"ל‬

‫סכום ‪:‬‬
‫הרב משה עמיאל (באתר מוריה‪.‬אורג) ענה לאותה שאלה בנושא של לבוש לבן בשבת‬
‫קודש‪ .‬ואף שכבר מהרבה שנים קדמתי לו בחיבור הסוגיה הזאת‪ ,‬מ"מ‪ ,‬צרפתי את כה‬
‫דברי חכם הר"הג משה עמיאל יצ"ו לדבריי‪.‬‬
‫ראה בספר "בגדי לבן" לרב מרדכי יצחקי שליט"א הרב מפורת שהדגיש את המיוחד‬
‫בלבישת בגדי לבן בשבת ע"פ דברי האר"י הקדוש ועוד הרבה פוסקים‪ .‬ושמעתי (לשון‬
‫הר"הג משה עמיאל יצ"ו) שמרן הרשל"צ הרב מרדכי אליהו שליט"א שבח מאוד את‬
‫הספר והסכים לפרסם ואמר שהלוואי שנזכה לתקן דבר זה‪(.‬ע"כ)‬
‫ויש להוסיף שמרן הרשל"צ הרב מרדכי אליהו שליט"א לובש בשבת בגדים בצבע‬
‫כחול כהה‪ ,‬אבל לא שחורים‪.‬‬
‫גם הר"הג אסוס שליט"א (עורך הספר שער רוח הקודש) לובש בגדים לבנים במקום‬
‫שלובשים שחורים‪ ,‬ובטח לא חשש ליוהרא אלא הסתמך על הכף החיים סופר וז"ל‪.‬‬
‫ועיין מה שאמר הרב משה ארמוני שליט"א‪.‬‬

‫וכבר דשו בזה הראשונים ‪:‬‬
‫ואמרו מהו הצניעות‪ .‬התרחק מן העבירות‪ .‬כי אין צניעות‬
‫‪.1‬‬
‫לאדם אם לא יהיו לו בגדים לבנים‪ .‬ומצניעות האדם תקון ממונו‪( :‬ספר מבחר‬
‫הפנינים לא ‪ -‬שער הצניעות (ו))‬
‫בכל עת יהיו בגדיך לבנים [ושמן על ראשך אל יחסר]‪.‬‬
‫‪.9‬‬
‫אמר ר' יוחנן בן זכאי אם בבגדים לבנים (מדרש זוטא ‪ -‬קהלת פרשה ט ד"ה [ח])‬
‫ר' יהושע בר נחמיה פתר קריא באבינו יעקב‪ ,‬והוא עבר לפניהם וישתחו וג' (שם‬
‫‪/‬בראשית‪ /‬לג‪ :‬ג)‪ .‬מהו והוא‪ ,‬עוד הוא הוה בעקא‪ ,‬א' מוטב שיפגע בי ולא בבניי‪ .‬מה‬
‫עשה‪ ,‬זיינם מבפנים והלבישם בגדים לבנים מבחוץ והתקין עצמו לשלשה דברים‪,‬‬
‫לתפילה ולדורון ולמלחמה‪.‬‬
‫(פסיקתא דרב כהנא פיסקא יט ‪ -‬אנכי אנכי ד"ה [ג] כרחם אב)‬
‫וכך מכריז הגאון השלחן האהור (רס"ב‪ ,‬ח' וי') ‪:‬ישתדל ללבוש בשבת ד' בגדים לבנים‬
‫(‪ )...‬ראוי לכל בר ישראל (‪ )...‬ואילו היו כל ישראל לובשין לבנים בשבת כבר היה‬
‫הגאולה בבחינת אחישנה (‪ )...‬כי בזמן הזה המר אין כאן יוהרא כלל אלא סבלות‬
‫וחרפות ועלבונות ואשרי לו‪ ,‬ואם אי אפשר לו‪ ,‬על כל פנים לא יהיו בגדי שבת‬
‫שחורים ואדומים כי זה איסור גמור‪ ,‬ואם גם זה אי אפשר לו מפני רבני וליצני הדור‪,‬‬
‫יחשוב במחשבתו כאלו לובש בגדים לבנים (‪.)...‬‬
‫ומסיים בס' י'‪ ,‬בחריפות נגד החכמים ההולכים בשחורים בשבת ומעכבין הגאולה‪.‬‬
‫[ובאמת‪ ,‬דחפתי את עצמי לא להעתיק את לשון בעל השלחן הטהור במלואו‪ .‬י לא‬
‫היא דרך ישרה להעתיק חלק מדברי המחבר‪ ,‬הדברים המקובלים אצל כל חכמי לב‪,‬‬
‫כשהגאון המחבר דווקא כוונתו היתה חריפה‪].‬‬
‫ויש לציין שרוב מנהגי ע"פ הסוד‪ ,‬בין מהזוהר‪ ,‬בין האר"י הקדוש ושאר המקובלים‪,‬‬
‫נתיישבו בספרי הפוסקים הספרדים‪ ,‬הבית יוסף והשו"ע (עניין בציעת הפת בשבת‬
‫ע"פ הקבלה והנה לשון מרן הב"י ס' רע"ד‪ ,‬כתב הכל בו [‪ ]...‬שמן הככר העליון בוצע‪,‬‬
‫ואני ראיתי גדולים שבוצעין התחתון ושמעתי שכן נכון לעשות על פי הקבלה‪ .‬וכך‬
‫מביא הב"ח רע"ד א' ‪,, :‬ושמעתי שכן נכון לעשות על פי הקבלה'' עד כאן לשונו הבית‬
‫יוסף וכן פסק בשו"ע ס"א)‪ ,‬הפ"ח‪ ,‬הבית יהודה (עיין וזאת ליהודה ביאור נוסח‬
‫הבר"המז)‪ ,‬הכנ"הג (וגם בפסח מעובין)‪ ,‬החיד"א עד הבן איש חי‪ ,‬והכף החיים‪ .‬וכמו‬
‫שכתב מו"ר רבי כ'לפון גג' בשו"ת כגן עדנים (או"ח על התפילין)‪ ,‬שאין לנו להפריד‬
‫בין ההלכה לקבלה (ועוד עניין אחר הוא למוד הקבלה לפני גיל מ'‪ ,‬ואף שלא מילא‬
‫את כריסו מן הש"ס ומן הפוסקים‪ ,‬שלפי דעת בקודש הגאון האדיר רבי אליעזר ידיד‬
‫הלוי זצ"ל בספרו דבר אליעזר (בן לרבי יום טוב ידיד הלוי זצ"ל‪ ,‬מראשי ישיבת‬
‫המקובלים בית‪-‬אל לפני כמאה שנה) שלא קבלנו החומרות האלו שאינם תנאי לימוד‬
‫הקבלה שיסד מוהרח"ו‪ .‬וטענתו היא ש‪ -‬מי יודע שיחיה זמן מספיק בעולם הזה כדי‬
‫שישלים את כל הש"ס והפוסקים?)‬

‫ידוע גם כן מהחיד"א שעדיף לנהוג מנהגי האר"י ז"ל [האמיתיים] ממנהגי אבותיו‪ ,‬ואף‬
‫למי שאין בו יד בקבלה‪ .‬ומי יזלזל היום בדברי מרן הרחיד"א וינסה לכוף על כל או"א‬
‫סוג וצבע של מלבוש ?‬
‫וב"ה‪ ,‬שהיום‪ ,‬בהיותנו בארץ‪ ,‬יש חיוב המשימה להראות לשאר פלטתנו‪ ,‬מה הם‬
‫המנהגים המקוריים‪ ,‬המיוסדים על אדני פז‪ ,‬אלו חז"ל הקדושים ע"ה‪ ,‬וכך‪ ,‬למשוך‬
‫חוט של רחמים על אחינו‪ ,‬לחזור בתשובה שלימה כשיראו חוט של חסד (הלבן) ולא‬
‫של דין (שחור)‪.‬‬
‫וכך דורש הגאון רבי יוסף חיים מבגדד (בניהו פרק כב) מפני מה ת"ח שבבבל מצויינין‬
‫א"ל מפני שאינם בני תורה‪.‬‬
‫כי חכמי ארץ ישראל שהם בני תורה (ויכולים לחדש חידושי תורה) יש להם תואר‬
‫מלך ‪ ,‬אין לובשים בגדים מהודרים‪ ,‬שכל או"א רואה החכמים בעיניו בתואר מלכים‪,‬‬
‫והוא‪ ,‬מעותנותו‪ ,‬אין חושב עצמו לכלום‪.‬עכל"בקצ‬
‫וענין בגד לבן כבר הוא ידוע‪ ,‬כי בגד לבן הוא סימן לקדושה וטהרה‪ .‬והיותן שאולים‪,‬‬
‫כמו שארז"ל בת מלך משאלת מבת כהן ובת כהן מבת סגן‪ .‬הכוונה שלא לבייש את מי‬
‫שאין לו‪( .‬דרשות ר"י אבן שועיב פרשת ואתחנן ד"ה)‪.‬‬

‫הדלקת נרות‬

‫גם תזהר בתי' הנרות של שבת אמנם הדלקת הנר היא מצוה על האשה בעלת הבית כנודע וגם‬
‫זה הוא ענין מעשה (דרושי סדר שבת דרוש א ענין ויהי נועם דמוצ"ש)‬
‫נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי ב' כונות אלו הנז' במלת נ"ר הם סוד ב' נרות של שבת הנז'‬
‫בס"ה שצריכין להדליק ב' נרות בליל שבת וגם הם סוד זכור ושמור ויכוין בזו המצוה כנלע"ד‪:‬‬
‫ופ"א שמעתי ממורי ז"ל דרוש אחר בענין נר שבת וזהו כי הנה ארז"ל הדלקת נר בשבת חובה‬
‫והענין הוא כי ב' נרות הם (דרושי קבלת שבת דרוש א ענין קבלת שבת)‬

‫הדלקת נרות‬
‫כי ב' כונות אלו הנז' במלת נ"ר הם‬
‫סוד ב' נרות של שבת‬

‫שצריכין להדליק ב' נרות בליל שבת וגם‬
‫הם סוד זכור ושמור‬
‫ופ"א שמעתי ממורי ז"ל דרוש אחר‬
‫בענין נר שבת וזהו כי הנה ארז"ל‬

‫הדלקת נר בשבת חובה והענין הוא כי‬
‫ב' נרות הם‬
‫נגיד ומצוה – מעשה חושב (רימון ד')‬
‫השל"ה הקדוש (קלג – ע"א)‬
‫מעשה חושב (עמ' פ') – הגהות ר"א‬
‫אזולאי (רס"ג א')‬
‫ב"י (רס"ג א') בשם הכל בו (כ"ד)‬
‫שמצא סמך במדרש תנחומא (וגם‬
‫ממדרש תהלים צ"ב‪ ,‬א')‬

‫הדלקת נרות‬
‫ויש מי שכתב שהאר"י ז"ל היה נוהג‬
‫לתקן ז' פתילות (הח"י לא‪-‬עד)‪ .‬הכף‬
‫החיים סופר (רס"ב‪ ,‬ט') מביא את‬
‫המנהג הזה אבל בלי לציין את‬
‫המקור‪.‬‬

‫סדר‬

‫היום‬

‫‪:‬‬

‫כפי‬

‫ערכו‬

‫וכחו‪.‬‬

‫קבלת שבת בתפילת מנחה ערב שבת דרושי סדר שבת דרוש א ענין קבלת שבת‬
‫ענין קבלת שבת בתפלת המנחה דע"ש דע כי ענין זה הוא דבר גדול להמשיך קדושת שבת‬
‫מעת תפלת המנחה דע"ש ודע כי מעת תפלת המנחה דע"ש מתחי' העולמות לעלות ולהכלל‬
‫זה בזה רק שיש כמה מיני בחי' של כללות העולמו' ובהם מדריגות רבות אבל עתה הענין הוא‬
‫כי מעתה מתחי' העולמות לעלות ולהכלל זב"ז‪ .‬והנלע"ד בזה הוא כי הנה א"ל מורי ז"ל כי‬
‫בקב"ש בשדה אז נכוין שכבר נכנסו תלת פרקין תתאין דאות ל' דצלם דאו"א ונלע"ד כי עתה‬
‫נכנסים של אימא (ואז בקבלת שבת בשדה נכנסים של אבא כנלע"ד)‬
‫וזה סדר הכונה הנה קודם שתאמר פ' אדני שפתי תפתח כו' דתפל' מנחה דע"ש (עוד קבלתי‬
‫כונה זו ממורי ז"ל פעם אחרת ויש בה איזה תוס' הנה קודם שתתחי' אדני שפתי תפתח כו'‬
‫תכוין במחשבתך לעלו' ולכלול) תכוין ותחשוב להעלות במחשבתך כל חלק הנפשו' שהם בעו'‬
‫העשיה ‪ -‬ואח"כ להעלות היצירה עם כל חלקי הרוחין שבה אל עולם הבריאה ‪ -‬ואח"כ‬
‫להעלות הבריאה וכל חלקי הנשמות שבה אל עולם האצילות‬
‫והרי בכח הכונה והמחשבה הזו קבלו כל החלקים תוס' קדושה‬
‫אבל הלואי שבדורינו זה יהיה מי שיוכל לזכות לנפש דאצילו' והרי בכח הכונה והמחשבה הזו‬
‫קבלו כל החלקים תוס' קדושה ואח"כ תתחיל העמידה‬
‫ואח"כ תתחי' להתפלל תפלת י"ח ובכריעה א' ובזקיפה ההיא תכוין אל מה שנתבאר בברכת‬
‫אבות דתפילת שחרית דחול בענין ד' כריעות וארבע זקיפות‬

‫סדר קבלת שבת דרושי קבלת שבת דרוש א דרוש א'‪:‬‬

‫בענין קבלת שבת בשדה הנה דבר זה מפורש בגמרא דשבת בפ"ב ופי"ז והביאו הרמב"ם בפ' ל'‬
‫דשבת‬
‫והנלע"ד בזה הוא כי הנה א"ל מורי ז"ל כי בקב"ש בשדה אז נכוין שכבר נכנסו תלת פרקין‬
‫תתאין דאות ל' דצלם דאו"א (ונלע"ד כי עתה – בתפילת מנחת ערב שבת הנז"ל ‪ -‬נכנסים של‬
‫אימא) ואז בקבלת שבת בשדה נכנסים של אבא כנלע"ד‬
‫ודע כי כל מה שנתבאר הוא בין בצלם דאבא ובין בצלם דאימ' והנה בעת קב"ש בשדה תכוין‬
‫קודם שתקבל קב"ש כי אז ניתוספה הארה יתירה‬
‫הנה נתבאר לעיל בהתחלת דרוש ענין קב"ש בשדה וע"ש כי יש דברים הפכיים היפך מכאן‬
‫ושם עוד נתבאר כי ליל שבת נק' שמור ע"ש הנקב' שהיא העולה בליל שבת אבל ז"א אינו‬
‫עולה בלילה אבל עכ"ז יש לו הארה יתירה בליל שבת ואע "פ שגם היא בחי' עלייה לו איננה‬
‫נק' בשם עלייה כמו שיתבאר (דרושי תוספת שבת דרוש ב דרוש ב'‪):‬‬
‫וז"ס תוס' שבת שיש אל ז"א עתה בקב"ש ותכוין כי ע"י קב"ש הזה תכוין לקבל בחי' תוס' נפש‬
‫יתירה‬
‫ונמצא כי עתה אתה מקבל בחי' נפש יתירה בלבד ובס' קב"ש נבאר מקום זה האמיתי שהוא‬
‫בעת אומרו בואי כלה כו' וענין הרוח והנשמה יתבאר במקומו בענין ברכו ובענין ופרוש סוכת‬
‫שלום עלינו כו' וע"ש‬

‫והנה עתה קב"ש זו היא בחוץ בשדה לפי שבתחילה עולה בחי' חיצוניו' העולמו' שהם בחי'‬
‫ההיכלו' והמלאכים ולכן נעשה הדבר הזה בחוץ בשדה ואח"כ נעשה בחי' עליית פנימיות‬
‫העולמו' ע"י התפי' בבה"כ כמ"ש בע"ה‬
‫והוא המקבל עתה תוס' קדושת שבת והכל נעש' בחוץ בשדה וז"ס הדב' לצאת ממש בשדה‬
‫להקבל השבת ותכוין בסוד המלכות שהיא עתה שדה של תפוחין קדישין שהוא‬
‫ולכן בצאתך בשד' להקביל השבת תכוין כי שדה הוא חק"ל הוא סוד המקום הפנוי אשר נק'‬
‫שדה של תפוחין כנ"ל בדרוש הנז' וחקל הוא אותיות חלק בב' פתחין תחת הח' והל'‪ .‬גם הם‬
‫אותיות חלק נקו' בב' נקודות סגול תחת הח' והל' מלשון כי חלק ה' עמו‬
‫וזה סדר עליתם הנה קיצור סדר קב"ש הוא שתצא לשדה ותאמר בואו ונצא לקרא' שבת‬
‫מלכתא לחקל תפוחין קדישין (סוד קבלת שבת יצא אל השדה ויאמר לכה דודי נצא השדה‬
‫ויכוין במלכות הנקרא שדה שהוא חקל תפוחין קדישין דרושי קבלת שבת דרוש א ענין קבלת‬
‫שבת) ובכלל דברינו ובפרט בענין הקידוש של ליל שבת יתבאר לך כונת תי' אלו שהם חקל‬
‫תפוחין קדישין ותעמוד מעומד במקו' א' בשדה ואם יהיה ע"ג הר א' גבוה הוא יותר טוב‬
‫ויהיה המקום נקי כפי מה שצריך מלפניו כמלוא עיניו ומאחריו ד' אמות כו' ותחזור פניך כנגד‬
‫רוח מערב ששם החמה שוקעת ובעת שקיעתה ממש אז תסגור עיניך ותשים ידך השמאלית‬
‫על החזה ויד ימינך על גבי שמאל ותכוין באימה וביראה כעומד לפני המלך לקבל תוס'‬
‫קדושת שבת ותתחיל ותאמר מזמור הבו לה' בני אלים כו' כולו בנעימה ואח"כ תאמר ג'‬
‫פעמים באי כלה באי כלה באי כלה שבת מלכתא ואח"כ תאמר מזמור שיר ליום השבת וכו'‬
‫כולו ואח"כ תאמר ה' מלך גאות לבש כו' עד לאורך ימים ואז תפתח עיניך ותבא לביתך כמ"ש‬
‫בעז"ה‪:‬‬
‫ואחר כל הכונות האלו יכוין לקבל שפע קדוש מן האלף עלמין דנפקין ונוצצין מן בינה ואלו‬
‫האלף הם סוד ז' מרגלאן הנז' היוצאים מן ז' אותיו' אהי"ה יה"ו שהם בבריאה הנק' יום השבת‬
‫והם עולים בגימט' תתמ"ט ועם הכונה שנתכוין בטבילה אל שם אהיה דההין שהוא בגי' קנ"א‬
‫הרי אלף וע"י כ"ז יזכה האדם לתוספת נר"ן בשבת‪ .‬האמנם ב' בחי' הם הא' היא הנק' תוספת‬
‫שבת ואינה שבת עצמה והוא מה שמקדים להיות בע"ש בעת קב"ש כנז' ואז המל' דאצילות‬
‫ננסרת מאחורי ז"א ובאה עמו פב"פ באותו המקום שהוא כנגד מה שהיתה עמו באחוריו אבל‬
‫אח"ך בהכנסת שבת ממש אז מתעלים נה"י דז"א דאצילות בחג"ת שלו ואז המל' לוקחת‬
‫מקומם‪( .‬דרושי קבלת שבת דרוש א ענין קבלת שבת)‬
‫אח"כ תלך לביתך (אח"ך תבא לביתך ותתעטף בציצית ותקיף השלחן כמבוא' אצלנו ע"ש והנה‬
‫תסדר השלחן בי"ב ככרות כנגד ב' ווין שבמלוי וא"ו ותסבבנו שהוא דוגמת הבריאה ותסבבנו‬
‫באור המקיף לכל המידות ותאמר מזמור שיר ליום השבת ואח"ך תקרא ד' פרקים הראשונים‬
‫ממסכת שבת שיש בה כ"ד פרקים כנגד כ"ד קישוטי כלה ולמחרת וגם לערב במנחה ישלים‬
‫הכ"ד פרקי' קודם סעודה ג' ותאמר באי כלה מימין באי כלה משמאל באי כלה מן האמצע‬
‫שבת מלכתא שהיא מקבלת מן ג' אבות וג"פ באי הם בגי' יה"ו במלוי אלפין ומחברו עם‬
‫השבת שהוא אות ה' אחרונה‪ :‬דרושי קבלת שבת דרוש א ענין קבלת שבת) ותכנס ותתעטף‬
‫בטלית מצויצת בציציו' כהלכת' ותתעטף ראשך בו כנודע סביב גרונך וכנז' במסכת שבת פ"ב‬
‫ופ' י"ו ובהרמב"ם פ' ל' מהלכות שבת ותקיף השולחן המסודר עם הלחם לסעודת שבת‬
‫ותקיפהו כמה פעמים עד שתחזור לומר כל מה שאמרת בהיותך בשדה שהוא מזמור לדוד הבו‬

‫לה' בני אלים כו' וג"פ באי כלה כו' ומזמור שיר ליום השבת כו' והכונה שתכוין בזה הוא כי‬
‫שם בשדה לא נתקן רק בחי' חיצוניות בבחי' א"פ שבו ועתה נתקן לעלות גם בחי' אור מקיף‬
‫של בחי' החיצו' ואח"כ תקרא ארבעה פרקים ראשונים של מסכת שבת ותכוין שהם כנגד ד'‬
‫אותיות יהו"ה כי הם סוד תכשיטי הכלה העליונה‪ .‬והרי נתבאר ענין כללות העולמות זה בזה‬
‫בבחי' החיצוניות שלהם ע"י קבלת שבת בשדה הנעשה על ידינו ואח"כ אנו מעלים גם את אור‬
‫המקיף של חיצוניות העול' ע"י הקפת השלחן כנז' ועי"כ נשלם תיקון ועליית בחי' חיצו'‬
‫העולמות וענין זה הוא הנק' אצלנו תמיד בשם תוספת שבת הנק' בשם נפש יתירה לפי שכיון‬
‫שהקדושה הזו נמשכת קודם זמנה הראוי לה לכן נק' בחי' תוס' קדושה שניתוסף מחדש אע"פ‬
‫שאינו זמנה אבל כשיתקדש השבת עצמו ויהיה ממש ליל שבת גמורה אז אינו נק' תוספת שבת‬
‫רק קדושת שבת עצמה‪.‬‬
‫אח"כ תסתכל באור הנר אשר ברכו עליו להדליק נר של שבת וזו הכונה שתכוין בעת‬
‫הסתכלותך בו‬

‫דרושי תוספת שבת דרוש א‬

‫דרוש א'‪:‬‬

‫בענין ההפרש שיש בין תוספות שבת לשבת עצמו ועתה נבאר ההפרש שיש בין קדושה הנמשכ'‬
‫הנק' תוס' שבת שהוא בעת קב"ש ועדיין לא קדש היום כי אחר שקידש היום והוא ליל שבת‬
‫גמור אז הוא קדושת שבת ממש ואינה נק' תוס'‪.‬‬
‫נמצא כי בקב"ש כל המל' הם אב"א ואחר בין השמשות שכבר הוא ליל שבת גמורה‬
‫וזה נעשה מעצמו שלא על ידינו אלא מכח קדושת שבת עצמה שכבר הוא ליל שבת ואח"ך ע"י‬
‫תפילותינו בליל שבת נגדלת ונעשית פרצו' כמ"ש בע"ה‬
‫והנה לעיל בדרושים הקודמים ביארנו כי בעת קב"ש בשדה אז עולין חיצוניו' העולמות שהם‬
‫בסוד שדה חקל תפוחין ואח"כ ע"י תפי' ערבית דליל שבת עולים גם פנימיות העולמות שהם‬
‫בחי' הנשמות כנודע‪ .‬וצריך שתדע כי אין כ"ז רק בבחי' הכלים בלבד כי בתחי' עולה‬
‫חיצוניותם ואח"כ עולה פנימיותם אבל בחי' העצמות שבתוך הכלים איננו זז כלל ממקומו ובזה‬
‫יתבאר לך ענין קדושת השבת על מתכונתו‪( :‬דרושי תוספת שבת דרוש ג)‬

‫בת והנה הם ‪:‬‬
‫(לפני לומר ה' שפתי תפתח)‬
‫ת החמה‬

‫קבלת שבת בתפילת מנחה ערב שבת‬

‫ד כי עתה נכנסים של אימא (ואז בקבלת‬
‫שבת בשדה נכנסים של אבא כנלע"ד)‬
‫וזה סדר הכונה הנה קודם שתאמר פ'‬
‫אדני שפתי תפתח כו' דתפל' מנחה דע"ש‬
‫והרי בכח הכונה והמחשבה הזו קבלו כל‬
‫החלקים תוס' קדושה ואח"כ תתחיל‬
‫העמידה‬
‫ואח"כ תתחי' להתפלל תפלת י"ח‬

‫סדר קבלת שבת‬

‫והנלע"ד בזה הוא כי הנה א"ל מורי ז"ל‬
‫כי בקב"ש בשדה אז נכוין שכבר נכנסו‬
‫תלת פרקין תתאין דאות ל' דצלם דאו"א‬
‫(ונלע"ד כי עתה – בתפילת מנחת ערב‬
‫שבת הנז"ל ‪ -‬נכנסים של אימא) ואז‬
‫בקבלת שבת בשדה נכנסים של אבא‬
‫כנלע"ד‬

‫ההפרש שיש בין קדושה הנמשכ' הנק' תוס'‬
‫שבת שהוא בעת קב"ש ועדיין לא קדש היום‬
‫כי אחר שקידש היום והוא ליל שבת גמור‬
‫אז הוא קדושת שבת ממש ואינה נק' תוס'‪.‬‬
‫נמצא כי בקב"ש כל המל' הם אב"א ואחר‬
‫בין השמשות שכבר הוא ליל שבת גמורה‬

‫לצאת לעזרת נשים במקום השדה ‪:‬‬
‫הנהגות רבי אברהם גלנטי – הח"י‪.‬‬
‫אמנם מקובלי בית אל התנגדו להנהגה‬
‫הזאת ‪:‬‬
‫שמן ששון (ח"ג‪ ,‬פ"ד‪ ,‬ע"ב) – זכרונות‬
‫אליהו ומנהגי חברון (לר"א מני זצ"ל)‬
‫(מע' ק'‪ ,‬ה') – קונטרס אור החשמל (מ‪,‬‬
‫ע"א) – קנין פירות (קלג)‪.‬‬

‫והוא המקבל עתה תוס' קדושת שבת‬
‫והכל נעש' בחוץ בשדה וז"ס הדב' לצאת‬
‫ממש בשדה להקבל השבת ותכוין בסוד‬
‫המלכות שהיא עתה שדה של תפוחין‬
‫קדישין שהוא‬
‫וזה סדר עליתם הנה קיצור סדר קב"ש‬
‫הוא שתצא לשדה ותאמר בואו ונצא‬
‫לקרא' שבת מלכתא לחקל תפוחין קדישין‬
‫(סוד קבלת שבת יצא אל השדה ויאמר‬
‫לכה דודי נצא השדה ויכוין במלכות‬
‫הנקרא שדה שהוא חקל תפוחין קדישין‬

‫האמנם ב' בחי' הם הא' היא הנק'‬
‫תוספת שבת ואינה שבת עצמה והוא מה‬
‫שמקדים להיות בע"ש בעת קב"ש כנז'‬
‫[‪]...‬אבל אח"ך בהכנסת שבת ממש אז‬
‫מתעלים‬

‫תקציר ‪:‬‬

‫אחד המקורות לקבלת שבת בראשונים‪ ,‬נמצא ברמב''ם (שו''ת פאר הדור) שמביא‬
‫שמקבלים השבת בביה''כנ באמירת מזמור שיר ליום השבת‪.‬‬
‫וכך היה מנהג לרוב הספרדים עד גילוי הרמ''ק והאר''י הקדוש‪ .‬שכ''כ בשו''ע (רס''א‪,‬‬
‫ס''ד)‪ ,‬שלספרדים מקבלים שבת עם מזמור של שבת‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬האר''י ז''ל הוסיף מזמור לדוד‪ ,‬בואי שבת מלכתא‪ ,‬ואח''ז‪ ,‬מזמור שיר ליום‬
‫השבת‪ ,‬והכל בצד מערב‪ ,‬והעינים סגורות‪.‬‬
‫המשנה במה מדליקין נאמרה אז בין מנחה לקבלת שבת כדעת האבודרהם‪ ,‬הטו''ר‬
‫והב''ח‪ ,‬שאם לא‪ ,‬מה טעם לאומרה כששבת כבר נכנסה‪( .‬ואם הסיבה היא כדי‬
‫להתאפשר למאחרים לבוא לבית הכסת להתפלל במנין‪ ,‬מה שייך המשנה הזאת מכל‬
‫משנה אחרת שב מסכת שבת ?)‪.‬‬
‫שיר השירים‪ ,‬אינה בסדר האר''י ז''ל ולא מובא במנהגים קודמים‪ ,‬אלא‪ ,‬הוספה‬
‫מהשל''ה הקדוש (ויש שהוסיפו ע''פ הרמ''ק)‪ .‬ופשוט הוא‪ ,‬שאין מקור וסיבה לקרוא‬
‫שיר השירים אחרי מזמור שיר ליום השבת‪ ,‬או בין מזמור לדוד ללכה דודי‪ ,‬או יותר‬
‫חמור‪ ,‬להפסיד זמן הקודם לשקיעה‪ ,‬ולבטל קבלת שבת מבעוד יום‪ ,‬כמנהג הקדמון‬
‫מזמן הגמרא‪ ,‬כדי לשיר (וכבר לא לקרוא !!) את שיר השירים‪.‬‬
‫ו' מזמורים (לכו נרננה‪ ,‬וכו') קודם קבלת שבת‪ .‬הוא ע''פ סדר היום‪ ,‬ומובא בסדור‬
‫תפלה למשה להרמ''ק ז''ל‪.‬להגר''א‪ ,‬המנהג מזמן חכמי התלמוד‪ ,‬גם ע'פ רשב''ן‪.‬‬
‫פיוט לכה דודי כבר בתקופת מוהרח''ו היו שרים אותו‪ .‬גם רבי חיים וויטאל עצמו‬
‫היה שר אותו (עיין איגרות רבי שלמה שלומיל‪ ,‬בבירורים לר''הג יעקב הלל שליט''א)‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬נוסח לכה דודי להח''י אינו דומה לא לנוסח המקובל מפי רבי שלמה הלי‬
‫אלקבץ זיע''א‪ ,‬וגם לא לנוסח הסדר היום‪.‬‬
‫פיוט בר יוחאי ואשת חיל‪ ,‬אינם אלא הוספה מהח''י‪.‬‬
‫אנא בכוח‪ ,‬גם היא הוספה של הח''י‪.‬‬

‫סדר קבלת שבת להאר"י ז"ל ‪:‬‬
‫ותעמוד מעומד במקו' א' בשדה ואם‬
‫יהיה ע"ג הר א' גבוה הוא יותר טוב‬
‫ויהיה המקום נקי כפי מה שצריך‬
‫מלפניו כמלוא עיניו ומאחריו ד'‬
‫אמות כו' ותחזור פניך כנגד רוח‬
‫מערב ששם החמה שוקעת ובעת‬
‫שקיעתה ממש אז תסגור עיניך ותשים‬
‫ידך השמאלית על החזה ויד ימינך על‬
‫גבי שמאל ותכוין באימה וביראה‬
‫כעומד לפני המלך לקבל תוס' קדושת‬
‫שבתותתחיל ותאמר מזמור הבו לה'‬
‫בני אלים כו' כולו בנעימה ואח"כ‬
‫תאמר ג' פעמים באי כלה באי כלה‬
‫באי כלה שבת מלכתא ואח"כ תאמר‬
‫מזמור שיר ליום השבת וכו' כולו‬
‫ואח"כ תאמר ה' מלך גאות לבש כו'‬
‫עד לאורך ימים ואז תפתח עיניך‬
‫ותבא לביתך כמ"ש בעז"ה‪:‬‬
‫כך הוא גם בנגיד ומצוה (קכב)‬
‫ובמשנת חסידים‪ -‬כנף רננים למהר"א‬
‫אזולאי (צ"ב) ‪ -‬הנהגות רבי אברהם‬
‫גלנט – אידרות רבי שלומיל‪.‬‬
‫תקון שבת לרבי אברהם ברוכים‬
‫הלוי‪.‬‬
‫ספר החיזיונות למוהרח"ו (עמ' מ"ב)‪.‬‬
‫רבי אברהם גלנטי‪.‬‬
‫הרב סדר היום (אחרי מזמור לדוד יש‬
‫לשיר ו' מזמורים הידועים‪ ,‬מזור שיר‬
‫ליום השבת – ה' מלך גאות לבש‪,‬‬
‫ואח"ז יאמר זה הפזון בואי כלה‬
‫(נוסח לכה דודי לסדר היום))‬

‫מנהג ארץ ישראל (צפת) בתקופת‬
‫החיד"א ואחריו ‪:‬‬
‫מזמור לדוד‪ -‬לכה דודי – מזמור שיר‬
‫ליום השבת – קדיש יתום – במה‬
‫דליקין – קדיש דרבנן – מזמור שיר‬
‫ליום השבת – חצי קדיש –‬
‫ברכו‪(.‬ארץ"ח רס"א)‬
‫מזמור לדוד ‪:‬‬
‫הרמ"ק (פירוש הסידור תפלה למשה)‬
‫השל"ה (שער השמים דפו"ר קנט‪ ,‬ע"ג –‬
‫יש להתחיל ממזמור לדוד ובעמידה)‪.‬‬
‫פיוט לכה דודי ‪:‬‬
‫כיום‪ ,‬ידוע לנו שמוהרח"ו היה שר‬
‫בעצמו את הפזמון המפורסם‪ ,‬לכה‬
‫דודי‪ ,‬בן מזמור לדוד לבין בואי בשלום‪.‬‬
‫(עיין הרב עזריאל מנצור שליט"א‬
‫הגהות בסידור בית תפילה‪ ,‬הרב יעקב‬
‫הלל שליט"א (האר"י וגוריו בבירורים)‪.‬‬
‫והיא עדותו של רבי יעקב צמח בנגיד‬
‫ומצוה בשם החברים‪.‬‬
‫וכך הוא בפע"ח (פ"ח‪ ,‬דצ"ד ע"ב)‬
‫בהגהות צמח‪ ,‬וסידור כוונות התפילה‬
‫המקוצר (פח) באיגרות שלומיל (עמ'‬
‫קמו דפוס אהבת שלום)‪ .‬עמק המלך‬
‫(קט‪ ,‬ע"ג)‪.‬‬
‫הדיוק בשמחה‪/‬ברינה מקורו בנגיד‬
‫ומצוה‪.‬‬
‫הפיוט מופיע גם בסדר תקוני שבת‬
‫לר"א הלוי ברוכים‪ .‬ובאיגרות הרמ"ז‬
‫(י"ז‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫לפי תקון שבת מלכתא‪ ,‬יש לשיר‬
‫הפיוט לכה דודי כולו בעמידה‪ .‬גם‬
‫בקיצור השל"ה (מ"ז)‪.‬‬
‫מזמור שיר ליום השבת ‪:‬‬
‫וכך הוא מנהג הקדמון לספרדים‪ ,‬לקבל‬
‫את השבת באומרם מזמור שיר ליום‬
‫השבת‪ ,‬כמעיד הרמב"ם בעצמו (שו"ת‬
‫פאר הדור) וכפסק מרן השו"ע (רס''א‪,‬‬
‫ס''ד)‪.‬‬
‫יש לעמוד במזמור שיר ליום השבת‬
‫לדעת האר"י ז"ל‪ ,‬וגם לדעת החיד"א‬

‫שקיבל בחלום (הגהה בסידור תפילת‬
‫ישרים לוורנו)‬
‫אח"כ תלך לביתך (אח"ך תבא לביתך‬
‫ותתעטף בציצית ותקיף השלחן כמבוא'‬
‫אצלנו ע"ש והנה תסדר השלחן בי"ב‬
‫ככרות כנגד ב' ווין שבמלוי וא"ו ותסבבנו‬
‫שהוא דוגמת הבריאה ותסבבנו באור‬
‫המקיף לכל המידות ותאמר מזמור שיר‬
‫ליום השבת‬
‫ואח"ך תקרא ד' פרקים הראשונים‬
‫ממסכת שבת שיש בה כ"ד פרקים כנגד‬
‫כ"ד קישוטי כלה ולמחרת וגם לערב‬
‫במנחה ישלים הכ"ד פרקי' קודם סעודה‬
‫ג' ותאמר באי כלה מימין באי כלה‬
‫משמאל באי כלה מן האמצע שבת‬
‫מלכתא שהיא מקבלת מן ג' אבות וג"פ‬
‫באי‬

‫במה מדליקין ‪:‬‬
‫מנהג הקדמון הספרדי לקרוא במה‬
‫מדליקין בין מנחה לערבית ועיין השו"ע‬
‫(ר"ע)‪.‬‬
‫מנהג ארץ ישראל בימי האחרונים‪,‬‬
‫להוסיף במה מדליקין בין מזמור לדוד‬
‫ללכה דודי (ארץ חיים סתהון בשם‬
‫שומר אמת סז‪ ,‬ע"א)‪ .‬וכך העיד‬
‫החחיד"א המקדימם (ברית עולם לספר‬
‫חסידים ס' קנד)‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬אינו המנהג המקורי לא‬
‫לספרדים‪ ,‬לא להאר"י ז"ל‪ ,‬לא לגורי‬
‫האר"י‪ ,‬וגם לא לספרדי ולמסתערבי‬
‫ירושלים הקדומים‪.‬‬
‫יש לציין שהאר"י ז"ל היה שונה פעם‬
‫שנית את משנת במה מדליקין בזמן‬
‫הסעודה כמו שכתוב בדרושי קידוש‬
‫ליל שבת דרוש א ענין השולחן‪.‬‬
‫ויש קצת להרחיב את הנושא הזה ‪:‬‬
‫לפי מה שכתב מוהרח"ו‪ ,‬לדעת האר"י‬
‫הקדוש‪ ,‬יש לומר במה מדליקין בין‬
‫מנחה לערבית ‪,‬ז"א‪ ,‬אחרי קבלת שבת‬
‫כמו שכתוב ‪ :‬ותאמר מזמור שיר ליום‬
‫השבת ואח"ך תקרא ד' פרקים הראשונים‬
‫ממסכת שבת‪ .‬כך‪ ,‬שאמירת במה‬

‫מדליקין סמוכה ביותר לתפילת ערבית‪,‬‬
‫שהוא קדיש וברכו‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬האר"י היה קורא במה מדליקין‬
‫אחרי קבלת שבת השנייה (בבית) ואז‬
‫היה הולך לביהכ"נ להצטרף למניין‪.‬‬
‫ובעודם אומרים מזמור שיר ליום‬
‫השבת‪ ,‬היה מכוון לקבל תוספת שבת‬
‫יותר עליונה‪ .‬אולם‪ ,‬בשום מקום מופיע‬
‫שהאר"י ז"ל היה גם אומר מזמור שיר‬
‫ליום השבת עם הציבור !‬
‫יוצא מזה‪ ,‬שקבלת שבת בין בשדה‪ ,‬בין‬
‫בבית‪,‬חד נינהו‪ ,‬מיכוון שאנו מסדרים‬
‫את קבלת שבת בבית הכנסת‪ .‬כך‪ ,‬שמי‬
‫שלא חוזר את כל סדר קבלת שבת לפי‬
‫האר"י ז"ל (מזמור לדוד – לכה דודי‬
‫למהרח"ו – מזמור שיר ליום השבת)‬
‫אין לו לכפול אמירת מזמור שיר ליום‬
‫השבת‪ ,‬ודי בפעם אחת כמנהג השו"ע‬
‫לפני קדיש וברכו‪ .‬כך שלהאר"י ז"ל‪,‬‬

‫אמירת במה מדליקין מקומה בין‬
‫מזמור שיר ליום השבת לחצי קדיש‪,‬‬
‫ולדעת השו"ע יש לאומרו לפני‬
‫מזמור שיר ליום השבת‪.‬‬
‫וכל הקושי לשלב מנהג האר"י למנהג‬
‫הספרדי הקדום המובא בשו"ע‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬הצד הטוב בביהכ"נ הוא לקרוא‬
‫מבעוד יום אחרי מנחה (כמנהג‬
‫הרד"א והשו"ע) משנת במה מדליקין‪,‬‬
‫לערוך סדר קבלת שבת להאר"י ז"ל‪,‬‬
‫ולומר מיד חצי קדיש וברכו‪ .‬כי‬
‫באמת‪ ,‬להאר"י ז"ל אין קפידא‬
‫לקריאת משנת במה מדליקין‪ .‬וכי‪ ,‬לא‬
‫היה חוזר אח"כ בזמן הסעודה‬
‫הארבע פרקי משנה שבת הראשונים‬
‫?‬
‫ואם אומרים‪ ,‬הלא ידעת שהאר"י ז"ל‬
‫היה אומר במה מדליקין אחרי קבלת‬
‫שבת השנייה ?‬
‫יש ליישב שאז‪ ,‬גם להאר"י ז"ל וגם‬
‫לשו"ע‪ ,‬היו אומרים מזמור שיר ליום‬
‫השבת לפני השקיעה‪ .‬כך שהיה תוקף‬
‫אמיתי לאמירת במה מדליקין‪ .‬ומאי‬
‫איכת לן אם לפני או אחרי קבלת‬
‫שבת‪ ,‬שכל עיקר אמירת במה‬
‫מדליקין הוא לפני מזמור שיר ליום‬
‫השבת שבציבור (עייין שו"ע‬
‫שמקבלים (קדושת) שבת באמירת‬
‫מזמור שיר ליום השבת בצבור)‪ .‬וכך‬
‫הסכים האר"י ז"ל‪ ,‬אלא בהיותו לבד‪,‬‬
‫היה מקבל שבת לבד‪ ,‬ואז קבלה יותר‬
‫עליונה עם הציבור‪ ,‬ולא היה חוזר‬
‫איתם המזמור‪ ,‬מיכוון שהיה אז מוכן‬
‫לקדיש‪ .‬ודו"ק‬

‫אנא בכוח ‪:‬‬
‫ח"י הוסיף לומר תפילת רבי נחוניה בן‬
‫הקנה (אנא בכוח) בין מזמור לדוד לבין‬
‫לכה דודי‪( .‬מא‪-‬עא)‪ .‬כנראה שמקורו‬
‫מתקון שבת מלכתא (דפוס ראשון)‪ .‬גם‬
‫הלכו בעקבעותיו הליקוטי מהרי"ח‪,‬‬
‫סידור רבי שבתי‪ ,‬סידור רבי יעקב קפיל‬
‫וסידור בעל התניא (עייו בספר‪/‬סדור‬
‫תפילת חיים) אמנם הח"י חידש להות‬
‫מעומד בזמן אמירת אנא בכוח‪.‬‬
‫אמנם אמירת אנא בכוח לא מופיע‬
‫אצל גורי האריז"ל הראשונים כ ‪:‬‬
‫רבי שמואל וויטאל בנו מהרח"ו בסדורו‬
‫חמדת ישראל ‪ -‬השל"ה הקדוש (שער‬
‫השמים) ‪ -‬רבי יעקב צמח ‪ -‬רבי אברהם‬
‫אזולאי‪ ,‬ואף לא במשנת חסידים‪.‬‬
‫הפע"ח המודפס בקראקוו מזכיר אנא‬
‫בכוח רק דרך כוונות ולא אמירה‪( .‬עיין‬
‫תפילת חיים)‬

‫מזמורים לפני תפילת ערבית (גם מזמור ברכי נפש בר''ח)‬

‫ענין האלפא ביתא ושיר המעלות שנוהגי' לאומרם במוצאי שבת מורי ז"ל לא היה נוהג לאומר'‬
‫כלל ועיקר ע"כ‪ :‬דרושי עלינו לשבח ונוסח התפילה דרוש א‬

‫ליל מ"ש כבר ביארתי כי מה שנהגו לומר בכל מ"ש סדר האלפא ביתא קודם תפלת ערבית לא‬
‫היה מורי ז"ל נוהג לאומרה ולא כל אותם השירים והמעלות כו' והמזמורים כלל ועיקר וכמ"ש‬
‫בסדר נוסח תפלת שחרית לעיל‪ :‬דרושי סדר שבת דרוש א ענין ליל מוצ"ש‬

‫מזמורים לפני תפילת ערבית (גם‬
‫מזמור ברכי נפש בר''ח‬
‫ענין האלפא ביתא ושיר המעלות‬
‫שנוהגי' לאומרם במוצאי שבת מורי‬
‫ז"ל לא היה נוהג לאומר' כלל ועיקר‬
‫ע" כ‬
‫ליל מ"ש כבר ביארתי כי מה שנהגו‬
‫לומר בכל מ"ש סדר האלפא ביתא‬
‫קודם תפלת ערבית לא היה מורי ז"ל‬
‫נוהג לאומרה ולא כל אותם השירים‬
‫והמעלות כו' והמזמורים כלל ועיקר‬
‫וכמ"ש בסדר נוסח תפלת שחרית‬

‫מזמורים לפני תפילת ערבית (גם מזמור‬
‫ברכי נפש בר''ח‬
‫הח"י (קב‪-‬עד) חולק על האר"י הקדוש‪,‬‬
‫ומאפשר לומר את המזמורים האלו‪.‬‬
‫וגם קובע (כ‪-‬עג) שיש לומר בערבית‬
‫ר"ח את המזמור ברכי נפשי‪ ,‬ואין‬
‫לשנות (?!)‬

‫פע"ח (פ"ג דערבית)‬
‫אמנם מע"ח המובא בפע"ח (פ"ד דתפילת ערבית) כתב שם שיאמר שיר‬
‫המעלות הנה ברכו את ה'‪.‬‬
‫וכופל שם ‪ :‬מע"ח ‪ :‬יאמר יצוה ה' חסדו‪.‬‬
‫ואם כן‪ ,‬סותר את מה שכותב למעלה בשע"הכ‪ ,‬שאין לומר מזמורים‬
‫קודם ערבית‪ ,‬וגם א"ב במוצ"ש‪ .‬אבל הרב ריינר (תפילת חיים) הוכיח‬
‫מכ"י של מוהרח"ו ומוהרש"ו שלא מופיע הקטע הזה‪ ,‬כך שמה שמובא‬
‫בפע"ח בשם הע"ח לומר שיר המעלות‪ ,‬אינו אלא הוספה מאוחרת ולא‬
‫מהאר"י ז"ל‪.‬‬

‫לומר ערבית בעינים סגורות‬

‫גם צריך שתזהר בענין סגירת העינים בכל ג' התפלות ממש ע"ד החילוק הנז' בענין חיבוק ב'‬
‫הידים והענין הוא כי תעצום ותסגור עיניך בשחרית ובמנחה בעת העמידה בלבד ובתפלת‬
‫ערבית תסתום עיניך בכל התפלה בין בברכו' ק"ש ובין בתפלת העמידה‪ .‬וסוד עצימת העינים‬
‫נרמז במ"ש בסבא דמשפטים דצ"ה ע"ב וז"ל ומהו עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כו'‬
‫וביאור המאמר הזה הוא מדבר בענין רחל נוקב' דז"א כי היא נק' עולימתא שפירתא כמש"ה‬
‫ורחל היתה יפ"ת ויפת מרא' אבל לית לה עיינין לפי ששיעור קומתה הוא מן החזה ולמטה‬
‫דז"א ואין כנגדה בחי' העינים דז"א כדי להמשיך מהם אליה בחי' עיני' ג"כ אבל לאה יש לה‬
‫עינים בסוד ועיני לאה רכות לפי שמקום לאה הוא למעל' במקום רישא דז"א אשר שם יש‬
‫בחי' העינים דז" א ומשם הולכת הארתם ונמשכת בלאה אשר היא כנגדם ובורא ויוצר בה בחי'‬
‫עינים משא"כ ברחל התחתונה ולכן הכתוב יחס העינים בלאה ולא ברחל כמ"ש ועיני לאה‬
‫רכות אמנם ברחל הזכיר היופי כמ"ש ורחל היתה יפ"ת ויפ"מ ולא בלאה והטעם הוא לפי‬
‫שלאה היא למעלה במקום כיסוי האורות אבל רחל היא למטה מן החזה אשר שם הוא גילוי‬
‫אורות החסדים בתוך ז"א כנודע כי שם נסתיים יסוד דאימא המלביש ומכסה את החסדים ואז‬
‫האורות ההם המגולים מאירים בה ומיפים אותה‪ .‬והרי נתבאר טעם סגירת העינים‪ .‬אמנם‬
‫טעם הצטרכות סגירתם בתפי' ערבי' מתחיל' וע"ס הוא לפי שעתה הוא סוד זמן לילה שהוא‬
‫זמן החשך ואמנם ביום היו נמשכים לרחל עינים מלמעלה אבל בערבי' שהוא זמן לילה‬
‫נחשכים עיני רחל ובזה תבין כמה מאמרי הזוהר שאומרי' ענין הלילה איך החשך יכסה ארץ‬
‫בלילה ותבין מה הוא ענין החשך הזה וגם למה הוא בלילה ולא ביום‪ :‬דרושי סדר שבת‬
‫הקדמה מכאן מתחיל סדר שבת‬

‫לומר ערבית בעינים סגורות‬
‫גם צריך שתזהר בענין סגירת העינים‬
‫בכל ג' התפלות ממש‬

‫לומר ערבית בעינים סגורות‬
‫הח"י חולק וכותב (מו‪-‬עד) שיש‬
‫להתפלל בעינים פקוחות‪ ,‬וגם מביאו‬
‫השלמי ציבור (דקס"ח)‬

‫וכך היא עת הכף החיים‪.‬‬

‫נוסח ופרוס עלינו סוכת שלום עלינו (ענין ערבית של שבת)‬
‫שער הכוונות ‪ -‬דרושי תוספת שבת דרוש ג‬

‫והב' תוס' הרוח וזה נעשה בעת שאומרים ברכו והג' תוס' נשמה וזה נעשה כשאומרים ופרוס‬
‫סוכת שלום עלינו‬
‫כוונת פסוק ופרוש סוכת שלום עלינו כו' דע כי בברכו' אלו דיוצר דערבית דשבת‬
‫והנה עתה שנפרס המסך הנז' הנרמז במ"ש ופרוס סוכת שלום כו'‬

‫נוסח ופרוס עלינו סוכת שלום עלינו‬
‫(ענין ערבית של שבת)‬
‫והב' תוס' הרוח וזה נעשה בעת‬
‫שאומרים ברכו והג' תוס' נשמה וזה‬
‫נעשה כשאומרים ופרוס סוכת שלום‬
‫עלינו‬
‫כנף רננים (כנף ג' –בסדר ליל שבת)‬
‫כוונת פסוק ופרוש סוכת שלום עלינו‬
‫כו' דע כי בברכו' אלו דיוצר דערבית‬
‫דשבת‬
‫והנה עתה שנפרס המסך הנז' הנרמז‬
‫במ"ש ופרוס סוכת שלום כו'‬

‫נוסח ופרוס עלינו סוכת שלום עלינו‬
‫(ענין ערבית של שבת)‬
‫הח"י (מה‪-‬עג) והמשנת חסידים (מס'‬
‫ערבית דשבת פ"ג אות ג') גורסים‬
‫המילה רחמים‪.‬‬
‫והרב שיורי ברכה (רס"ז‪ ,‬ב') הביא דעת‬
‫הרדב"ז (מגן דודאות כ‪ ,‬דף ל'‪ ,‬ע"א)‬
‫שלא ראוי לומר ופרוס עלינו סוכת‬
‫רחמים‪.‬‬
‫מוכח מלשון הרדב"ז‪ ,‬שכבר מזמנו‬
‫קיימת הגריסא רחמים‪ ,‬ושהיו נוהגים‬
‫לאומרה‪.‬‬

‫וכן הוא נוסח כתי"קד של מוהרח"ו‬
‫(עיין תפילת חיים)‬

‫ברכת מעין ז' (כשחל שבת פסח)‬

‫אבל דע כי אין זה אלא מה שנעשה מאליו אבל אח"כ ע"י תפילותינו ודאי שעולים עד חו"ב‬
‫עילאין כמבואר שם בפ' אלה מועדי ה' מקראי קודש כו' אבל עתה בליל פסח גדל הז"א אפי'‬
‫גדלות הב' שהוא בבחי' חו"ב עילאין ולא עוד אלא שליל פסח גדולה מליל שבת כי בליל שבת‬
‫אין אל ז"א זולתי גדלות הא' לבד והל' של בחי' מקיפין דצלם ואפי' המקיף דאות מ' דצלם אין‬
‫לו בליל שבת כנז' במקומו אבל בליל פסח יש לו אף גדלות ב' דחו"ב עילאין כנז' עוד יש בחי'‬
‫מעלה אחרת בליל פסח יותר משאר י"ט ושבתות והוא כי ביו"ט ובשבת אין ז"א עולה‬

‫מדרגותיו בפעם אחד אבל עולה מדרגה אחר מדרגה ובכל תפלה ותפלה עולה מדרגה א' כנז'‬
‫אצלנו בתפלת שחרית ומוסף ומנחה דשבת אבל בליל פסח בפעם אחד עולה כל המדרגות‬
‫שלא ע"י תפלות רבות זו אחר זו אלא בפ"א עולה עד גדלות הב' כמ"ש בע"ה‪ :‬שער הכוונות ‪-‬‬
‫דרושי הפסח דרוש ג‬

‫ברכת מעין ז' (כשחל שבת פסח)‬
‫וזה נעשה מעצמו שלא על ידינו‬
‫אלא מכח קדושת שבת עצמה שכבר‬
‫הוא ליל שבת ואח"ך ע"י תפילותינו‬
‫בליל שבת נגדלת ונעשית פרצו'‬
‫כמ"ש בע"ה‬
‫אבל עתה בליל פסח גדל הז"א אפי'‬
‫גדלות הב' שהוא בבחי' חו"ב עילאין‬
‫ולא עוד אלא שליל פסח גדולה‬
‫מליל שבת כי בליל שבת‬
‫עוד יש בחי' מעלה אחרת בליל פסח‬
‫יותר משאר י"ט ושבתות והוא כי‬
‫ביו"ט ובשבת אין ז"א עולה‬
‫מדרגותיו בפעם אחד אבל עולה‬
‫מדרגה אחר מדרגה ובכל תפלה‬
‫ותפלה עולה מדרגה א' כנז' אצלנו‬
‫בתפלת שחרית ומוסף ומנחה דשבת‬
‫אבל בליל פסח בפעם אחד עולה כל‬
‫המדרגות שלא ע"י תפלות רבות זו‬
‫אחר זו אלא בפ"א עולה עד גדלות‬
‫הב' כמ"ש בע"ה‬
‫בנגיד ומצוה‪ ,‬נראה שיש לומר ברכת‬
‫מעין ז' בשבת שחל בפסח‪.‬‬

‫פיוט יגדל אלוקים חי‬

‫דע לך כי מורז"ל לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים כגון ר'‬
‫שלמה בן גבירל וכיוצא לפי שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה ואינם יודעים מה‬
‫שאומרים וטועים בס' דבורם בלי ידיעה כלל ובפרט פזמון יגדל אלקים חי כו' (דרושי עלינו‬
‫לשבח ונוסח התפילה דרוש א)‬

‫פיוט יגדל אלוקים חי‬
‫דע לך כי מורז"ל לא היה אומר שום‬
‫פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו‬
‫האחרונים כגון ר' שלמה בן גבירל‬
‫וכיוצא לפי שאלו האחרונים לא ידעו‬
‫דרכי הקבלה ואינם יודעים מה‬
‫שאומרים וטועים בס' דבורם בלי‬
‫ידיעה כלל ובפרט פזמון יגדל אלקים‬
‫חי כו'‬
‫נגיד ומצוה‬
‫מחברת הקדש (כ"ח‪ -‬ע"ד)‪ ,‬משנת‬
‫חסידים (פ"ו) – שלחן הטהור‬
‫קומרנא (סח‪ ,‬סק"ג)‪.‬‬

‫פיוט יגדל אלוקים חי‬
‫הח"י (מח‪-‬ריש עא) "התיר" לשור פיוט‬
‫יגדל אלוקים חי מהפסקא החמישית‪.‬‬
‫כי לפי דבריו‪ ,‬רק הד' בתים הראשונים‬
‫אינם ע"פ הסוד‪.‬‬
‫השלמי חגיגה לרבי ישראל אלגאזי‬
‫(קצח‪ ,‬ע"ג) וגם נתיבי עם (קמ"ט)‬
‫מביאים נגד סברת האר"י‪.‬‬

‫אמנם האר"י ז"ל לא חילק בפיוט יגדל‪ ,‬בין בתים ע"פ הסוד לבין בתים שאינם‬
‫ע"פ הסוד‪ ,‬אלא רובו ככולו משיבש ומוטעה (גם ע"פ הפשט‪ ,‬כי מבוסס על עיקרי‬
‫אמונה לרבי יוסף אלבו‪ ,‬ויש שם כמה שגיאות לדעת האר"י ז"ל)‪.‬‬
‫ופשוט שרבי בנימין הלוי ז''ל שהיו בידיו כתבי מהדורא בתרא של רבי חיים‬
‫וויטאל זצ''ל‪ ,‬לא היה מוסיף או גורע בעינינים מפורשים בכתבי האר''י ז''ל‬
‫האמיתיים !‬
‫גם הערה מעוניינת מעורך הספר שלמי ציבור‪/‬חגיגה (מהדורא אהבת שלום שנת‬
‫תשמ"ח)‪ ,‬בשם א"ך טוב‪ ,‬שתמוה מאוד שהגאון המחבר (רבי ישראל אלגאזי ז"ל)‬
‫הביא אמירת פיוט יגדל‪ ,‬אחרי תפילת ערבית של שבת‪ ,‬נגד דעת האר"י ז"ל (ידוע‬
‫שרבי ישראל אלגאזי היה מזקני ישיבת המקובלים בית אל‪ ,‬בתקופת הרש"ש)‪.‬‬

‫נשיקת ידיה של אמו‬

‫ואם אמך קיימת בחיים חיותה תלך ותנשוק ידיה והרמז בזה הוא כי כן ז"א‬
‫נושק ידי אמו בכל ליל שבת‪ .‬וסוד הענין הוא כי הנה בימי החול אין לז"א‬
‫רק בחי' מוחין פנימים מבחי' נה"י דתבו' והם סוד צ' דצלם דתבונה אבל‬
‫עתה בלילי שבת נכנסין בז"א בחי' המו' המקיפין שהם סוד ל' דצלם דתבו'‬
‫שהם בחי' ג' אמצעיו' חג"ת דילה אשר הם ב' הזרועות והידים שלה והוא‬
‫עולה עתה עד שם ונושק אותם‪ .‬והואיל ואתא לידן נבאר ענין הנשיקה‬
‫שנוהגים לנשק ע"ג הידים מה ענין זה‪ .‬דרושי ערבית ליל שבת דרוש ב‬

‫נשיקת ידיה של אמו‬
‫ואם אמך קיימת בחיים חיותה תלך‬
‫ותנשוק ידיה והרמז בזה הוא כי כן‬
‫ז"א נושק ידי אמו בכל ליל שבת‬
‫אשר הם ב' הזרועות והידים שלה‬
‫והוא עולה עתה עד שם ונושק אותם‬
‫והואיל ואתא לידן נבאר ענין הנשיקה‬
‫שנוהגים לנשק ע"ג הידים מה ענין‬
‫זה‬
‫מחברת הקדש (כח) – נגיד ומצוה‬
‫(קכ"ג‪ ,‬קכ"ד) – מעשה חושב (רימון‬
‫ה') – שו"ע האר"י (עק"ד) – מורה‬
‫באצבע (ד'‪ ,‬קמ"ו) – בן איש חי (ידי‬
‫אביו וידי אימו (שנה ב'‪ ,‬בראשית‪,‬‬
‫כ"ט)‬
‫לנשק על גב היד (החיד"א בדבש לפי‬
‫אות כ')‬

‫נשיקת ידיה של אמו‬
‫לפי הח"י ‪ :‬רק יד ימין של אמו‪.‬‬
‫במנחת יהודה פתייה‬

‫כמה מהמקובלים כתבו לנשק אחרי‬
‫היד ימין {ח"י (מח‪,‬עב} {משנת‬
‫חסידים (צג‪ ,‬ע"א} {מעיל קודש ובגדי‬
‫ישע (עה‪ ,‬ע"ד)}‬
‫יד שמאל (שמן ששון ח"ג‪ ,‬דע"ב)‬

‫הגאון ריא"פ זצוק"ל בעל הבית לחם יהודה על העץ חיים‪ ,‬כותב‬
‫בספרו האדיר‪ ,‬מנחת יהודה (שמיני‪ ,‬ס' נ"ח)‪ ,‬שכשמברך‪ ,‬יש להניח‬
‫את שתי ידיו על ראש המתברך‪ ,‬ולא רק יד אחת‪ .‬ואני אברהם‬
‫הכותב‪ ,‬מצאתי שצורת הידים מכוונת לב' חלקי המוח‪ ,‬כשמניחים‬
‫את הידים על ראש המתברך‪ ,‬פניו קדימה מהמברך וגולגלתו כלפי‬
‫המברך‪.‬‬

‫‪.1‬‬

‫לשיר פיוט אזמר בשבחין אחרי המוציא בתוך הסדר‬

‫ואחר האכילה היה נוהג מורי ז"ל לומר פזמון אחד בקול נעים והוא ז"ל‬
‫תיתן ג' פזמונים מיוסדים ע"ד חכמת האמת בכל פרטי הכונות של שבת‬
‫פזמון אחד לסעודת הלילה ופזמון אחד לסעודת שחרית ופזמון אחד לסעודת‬
‫מנח' וזה נוסח פזמון סעודת הלילה ובראשי פרקים של הפזמון הנז' נרמז‬
‫אני יצחק לוריא בן שלמה לחן מתי יבושר עם‪ :‬דרושי קידוש ליל שבת דרוש‬
‫א ענין השולחן‬

‫לשיר פיוט אזמר בשבחין אחרי‬
‫המוציא בתוך הסעודה‬
‫ואחר האכילה היה נוהג מורי ז"ל‬
‫לומר פזמון אחד בקול נעים והוא ז"ל‬
‫תיתן ג' פזמונים מיוסדים ע"ד חכמת‬
‫האמת בכל פרטי הכונות של שבת‬
‫פזמון אחד לסעודת הלילה ופזמון אחד‬
‫לסעודת שחרית ופזמון אחד לסעודת‬
‫מנח' וזה נוסח פזמון סעודת הלילה‬
‫ובראשי פרקים של הפזמון הנז' נרמז‬
‫אני יצחק לוריא בן שלמה לחן מתי‬
‫יבושר עם‬
‫בנגיד ומצוה (קכ"ו) ‪ :‬יש לשיר‬
‫הפזמונים בשבת בתוך הסודות אחרי‬
‫קריאת הפרקים (משנה שבת)‪ ,‬ואח"כ‬
‫ליטול מים אחרונים‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬גם בנגיד ומצוה כתוב ‪:‬‬
‫שהאר"י ז"ל היה אומר אותם‬
‫(הפזמונים) ואח"כ היה קורא ד' פרקי‬
‫משנת שבת‪.‬‬
‫וכך הוא במעשה חושב (רימון ח')‪.‬‬

‫לשיר פיוט אזמר בשבחין לפני‬
‫הקידוש ופיסקא למבצע על ריפתא‬
‫אחרי המוציא‬
‫תקון שבת מלכתא ‪ -‬הח"י – שולחן‬
‫לחם הפנים (רע"א‪ ,‬ה') ‪-‬‬
‫גם הכף החיים (רס‪,‬ב‪ ,‬ח') מציין כי לפי‬
‫הרש"ש יש לאומרו לפני הקידוש – בן‬
‫איש חי (בראשית‪ ,‬כט) מחזק את‬
‫המנהג לשיר הפיוט (למבצא על‬
‫ריפתא) בכל מהג' סעודות‪.‬‬
‫הקמח סולת (עריכת השולחן ס' ל"ט)‬
‫תוהה על שנהגו היפך האר"י ז"ל‪,‬‬
‫ושרים חלק הא' של אזמר בשבחין‬
‫לפני הקידוש‪ ,‬והחלק השני (למבצע‬
‫על ריפתא) לפני ברכת המוציא‪.‬‬
‫עד שהרב קמח סולת מצא מרגוע‬
‫לנפשו בספר ח"י (נא‪-‬עג)‪ ,‬שתיקן את‬
‫המנהג הזה כדלא האר"י ז"ל‪.‬‬
‫וכך הוא לשון פתורא דאבא‪ ,‬וגם‬
‫אוצר מנהגי חסידים סאסוב (דרכי‬
‫יואל‪ ,‬סימן ח‪ ,‬דף מ"ו) המביא את‬
‫הלשון של קמח סולת (ומה שכתוב‬
‫בספרים אלו שמצאו הסבר בחכם‬
‫ספרדי‪ ,‬אינו אלא הקמח סולת בשם‬
‫הח"י)‬

‫טענת הח"י היא שהאר"י ז"ל לא מסר לנו את סודו ת הפזמון הזה‪ ,‬לכן‪ ,‬יש לנו‬
‫להטות מדרך האר"י הקדוש‪ ,‬ולשירו לפני הקידוש‪ ,‬שכן מדובר ע"פ הפשט‪ ,‬בעיניני‬
‫הקידוש (וחלק למבצע על ריפתא‪ ,‬יש לומר לפני המוציא‪ ,‬שכן מדבר בעיניני‬
‫המוציא)‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬הראשון שחילק הפיוט והקדימו לפני הקידוש וברכת המוציא‪ ,‬הוא הרב תקון‬
‫שבת מלכתא שקדם הח"י כ‪ 173-‬שנה !‬
‫אולם‪ ,‬לא נמצא בתקון שבת מלכתא‪ ,‬שום הסבר‪ .‬ויש לתמוה על שהרב תקון שבת‬
‫קיבל מרבי ישראל סרוק זצ"ל‪ .‬כי יש לנו הפירוש (ע"פ הסוד) למוהר"י סרוק על‬
‫אזמר בשבחין (וגם הפירוש למהר"מ פאפיראש זצ"ל)‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫והח"י סותר את עצמו‪ ,‬שמפרש אח"ז‪ ,‬אותו פיוט שיסד לשיר ע"פ הבנת פשט‬
‫דבריו‪ ,‬פירוש ע"פ הסוד (?!)‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬נראה שיסוד חלוקת הפיוט אזמר בשבחין לפני הקידוש‪ ,‬ולמבצא על ריפתא‬
‫לפני ברכת המוציא‪ ,‬מקורו בספר יפה נוף (הראשון שהדפיס פזמוני האר"י הקדוש)‪.‬‬
‫ודעת רבי יעקב ששפורטאש שהגה על ספר היכל הקודש לרבי משה אלבאז זצ"ל ‪:‬‬
‫"מה טוב ומה נעים לשורר על השולחן בכל סעודה השיר שיסד האר"י רבי יצחק‬
‫אשכנזי לוריא ז"ל ע"כ‪.‬‬

‫‪.2‬‬

‫אמירת אתקינו סעודתא לפני הסעודה‬

‫אח"כ תעמוד מעומד בשלחן המסודר לפניך ותעמוד במקומך אשר תשב בו‬
‫ואמור בפיך דא היא סעודת' דחקל תפוחין קדישין‪ .‬דרושי ערבית ליל שבת‬
‫דרוש ב‬
‫אתקינו‬

‫סעודתא‬

‫לפני‬

‫אמירת‬
‫הסעודה‬
‫אח"כ תעמוד מעומד בשלחן המסודר‬
‫לפניך ותעמוד במקומך אשר תשב בו‬
‫ואמור בפיך דא היא סעודת' דחקל‬
‫תפוחין קדישין‬

‫אמירת אתקינו סעודתא לפני הסעודה‬
‫אין לומר אתקינו סעודתא‪ ,‬לפני‬
‫הסעודה (הח"י‪ ,‬פ"ט –ע"ג)‬

‫אף שמוכרח מכי''קד של מוהרח''ו ושל מוהרש''ו‪ ,‬שאינו‬
‫מהאר''י ז''ל‪ ,‬מ''מ‪ ,‬ציינו שטוב לאומרו‪ ,‬לפני יהא רעוא‪ ,‬בכל‬
‫אחת מהג' סעודות של שבת‪.‬‬
‫גם‪ ,‬יש לאומרו לפני נטילת ידים (אתקינו ו‪-‬יהא רעוא)‪ .‬ומה‬
‫שכתוב "וקודם הנטילה יאמר אתקינו סעודתא"‪ ,‬זהו טעות‪,‬‬
‫ויש לקרוא כפי כתב יד קודשו של רבי חיים ויטאל ז''ל‪,‬‬
‫שהוא "וקודם התפילה" (ולא "קודם הנטילה") שהיא יהא‬
‫רעוא‪( .‬ע"פ תפילת חיים)‬
‫ומספיק שמוהרח''ו ובנו הגאון רבי שמואל וויטאל יעידו לנו‬
‫שטוב לומר אתקינו ו‪-‬יהא רעוא‪ ,‬לפני כל הג' סעודות של‬
‫שבת‪.‬‬

‫המברך ברכת המזון ביחיד לא יברך על כוס‬

‫ענין ברכת המזון‪ ,‬הנה אם הוא יחידי‪ ,‬לא יברך ברכת המזון על הכוס כנזכר‬
‫בפ' תרומה‪ .‬שער המצוות פרשת עקב‪.‬‬
‫המברך ברכת המזון ביחיד יברך על כוס‬
‫הח"י חולק וכותב שיש ליחיד‪ ,‬לברך‬
‫ברכת המזון על הכוס (סא‪-‬עג)‬

‫המברך ברכת המזון ביחיד לא יברך‬
‫על כוס‬
‫ענין ברכת המזון‪ ,‬הנה אם הוא יחידי‪,‬‬
‫לא יברך ברכת המזון על הכוס כנזכר‬
‫בפ' תרומה‬
‫מעשה חושב (רימון י"ג ח"א)‬
‫‪.3‬‬

‫לברך על כוס ברכת המזון ביחיד‪ ,‬היא דעת הרמ"א‪ .‬אמנם‪ ,‬ידוע שדעת‬
‫האר"י ז"ל הפוכה‪ ,‬כפסק השו"ע‪.‬‬

‫‪.4‬‬

‫להשאיר מעט יין בכוס אחרי הסעודה‬

‫גם מנהג מוז"ל להניח השולחן במקומו בליל שבת והמפה פרוסה על השולחן‬
‫וכוס של הקידוש ושל הבהמ"ז מונח עליו והיה מניח כל שהוא טיפות יין‬
‫בכוס ההוא כדי להשאיר שם ברכת ליל שבת בסוד אסוך שמן הנז' באלישע‬
‫כנז' בזוהר‪ .‬גם היה משייר בשולחן תחת המפה הפרושה קצת פתיתין ופרורין‬
‫של פת לסיבה הנז' אבל לא לחם שלם משום העורכים לגד שולחן ולא אקרי‬
‫הכי אלא בלחם שלם‪ :‬דרושי קידוש ליל שבת דרוש א ענין השולחן‬

‫מעט‬

‫יין‬

‫בכוס‬

‫אחרי‬

‫להשאיר‬
‫הסעודה‬
‫גם מנהג מוז"ל להניח השולחן‬
‫במקומו בליל שבת והמפה פרוסה על‬
‫השולחן וכוס של הקידוש ושל הבהמ"ז‬
‫מונח עליו והיה מניח כל שהוא‬
‫טיפות יין בכוס ההוא כדי להשאיר‬
‫שם ברכת ליל שבת‬

‫להשאיר מעט יין בכוס אחרי הסעודה‬
‫הח"י (נד‪-‬עג) חידש להשאיר עשישא‬
‫גדולה (ולכן כמות גדולה המשמשת‬
‫לקידושא רבא‪ ,‬וגם להבדלה) ולא מעט‬
‫יין‪.‬‬

‫מעשה חושב (רימון ז' –מעט יין כל‬
‫שהוא)‬

‫וחוזר אחריו המ''א (רע''א‪-‬כ''ה) בשם עולת שבת‬
‫הנדפס באמסטרדאם‪ ,‬שנת אמ''ת (‪ 1861‬גם שו''ע‬
‫הרב מביא הדין הזה‪ ,‬אבל בלי שום מקור‪.‬‬

‫‪.5‬‬

‫ללמוד משנת מסכת שבת בשבת‬

‫אחר הפזמון יקרא כמה פרקי משנה ממסכת שבת ואם תרצה תקרא ח"פ‬
‫הא' בליל שבת וח' אמצעיים בסעודת שחרית וח' אחרונים בסעודת מנחה‬
‫ותכוין כי הם כ"ד פ' כנגד כ"ד קישוטי כלה כנודע אצלינו אבל רוב פעמים‬
‫מה שהיה נוהג מורי ז"ל הוא לומר ד' פ' הראשו' ממס' שבת בלילה וד' הב'‬
‫בשחרית וד' פ' הג' במנחה ויכוין אל ד' אותיות הויה או אל ד' אותיות אדנ"י‬
‫ואיני זוכר איך שמעתי בזה ממוז"ל או אם הם בהוי"ה או באדנ"י ולפעמים‬
‫כשהיה מוז"ל טרוד בעסק התורה על השולחן עם בני אדם לא היה קורא‬
‫רק פ"א בכל סעודה‪ :‬דרושי קידוש ליל שבת דרוש א ענין השולחן‬
‫גם מנהג טוב הוא לקרות בכל ליל שבת אחר ברה"מ כל מס' עירובין ויכוין‬
‫אל סוד ע"ב (דיודי"ן) רי"ו שהם אותיות עירוב דרושי קידוש ליל שבת‬
‫דרוש א ענין השולחן‬

‫ללמוד משנת בשבת‬
‫אחר הפזמון יקרא כמה פרקי משנה‬
‫ממסכת שבת ואם תרצה תקרא ח"פ‬
‫הא' בליל שבת וח' אמצעיים בסעודת‬
‫שחרית וח' אחרונים בסעודת מנחה‬
‫[‪ ]...‬אבל רוב פעמים מה שהיה נוהג‬
‫מורי ז"ל הוא לומר ד' פ' הראשו'‬
‫ממס' שבת בלילה וד' הב' בשחרית‬
‫וד' פ' הג' במנחה‬
‫ולפעמים כשהיה מוז"ל טרוד בעסק‬
‫התורה על השולחן עם בני אדם לא‬
‫היה קורא רק פ"א בכל סעודה‬
‫גם מנהג טוב הוא לקרות בכל ליל‬
‫שבת אחר ברה"מ כל מס' עירובין‬
‫ויכוין אל סוד ע"ב (דיודי"ן) רי"ו‬
‫שהם אותיות עירוב‬
‫נגיד ומצוה – מעשה חושב (רימון ז'‬
‫– פ"ח ע"ב)‪.‬‬
‫וכך גם נהגו מרן השו"ע (מגיד‬
‫מישרים‪ ,‬פרשת בהר) – הרמ"ק‬
‫(הנהגות הרמ"ק) – רבי אברהם גלנטי‬
‫(הנהגות) – רבי אברהם הלוי ברוכים‬
‫(תקון שבת) – אור צדיקים (אות ד')‬
‫– משנת חסידים (פ"ט‪ ,‬משנה י"א) ‪-‬‬
‫סידור חסד לאברהם טובייאנה –‬
‫אורחות צדיקים (דפ"ה‪ ,‬ע"א) ‪-‬‬

‫ללמוד משנת מסכת‬
‫ויש לתמוה על הח"י (מב‪-‬עג) שגם‬
‫חולק על האר"י ז"ל וקובע שאין‬
‫ללמוד משנה בשבת‪.‬‬

‫‪.6‬‬

‫שובה ה' במוצאי שבת שבאותו שבוע חל יום טוב‬

‫ענין ויהי נועם שנוהגים לומר בכל מ"ש ובזה יתבאר ענין נפלא להמשיך‬
‫תוס' קדושת שבת לכל ימי השבוע הבאה עד שבת האחרת הנה מזמור זה של‬
‫ויהי נועם צריך לאומרו כולו מעומד ועל הפחות תאמר פסוק זה מעומד‬
‫ואח"כ תשב והטעם הוא כי הכוונה עתה היא לקבל אור החוזר מן הבינה‬
‫הנק' נועם ה' מסוד תוס' שבת ולכן צריך שיהיה מעומד וזה ביאורו דרושי‬
‫סדר שבת דרוש א ענין ויהי נועם דמוצ"ש‬

‫שובה ה' במוצאי שבת שבאותו‬
‫שבוע חל יום טוב‬
‫ענין ויהי נועם שנוהגים לומר בכל‬
‫מ"ש ובזה יתבאר ענין נפלא להמשיך‬
‫תוס' קדושת שבת לכל ימי השבוע‬
‫הבאה עד שבת האחרת הנה מזמור‬
‫זה של ויהי נועם צריך לאומרו כולו‬
‫מעומד ועל הפחות תאמר פסוק זה‬
‫מעומד ואח"כ תשב‬

‫שובה ה' במוצאי שבת שבאותו שבוע‬
‫חל יום טוב‬
‫מבואר מדברי האר"י ז"ל שיש לעמוד‬
‫כל המזמור של ויהי נועם‪ ,‬ולכל הפחות‬
‫מהפסוק האחרון הזה (ויהי נועם)‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬להתחיל מהפסוק שובה ה'‪ ,‬לא‬
‫מופיעה לא בכתבי הראשונים הידועים‪,‬‬
‫וגם לא בכתבי האר"י ז"ל‪.‬‬
‫יש לציין‪ ,‬שע"פ שעה"כ‪ ,‬יש לומר את‬
‫המזמור כולו מעומד‪ ,‬ואם כן‪ ,‬מתחילת‬
‫המזמור שהוא תפלה למשה‪ ,‬ולא‬
‫משובה‪.‬‬

‫החיד"א בברכ"י (רצ"ה סק"א) פוסק שעל דרך האמת‪ ,‬יש לומר ויהי נועם‪ ,‬אף במוצ"ש שחל‬
‫באותו שבוע יום טוב‪ .‬אולם‪ ,‬לא מופיע מנהג כזה בכתבי האר"י ז"ל ונוסף לזה‪ ,‬מתנגד‬
‫למנהג הספרדי העתיק והקמון‪ ,‬להתחיל מ‪-‬ואתה קדוש‪.‬‬
‫גם לשון החיד"א מורה שזו סברה (על דרך האמת)‪ ,‬ומקורה לא מהזוהר (השלמי חגיגה רי"ח‬
‫ע"א‪ ,‬כותב שמדברי הזוהר אין בזה חילוק כלל‪ ,‬ולעולם בכל מוצ"ש צריך לאומרו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬אם כך היה המנהג הנפוץ בימי רשב"י‪ ,‬מאי טעמא להזכירו בזוהר הקדוש (וכל זה ע"פ‬
‫סברת השלמי חגיגה‪ ,‬אך אינו מפורש בזוהר הקדוש)‪ .‬ולא מהאר"י ז"ל‪ .‬אלא‪ ,‬ידוע שהנהגות‬
‫המצויות בזוהר אינם אלא למצניעים‪ .‬ורק בחתימת ובהשגחת האר"י הקדוש‪ ,‬הנהגות האלו‬
‫יצאו מגדר המצניעים להנהגות העולם (לכל בר ישראל)‪ .‬אך‪ ,‬המנהג הזה לא מובא בכתבי‬
‫האר"י ז"ל‪ .‬למה לייסד אותו אחרי חתימת כתבי האר"י ? מסתסמא שאינו מנהג הנהוג בידי‬
‫האר"י ז"ל וגוריו‪ ,‬ואף לא במקובלים הקודמים‪.‬‬
‫עוד עניין ‪ :‬פסוק ויהי נועם‪.‬‬
‫ויהי נועם הוא הפסוק האחרון למזמור צ' (תפלה למשה)‪ ,‬ולא הפסוק הראשון לתהלים יושב‬
‫בסתר עליון (צ"א)‪ .‬כך שמוהרח"ו לא מציין בשע"הכ אם הוא אחרון או ראשון‪ ,‬וכותב ‪ :‬ועל‬

‫הפחות תאמר פסוק זה מעומד‪.‬‬

‫גיסראת הפע"ח (ריש פכ"ד) שונה‪ ,‬שמזכיר את פסוק ויהי נועם כפסוק ראשון של המזמור‪.‬‬
‫ואולי הוא טעות סופר או טעות דפוס‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬לפי שע"הכ‪ ,‬אין ספק שיש לעמוד לכתחילה בכל המזמור (תפלה למשה !!) ולכל‬
‫הפחות (כאילו בדיעבד)‪ ,‬בפסוק ויהי נועם (שהוא הפסוק האחרון למזמור)‪ .‬ומי יקדים‬
‫האחרון לראשון ויהפוך הסדר? (לא מתחילים בבדיעבד אלא בלכתחילה)‪ .‬כך שטעות חמורה‬
‫בסידורים שחשבו את פסוק ויהי נועם כפסוק ראשון ליושב בסתר עליון‪ .‬שאין שום טעם‬
‫לעמוד ביושב בסתר עליון (דווקא – יושב בסתר‪ ,‬ולא עומד !)‪ ,‬אלא בתפלה למשה‪,‬‬
‫ולהתחיל מההתחלת המזמור‪ .‬ולכל הפחות‪ ,‬לעמוד בויהי נועם‪ .‬ואף שהש"צ (דס"ב‪ ,‬אות ח'‪-‬‬
‫אהבת שלום תשמ"ח) תמה על המנהג הזה‪ ,‬מלהתחיל מ‪-‬שובה‪ ,‬ולא מתפלה למשה לדעת‬
‫האר"י ז"ל‪ ,‬או כמנהג העתיק‪ ,‬מפסוק ויהי נועם‪ ,‬אולי לא רצו כ"כ להאריך‪ ,‬ואז התחילו‬
‫משובה ולא מתפלה למשה‪.‬‬
‫גם מוהר"י צמח הבין כך‪ ,‬שכותב (נגיד ומצוה‪ ,‬קל"ד) ‪ :‬שאין צריך להיות מעומד רק בפסוק‬
‫ויהי נועם לבד‪ ,‬ולא כל המזמור‪ .‬אמנם‪ ,‬מביא בשם ס"א (ספר אחר ?!)‪ ,‬שצריך לומר ויהי‬
‫נועם עד סוף מזמור יושב בסתר עליון‪ ,‬כולו מעומד‪ ,‬והשאר יאמר אותו מיושב‪(.‬ע""ש)‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬אין זה מנהג האר"י ז"ל‪ ,‬כמו שראינו‪ .‬שבאמת‪ ,‬יש להתחיל ממזמור תפלה למשה‪,‬‬
‫כולו מעומד‪ ,‬ולכל הפחות‪ ,‬בפסוק האחרון שהוא ויהי נועם‪ .‬ואין צורך לעמוד ביושב בסתר‬
‫עליון כלל‪ .‬ומי שעומד גם בקריאת מזמור יושב בסתר עליון‪ ,‬לא מפסיד‪ .‬עכמש"ל‪.‬‬


Aperçu du document פולחן ערוך.pdf - page 1/150

 
פולחן ערוך.pdf - page 2/150
פולחן ערוך.pdf - page 3/150
פולחן ערוך.pdf - page 4/150
פולחן ערוך.pdf - page 5/150
פולחן ערוך.pdf - page 6/150
 




Télécharger le fichier (PDF)




Sur le même sujet..





Ce fichier a été mis en ligne par un utilisateur du site. Identifiant unique du document: 00386488.
⚠️  Signaler un contenu illicite
Pour plus d'informations sur notre politique de lutte contre la diffusion illicite de contenus protégés par droit d'auteur, consultez notre page dédiée.