פולחן ערוך .pdf
À propos / Télécharger Aperçu
Nom original: פולחן ערוך.pdf
Titre: שער האריות
Ce document au format PDF 1.5 a été généré par Microsoft® Office Word 2007, et a été envoyé sur fichier-pdf.fr le 16/12/2015 à 13:58, depuis l'adresse IP 85.130.x.x.
La présente page de téléchargement du fichier a été vue 900 fois.
Taille du document: 1 Ko (150 pages).
Confidentialité: fichier public
Aperçu du document
פולחן ערוך
והוא ע"פ ד' ספרים
יד אברהם ברור מנהגי האר"י ז"ל
נקמת ישראל ויהודה על רשעת הספר חמדת ימים
לברר סופית עניינים אלו לדורי דורות
עד התגלות כבוד ה' לעיני העמים
ולעיני עמו ישראל
ולהחזיר עטרת ליושנה.
אשר קבצתי אני הצעיר
אברהם זיתון
ארעא דישראל
תשע"ב
הקדמה
חכם עיניו בראשו .לכן ,הייתי צריך לחדול מלכתוב עוד בעניינים
האלו ,אחרי שרוב הקוראים ,מרגישים שאני מתריס כנגד חכמי
וגדולי ישראל ח"ו.
אלא שלא כן הדבר .כי בכל דבר ודבר שקבצתי בספר הנוכחי,
ושפרשתי לפי רוחי ,טחנתי הרבה והצטרכתי לעבור מבוכות רבות
וחקירות קשות במקור הדברים ,להפריד בין הטוב לרע ,ולהבין דבר
מתוך דבר.
עד שהבנתי שאפילו ת"ח מופלגים ,מחוסר ידיעה ,לא יבינו במה
מדובר ,ויזלזלו בדברים האלו בקלות .יוצא מכך ,שרמת חכמת
הלמדן מגבילה לו להשיג השגות ,עד שדברים גדולים ועצומים
נחשבים לו כדברים שאינם חשובים ומזלזל בהם.
ונמצא שכל עבודתי ,במסירות נפש ממש ,אינה עושה חיל.
עד שיחידי סגולה תמכו בי ועודדו אותי להמשיך לכתוב ספרים,
היפך עצת אנשים טובים אלא שלא הגיעו לבחינת ''כל עצמותי
תאמרנה''.
ואך ,אלו שהסכימו למעט ממה שגליתי ,לא סבלו את חריפות
הדברים והשתמשו בי לעת הצורך ,ואף טובה לא הכירו אלא אדרבה,
הוסיפו על חמתם עלי ,וביזו את מעט תורתי הזעירה והקלושה.
וה' יכפר בעדם ,כי דברים הרבה אינם יודעים .אלא גרסא בעלמא.
ואין המלאכה עלי לגמור.
סדר קריאת שמו"ת -דרושי סדר שבת דרוש א ענין ויהי נועם דמוצ"ש
ענין לימוד המקרא בליל ו' נתבאר גבי ענין לימוד סדר המקרא שבכל יום ויום וע"ש
בשער המצות בפ' ואתחנן במצות ת"ת ד' ט"ל ע"א ענין יום הו' בעצמו
ואם בענין הדיבור והלימוד בתור' כבר ביארנו בסדר המקרא שנוהג בכל יום ויום שצריך
לקרות בכל הששי כ"ו פסוקים מפרשת השבוע באותה הכוונה שנתבאר שם בשער ה'
שער המצו' וע"ש .גם ביום ששי עצמו צרי' לקרות כל הפרשה כולה במקרא ותרגום
באותה הכונה שנתבאר שם
מנהגי מורי ז"ל תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו' היה הולך לבה"כ או לבית מדרשו
אם היה שם ס"ת כשר היה מוציאו וקורא בו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום והוא היה
קורא המקרא מתוך הס"ת והיה לו תלמיד א' שהיה קורא לו התרגום מתוך ספר
התרגום והוא אומר אחריו וכן היה עושה בכל פסוק ופסוק עד שמשלים הפר' ולא היה
עושה כמו שיש מתייהרים לקרוא כל הפרשה כולה מקרא פ"א ולשנותה מקרא פ"ב
אח"כ קורים כולה יחד תרגום פ"ג אבל כל פסוק ופסוק בפני עצמו היה קורא שמו"ת
והיה דוחק עצמו לקרותה ביום ו' והיה אומר כי ז"ס והיה ביום הו' והכינו את אשר
יביאו ,זולת אם אירע לו שום אונם גדול מאד שאז היה קורא הפר' שמו"ת אחר סיום
תפלת שחרית דיום שבת קודם סעוד' שחרי' כמו שצוה רבינו הקדוש לבנו ולא כמו אותם
הקורים אות' באמצ' תפלת שחרית דשבת:
סדר קריאת שמו"ת
גם ביום ששי עצמו צרי' לקרות כל
הפרשה כולה במקרא ותרגום
תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו'
כ"כ בנגיד ומצוה (ריש ח"ב)
סדר הכוונות ווניציה שנת ש"פ (ד"ו
ע"ב)
שו"ע של האר"י ז"ל (דפוס ווילנא
תרמ"א) -אורחות צדיקים (אות ש')
– טור פטדה (ס' רפה) -אור
צדיקים למהר"ם פאפיראש זצ"ל
(שנת הת"ן המבורג) – חסד
לאברהם טובייאנה – מוהרח"ו
סידר בסידורו חמדת ישראל (דפוס
מונקאשט) טבילת ערב שבת אחרי
קריאת שמות (דקכ"ב).
החיד"א (מחב"ר רפ"ה) גם כן הביא
שיש שכתבו בשם גורי האר"י ז"ל
שעיקר זמן הקריאה אחר חצות.
וכתב דאין האמת כן כמפורש בשער
הכוונות.
משנת חסידים (מס' יום הו' ,פ"ד
אות א')
סדר קריאת שמו"ת
ומצווה שמו"ת בזמנה יום ו' אחר
חצות
(החברים בפרע"ח פ"ג שער השבת
– וכך כותב רבי אברהם אזולאי
במעשה חושב ,רימון הב')
מן מנחה ולמעלה עד מנחה קטנה
(כנפי יונה ח"ג ס' ס"ב)
השל"ה (קלא ע"א – ח"א צ"ו ע"ב)
טבילת המקווה דרושי סדר שבת דרוש א ענין כוונת הטבילה
ואחר קריאת הפר' היה טובל הטבילה של ע"ש והיה אומר מורי ז"ל כי כיון שכבר קרא
הפרשה כבר יש באדם כח לקבל תוס' קדושת השבת ולכן לא היה טובל קודם שיקרא הפרשה
זולתי דרך מקרה ואף גם מקרה זה לא היה טובל רק אחר שהתחי' שעה ה' מיום ו' והיה
אומר מורי ז"ל כי תוס' שבת היה ניכר ומתגל' במצח האדם תיכף אחר הטבילה הנז' אבל
עיקר הגילוי לא היה רק אחר חצי היום ודוקא אם טבל כבר והסיר ממנו קליפין דחול ע"י
כוונתו כנודע שקליפין דחול הם הם בגדי חול של נפש האדם ואפשר שכל מה שיהיה קרוב
לליל שבת יתגלה יותר תוס' שבת:
דע כי צריך האדם לטבול (אחר שנכנסת תוך מי הים או הנהר או המקוה קודם שתטבול תכוין
כי המקוה הוא סוד שם אהי"ה דההין העולה בגי' קנ"א כמנין מקוה כי שם מתקבצים כל
שמות אהי"ה היותר עליונים ממנו) ב' טבילות זו אחר זו והא' היא להפשיט בגדי החול של
הנפש (ויכוין להסיר ולהפשי' מעליו הרוח שהיה שורה עליו בימי החול וישרה עליו עתה רוח
מן הבריאה וזה ע"י אהי"ה דההין שהוא בגי' מקו"ה) והב' היא לכבוד שבת לקבל התוס'
וכשתעלה מהטבילה אל תנגב עצמך במטפחת כי מימי שבת צריך הגוף שישאב אותם:
וכשתעלה מן המים תאמר אם תשיב משבת רגליך:
טבילת המקווה
ואחר קריאת הפר' היה טובל
הטבילה של ע"ש ולכן לא היה טובל
קודם שיקרא הפרשה זולתי דרך
מקרה ואף גם מקרה זה
לא היה טובל רק אחר שהתחי' שעה
ה' מיום ו'
קודם חצות מעט (מעשה חושב,
רימון ב')
כך משמע מהלשם שבו (ספר הדעה
ח"ב דכ"ח)
אורחות צדיקים (אות ש')
ב' טבילות זו אחר זו והא' היא
להפשיט בגדי החול של הנפש
והב' היא לכבוד שבת לקבל התוס'
נגיד ומצווה – מעשה חושב (רימון
ב') – מחברת הקודש – פרע"ח שער
שבת
טבילת המקווה
וקודם חצות מעט תטבול לקבל תוספת
שבת ,ואח"כ תקרא שמו"ת (מעשה
חושב ,רימון ב')
לטבול בבוקר בערב שבת (הגהות
מוהר"א אזולאי על הלבוש – ר"ס א')
טבילה אחרי קריאת שמו"ת שהיא
אחרי חצות( .החברים בפרע"ח פ"ג
שער השבת) – נגיד ומצווה (אולם בדף
קי"ג מביא שם דברי שע"הכ)
ג' טבילות (כנפי יונה ח"א פצ"ה ,לג'
ע"א) וגם הח"י (כב,עד).
ד' טבילות (אור צדיקים פאפיראש) וגם
יסוד ושורש העבודה (שער ח' פ"א)
ה' או ז' טבילות (בא"ח שנה ב' ,לך לך,
אות ט:ז) כף החיים לר"ח סופר (ס' ר"ס
אות ו'-ח')
עוד טבילה אחת (נוסף לב' טבילות) :
להפשיט מעליו הרוח שהיה שורה עליו
בימות החול( .בא"ח)
לתקן מה שכעס (מ"ב ד' ק)
להעביר זועמת הנחש (כה"ח פאלג'י
כז,טז) נגד זכור ושמור (של"ה שער
האותיות ,אות ק')
ועוד :י"ד טבילות (תקון שבת מלכתא
– השל"ה רכח ,ע"א)
ולשון מוהרח"ו ברור שכן כתב :והיה אומר מורי ז"ל כי תוספת שבת היה ניכר ומתגלה
שמצח האדם תכף אחר הטבילה הנז' ,אבל עיקר הגלוי לא היה רק אחר חצי היום.
מסתמא שהאר"י הקדוש היה טובל לפני חצות משעה ה'.
בעניין מספר הטבילות :
רק במקרה לילה ,היה אז צריך לטבול טבילה אחת להוריד טומאת הקרי ,לפני לטבול
הב' טבילות לשבת .והוא ממוהרח"ו בשם רבי יוסף ארזין זצ"ל (פע"ח עז ,ע"ד) אא"הק.
עירוב
ענין העירוב היה נזהר מורי ז"ל לקיים מצוה זו בכל ע"ש שלא כאותם הנוהגים לעשותה
משנה לשנה וכיוצא בזה והיה מערב בכל ערב שבת שני מיני ערובין עירובי חצרות על לחם
אחד ושיתופו מבואות על לחם שני ובסעודת ליל שבת היה אומר המוציא בפת של שיתופו
מבואו' ובסעודת שחרית של שבת היה אומר המוציא בפת של עירובי חצירות ואמנם בענין
סדר העירו' בתחילה היה מברך על הפת ברכת העירוב ואומר בדין ערובא יהא שרי לן כו'
ואח"כ היה מזכה הלחם ההוא לבני החצר על ידי אדם אחד גדול כי תחילה צריך שיערב
לעצמו ואח"כ יזכה לאחרים והנה ראיתי למורי ז"ל שבשחרית יום שבת היה מוליך עמו הטלי'
והחומש מביתו לבהכ"נ וגם היה מוליכו לבית הטבילה אשר מחוץ לעיר צפת ת"ו אותה
הנודעת ולא היה מקפיד וחושש לחקור בענין העירוב שנעשה בשיתוף כל מבואות צפת ת"ו או
אשר נעשה לבית הטבילה אם היו נעשין כהלכתן או לאו.
היוצא מחוץ לתחום כבר נת"ל מה ענינו ומה הוא פוגם והנה אפי' למ"ד תחומין דאורייתא
עכ"ז פטור הוא ממית' והטעם הוא לפי שהוא מוציא את עצמו מחוץ לתחום הקדושה שהוא
שיעור ב' אלפים אמה ב' מילין כמ"ש אצלנו
והנה שיעור המקום הפנוי הזה הנה הוא ג' פרסאות כי כל ספי' נק' פרסה
עכ"ז לא נשאר מקום פנוי בין הקדושה והקלי' רק שיעור חצי ספי' שהוא שיעור חצי פרסה
ששיעורה ב' מילין והוא סוד תחום שבת דרבנן שגזרו אחר שחטאו ישראל אבל בתחי' שיעור
תחומין דאורייתא היה ג' פרסאו' כמנין מחנה ישראל והוא סברת ר"ע בתלמוד במס' שבת.
כי הנה העיר עצמו והישוב והבתים אשר בה בחי' הקדושה שסיומא הוא בג' אמצעיות דעשיה
אשר עתה עלו שם ג"ת דעשיה ומחוץ לעיר הזו יש תחום שבת והוא המקום הזה הנשאר ריקן
ופנוי מן הנה"י דעשי' ועד שם יכולים רגלי האדם לילך בשבת לפי שאין שם קלי' אבל מחוץ
לתחום הזה שם מושב הקלי' והאדם היוצא שם גורם כי רגלי האדם דעשיה שהם נה"י שבו
שיתפשטו למטה מחוץ לתחום ויכנסו תוך הקלי' ח"ו( .דרושי תוספת שבת דרוש ב דרוש ב'):
ונחזור לענינינו כי בענין חילול שבת יש שני אופנים .האחד הוא יציאת חוץ לתחום והשני הוא
עשית איזה מלאכה מן המלאכו' והנה היוצא מחוץ לתחום הנה הוא מעקר את נשמתו ומוציאה
מן הקדושה אל הקליפה העומדת בסוף מקום תחום שבת כנ"ל .ולכן אינו חייב מיתה כי לא
פגם רק בנשמתו בלבד ועונו ישא בגיהנם ויתלבן ויחזור לשורשו בקדושה אבל העושה מלאכה
בשבת גורם להכניס הקליפה בפנים בתוך הקדושה באותו המקו' אשר משם הוא שורש נשמתו
וכיון שפגם בקדושה עצמה לכן חייב מיתה ממש כי גורם ח"ו לטמא מקדש ה' כי ראתה זרים
באו מקדשה ח"ו.
עירוב
והיה מערב בכל ערב שבת שני מיני
ערובין עירובי חצרות על לחם אחד
ושיתופו מבואות על לחם שני
והנה ראיתי למורי ז"ל שבשחרית יום
שבת היה מוליך עמו הטלי' והחומש
מביתו לבהכ"נ וגם היה מוליכו לבית
הטבילה אשר מחוץ לעיר צפת ת"ו
אותה הנודעת ולא היה מקפיד וחושש
לחקור בענין העירוב שנעשה בשיתוף
כל מבואות צפת ת"ו או אשר נעשה
לבית הטבילה אם היו נעשין כהלכתן
או לאו.
שהוא שיעור חצי פרסה ששיעורה ב'
מילין והוא סוד תחום שבת דרבנן
כי הנה העיר עצמו והישוב והבתים
אשר בה
ומחוץ לעיר הזו יש תחום שבת והוא
המקום הזה הנשאר ריקן ופנוי מן
הנה"י דעשי' ועד שם יכולים רגלי
האדם לילך בשבת לפי שאין שם קלי'
בדין אוהל :האר"י ז"ל לא היה לובש
את כובעו (קאפילו) בשבת ,מחשש
מלאכת אוהל ומשום משאוי.
וכך מביא רבי יעקב צמח (נגיד ומצוה
-קכא)
עיין בשו"ת ישכיל עבדי ח"ח ועוד שם ,מה
שרבי עבדיה הדאיה זצ"ל הוכיח ,שמותר
לכתחילה ליטול בארץ ישראל בשבת
קודש ,בסומכו על צורת הפתח (עכ"וכ על
עירובים אחרים) ,ושכך הוא מנהג העתיק
בארץ הקודש (עיין בארץ חיים סתהון)
קציצת צפרניים
אח"כ היה חותך וקוצץ צפורניו לכבוד שבת מידיו ומרגליו והיה קוצצן כסדרן ולא היה חושש
ולא מקפיד אל אותו הסדר הנז' בספר אבודרהם בענין קציצת הצפרנים:
קציצת צפרניים
והיה קוצצן כסדרן ולא היה חושש ולא
מקפיד אל אותו הסדר הנז' בספר
אבודרהם בענין קציצת הצפרנים:
פע"ח (עז ,ע"ב)
נגיד ומצוה – הגהות ר"א אזולאי
(רס ,ב') – מעשה חושב (רימון ג')
הרמ"ע בכנפי יונה מביא ליטול
צפרניים אחרי קריאת שמו"ת (כנפי
יונה)
גם התשב"ץ ס' תק"ס כתב ליטול
צפורניו כסדר .ולא הקפיד דכיון דזה
לא נזכר בש"ס ובמדרשים(.שלח"הפ)
קציצת צפרניים
יש ליטול לפי סדר (מגיד מישרים –
משלי כג ,נב ,ע"ב)
גם לאור צדיקים (כח ,ג')
הנה כתב הקמח סולת (אזהרות לערב
שבת ס' כ"ה) שדעת האר"י ז"ל דאין
קפידא ,ולא היה חושש לקוצצם דיד
ורגל ביום אחד (באותו יום) ,אך הרב
ח"י (כ"א-ע"ב) כתב דהוא היה נזהר
שלא ליטול ביד ורגל ביום אחד.
לשל"ה הקדוש יש ליטול צפרניים קודם
הטבילה( .קל"א ע"א)
ידוע לנו המנהג מהאבודרהם לקצץ הצפרנים בסדר מיוחד ,ולא
אצבע אחרי אצבע .גם מרן רבי יוסף קרו ז''ל בספרו מגיר מישרים
(על משלי) ,מביא בשם המגיד הנגלה לו ,שיש " לא לחתוך צפורני
ידים ורגלים ביום אחד (ז''א ,באותו יום) ,אלא כל אחד לבדו ".
והנה ,האר''י הקדוש נהג אחרת .כמו שהביא מוהרח''ו בשם רבו
האר''י ז''ל (שער הכוונות עינין טבילת ערב שבת) אלא " היה חותך
וקוצץ צפורניו לכבוד שבת מידיו ומרגליו ,והיה קוצצן כסדרן ,ולא
היה חושש ולא מקפיד אל אותו הסדר הנזכר בספר באבודרהם "
(הספר מגיד מישרים עוד לא נדפס).
בגדי שבת
אח"כ צריך ללבוש בגדי שבת ודע כי מורי ז"ל הזהרני בענין זה שנאמר ונלע"ד שגם לכל בנ"א
הוא צריך לעשות כן והוא שיזהר ששום מין מלבוש וכיוצא בו מכל מה שלבש האדם בימי החול
אין ראוי ללובשו ביום שבת ואפילו החלוק של שבת אין ראוי ללבשו בימי החול כלל:
גם הזהירני שבעת שאלביש החלוק של שבת בע"ש שאכוין בשם קדוש זהריא"ל וזהו השם של
החלוק של השי"ת כנז' בספר פירקי היכלות דר' ישמעאל וכונה זו מעילה מאד אל האדם כדי
שימשיך את הקדושה אליו .גם צריך האדם ללבוש בגדי לבן ולא של צבעים אחרים וקבלתי
ממורי ז"ל שכפי הצבע וגוון המלבושים שלובש האדם ביום שבת בעה"ז כן ממש יתלבש האדם
בעה"ב אחר פטירתו תמיד ביום השבת וא"ל כי בקבלת שבת פ"א נתגלה אליו נשמת חכם
אחד שנפטר בימיו וראהו לובש שחורים וא"ל לפי שבעה"ז היה לובש שחורים ביום השבת
שלכך היו מענישים אותו שם להלבישו אחר פטירתו בגדים שחורים אף ביום השבת:
ודע כי אין לפחות מן ד' בגדי לבן והם המלבוש העליון והתחתון והאזור אשר על לבושו
התחתון והחלוק אשר על בשרו .וראיתי למורי ז"ל בימי החורף היה לובש ביום השבת מפני
הצינה מלבוש א' של בגדי ארגמן תחת המלבוש הלבן העליון ולא היה חושש רק לשיהיו לו ד'
בגדי לבן שהם לבוש העליון והתחתון ואזור והחלוק כנ"ל
בגדי שבת
אח"כ צריך ללבוש בגדי שבת ודע כי
מורי ז"ל הזהרני בענין זה שנאמר
ונלע"ד שגם לכל בנ"א הוא צריך
לעשות כן והוא שיזהר ששום מין
מלבוש וכיוצא בו מכל מה שלבש
האדם בימי החול אין ראוי ללובשו
ביום שבת ואפילו החלוק של שבת אין
ראוי ללבשו בימי החול כלל:
.גם צריך האדם ללבוש בגדי לבן ולא
של צבעים אחרים וקבלתי ממורי ז"ל
שכפי הצבע וגוון המלבושים שלובש
האדם ביום שבת בעה"ז כן ממש
יתלבש האדם בעה"ב אחר פטירתו
תמיד ביום השבת
נגיד ומצוה – הגהות ר"א אזולאי
(רס"ב ,ג')
– מעשה חושב (רימון ד')
בגדי שבת
הברכ"י מביא (רס"ב סק"ג) את דעת
הרב פנים מאירות שיש חשש יוהרא
למי שלובש בגדי לבן במקום שהרוב
לובש שחור .גם חידש האליה רבה
(רס"ב סק"ד) ומוכיח מהש"ס (דקי"ז
ע"א) דרבנן בפומבדיתא הוו לבשי
אוכמא.
גלימא
לשון מוהרח"ו בשם רבו האר"י הקדוש מאוד ברור :
כל אח ד ואחד צריך ללבוש בגדים שונים לכבוד שבת קודש וגם ללבוש בגדים לבנים
ולא בצבע אחר.
מוכח מהתלמוד הירושלמי במסכת ר"ה פרק ראשון הלכה ג' .ועוד נאמר שם :בנוהג
שבעולם ,אדם יודע שיש לו דין ,לובש שחורים ומטעטף שחורים .וכן מוכח במסכת
בבא מציעא נט,ב כאשר הודיע ר' עקיבא לרבו רבי אליעזר שחכמים נדוהו.
לאור זה יובן הסיפור במסכת בבא קמא נ"ט ב אודות אדם בשם אליעזר זעירא שהיה
נועל נעליים שחורות .וכאשר נשאל ע"י אנשי ראש הגולה לפשר התנהגותו השיב
אליעזר זעירא :יודקא מאבילנא אירושלים (שאני מתאבל על חורבן ירושלים) מכאן
מקור המנהג ללבוש בגדים שחורים
כמה פוסקים מחזקים לבישת בגדים שחורים בשבת והם :
כמה מהאחרונים נטו ללביש שחור בשבת ,כי כך אבותיהם האשכנזים נהגו
[דברי תורה לרבי אלעזר ממונקשט ז"ל (שומרים על מנהג אבותיהם האשכנזיים
ללבוש בגדים שחורים אף בשבת)]
דגל מחנה אפרים (נח)
או מפני שלבוש שחור הוא בגד מכובד (הגאון הראש"ל רב עובדיה יוסף
שליט"א בספרו הליכות עולם (הערות על בן איש חי) פוסק שם שיש ללבוש היום
בגד שחור בשבת קודש מכמה טעמים (ועיין בסוף השו"ת שלנו ,הערות על דברי
הגאון הראש"ל בעל הליכות עולם) ,רוח חיים (רס"ב ,ב') יפה ללב (ח"ג ,רס"ב א')
או מפני יוהרא במקום שהרוב לובשים בגדים שחורים בשבת [אור זרוע
בשם רשב"ם שפירש דאסור ללבוש בגדים לבנים בשבת (שחל בו ט"ב) דהיינו מילי
דצנעה שהרבה בנ"א שאינם אבלים אין לובשים בגדים לבנים בשבת שאין להם .גם
החיד"א בשם שו"ת הרב פנים מאירות (ח"ב ,קנב)]
או מפני שכך לבשו חכמי הגמרא בפומבדיתא (חידוש האליה רבא (ס' רס"ב,
סק"ד) על שבת קי"ז ע"א)
או מפני שלבישת בגדים לבנים היינו הנהגת האר"י ז"ל רק לצדיקים
ולחסידים המפורסמים (וכן פסק הר"הג רב בן-ציון מוצפי שליט"א בשו"ת מבשרת
ציון .וכך מובא בשמו בסוף ספר מנהגי בית אל (ח"ב) שאביו הצ"הג רבי סלמאן
מוצפי זצ"ל ורבי עובדיה הדאיה ,לא לשו בגדים לבנים עד גיל שבעים).
אלו הטענות המתנגדות ללבוש בשבת בגדים לבנים.
אולם ,ראינו מקורות בהלכה עוד יותר חזקות ,והנה הם :
ומחילה מכב"ת של כל הגדלי תורה וענקי הלכה ,אמנם לנו זכות לבדוק היטב היטב
את כל הדעות האלו ומקורותיהם .כך היא דרכה של תורה (סוף ספר אשר לדוד
מועטי וקול אליהו טופיק).
וקודם כל ,נתחיל במקורות המראות לנו ללבוש בשבת קודש ,לא רק בגדים נאים
ונקיים ,לא רק בגדים לבנים או בהירים ,אלא גם בגדים דווקא לבנים.
בזוהר פרשת צו דף כט ע"ב .וזוהר פרשת עקב דף ערב ע"ב .ותיקוני הזוהר ,תיקון כד
דף סט ע"ב .ותיקוני הזוהר תיקון מח דף פה ע"ב .ובזוהר חדש פרשת יתרו דף לז ע"א
וז"ל :וצריכים הם (עם קדוש -עם ישראל) להראות (!) שמחה ואכילה ושתייה ובגדים
לבנים (ולבושין חיוורין) או של צבעים יפים (או דגונין שפוכין) .בעל שו"ע הזוהר
פירש (באבן יקרה) :אפילו אם הוא לובש בחול בגדם שחורים.
ומובא מלה במלה גם בהשמטות הזוהר (ח"ב סימן ז’ דף ערה ע"א) ,וכן נזכר בספר
סתרי תורה פרשת יתרו [בהחלט יש בזה ענין חשוב ללבוש לבן בכלל בשבת ,בכל
הבגדים שעל הגוף].
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כה עמוד ב
רבי ישמעאל אומר כו' .מאי טעמא? -אמר רבא :מתוך שריחו רע ,גזרה שמא יניחנה
ויצא .אמר ליה אביי :ויצא! -אמר ליה ,שאני אומר :הדלקת נר בשבת -חובה ,דאמר
רב נחמן בר רב זבדא ,ואמרי לה אמר רב נחמן בר רבא אמר רב :הדלקת נר בשבת -
חובה ,רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית -רשות ,ואני אומר :מצוה .מאי מצוה? -
דאמר רב יהודה אמר רב :כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי ,ערב שבת מביאים
לו עריבה מלאה חמין ,ורוחץ פניו ידיו ורגליו ,ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין,
ודומה למלאך ה' צבאות ,והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותן ,אמר להן :בני ,לא
כך שניתי לכם ,סדין בציצית .בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין .והלכה כדברי בית
הלל! ואינהו סברי -גזירה משום כסות לילה.
ועוד בתלמוד -ראו בגמ’ שבת (דף כה ע"ב) במעשה דרבי יהודה בר אלעאי .ובגיליון
הש"ס שציין לדברי רש"י בקידושין עב ,ב .ועוד בגמ’ בבא קמא (דף פב ע"א) במה
שכתבו "עשרה תקנות תיקן עזרא… ומכבסים בחמישי בשבת"...
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט עמוד א
רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא ,אמר :בואו ונצא לקראת שבת המלכה.
רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת ,ואמר :בואי כלה בואי כלה .רב ענן לביש גונדא;
דתנא דבי רבי ישמעאל :בגדים שבישל בהן קדירה לרבו -אל ימזוג בהן כוס לרבו.
רש"י
בסדינין המצוייצין -סדינים של פשתן [שהוא בגד לבן] ,ובהן ציצית של תכלת,
כלאים ,אלא שמותר מן התורה ,דדרשינן סמוכין :לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך
(מנחות לט ,א) .מסכת שבת דף כה עמוד ב
רמב"ם
איזהו כבוד זה שאמרו חכמים שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב
שבת מפני כבוד השבת ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש מיחל להקבלת פני השבת
כמו שהוא יוצא לקראת המלך ,וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בערב שבת
ומתעטפים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת המלך( .הלכות שבת פרק ל הלכה ב)
הרמב"ם בעצמו מגדיר (שבת ,פכ"ב ,הלכה כ"ב) :בגד להתנאות בו בשבת :בגד לבן
חדש (חדש פירוש מגוהץ בגיהוץ בזמנם) !
ולהתכסות בו כדי שיתנאה בו בשבת והוא שיהיה בגד חדש לבן שהרי הוא מתמעך
ומתלכלך (כן הוא גם בסמ"ג מל"ת ס"ה והביאו זקיני המהרש"ל בחכמת שלמה שם
ולא הזכיר המקור שהוא לשון הרמב"ם ,אבל לענד"נ שהוא ט"ס וצ"ל ומתרכך במקום
ומתלכלך) מיד וכשיקפל לא יקפל אלא איש אחד אבל בשנים אסור עכ"ל (והוא לשון
השו"ע ש"ב סק"ג) ,הנה הרמב"ם מפרש פירוש אחר לגמרי בגמרא לענין קיפול כלים
והמפרשים והפוסקים לא העירו בזה כלל( .שו"ת קול מבשר חלק א סימן עט ד"ה (ב)
וע"ד)
ובפירוש המשנה (מסכת מועד קטן פרק ג משנה ו) מוכח מלשון הרמב"ם שאבל
בחודש ,מותר לא ללבוש בגדים לבנים לא מכובסים ,ואף לאו דווקא בשבת ! והנה
לשונו הזהב :
ובשלשת הימים הראשונים אסור בעשית מלאכה ואפילו בסתר ,ואם נתנו לו שלום
לא יחזיר שלום אלא אומר להם אבל הוא .וגזרת שלשים ששה דברים ואלו הן ,שלא
יגלח שער ראשו ,ולא ילבש בגד לבן חדש מכוסכס או מקופל ,ואינו מאחה הקרע
שקרע על המת,
הגהות מיימוניות הלכות שבת פרק ל הלכה ב
בפ' במה מדליקין וכך היה מנהגו של ר"י בר' אלעאי:
הרא"ש
בחידושיו פרק ז’ או י"ט וכן בפסקי הרא"ש כתב" :ושיהו מכבסים בחמישי בשבת
מפני כבוד שבת ללבוש לבנים".
וכמוהו כתב בחידושי ים של שלמה ב"ק פרק ז ,מג
מהרש"א
ודומה למלאך כו' .אמר כן משום דמלאכים מקפידים אהא כדאמרי' פרק התכלת (דף
לז) דמלאכא אשכחיה לרב קטינא ואמר קטינא קטינא סדינא בקייטא כו' דס"ל
למלאך דהלכה כב"ה ולא גזור משום כסות לילה ע"ש( :חידושי אגדות מסכת שבת דף
כה עמוד ב)
רבינו בחיי (פרשת שופטים [ומבאר שם מה שהגויים נוהגים בשבת ובתוך זה ,גם
ללבוש בגדים שחורים ,ואנו עם נבחר ונבדל ,עושים ההיפך מן הגויים] והא"ר מביאו
(רס"א ,א')
ספר האגור הלכות הוצאת שבת סימן תקכו בשם שבולי הלקט.
(של בית רבן גמליאל לא היו מקפלין כלים לבנים שלהם מפני שהיה להם להחליף).
בראב"ן
עיין להלן בחתם סופר.
הריטב"א
בסדינין המצוייצין .פי' מצוייצין לגמרי בלבן ותכלת( .חידושי מסכת שבת דף כה
עמוד ב)
המאירי
מעתה ראוי לפסוק כב"ה אם מצד שב"ש במקום ב"ה אינה משנה אם מצד שאמרו
בברייתא זו והלכה כב"ה ואע"פ שאין למדין הלכה מפי תלמוד הואיל וראינו כאן שר'
יהודה בר אלעאי שאלה לתלמידיו וחיזק להם שהלכה כדבריהם נר' שלמדין ממנה
ואחר שהלכה כב" ה הרי הפשתן בתורת ציצית מן התורה וחכמים הפקיעוהו מן
התכלת מגזירות שהזכרנו ומ"מ נשאר חיובו בציצית אחר שאין התכלת מעכב את
הלבן ולא היו בירושלם מתמיהין אלא במטילי תכלת ומ"מ מטילין היו בו לבן ואף
בשמועה שבכאן ר' יהודה בר אלעאי היה מתעטף בסדין המצוייץ בתכלת ותלמידיו
לא היו נוהגין כן אלא שהיו מציינין בלבן וכשראה אותם מחבאין כנפי כסותם ממנו
והרגיש בהם גער בהם ואמר לא כך שניתי לכם וכו'( :בית הבחירה מסכת שבת דף כה
עמוד ב)
[כך שגם תלמידיו של רבי יהודה בר אלעאי היו לובשים לבן וכך גם היו נוהגים
בירושלים!]
השו"ע עצמו א"ח סימן שב סעיף ג
מקפלים כלים בשבת לצורך שבת ללבשם בו ביום .ודוקא באדם ,ובחדשים שעדיין
לא נתכבסו ,ולבנים ,ואין לו להחליף; ואם חסר אחד מאלו התנאים ,אסור ויש מי
שאומר דלקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל ענין ונראין דבריו.
לקט יושר
ובניאושטט אינם לובשים בגדי שבת בשני השבתות האלו לבד חלוק לבן( .חלק א
(או"ח) עמוד קי ענין א)
מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנט סעיף ח
י לא לבנים ממש -וכן בשבת של חזון אין מחליפין כליהם אלא הכתונת בלבד ופי'
בהגהה שכתונת הוי מעיל ולא חלוק וכ' מהר"מ טיקטין שטעמו שחלוק הוי דברים
שבצנעה ומעיל הוי פרהסיא ואינו נוהג בשבת אבל הוא פי' דקי"ל איפכא דמעיל
אסור משום דדבר המפורסם חמיר בט"ב מאבל (כמ"ש סי' תקנ"ד) וחלוק מותר עכ"ל
במרדכי א"כ משמע דבעלי ברי' מותרי' בכתונת לבן וכמ"ש סי' תקנ"א ע"ש בשם
המט"מ וכ"מ במנהגים שכ' לובשין בעלי ברית לבנים אך לא לבנים ממש ולא בשבת
של חזון כו'
שפתי כהן יו"ד סימן שעד סע"ז .שפתי כהן ויקרא כו ,א .וכן בדברי מהר"ם חגיז,
מצווה תקמ"ג .ובספר זכרו תורת משה ,הלכות ערב שבת א,ג .ועוד בדעת הרב מטה
אפרים סימן תרכה (סוכות) אות ל’ .וכן דעת הרב קב הישר ,סימן צט .
ביאור הגר"א אורח חיים סימן תקנט סעיף ח
בעל ברית כו' .כמש"ל ס"ט מפני שי"ט שלו הוא והתירו לכבס מפני כבוד השבת ומ"מ
ל"ד לשם דשם נדחה משא"כ כאן ואמרינן לייט עלה אביי כו' וז"ש אך לא לבנים
ממש:
[מהמ"א ומהגר"א מובן שאם מדובר בשבת רגילה ולא ט"ב שחל בו שבת ,לובשים
בגדים לבנים ,ובעיקר ,המעיל שהוא הכתנת].
גבורת ארי מסכת תענית דף כט עמוד ב
כדאמר התם כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין דמצוה ללבוש ברגל בגדים לבנים
ונקיים מפני כבוד הרגל.
חתם סופר
ואני אומר מצוה מאי מצוה כדתניא כך הי' מנהגו של ר"י בר אילעא .ומסתמא מצוה
רבה היא מדנקט מנהגו ומנהג ישראל תורה היא כך מצאתי בראב"ן( :מסכת שבת דף
כה עמוד ב)
החיד"א בשם האר"י ז"ל ורוב חכמי המקובלים ,בין גורי האר"י ז"ל לבין שאר
המקובלים.
ובדברי האר"י הקדוש והבאים בעקבותיו באחרונים -בספר פרי עץ חיים עח ע"א.
ובשער הכוונות ,דרושי סדר שבת דרוש א’ (סג ע"א)( .וע"ע לרמ"ק שער י’ פרק א’).
ועוד לס’ אור צדיקים כח ,יג .וס’ לחם מן השמים לג ע"א .ומשנת חסידים פח ע"ב.
וספר ’פרי צדיק’ להגאון מארי צאלח זצ"ל ,עמ’ יג .וספר עולת שלמה להגאון מהר"ש
בדיחי זצ"ל ,ביאורו עה"ת בראשית עמ’ יד .וכן רבי אברהם הלוי ,בספרו תקוני שבת,
תיקון ג’ .ועוד בהנהגות רבי משה ליריאה ,סעיף ג’ עמ’ .922בספר תקון שבת
מלכתא .ובספר עונג שבת ד’ ע"ב .הרב לקט יושר ,עמ’ . 74הרב דוד לידא ,רב
במגנצה ,בס’ שומר שבת דיני ע"ש סס"ח ,הרב שולחן טהור .מהר"א אלנדף בענף
חיים ,סוף תכלאל עץ חיים למהרי"ץ סי’ ח’ יא ,ע"ד .כנף רננים ,צז ע"א .רבי יעקב
קאפיל בסידור קול יעקב ,כוונת שבת לפני ערבית ,יד ע"ב .ר´ נחמן מטשעהרין,
יקרא דשבתא ,סימן כ"ט .האדמו"ר ממונקאטש בס’ דרכי חיים ושלום עמ’ קו .רבי
יהונתן אייבשיץ ביערות דבש דרוש א’ לחודש אלול.
מקור חיים לבעל חוות יאיר (לא תבערו א"ש במושבותיכם א"ש :אדום שחור)
לקוטי מהרי"ח בשם יערות דבש (לבוש שחור בשבת הוא מעשה שטן שע"י ובוא
בחילול שבת כי אסור לנער בשבת בגד שחור מהאבק וכל שכן מהטל והגשם)
מטה משה בשם רבינו בחיי
הבן איש חי פרשת לך לך י"ח
וגם אצל החסידים (רבי נחמן מטשעהרין בספרו יקרא דשבתא ס' כ"ט) שזו מצווה
ללבוש בשבת בגדים לבנים.
שו"ת משנה הלכות חלק יג סימן קלג ד"ה
עיין רשב"א בשו"ת ח"א תי"ט ועיין שו"ת טוטו"ד קמא סי' קפ"ח ובגמ' שבת דף ע"ז
סודרא סוד ה' ליראיו כי המלבושים הם בגדר סוד ה' ליראיו גם באבות מבואר
במדרש שלבשו בגדים של אדם הראשון ,ומשה רבינו לבש בגד לבן שאין לו אימרא
ובו שמש בכהונה גדולה ,ובפרט בשבת שהקפדה היא ללבוש לבנים מהאר"י הקדוש
וכיוצא בו .ובס' חפץ השם שבת קי"ד שכתב דוגמת המלבושים שאדם לובש בעוה"ז
ילבישוהו לעוה"ב ע"ש.
מנהג תימן גם כן היה ללבוש בגדי לבן בשבת .כך מפורש בדברי הגאון מהרד"ם
בשתילי זיתים ובס’ פרי צדיק וגון מארי אלח סבו של מהרי"ץ ובס’ עריכת שולחן
להגאון הרב קרח סימן רסב ,ובספר עולת שלמה למהר"ש בדיחי זצ"ל ובס’ מצפונות
יהודי תימן ראה שם .
שם משמואל ,וישב תרע"ח ,ועוד שם משמואל ,תצוה ,תרע"ג ,ועוד שם משמואל,
נשא תרע"ג .וכן בספר באר מים חיים מקץ מב .וראה גם בליקוטי הלכות סעודה
הלכה ה’ ט’.
וספר עבודת ישראל (לפר’ זכור).
ומעשה לפני החזון-איש ,בספר חוט השני להגר"נ קרליץ פ"א ה"ב
והטענות הם :
.1עזיבת מנהגי אבותיהם
כי מנהג ללבוש בגדים לבנים לכבוד שבת קודש הוא מנהג עתיק יומין המופיע בש"ס
שכן מעיד בזה עולא שעלה מבבל (שבת קי"ז ע"א ,שאם בבבל היו לובשי גלימא
אוכמא ,מסתמא שברץ לא היו .כי אם כן ,לא היה מעיר , ).וגם מופיע במדרשים,
ובזוהר ,המראה לנו שמנהג כל איש ישראלי בתקופת עתיקה היה להתלבש בבגדי
לבנים בשבת קודש .ועוד ,שאף בתורה מקור המנהג ללבוש בגדים לבנים כשהיו
מקבלים איש מכובד ,כמו מלך או כהן גדול (מדרש תנחומא) פרשת ראה סימן י :
כשראו הקרובים כן עמדו לבשו בגדים לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו ,אמר להם
למה באתם לשמוח על אותו האיש שנידוהו ,אמרו ליה ח"ו לא באנו אלא לשמוח
עמך לשעבר היית בעל הבית והקב"ה כהן ועכשיו נעשית כהן והקב"ה בעל הבית)
ואף מימי קדם ,הספרדים לא היו לובשים בגדים שחורים ,אף בימי חול כמעיד
הרשב"ש סימן רמא ד"ה עוד שאלת :
עוד שאלת .ראובן שלח עם שמעון מעיר לעיר אחרת בגדי צמר צבועים וקצת בגדים
לבנים ,ושמעון כרך הכל ביחד וטען אותם על בהמה אחת מבהמותיו ושם לדרך
פעמיו.
[בגדים שחורים לא מוזכרים כלל].
ואף אחרי הסתלקות מוהרח"ו זצוק"ל ,היו נוהגים בצפת ללבוש ,בין גדולים בין
קטנים ,בגדים לבנים( .בהנהגות רבי משה ליריאה בסוף ספר החיזיונות למהרח"ו ז"ל,
דפוס שובי נפשי)
.9יום הכיפורים נקרא שבת שבתון .אם כן גם בשבת רגילה יש לכבד את היום כמו
ביום הכיפורים [מדרש תהלים מזמור י"ז ד"ה [ה] דבר אחר :עבר ראש השנה וכל
ישראל באים ביום הכפורים ומתענים בו ,ולובשים בגדים לבנים ונאים] ואם כן גם
ביום הכיפורים יש לנהוג בכבוד של שבת :מור"ם בהגה א"ח סימן תרי סעיף ד) :
ויש אומרים שיש להציע (טו) השלחנות בי"כ כמו בשבת (מרדכי ומנהגים) ,וכן נוהגין.
יש שכתבו (טז) שנהגו ללבוש בגדים לבנים נקיים ביום כפור ,ה דוגמת מלאכי (יז)
השרת.
.3בגדי ר"ה הם לבנים בשם הירושלמי (ר"ה ,פ"א ג')).והם גם בגדי שבת אבל לא
בגדי יום טוב [ ,]---אם כן ,בגדי שבת הם בגדים לבנים !
ימים טובים אף הם ראוי לכבדם ולענגם במאכלים ולהדרם במלבושים ויום הכפרים
עולה על כלם במצות הדור מלבושים נכבדים ובגדים מצויינים דרך הערה אמרו
ולקדוש י" י מכובד זה יום הכפרים שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו
בכסות נקיה( :בית הבחירה למאירי מסכת שבת דף קיט עמוד א)
בכסות כו' .הנהו אמוראי דהכא לא ס"ל כר"י דפ' ואלו קשרים דקרא למאני
מכבדותיה ולכך לא מייתי ליה הכא אלא דע"כ כיון שאין לכבד יוה"כ באכילה ושתייה
ע" כ מתוקמא מכובד בכסות נקייה וכן שמואל ורב דמפרשי בוכבדתו דכתיב גבי שבת
ח"א לאחר וח"א להקדים לא ס"ל כר"י דמוקי לה לשינוי בגדים לעיל בפ' ואלו קשרים
וה"נ פליגי אמוראי לעיל אר"י ונראה משינוי לישנא דלעיל גבי שבת קאמר שלא יהא
מלבושך של שבת כו' והכא גבי יוה"כ קאמר בכסות נקייה דהיינו דבר נוסף על השבת
שיהא שינוי המלבוש ביוה"כ בנקיות וע"ז סמכו ביוה"כ בבגדים לבנים נקיים
וכדאיתא במדרשות דוגמת מלה"ש וק"ל (מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף
קיט עמוד א)
[ואם כן ,בשבת ,שיהיו בגדים לבנים לאו דווקא נקיים – אבל לכל הפחות לבנים)
לא ילבש בר"ה בגדי רקמה ומשי כבשאר י"ט שיש לו מלבושים יותר נאים דמ"מ יהי'
מורא הדין עליו אלא ילבוש בגדים לבנים נאים וכ"מ בשם רש"ל( :ט"ז אורח חיים
סימן תקפא ס"ק ה)
וישתדל שיהיה לו בגדים נאים לשבת דכתיב [ישעיה נח ,יג] וכבדתו ודרשינן [קי"ג].
שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול והא דאמרינן [קי"ט ].ולקדוש ד' מכובד
זה יוה" כ שאין בו לא אכילה ולא שתייה אמרה תורה כבדהו בכסות נקייה זהו על
כסות יקרה ויפה כמו שאנו רגילים לישא ביוה"כ בגד לבן אבל לשנות הבגדים גם
בשבת צריך לשנות מבגדי חול רק אין צריך בגדים יקרים ואם אי אפשר לו להחליף
בגדיו אמרו שם שישלשלם למטה וזהו לפי הבגדים שבזמניהם ואצלינו לא שייך זה
וטוב לשנות כל הבגדים לכבוד שבת אפילו חלוק [מג"א] וילך בבגדי שבת עד אחר
הבדלה [שם]( :ערוך השולחן אורח חיים סימן רסב סעיף ג)
.7אם יש יוהרא היום.
ועט"ז שהכלל הוא שיש לישראל להבדיל מהם (מהגויים) מה לי כך ומה לי כך כי
המדינות חלוקות במנהגם בזה וכ"כ המנ"ח ומוסכם מכל הפוסקים וממילא ליכא
לפסוק בזה על הכלל אלא על כל פרט( .שו"ת משנה הלכות חלק ד סימן קטו ד"ה)
ביאור הלכה סימן רסב ד"ה בגדים נאים
בגדים נאים -ולבישת בגד לבן בשבת אם מחזי כיוהרא לא יעשה .אם כן ,לפי ביאור
הלכה אם לא יחזא כיוהרא ,אזי יעשה !
והנה הכף החיים סופר ז"ל (לאפוקי הכף החיים פלאג'י ז"ל כותב (רס"ב,סקכ"ו)
שלדעתו כיון שחושש אל בחינת מלבוש נפשו בעולם הבא ,והכתוב אומ וכל אשר
לאיש יתן בעד נפשו ,לכן אין בזה משום יוהרא.
הרב שולחן אריאל (שו"ע האר"' ז"ל) בנספח תורת חיים (ס' ג') ,מביא שאן חשש
יוהרא לנהוג כהאר:י ז"ל.
.5חיוב כבוד שבת ומראה פנימי וגם חוצי.
לא נצטרך לחזור על כל המקורות שציינו למעלה .אלא נוסיף את פי חכם הרזים רבי
יוסף חיים מבגדד [פלא פלאים ,שדווקא אזור הזה ,רצה האליה רבא להוכיח מהש"ס
שבת קי"ז בשם עולא ,שרבני בבל היו לובשים בשבת בגדים שחורים .והנה ,אחרי
כמה מאות שנים ,בא הבן איש חי (לך לך י"ח) ומחזיק דווקא המנהג ללבוש בשבת
בגדים לבנים ,ואף בימי אבלותו ,ובארץ לא לו ,היא בבל !)
לכל אדם ואדם.
.6
ואף שכמה אחרונים הקשו בזה עיין להלן בהערות על דברי הר"הג רב בן-ציון מוצפי
שליט"א בשו"ת שלו מבשרת ציון.
הערות על דברי הראש"ל הרב עובדיה יוסף שליט"א בהליכות עולם (הלכות
ערב שבת ס' ו' ,דף ס"א)
והנה דברי הגאון שליט"א :
ודע שאע"פ שדעת המקובלים שיש ללבוש בשבת בגדים לבנים ,בזמן הזה שכל גדולי
ישראל נוהגים ללבוש חליפות שחורות ,אין לשנות מן המנהג ,ויחיד המשנה ולובש
בגדים לבנים ,לא עושה יפה ,דהוי כחתן בין האבלים( .ועיין בביאורו למטה שם)
אמנם ,מה לומר על דברי בעל עיקר שפתי חכמים (על התורה ,פרשת ויחי ,פמ"ט,
אות פ ,על רש"י) וז"ל :צחורות :רוכבי אתונים .ופסוק זה קאי על תלמידי חכמים
ומכנה ת"ח בתואר צחורות משום דהת"ח לבשו בגדים לבנים.
הראש"ל שליט"א כותב בביאורו ,בשם האליה רבה מהגמ' שבת (קמז ע"א)
דרבנן דפומבדיתא הוו לבשי גלימות שחורות בשבת.
מה שהר"הג הראש"ל שליט"א הוצרך להביא דברי האליה רבא בשם הגמרא ולא
מהגמרא עצמה ,סימן שהוא סברת הא"ר .אמנם כבר מזמן נדחתה דעתו ע"י בעל
תורת שבת ז"ל רסב ב' .אלא ,שעולא [שם בגמרא] היה חושש לאיסור דאורייתא
[לנער האבק] גם על שאר בגדים [חוץבגדים שחורים וחדשים] .על זה עונה רבי יהודה
שאין איסור מדאורייתא ,וגם לא הקפידו על זה.
וזו הוכרחה מגולה ,שלא הקפידו בארץ על שאר בגדים ,כי היו לובשים בגדים לבנים
בשבת כידוע ממעשה רבי יהודה בר אלעאי.
למה הגמרא כותבת דרבנן הוו לבשי גלימות שחורות ,ולא בגדים שחורים ?
כי גלימא הוא מעיל ואינו שאר בגדים הפנמיים .ועיין בשבת קיט ע"א
רב ענן לביש גונדא; דתנא דבי רבי ישמעאל :בגדים שבישל בהן קדירה לרבו -אל
ימזוג בהן כוס לרבו.
ואיך הבינו ההיפך שרב ענן לבש שחור בשבת ?
כשברור שהיה לובש בגד שחור דווקא בערב שבת (ולא בשבת עצמה) כדי לא
להתלכלך ! ועל מובן הבא דתנא דבי רבי ישמעאל :בגדים שבישל בהן קדירה לרבו -
אל ימזוג בהן כוס לרבו .שיש להיות נקי בשבת כדי למזוג כוס לרבו (שהוא כנוי
להקב"ה) .והנה מה שכתב רש"י על זה :לביש גונדא :כלי [בגד] שחור להודיע שהיום
[ערב שבת ,כי שמה מדובר בחכמים שהיו עוסקים בהכנות צרכי שבת] אינו כדי
להתנהג בחשיבות מלהתעסק בתבשילי שבת ולא יטנף בגדיו בבישול קדרות.עכ"ל
רש"י.
ואם אומרים שרב ענן לבש בגד שחור דווקא כדי להראות שהיה מכין בישולי שבת
בהיותו מלובש בבגד מכובד מפני חבוב מצווה .שלהיפך פירש רש"י :ולא יטנף בגדיו
בבישול קדרות [ע"י לבוש בגד שחור הזה ודו"ק] וגם שמותר להחליף בגדים לכבוד
רבו אף ששימש רבו בהכנת המאכלים והיה ראוי לטנף בגדיו בעסק צרכי שבת(.עיין
בן יהוידע שבת קי"ט)
גם האליה רבא אינו מפקיר לגמרי את לבישת בגדים לבנים בשבת קודש ,כי לפני
להביא דברי שו"ת פנים מאירות ,מביא את דעת האר"י ז"ל ללבוש ד' בגדים לבנים,
ואח"ז ,רבינו בחיי בפרשת משפטים (שהגויים לובשים בגדים שחורים בשבת ,ואנו
היהודים ,עושים את ההיפך) .ונוסיף את דברי בעל שו"ע הזוהר (ס' רס"ב ,דקל"ב) וז"ל
:דאזין בכוכבייא דשבתאידאצטריך לון לאתענאה ,ולאחזאה עציבו דאגה ,ולמלבוש
שחורין ולכסאה שחורין [באותם (הגויים) שאוחזים בכוכבים של שבתאי שהם
צריכים להתענות ,ולהראות עצבות ודאגהף וללבוש שחורים ןלכסות שחורים],
שמכים ראשם בכסוי שחור ,שדווקא הגויים לובשים שחור בשבת !
ומסיים הרב אבן יקרה (שם) שמדברי התוס' (בבא קמא נ"ט ע"ב) בגדים שחורים הם
בגדי אבילות וצער ,וכן הוא משמעת הגמרא והראשונים בכמה מקומות בש"ס.
טענה השנייה להר"הג הראש"ל שליט"א בשם שו"ת פנים מאירות
ח"א (ס' קנב) שכתב שהמקובלים שהקפידו על מלבושם לבנים בשבת ,לא דברו אלא
על פי המנהג שבימיהם.
מה ההבדל בין זמן המקובלים בצפת ,לזמן הגמרא ? אולי גם לבישת רבנן
דפומבדיתא במעיל שחור בשבת ,שקדמו למקולי צפת במאות שנים ,הינה רק לזמן
האמוראים ולא לזמננו ? ואם כן ,אין לנו ללבוש בגדים שחורים כדמות רבנן
דפומבדיתא !?
ועוד ,שיש מסורת ששמרו יהודי ארץ ישראל לפני עוד זמן רבני פומבדיתא ,ומקורה
מהתנאים ?!
ומה על דברי עולא בגמרא (שבת קמז ע"א) שהיה בא מבבל ,והעיר לחכמי ישראל
שרבנן בפומבדיתא לובשים מעיל שחור בשבת ? שאם גם כן היה מנהגם בארץ
ישראל לא היה מעיר ! אלא ק"ו שחכמי ארץ ישראל התנאים והאמוראים ,היו
לובשים בצבע אחר בשבת ,אבל לא בשחור.
ויש לציין שהרב פנים מאירות הגיע מגליצ'יה לייזשדט (בוהם מורביה היום הונגריה)
בתקופת הכת השבתאית .ומוסבר בספר תולדות המקובלים באונגריאה (להרב
יקותיאל יהודה גרינוואלד) שאנשי כת המרושעת הזאת היו לובשים (בכל ימי השבוע
ולא רק בשבת) בגדים לבנים .והרב פנים מאירות תיקן לבני העיר חרמות ונידויים
למי שילבש לבן בשבת ,כדי להבדיל מן הכת הידועה (שכך נהג להילחם בכל תוקפו
נגד הקבלה בכלל ונגד אלה שהולכים בבגדים לבנים ,בפרט ,אחרי שבהיותו בעיר
פרוסטיץ הרב פנים מאירות הוטעה לאמונה השבתאית הכוזבת , ,כמו שמעיד
חותנתו וידידו ,היעב"ץ ,בספרו תורת הקנאות.
לו היו החכמים גוזרים על הציבור תקנות כדי לבטל הנהגות אבותינו מחמת שיש
כמה כנפויות שמדמות ליהדות וליהודים ,מזמן היינו אובדים את כל המנהגים
וההלכות ,מרוב הטועים והתועים שהמציאו אמונות כוזבות כל אורך הגלות המרה
הזאת.
טענה השלישית לבעל הליכות עולם הר"הג הראש"ל רבי עובדיה
יוסף שליט"א ש-אם יבא אחד לשנות ללבוש בגדים לבנים ,הו"ל יוהרא דהוי כחתן
בין אבלים [ ]...ש-מי שבא לומר אני אקיים דברי המקובלים שציוו ללבוש מלבושים
לבנים בשבת (שבז"הז שגדולי ישראל הולכים בשבת במלבושים שחורים) ,אין לך
יוהרא גדולה מזו וראוי לנדותו .ועוד הוסיף הרב הראש"ל שליט"א דברי השו"ת פנים
מאירות החורף אפו על המתחסדים זחוחי לב הרוצים לדמות עצמם לקדושי עליון
מפעם.
האם יש דין יוהרא היום ? לפי שולחן הטהור והכף החיים סופר (רס"ב) – לא.
ומה לומר שדווקא בארץ ישראל רוב השומרי שבת ,ההמון העם ,לא לובשים בגדים
שחורים בשבת אלא לבנים או צבע בהיר .אין בזה יוהרא ללבוש בגדים שחורים
בשבת ונהיה אז כאבלים בין חתנים ? ואין בזה חילול ה' שהלובש בגדים שחורים
בשבת עובר ב-כבדתו מעשות דרכיך ,שמלבושיו השחורים של שבת דומים לבגדי חול
(חליפות שחורות עם או בלי פסים) ?
האם אין בלבישת בגדים שחורים בשבת (ואף בחול) דין העוקר מנהגי אבותיו ,ידו על
התחתונה ? שיש לעם היהודי מקור מפורש ללבוש בגדים לבנים בשבת ,הן
לאשכנזים והן לספרדים ,מזמן התנאים ?
ואם סומכים על דברי האליה רבא והשו"ת פנים מאירות ,שתקופתם לפני מ333-
מאות שנה בערך ,מה נאמר ומה נצטדק על עקירת וביטול מנהגי אבות הספרדים,
שלא יותר מ 133-שנה ,היו לובשים בגדים לבנים או בהירים גם בשבת וגם בחול,
מבגדד (עיין בא"ח לך לך י"ג) עד מרוקו (עיין שופריא דיוסף)? ורק התבוללות
היהודים (גם בבגדד וגם במרוקו) דחתה אותם לעזוב הבגדים המקוריים וללבוש
חליפה אירופאית ?
ומסיים הר"הג הראש"ל ז"ל שעדיף ללבוש בגדים לבנים בבית ,אבל
לא בבהכ"נ בפני המון העם שיש לחוש ליוהרא.
וקשה ,שאף בארץ ישראל ,אנו צריכים להתנהג בסתר ובחשש ,כבתקופת
העותומאניים שבו חיו היפה ללב והרוח חיים (רבי חיים פלאג'י ז"ל) ? וידוע לנו על
גזרת העותומאניים על היהודים ,שלא ללבוש בגדים לבנים ,וזאת הסיבה שהחכם
באשי בארץ ישראל ,היה לובש בגד שחור רשמי.
גם הערות על דברי הר"הג רב בן-ציון מוצפי שליט"א ,שניסה להוכיח מכתבי
מוהרח"ו ז"ל (בשער הכוונות דרוש סדר שבת דרוש א’) ,שדעת האר"י ז"ל ללבוש
בגדים לבנים ,הינה למצניעים ואינה לכל אדם.
על אביו הצדיק רבי סלמאן מוצפי זצ"ל ועמיתו רבי עבדיה
.1
הדיאה זצ"ל ,נהגו ביחד רק מגיל ע' ללבוש בגדים לבנים בשבת (כמו שמעיד הר"הג
ב-צ מוצפי בסוף ספר מנהגי בית אל החדש ח"ד) ,אינו אלא עניין מיוחד ופרטי,
שכנראה מסיבה כמוסה .ואין לנו לסמוך על זה כדי לומר שהרבנים האלו הגיעו
לשלמות החכמה והיראה רק בגיל הזה .שכבר ידוע לנו שרבו של רבי סלמאן מוצפי
זצ"ל הוא הצדיק האדיר הגאון רבי יהודה פתייה זצוק"ל ,העלה אותו לבימה כש"צ,
בגיל י"ז ,וכשחכמים ערערו ,מיד רבי יהודה הסמיך את תלמידו רבי סלמאן .וידוע לנו
גם שרבי יהודה לימד את תורת הנסתר לרבי סלמאן רק בהיותו בגיל ט"ו( .וכך הוא
אצל ראש משפחתי ,מו"ר רבי ישראל זיתון זצ"ל מחבר משפט כתוב ,כשהיה בגיל ט"ו
נוכח תמידית ,אצל רבי ישועה בסיס זצוק"ל) .ואיך אפשר לומר שרק בגיל ע' רבי
סלמאן זצ"ל נהיה רק אז חסיד וצדיק מםפורסם ,ולא לפני ?
מופיע בפשיטות רבה בשער הכוונות ,שכל אחד ואחד יש לו
.9
:
ל יזהר ששום מין מלבוש וכיוצא בו מכל מה שלבש האדם בימי
החול אין ראוי ללובשו ביום שבת
שבעת שילביש החלוק של שבת בע"ש שיכוין בשם קדוש זהריא"ל
ללבוש בגדי לבן ולא של צבעים אחרים
והנה לשון טהור ממוהרח"ו :
אח"כ צריך ללבוש בגדי שבת ודע כי מורי ז"ל הזהרני בענין זה שנאמר ונלע"ד שגם
לכל בנ"א הוא צריך לעשות כן והוא שיזהר ששום מין מלבוש וכיוצא בו מכל מה
שלבש האדם בימי החול אין ראוי ללובשו ביום שבת ואפילו החלוק של שבת אין
ראוי ללבשו בימי החול כלל:
גם הזהירני שבעת שאלביש החלוק של שבת בע"ש שאכוין בשם קדוש זהריא"ל וזהו
השם של החלוק של השי"ת כנז' בספר פירקי היכלות דר' ישמעאל וכונה זו מעילה
מאד אל האדם כדי שימשיך את הקדושה אליו .גם צריך האדם ללבוש בגדי לבן ולא
של צבעים אחרים וקבלתי ממורי ז"ל שכפי הצבע וגוון המלבושים שלובש האדם
וכו'...
לאור לשון שע"הכ ,אין ספק שהאר"י ז"ל הזהיר את רבי חיים ווטאל בכל ההנהגות
האלו ,ושכן מדובר לכל אדם ,כמו שמוהרח"ו ציין בהתחלת דיבורו (וכל פעם כפול
הלשון גם ,מקשר בין כל הג' הנהגות האלו) ונלע"ד שגם לכל בנ"א הוא צריך לעשות
כן .ואמ"ל
סכום :
הרב משה עמיאל (באתר מוריה.אורג) ענה לאותה שאלה בנושא של לבוש לבן בשבת
קודש .ואף שכבר מהרבה שנים קדמתי לו בחיבור הסוגיה הזאת ,מ"מ ,צרפתי את כה
דברי חכם הר"הג משה עמיאל יצ"ו לדבריי.
ראה בספר "בגדי לבן" לרב מרדכי יצחקי שליט"א הרב מפורת שהדגיש את המיוחד
בלבישת בגדי לבן בשבת ע"פ דברי האר"י הקדוש ועוד הרבה פוסקים .ושמעתי (לשון
הר"הג משה עמיאל יצ"ו) שמרן הרשל"צ הרב מרדכי אליהו שליט"א שבח מאוד את
הספר והסכים לפרסם ואמר שהלוואי שנזכה לתקן דבר זה(.ע"כ)
ויש להוסיף שמרן הרשל"צ הרב מרדכי אליהו שליט"א לובש בשבת בגדים בצבע
כחול כהה ,אבל לא שחורים.
גם הר"הג אסוס שליט"א (עורך הספר שער רוח הקודש) לובש בגדים לבנים במקום
שלובשים שחורים ,ובטח לא חשש ליוהרא אלא הסתמך על הכף החיים סופר וז"ל.
ועיין מה שאמר הרב משה ארמוני שליט"א.
וכבר דשו בזה הראשונים :
ואמרו מהו הצניעות .התרחק מן העבירות .כי אין צניעות
.1
לאדם אם לא יהיו לו בגדים לבנים .ומצניעות האדם תקון ממונו( :ספר מבחר
הפנינים לא -שער הצניעות (ו))
בכל עת יהיו בגדיך לבנים [ושמן על ראשך אל יחסר].
.9
אמר ר' יוחנן בן זכאי אם בבגדים לבנים (מדרש זוטא -קהלת פרשה ט ד"ה [ח])
ר' יהושע בר נחמיה פתר קריא באבינו יעקב ,והוא עבר לפניהם וישתחו וג' (שם
/בראשית /לג :ג) .מהו והוא ,עוד הוא הוה בעקא ,א' מוטב שיפגע בי ולא בבניי .מה
עשה ,זיינם מבפנים והלבישם בגדים לבנים מבחוץ והתקין עצמו לשלשה דברים,
לתפילה ולדורון ולמלחמה.
(פסיקתא דרב כהנא פיסקא יט -אנכי אנכי ד"ה [ג] כרחם אב)
וכך מכריז הגאון השלחן האהור (רס"ב ,ח' וי') :ישתדל ללבוש בשבת ד' בגדים לבנים
( )...ראוי לכל בר ישראל ( )...ואילו היו כל ישראל לובשין לבנים בשבת כבר היה
הגאולה בבחינת אחישנה ( )...כי בזמן הזה המר אין כאן יוהרא כלל אלא סבלות
וחרפות ועלבונות ואשרי לו ,ואם אי אפשר לו ,על כל פנים לא יהיו בגדי שבת
שחורים ואדומים כי זה איסור גמור ,ואם גם זה אי אפשר לו מפני רבני וליצני הדור,
יחשוב במחשבתו כאלו לובש בגדים לבנים (.)...
ומסיים בס' י' ,בחריפות נגד החכמים ההולכים בשחורים בשבת ומעכבין הגאולה.
[ובאמת ,דחפתי את עצמי לא להעתיק את לשון בעל השלחן הטהור במלואו .י לא
היא דרך ישרה להעתיק חלק מדברי המחבר ,הדברים המקובלים אצל כל חכמי לב,
כשהגאון המחבר דווקא כוונתו היתה חריפה].
ויש לציין שרוב מנהגי ע"פ הסוד ,בין מהזוהר ,בין האר"י הקדוש ושאר המקובלים,
נתיישבו בספרי הפוסקים הספרדים ,הבית יוסף והשו"ע (עניין בציעת הפת בשבת
ע"פ הקבלה והנה לשון מרן הב"י ס' רע"ד ,כתב הכל בו [ ]...שמן הככר העליון בוצע,
ואני ראיתי גדולים שבוצעין התחתון ושמעתי שכן נכון לעשות על פי הקבלה .וכך
מביא הב"ח רע"ד א' ,, :ושמעתי שכן נכון לעשות על פי הקבלה'' עד כאן לשונו הבית
יוסף וכן פסק בשו"ע ס"א) ,הפ"ח ,הבית יהודה (עיין וזאת ליהודה ביאור נוסח
הבר"המז) ,הכנ"הג (וגם בפסח מעובין) ,החיד"א עד הבן איש חי ,והכף החיים .וכמו
שכתב מו"ר רבי כ'לפון גג' בשו"ת כגן עדנים (או"ח על התפילין) ,שאין לנו להפריד
בין ההלכה לקבלה (ועוד עניין אחר הוא למוד הקבלה לפני גיל מ' ,ואף שלא מילא
את כריסו מן הש"ס ומן הפוסקים ,שלפי דעת בקודש הגאון האדיר רבי אליעזר ידיד
הלוי זצ"ל בספרו דבר אליעזר (בן לרבי יום טוב ידיד הלוי זצ"ל ,מראשי ישיבת
המקובלים בית-אל לפני כמאה שנה) שלא קבלנו החומרות האלו שאינם תנאי לימוד
הקבלה שיסד מוהרח"ו .וטענתו היא ש -מי יודע שיחיה זמן מספיק בעולם הזה כדי
שישלים את כל הש"ס והפוסקים?)
ידוע גם כן מהחיד"א שעדיף לנהוג מנהגי האר"י ז"ל [האמיתיים] ממנהגי אבותיו ,ואף
למי שאין בו יד בקבלה .ומי יזלזל היום בדברי מרן הרחיד"א וינסה לכוף על כל או"א
סוג וצבע של מלבוש ?
וב"ה ,שהיום ,בהיותנו בארץ ,יש חיוב המשימה להראות לשאר פלטתנו ,מה הם
המנהגים המקוריים ,המיוסדים על אדני פז ,אלו חז"ל הקדושים ע"ה ,וכך ,למשוך
חוט של רחמים על אחינו ,לחזור בתשובה שלימה כשיראו חוט של חסד (הלבן) ולא
של דין (שחור).
וכך דורש הגאון רבי יוסף חיים מבגדד (בניהו פרק כב) מפני מה ת"ח שבבבל מצויינין
א"ל מפני שאינם בני תורה.
כי חכמי ארץ ישראל שהם בני תורה (ויכולים לחדש חידושי תורה) יש להם תואר
מלך ,אין לובשים בגדים מהודרים ,שכל או"א רואה החכמים בעיניו בתואר מלכים,
והוא ,מעותנותו ,אין חושב עצמו לכלום.עכל"בקצ
וענין בגד לבן כבר הוא ידוע ,כי בגד לבן הוא סימן לקדושה וטהרה .והיותן שאולים,
כמו שארז"ל בת מלך משאלת מבת כהן ובת כהן מבת סגן .הכוונה שלא לבייש את מי
שאין לו( .דרשות ר"י אבן שועיב פרשת ואתחנן ד"ה).
הדלקת נרות
גם תזהר בתי' הנרות של שבת אמנם הדלקת הנר היא מצוה על האשה בעלת הבית כנודע וגם
זה הוא ענין מעשה (דרושי סדר שבת דרוש א ענין ויהי נועם דמוצ"ש)
נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי ב' כונות אלו הנז' במלת נ"ר הם סוד ב' נרות של שבת הנז'
בס"ה שצריכין להדליק ב' נרות בליל שבת וגם הם סוד זכור ושמור ויכוין בזו המצוה כנלע"ד:
ופ"א שמעתי ממורי ז"ל דרוש אחר בענין נר שבת וזהו כי הנה ארז"ל הדלקת נר בשבת חובה
והענין הוא כי ב' נרות הם (דרושי קבלת שבת דרוש א ענין קבלת שבת)
הדלקת נרות
כי ב' כונות אלו הנז' במלת נ"ר הם
סוד ב' נרות של שבת
שצריכין להדליק ב' נרות בליל שבת וגם
הם סוד זכור ושמור
ופ"א שמעתי ממורי ז"ל דרוש אחר
בענין נר שבת וזהו כי הנה ארז"ל
הדלקת נר בשבת חובה והענין הוא כי
ב' נרות הם
נגיד ומצוה – מעשה חושב (רימון ד')
השל"ה הקדוש (קלג – ע"א)
מעשה חושב (עמ' פ') – הגהות ר"א
אזולאי (רס"ג א')
ב"י (רס"ג א') בשם הכל בו (כ"ד)
שמצא סמך במדרש תנחומא (וגם
ממדרש תהלים צ"ב ,א')
הדלקת נרות
ויש מי שכתב שהאר"י ז"ל היה נוהג
לתקן ז' פתילות (הח"י לא-עד) .הכף
החיים סופר (רס"ב ,ט') מביא את
המנהג הזה אבל בלי לציין את
המקור.
סדר
היום
:
כפי
ערכו
וכחו.
קבלת שבת בתפילת מנחה ערב שבת דרושי סדר שבת דרוש א ענין קבלת שבת
ענין קבלת שבת בתפלת המנחה דע"ש דע כי ענין זה הוא דבר גדול להמשיך קדושת שבת
מעת תפלת המנחה דע"ש ודע כי מעת תפלת המנחה דע"ש מתחי' העולמות לעלות ולהכלל
זה בזה רק שיש כמה מיני בחי' של כללות העולמו' ובהם מדריגות רבות אבל עתה הענין הוא
כי מעתה מתחי' העולמות לעלות ולהכלל זב"ז .והנלע"ד בזה הוא כי הנה א"ל מורי ז"ל כי
בקב"ש בשדה אז נכוין שכבר נכנסו תלת פרקין תתאין דאות ל' דצלם דאו"א ונלע"ד כי עתה
נכנסים של אימא (ואז בקבלת שבת בשדה נכנסים של אבא כנלע"ד)
וזה סדר הכונה הנה קודם שתאמר פ' אדני שפתי תפתח כו' דתפל' מנחה דע"ש (עוד קבלתי
כונה זו ממורי ז"ל פעם אחרת ויש בה איזה תוס' הנה קודם שתתחי' אדני שפתי תפתח כו'
תכוין במחשבתך לעלו' ולכלול) תכוין ותחשוב להעלות במחשבתך כל חלק הנפשו' שהם בעו'
העשיה -ואח"כ להעלות היצירה עם כל חלקי הרוחין שבה אל עולם הבריאה -ואח"כ
להעלות הבריאה וכל חלקי הנשמות שבה אל עולם האצילות
והרי בכח הכונה והמחשבה הזו קבלו כל החלקים תוס' קדושה
אבל הלואי שבדורינו זה יהיה מי שיוכל לזכות לנפש דאצילו' והרי בכח הכונה והמחשבה הזו
קבלו כל החלקים תוס' קדושה ואח"כ תתחיל העמידה
ואח"כ תתחי' להתפלל תפלת י"ח ובכריעה א' ובזקיפה ההיא תכוין אל מה שנתבאר בברכת
אבות דתפילת שחרית דחול בענין ד' כריעות וארבע זקיפות
סדר קבלת שבת דרושי קבלת שבת דרוש א דרוש א':
בענין קבלת שבת בשדה הנה דבר זה מפורש בגמרא דשבת בפ"ב ופי"ז והביאו הרמב"ם בפ' ל'
דשבת
והנלע"ד בזה הוא כי הנה א"ל מורי ז"ל כי בקב"ש בשדה אז נכוין שכבר נכנסו תלת פרקין
תתאין דאות ל' דצלם דאו"א (ונלע"ד כי עתה – בתפילת מנחת ערב שבת הנז"ל -נכנסים של
אימא) ואז בקבלת שבת בשדה נכנסים של אבא כנלע"ד
ודע כי כל מה שנתבאר הוא בין בצלם דאבא ובין בצלם דאימ' והנה בעת קב"ש בשדה תכוין
קודם שתקבל קב"ש כי אז ניתוספה הארה יתירה
הנה נתבאר לעיל בהתחלת דרוש ענין קב"ש בשדה וע"ש כי יש דברים הפכיים היפך מכאן
ושם עוד נתבאר כי ליל שבת נק' שמור ע"ש הנקב' שהיא העולה בליל שבת אבל ז"א אינו
עולה בלילה אבל עכ"ז יש לו הארה יתירה בליל שבת ואע "פ שגם היא בחי' עלייה לו איננה
נק' בשם עלייה כמו שיתבאר (דרושי תוספת שבת דרוש ב דרוש ב'):
וז"ס תוס' שבת שיש אל ז"א עתה בקב"ש ותכוין כי ע"י קב"ש הזה תכוין לקבל בחי' תוס' נפש
יתירה
ונמצא כי עתה אתה מקבל בחי' נפש יתירה בלבד ובס' קב"ש נבאר מקום זה האמיתי שהוא
בעת אומרו בואי כלה כו' וענין הרוח והנשמה יתבאר במקומו בענין ברכו ובענין ופרוש סוכת
שלום עלינו כו' וע"ש
והנה עתה קב"ש זו היא בחוץ בשדה לפי שבתחילה עולה בחי' חיצוניו' העולמו' שהם בחי'
ההיכלו' והמלאכים ולכן נעשה הדבר הזה בחוץ בשדה ואח"כ נעשה בחי' עליית פנימיות
העולמו' ע"י התפי' בבה"כ כמ"ש בע"ה
והוא המקבל עתה תוס' קדושת שבת והכל נעש' בחוץ בשדה וז"ס הדב' לצאת ממש בשדה
להקבל השבת ותכוין בסוד המלכות שהיא עתה שדה של תפוחין קדישין שהוא
ולכן בצאתך בשד' להקביל השבת תכוין כי שדה הוא חק"ל הוא סוד המקום הפנוי אשר נק'
שדה של תפוחין כנ"ל בדרוש הנז' וחקל הוא אותיות חלק בב' פתחין תחת הח' והל' .גם הם
אותיות חלק נקו' בב' נקודות סגול תחת הח' והל' מלשון כי חלק ה' עמו
וזה סדר עליתם הנה קיצור סדר קב"ש הוא שתצא לשדה ותאמר בואו ונצא לקרא' שבת
מלכתא לחקל תפוחין קדישין (סוד קבלת שבת יצא אל השדה ויאמר לכה דודי נצא השדה
ויכוין במלכות הנקרא שדה שהוא חקל תפוחין קדישין דרושי קבלת שבת דרוש א ענין קבלת
שבת) ובכלל דברינו ובפרט בענין הקידוש של ליל שבת יתבאר לך כונת תי' אלו שהם חקל
תפוחין קדישין ותעמוד מעומד במקו' א' בשדה ואם יהיה ע"ג הר א' גבוה הוא יותר טוב
ויהיה המקום נקי כפי מה שצריך מלפניו כמלוא עיניו ומאחריו ד' אמות כו' ותחזור פניך כנגד
רוח מערב ששם החמה שוקעת ובעת שקיעתה ממש אז תסגור עיניך ותשים ידך השמאלית
על החזה ויד ימינך על גבי שמאל ותכוין באימה וביראה כעומד לפני המלך לקבל תוס'
קדושת שבת ותתחיל ותאמר מזמור הבו לה' בני אלים כו' כולו בנעימה ואח"כ תאמר ג'
פעמים באי כלה באי כלה באי כלה שבת מלכתא ואח"כ תאמר מזמור שיר ליום השבת וכו'
כולו ואח"כ תאמר ה' מלך גאות לבש כו' עד לאורך ימים ואז תפתח עיניך ותבא לביתך כמ"ש
בעז"ה:
ואחר כל הכונות האלו יכוין לקבל שפע קדוש מן האלף עלמין דנפקין ונוצצין מן בינה ואלו
האלף הם סוד ז' מרגלאן הנז' היוצאים מן ז' אותיו' אהי"ה יה"ו שהם בבריאה הנק' יום השבת
והם עולים בגימט' תתמ"ט ועם הכונה שנתכוין בטבילה אל שם אהיה דההין שהוא בגי' קנ"א
הרי אלף וע"י כ"ז יזכה האדם לתוספת נר"ן בשבת .האמנם ב' בחי' הם הא' היא הנק' תוספת
שבת ואינה שבת עצמה והוא מה שמקדים להיות בע"ש בעת קב"ש כנז' ואז המל' דאצילות
ננסרת מאחורי ז"א ובאה עמו פב"פ באותו המקום שהוא כנגד מה שהיתה עמו באחוריו אבל
אח"ך בהכנסת שבת ממש אז מתעלים נה"י דז"א דאצילות בחג"ת שלו ואז המל' לוקחת
מקומם( .דרושי קבלת שבת דרוש א ענין קבלת שבת)
אח"כ תלך לביתך (אח"ך תבא לביתך ותתעטף בציצית ותקיף השלחן כמבוא' אצלנו ע"ש והנה
תסדר השלחן בי"ב ככרות כנגד ב' ווין שבמלוי וא"ו ותסבבנו שהוא דוגמת הבריאה ותסבבנו
באור המקיף לכל המידות ותאמר מזמור שיר ליום השבת ואח"ך תקרא ד' פרקים הראשונים
ממסכת שבת שיש בה כ"ד פרקים כנגד כ"ד קישוטי כלה ולמחרת וגם לערב במנחה ישלים
הכ"ד פרקי' קודם סעודה ג' ותאמר באי כלה מימין באי כלה משמאל באי כלה מן האמצע
שבת מלכתא שהיא מקבלת מן ג' אבות וג"פ באי הם בגי' יה"ו במלוי אלפין ומחברו עם
השבת שהוא אות ה' אחרונה :דרושי קבלת שבת דרוש א ענין קבלת שבת) ותכנס ותתעטף
בטלית מצויצת בציציו' כהלכת' ותתעטף ראשך בו כנודע סביב גרונך וכנז' במסכת שבת פ"ב
ופ' י"ו ובהרמב"ם פ' ל' מהלכות שבת ותקיף השולחן המסודר עם הלחם לסעודת שבת
ותקיפהו כמה פעמים עד שתחזור לומר כל מה שאמרת בהיותך בשדה שהוא מזמור לדוד הבו
לה' בני אלים כו' וג"פ באי כלה כו' ומזמור שיר ליום השבת כו' והכונה שתכוין בזה הוא כי
שם בשדה לא נתקן רק בחי' חיצוניות בבחי' א"פ שבו ועתה נתקן לעלות גם בחי' אור מקיף
של בחי' החיצו' ואח"כ תקרא ארבעה פרקים ראשונים של מסכת שבת ותכוין שהם כנגד ד'
אותיות יהו"ה כי הם סוד תכשיטי הכלה העליונה .והרי נתבאר ענין כללות העולמות זה בזה
בבחי' החיצוניות שלהם ע"י קבלת שבת בשדה הנעשה על ידינו ואח"כ אנו מעלים גם את אור
המקיף של חיצוניות העול' ע"י הקפת השלחן כנז' ועי"כ נשלם תיקון ועליית בחי' חיצו'
העולמות וענין זה הוא הנק' אצלנו תמיד בשם תוספת שבת הנק' בשם נפש יתירה לפי שכיון
שהקדושה הזו נמשכת קודם זמנה הראוי לה לכן נק' בחי' תוס' קדושה שניתוסף מחדש אע"פ
שאינו זמנה אבל כשיתקדש השבת עצמו ויהיה ממש ליל שבת גמורה אז אינו נק' תוספת שבת
רק קדושת שבת עצמה.
אח"כ תסתכל באור הנר אשר ברכו עליו להדליק נר של שבת וזו הכונה שתכוין בעת
הסתכלותך בו
דרושי תוספת שבת דרוש א
דרוש א':
בענין ההפרש שיש בין תוספות שבת לשבת עצמו ועתה נבאר ההפרש שיש בין קדושה הנמשכ'
הנק' תוס' שבת שהוא בעת קב"ש ועדיין לא קדש היום כי אחר שקידש היום והוא ליל שבת
גמור אז הוא קדושת שבת ממש ואינה נק' תוס'.
נמצא כי בקב"ש כל המל' הם אב"א ואחר בין השמשות שכבר הוא ליל שבת גמורה
וזה נעשה מעצמו שלא על ידינו אלא מכח קדושת שבת עצמה שכבר הוא ליל שבת ואח"ך ע"י
תפילותינו בליל שבת נגדלת ונעשית פרצו' כמ"ש בע"ה
והנה לעיל בדרושים הקודמים ביארנו כי בעת קב"ש בשדה אז עולין חיצוניו' העולמות שהם
בסוד שדה חקל תפוחין ואח"כ ע"י תפי' ערבית דליל שבת עולים גם פנימיות העולמות שהם
בחי' הנשמות כנודע .וצריך שתדע כי אין כ"ז רק בבחי' הכלים בלבד כי בתחי' עולה
חיצוניותם ואח"כ עולה פנימיותם אבל בחי' העצמות שבתוך הכלים איננו זז כלל ממקומו ובזה
יתבאר לך ענין קדושת השבת על מתכונתו( :דרושי תוספת שבת דרוש ג)
בת והנה הם :
(לפני לומר ה' שפתי תפתח)
ת החמה
קבלת שבת בתפילת מנחה ערב שבת
ד כי עתה נכנסים של אימא (ואז בקבלת
שבת בשדה נכנסים של אבא כנלע"ד)
וזה סדר הכונה הנה קודם שתאמר פ'
אדני שפתי תפתח כו' דתפל' מנחה דע"ש
והרי בכח הכונה והמחשבה הזו קבלו כל
החלקים תוס' קדושה ואח"כ תתחיל
העמידה
ואח"כ תתחי' להתפלל תפלת י"ח
סדר קבלת שבת
והנלע"ד בזה הוא כי הנה א"ל מורי ז"ל
כי בקב"ש בשדה אז נכוין שכבר נכנסו
תלת פרקין תתאין דאות ל' דצלם דאו"א
(ונלע"ד כי עתה – בתפילת מנחת ערב
שבת הנז"ל -נכנסים של אימא) ואז
בקבלת שבת בשדה נכנסים של אבא
כנלע"ד
ההפרש שיש בין קדושה הנמשכ' הנק' תוס'
שבת שהוא בעת קב"ש ועדיין לא קדש היום
כי אחר שקידש היום והוא ליל שבת גמור
אז הוא קדושת שבת ממש ואינה נק' תוס'.
נמצא כי בקב"ש כל המל' הם אב"א ואחר
בין השמשות שכבר הוא ליל שבת גמורה
לצאת לעזרת נשים במקום השדה :
הנהגות רבי אברהם גלנטי – הח"י.
אמנם מקובלי בית אל התנגדו להנהגה
הזאת :
שמן ששון (ח"ג ,פ"ד ,ע"ב) – זכרונות
אליהו ומנהגי חברון (לר"א מני זצ"ל)
(מע' ק' ,ה') – קונטרס אור החשמל (מ,
ע"א) – קנין פירות (קלג).
והוא המקבל עתה תוס' קדושת שבת
והכל נעש' בחוץ בשדה וז"ס הדב' לצאת
ממש בשדה להקבל השבת ותכוין בסוד
המלכות שהיא עתה שדה של תפוחין
קדישין שהוא
וזה סדר עליתם הנה קיצור סדר קב"ש
הוא שתצא לשדה ותאמר בואו ונצא
לקרא' שבת מלכתא לחקל תפוחין קדישין
(סוד קבלת שבת יצא אל השדה ויאמר
לכה דודי נצא השדה ויכוין במלכות
הנקרא שדה שהוא חקל תפוחין קדישין
האמנם ב' בחי' הם הא' היא הנק'
תוספת שבת ואינה שבת עצמה והוא מה
שמקדים להיות בע"ש בעת קב"ש כנז'
[]...אבל אח"ך בהכנסת שבת ממש אז
מתעלים
תקציר :
אחד המקורות לקבלת שבת בראשונים ,נמצא ברמב''ם (שו''ת פאר הדור) שמביא
שמקבלים השבת בביה''כנ באמירת מזמור שיר ליום השבת.
וכך היה מנהג לרוב הספרדים עד גילוי הרמ''ק והאר''י הקדוש .שכ''כ בשו''ע (רס''א,
ס''ד) ,שלספרדים מקבלים שבת עם מזמור של שבת.
אמנם ,האר''י ז''ל הוסיף מזמור לדוד ,בואי שבת מלכתא ,ואח''ז ,מזמור שיר ליום
השבת ,והכל בצד מערב ,והעינים סגורות.
המשנה במה מדליקין נאמרה אז בין מנחה לקבלת שבת כדעת האבודרהם ,הטו''ר
והב''ח ,שאם לא ,מה טעם לאומרה כששבת כבר נכנסה( .ואם הסיבה היא כדי
להתאפשר למאחרים לבוא לבית הכסת להתפלל במנין ,מה שייך המשנה הזאת מכל
משנה אחרת שב מסכת שבת ?).
שיר השירים ,אינה בסדר האר''י ז''ל ולא מובא במנהגים קודמים ,אלא ,הוספה
מהשל''ה הקדוש (ויש שהוסיפו ע''פ הרמ''ק) .ופשוט הוא ,שאין מקור וסיבה לקרוא
שיר השירים אחרי מזמור שיר ליום השבת ,או בין מזמור לדוד ללכה דודי ,או יותר
חמור ,להפסיד זמן הקודם לשקיעה ,ולבטל קבלת שבת מבעוד יום ,כמנהג הקדמון
מזמן הגמרא ,כדי לשיר (וכבר לא לקרוא !!) את שיר השירים.
ו' מזמורים (לכו נרננה ,וכו') קודם קבלת שבת .הוא ע''פ סדר היום ,ומובא בסדור
תפלה למשה להרמ''ק ז''ל.להגר''א ,המנהג מזמן חכמי התלמוד ,גם ע'פ רשב''ן.
פיוט לכה דודי כבר בתקופת מוהרח''ו היו שרים אותו .גם רבי חיים וויטאל עצמו
היה שר אותו (עיין איגרות רבי שלמה שלומיל ,בבירורים לר''הג יעקב הלל שליט''א).
אמנם ,נוסח לכה דודי להח''י אינו דומה לא לנוסח המקובל מפי רבי שלמה הלי
אלקבץ זיע''א ,וגם לא לנוסח הסדר היום.
פיוט בר יוחאי ואשת חיל ,אינם אלא הוספה מהח''י.
אנא בכוח ,גם היא הוספה של הח''י.
סדר קבלת שבת להאר"י ז"ל :
ותעמוד מעומד במקו' א' בשדה ואם
יהיה ע"ג הר א' גבוה הוא יותר טוב
ויהיה המקום נקי כפי מה שצריך
מלפניו כמלוא עיניו ומאחריו ד'
אמות כו' ותחזור פניך כנגד רוח
מערב ששם החמה שוקעת ובעת
שקיעתה ממש אז תסגור עיניך ותשים
ידך השמאלית על החזה ויד ימינך על
גבי שמאל ותכוין באימה וביראה
כעומד לפני המלך לקבל תוס' קדושת
שבתותתחיל ותאמר מזמור הבו לה'
בני אלים כו' כולו בנעימה ואח"כ
תאמר ג' פעמים באי כלה באי כלה
באי כלה שבת מלכתא ואח"כ תאמר
מזמור שיר ליום השבת וכו' כולו
ואח"כ תאמר ה' מלך גאות לבש כו'
עד לאורך ימים ואז תפתח עיניך
ותבא לביתך כמ"ש בעז"ה:
כך הוא גם בנגיד ומצוה (קכב)
ובמשנת חסידים -כנף רננים למהר"א
אזולאי (צ"ב) -הנהגות רבי אברהם
גלנט – אידרות רבי שלומיל.
תקון שבת לרבי אברהם ברוכים
הלוי.
ספר החיזיונות למוהרח"ו (עמ' מ"ב).
רבי אברהם גלנטי.
הרב סדר היום (אחרי מזמור לדוד יש
לשיר ו' מזמורים הידועים ,מזור שיר
ליום השבת – ה' מלך גאות לבש,
ואח"ז יאמר זה הפזון בואי כלה
(נוסח לכה דודי לסדר היום))
מנהג ארץ ישראל (צפת) בתקופת
החיד"א ואחריו :
מזמור לדוד -לכה דודי – מזמור שיר
ליום השבת – קדיש יתום – במה
דליקין – קדיש דרבנן – מזמור שיר
ליום השבת – חצי קדיש –
ברכו(.ארץ"ח רס"א)
מזמור לדוד :
הרמ"ק (פירוש הסידור תפלה למשה)
השל"ה (שער השמים דפו"ר קנט ,ע"ג –
יש להתחיל ממזמור לדוד ובעמידה).
פיוט לכה דודי :
כיום ,ידוע לנו שמוהרח"ו היה שר
בעצמו את הפזמון המפורסם ,לכה
דודי ,בן מזמור לדוד לבין בואי בשלום.
(עיין הרב עזריאל מנצור שליט"א
הגהות בסידור בית תפילה ,הרב יעקב
הלל שליט"א (האר"י וגוריו בבירורים).
והיא עדותו של רבי יעקב צמח בנגיד
ומצוה בשם החברים.
וכך הוא בפע"ח (פ"ח ,דצ"ד ע"ב)
בהגהות צמח ,וסידור כוונות התפילה
המקוצר (פח) באיגרות שלומיל (עמ'
קמו דפוס אהבת שלום) .עמק המלך
(קט ,ע"ג).
הדיוק בשמחה/ברינה מקורו בנגיד
ומצוה.
הפיוט מופיע גם בסדר תקוני שבת
לר"א הלוי ברוכים .ובאיגרות הרמ"ז
(י"ז ,ע"א).
לפי תקון שבת מלכתא ,יש לשיר
הפיוט לכה דודי כולו בעמידה .גם
בקיצור השל"ה (מ"ז).
מזמור שיר ליום השבת :
וכך הוא מנהג הקדמון לספרדים ,לקבל
את השבת באומרם מזמור שיר ליום
השבת ,כמעיד הרמב"ם בעצמו (שו"ת
פאר הדור) וכפסק מרן השו"ע (רס''א,
ס''ד).
יש לעמוד במזמור שיר ליום השבת
לדעת האר"י ז"ל ,וגם לדעת החיד"א
שקיבל בחלום (הגהה בסידור תפילת
ישרים לוורנו)
אח"כ תלך לביתך (אח"ך תבא לביתך
ותתעטף בציצית ותקיף השלחן כמבוא'
אצלנו ע"ש והנה תסדר השלחן בי"ב
ככרות כנגד ב' ווין שבמלוי וא"ו ותסבבנו
שהוא דוגמת הבריאה ותסבבנו באור
המקיף לכל המידות ותאמר מזמור שיר
ליום השבת
ואח"ך תקרא ד' פרקים הראשונים
ממסכת שבת שיש בה כ"ד פרקים כנגד
כ"ד קישוטי כלה ולמחרת וגם לערב
במנחה ישלים הכ"ד פרקי' קודם סעודה
ג' ותאמר באי כלה מימין באי כלה
משמאל באי כלה מן האמצע שבת
מלכתא שהיא מקבלת מן ג' אבות וג"פ
באי
במה מדליקין :
מנהג הקדמון הספרדי לקרוא במה
מדליקין בין מנחה לערבית ועיין השו"ע
(ר"ע).
מנהג ארץ ישראל בימי האחרונים,
להוסיף במה מדליקין בין מזמור לדוד
ללכה דודי (ארץ חיים סתהון בשם
שומר אמת סז ,ע"א) .וכך העיד
החחיד"א המקדימם (ברית עולם לספר
חסידים ס' קנד).
אמנם ,אינו המנהג המקורי לא
לספרדים ,לא להאר"י ז"ל ,לא לגורי
האר"י ,וגם לא לספרדי ולמסתערבי
ירושלים הקדומים.
יש לציין שהאר"י ז"ל היה שונה פעם
שנית את משנת במה מדליקין בזמן
הסעודה כמו שכתוב בדרושי קידוש
ליל שבת דרוש א ענין השולחן.
ויש קצת להרחיב את הנושא הזה :
לפי מה שכתב מוהרח"ו ,לדעת האר"י
הקדוש ,יש לומר במה מדליקין בין
מנחה לערבית ,ז"א ,אחרי קבלת שבת
כמו שכתוב :ותאמר מזמור שיר ליום
השבת ואח"ך תקרא ד' פרקים הראשונים
ממסכת שבת .כך ,שאמירת במה
מדליקין סמוכה ביותר לתפילת ערבית,
שהוא קדיש וברכו.
לכן ,האר"י היה קורא במה מדליקין
אחרי קבלת שבת השנייה (בבית) ואז
היה הולך לביהכ"נ להצטרף למניין.
ובעודם אומרים מזמור שיר ליום
השבת ,היה מכוון לקבל תוספת שבת
יותר עליונה .אולם ,בשום מקום מופיע
שהאר"י ז"ל היה גם אומר מזמור שיר
ליום השבת עם הציבור !
יוצא מזה ,שקבלת שבת בין בשדה ,בין
בבית,חד נינהו ,מיכוון שאנו מסדרים
את קבלת שבת בבית הכנסת .כך ,שמי
שלא חוזר את כל סדר קבלת שבת לפי
האר"י ז"ל (מזמור לדוד – לכה דודי
למהרח"ו – מזמור שיר ליום השבת)
אין לו לכפול אמירת מזמור שיר ליום
השבת ,ודי בפעם אחת כמנהג השו"ע
לפני קדיש וברכו .כך שלהאר"י ז"ל,
אמירת במה מדליקין מקומה בין
מזמור שיר ליום השבת לחצי קדיש,
ולדעת השו"ע יש לאומרו לפני
מזמור שיר ליום השבת.
וכל הקושי לשלב מנהג האר"י למנהג
הספרדי הקדום המובא בשו"ע.
לכן ,הצד הטוב בביהכ"נ הוא לקרוא
מבעוד יום אחרי מנחה (כמנהג
הרד"א והשו"ע) משנת במה מדליקין,
לערוך סדר קבלת שבת להאר"י ז"ל,
ולומר מיד חצי קדיש וברכו .כי
באמת ,להאר"י ז"ל אין קפידא
לקריאת משנת במה מדליקין .וכי ,לא
היה חוזר אח"כ בזמן הסעודה
הארבע פרקי משנה שבת הראשונים
?
ואם אומרים ,הלא ידעת שהאר"י ז"ל
היה אומר במה מדליקין אחרי קבלת
שבת השנייה ?
יש ליישב שאז ,גם להאר"י ז"ל וגם
לשו"ע ,היו אומרים מזמור שיר ליום
השבת לפני השקיעה .כך שהיה תוקף
אמיתי לאמירת במה מדליקין .ומאי
איכת לן אם לפני או אחרי קבלת
שבת ,שכל עיקר אמירת במה
מדליקין הוא לפני מזמור שיר ליום
השבת שבציבור (עייין שו"ע
שמקבלים (קדושת) שבת באמירת
מזמור שיר ליום השבת בצבור) .וכך
הסכים האר"י ז"ל ,אלא בהיותו לבד,
היה מקבל שבת לבד ,ואז קבלה יותר
עליונה עם הציבור ,ולא היה חוזר
איתם המזמור ,מיכוון שהיה אז מוכן
לקדיש .ודו"ק
אנא בכוח :
ח"י הוסיף לומר תפילת רבי נחוניה בן
הקנה (אנא בכוח) בין מזמור לדוד לבין
לכה דודי( .מא-עא) .כנראה שמקורו
מתקון שבת מלכתא (דפוס ראשון) .גם
הלכו בעקבעותיו הליקוטי מהרי"ח,
סידור רבי שבתי ,סידור רבי יעקב קפיל
וסידור בעל התניא (עייו בספר/סדור
תפילת חיים) אמנם הח"י חידש להות
מעומד בזמן אמירת אנא בכוח.
אמנם אמירת אנא בכוח לא מופיע
אצל גורי האריז"ל הראשונים כ :
רבי שמואל וויטאל בנו מהרח"ו בסדורו
חמדת ישראל -השל"ה הקדוש (שער
השמים) -רבי יעקב צמח -רבי אברהם
אזולאי ,ואף לא במשנת חסידים.
הפע"ח המודפס בקראקוו מזכיר אנא
בכוח רק דרך כוונות ולא אמירה( .עיין
תפילת חיים)
מזמורים לפני תפילת ערבית (גם מזמור ברכי נפש בר''ח)
ענין האלפא ביתא ושיר המעלות שנוהגי' לאומרם במוצאי שבת מורי ז"ל לא היה נוהג לאומר'
כלל ועיקר ע"כ :דרושי עלינו לשבח ונוסח התפילה דרוש א
ליל מ"ש כבר ביארתי כי מה שנהגו לומר בכל מ"ש סדר האלפא ביתא קודם תפלת ערבית לא
היה מורי ז"ל נוהג לאומרה ולא כל אותם השירים והמעלות כו' והמזמורים כלל ועיקר וכמ"ש
בסדר נוסח תפלת שחרית לעיל :דרושי סדר שבת דרוש א ענין ליל מוצ"ש
מזמורים לפני תפילת ערבית (גם
מזמור ברכי נפש בר''ח
ענין האלפא ביתא ושיר המעלות
שנוהגי' לאומרם במוצאי שבת מורי
ז"ל לא היה נוהג לאומר' כלל ועיקר
ע" כ
ליל מ"ש כבר ביארתי כי מה שנהגו
לומר בכל מ"ש סדר האלפא ביתא
קודם תפלת ערבית לא היה מורי ז"ל
נוהג לאומרה ולא כל אותם השירים
והמעלות כו' והמזמורים כלל ועיקר
וכמ"ש בסדר נוסח תפלת שחרית
מזמורים לפני תפילת ערבית (גם מזמור
ברכי נפש בר''ח
הח"י (קב-עד) חולק על האר"י הקדוש,
ומאפשר לומר את המזמורים האלו.
וגם קובע (כ-עג) שיש לומר בערבית
ר"ח את המזמור ברכי נפשי ,ואין
לשנות (?!)
פע"ח (פ"ג דערבית)
אמנם מע"ח המובא בפע"ח (פ"ד דתפילת ערבית) כתב שם שיאמר שיר
המעלות הנה ברכו את ה'.
וכופל שם :מע"ח :יאמר יצוה ה' חסדו.
ואם כן ,סותר את מה שכותב למעלה בשע"הכ ,שאין לומר מזמורים
קודם ערבית ,וגם א"ב במוצ"ש .אבל הרב ריינר (תפילת חיים) הוכיח
מכ"י של מוהרח"ו ומוהרש"ו שלא מופיע הקטע הזה ,כך שמה שמובא
בפע"ח בשם הע"ח לומר שיר המעלות ,אינו אלא הוספה מאוחרת ולא
מהאר"י ז"ל.
לומר ערבית בעינים סגורות
גם צריך שתזהר בענין סגירת העינים בכל ג' התפלות ממש ע"ד החילוק הנז' בענין חיבוק ב'
הידים והענין הוא כי תעצום ותסגור עיניך בשחרית ובמנחה בעת העמידה בלבד ובתפלת
ערבית תסתום עיניך בכל התפלה בין בברכו' ק"ש ובין בתפלת העמידה .וסוד עצימת העינים
נרמז במ"ש בסבא דמשפטים דצ"ה ע"ב וז"ל ומהו עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כו'
וביאור המאמר הזה הוא מדבר בענין רחל נוקב' דז"א כי היא נק' עולימתא שפירתא כמש"ה
ורחל היתה יפ"ת ויפת מרא' אבל לית לה עיינין לפי ששיעור קומתה הוא מן החזה ולמטה
דז"א ואין כנגדה בחי' העינים דז"א כדי להמשיך מהם אליה בחי' עיני' ג"כ אבל לאה יש לה
עינים בסוד ועיני לאה רכות לפי שמקום לאה הוא למעל' במקום רישא דז"א אשר שם יש
בחי' העינים דז" א ומשם הולכת הארתם ונמשכת בלאה אשר היא כנגדם ובורא ויוצר בה בחי'
עינים משא"כ ברחל התחתונה ולכן הכתוב יחס העינים בלאה ולא ברחל כמ"ש ועיני לאה
רכות אמנם ברחל הזכיר היופי כמ"ש ורחל היתה יפ"ת ויפ"מ ולא בלאה והטעם הוא לפי
שלאה היא למעלה במקום כיסוי האורות אבל רחל היא למטה מן החזה אשר שם הוא גילוי
אורות החסדים בתוך ז"א כנודע כי שם נסתיים יסוד דאימא המלביש ומכסה את החסדים ואז
האורות ההם המגולים מאירים בה ומיפים אותה .והרי נתבאר טעם סגירת העינים .אמנם
טעם הצטרכות סגירתם בתפי' ערבי' מתחיל' וע"ס הוא לפי שעתה הוא סוד זמן לילה שהוא
זמן החשך ואמנם ביום היו נמשכים לרחל עינים מלמעלה אבל בערבי' שהוא זמן לילה
נחשכים עיני רחל ובזה תבין כמה מאמרי הזוהר שאומרי' ענין הלילה איך החשך יכסה ארץ
בלילה ותבין מה הוא ענין החשך הזה וגם למה הוא בלילה ולא ביום :דרושי סדר שבת
הקדמה מכאן מתחיל סדר שבת
לומר ערבית בעינים סגורות
גם צריך שתזהר בענין סגירת העינים
בכל ג' התפלות ממש
לומר ערבית בעינים סגורות
הח"י חולק וכותב (מו-עד) שיש
להתפלל בעינים פקוחות ,וגם מביאו
השלמי ציבור (דקס"ח)
וכך היא עת הכף החיים.
נוסח ופרוס עלינו סוכת שלום עלינו (ענין ערבית של שבת)
שער הכוונות -דרושי תוספת שבת דרוש ג
והב' תוס' הרוח וזה נעשה בעת שאומרים ברכו והג' תוס' נשמה וזה נעשה כשאומרים ופרוס
סוכת שלום עלינו
כוונת פסוק ופרוש סוכת שלום עלינו כו' דע כי בברכו' אלו דיוצר דערבית דשבת
והנה עתה שנפרס המסך הנז' הנרמז במ"ש ופרוס סוכת שלום כו'
נוסח ופרוס עלינו סוכת שלום עלינו
(ענין ערבית של שבת)
והב' תוס' הרוח וזה נעשה בעת
שאומרים ברכו והג' תוס' נשמה וזה
נעשה כשאומרים ופרוס סוכת שלום
עלינו
כנף רננים (כנף ג' –בסדר ליל שבת)
כוונת פסוק ופרוש סוכת שלום עלינו
כו' דע כי בברכו' אלו דיוצר דערבית
דשבת
והנה עתה שנפרס המסך הנז' הנרמז
במ"ש ופרוס סוכת שלום כו'
נוסח ופרוס עלינו סוכת שלום עלינו
(ענין ערבית של שבת)
הח"י (מה-עג) והמשנת חסידים (מס'
ערבית דשבת פ"ג אות ג') גורסים
המילה רחמים.
והרב שיורי ברכה (רס"ז ,ב') הביא דעת
הרדב"ז (מגן דודאות כ ,דף ל' ,ע"א)
שלא ראוי לומר ופרוס עלינו סוכת
רחמים.
מוכח מלשון הרדב"ז ,שכבר מזמנו
קיימת הגריסא רחמים ,ושהיו נוהגים
לאומרה.
וכן הוא נוסח כתי"קד של מוהרח"ו
(עיין תפילת חיים)
ברכת מעין ז' (כשחל שבת פסח)
אבל דע כי אין זה אלא מה שנעשה מאליו אבל אח"כ ע"י תפילותינו ודאי שעולים עד חו"ב
עילאין כמבואר שם בפ' אלה מועדי ה' מקראי קודש כו' אבל עתה בליל פסח גדל הז"א אפי'
גדלות הב' שהוא בבחי' חו"ב עילאין ולא עוד אלא שליל פסח גדולה מליל שבת כי בליל שבת
אין אל ז"א זולתי גדלות הא' לבד והל' של בחי' מקיפין דצלם ואפי' המקיף דאות מ' דצלם אין
לו בליל שבת כנז' במקומו אבל בליל פסח יש לו אף גדלות ב' דחו"ב עילאין כנז' עוד יש בחי'
מעלה אחרת בליל פסח יותר משאר י"ט ושבתות והוא כי ביו"ט ובשבת אין ז"א עולה
מדרגותיו בפעם אחד אבל עולה מדרגה אחר מדרגה ובכל תפלה ותפלה עולה מדרגה א' כנז'
אצלנו בתפלת שחרית ומוסף ומנחה דשבת אבל בליל פסח בפעם אחד עולה כל המדרגות
שלא ע"י תפלות רבות זו אחר זו אלא בפ"א עולה עד גדלות הב' כמ"ש בע"ה :שער הכוונות -
דרושי הפסח דרוש ג
ברכת מעין ז' (כשחל שבת פסח)
וזה נעשה מעצמו שלא על ידינו
אלא מכח קדושת שבת עצמה שכבר
הוא ליל שבת ואח"ך ע"י תפילותינו
בליל שבת נגדלת ונעשית פרצו'
כמ"ש בע"ה
אבל עתה בליל פסח גדל הז"א אפי'
גדלות הב' שהוא בבחי' חו"ב עילאין
ולא עוד אלא שליל פסח גדולה
מליל שבת כי בליל שבת
עוד יש בחי' מעלה אחרת בליל פסח
יותר משאר י"ט ושבתות והוא כי
ביו"ט ובשבת אין ז"א עולה
מדרגותיו בפעם אחד אבל עולה
מדרגה אחר מדרגה ובכל תפלה
ותפלה עולה מדרגה א' כנז' אצלנו
בתפלת שחרית ומוסף ומנחה דשבת
אבל בליל פסח בפעם אחד עולה כל
המדרגות שלא ע"י תפלות רבות זו
אחר זו אלא בפ"א עולה עד גדלות
הב' כמ"ש בע"ה
בנגיד ומצוה ,נראה שיש לומר ברכת
מעין ז' בשבת שחל בפסח.
פיוט יגדל אלוקים חי
דע לך כי מורז"ל לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים כגון ר'
שלמה בן גבירל וכיוצא לפי שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה ואינם יודעים מה
שאומרים וטועים בס' דבורם בלי ידיעה כלל ובפרט פזמון יגדל אלקים חי כו' (דרושי עלינו
לשבח ונוסח התפילה דרוש א)
פיוט יגדל אלוקים חי
דע לך כי מורז"ל לא היה אומר שום
פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו
האחרונים כגון ר' שלמה בן גבירל
וכיוצא לפי שאלו האחרונים לא ידעו
דרכי הקבלה ואינם יודעים מה
שאומרים וטועים בס' דבורם בלי
ידיעה כלל ובפרט פזמון יגדל אלקים
חי כו'
נגיד ומצוה
מחברת הקדש (כ"ח -ע"ד) ,משנת
חסידים (פ"ו) – שלחן הטהור
קומרנא (סח ,סק"ג).
פיוט יגדל אלוקים חי
הח"י (מח-ריש עא) "התיר" לשור פיוט
יגדל אלוקים חי מהפסקא החמישית.
כי לפי דבריו ,רק הד' בתים הראשונים
אינם ע"פ הסוד.
השלמי חגיגה לרבי ישראל אלגאזי
(קצח ,ע"ג) וגם נתיבי עם (קמ"ט)
מביאים נגד סברת האר"י.
אמנם האר"י ז"ל לא חילק בפיוט יגדל ,בין בתים ע"פ הסוד לבין בתים שאינם
ע"פ הסוד ,אלא רובו ככולו משיבש ומוטעה (גם ע"פ הפשט ,כי מבוסס על עיקרי
אמונה לרבי יוסף אלבו ,ויש שם כמה שגיאות לדעת האר"י ז"ל).
ופשוט שרבי בנימין הלוי ז''ל שהיו בידיו כתבי מהדורא בתרא של רבי חיים
וויטאל זצ''ל ,לא היה מוסיף או גורע בעינינים מפורשים בכתבי האר''י ז''ל
האמיתיים !
גם הערה מעוניינת מעורך הספר שלמי ציבור/חגיגה (מהדורא אהבת שלום שנת
תשמ"ח) ,בשם א"ך טוב ,שתמוה מאוד שהגאון המחבר (רבי ישראל אלגאזי ז"ל)
הביא אמירת פיוט יגדל ,אחרי תפילת ערבית של שבת ,נגד דעת האר"י ז"ל (ידוע
שרבי ישראל אלגאזי היה מזקני ישיבת המקובלים בית אל ,בתקופת הרש"ש).
נשיקת ידיה של אמו
ואם אמך קיימת בחיים חיותה תלך ותנשוק ידיה והרמז בזה הוא כי כן ז"א
נושק ידי אמו בכל ליל שבת .וסוד הענין הוא כי הנה בימי החול אין לז"א
רק בחי' מוחין פנימים מבחי' נה"י דתבו' והם סוד צ' דצלם דתבונה אבל
עתה בלילי שבת נכנסין בז"א בחי' המו' המקיפין שהם סוד ל' דצלם דתבו'
שהם בחי' ג' אמצעיו' חג"ת דילה אשר הם ב' הזרועות והידים שלה והוא
עולה עתה עד שם ונושק אותם .והואיל ואתא לידן נבאר ענין הנשיקה
שנוהגים לנשק ע"ג הידים מה ענין זה .דרושי ערבית ליל שבת דרוש ב
נשיקת ידיה של אמו
ואם אמך קיימת בחיים חיותה תלך
ותנשוק ידיה והרמז בזה הוא כי כן
ז"א נושק ידי אמו בכל ליל שבת
אשר הם ב' הזרועות והידים שלה
והוא עולה עתה עד שם ונושק אותם
והואיל ואתא לידן נבאר ענין הנשיקה
שנוהגים לנשק ע"ג הידים מה ענין
זה
מחברת הקדש (כח) – נגיד ומצוה
(קכ"ג ,קכ"ד) – מעשה חושב (רימון
ה') – שו"ע האר"י (עק"ד) – מורה
באצבע (ד' ,קמ"ו) – בן איש חי (ידי
אביו וידי אימו (שנה ב' ,בראשית,
כ"ט)
לנשק על גב היד (החיד"א בדבש לפי
אות כ')
נשיקת ידיה של אמו
לפי הח"י :רק יד ימין של אמו.
במנחת יהודה פתייה
כמה מהמקובלים כתבו לנשק אחרי
היד ימין {ח"י (מח,עב} {משנת
חסידים (צג ,ע"א} {מעיל קודש ובגדי
ישע (עה ,ע"ד)}
יד שמאל (שמן ששון ח"ג ,דע"ב)
הגאון ריא"פ זצוק"ל בעל הבית לחם יהודה על העץ חיים ,כותב
בספרו האדיר ,מנחת יהודה (שמיני ,ס' נ"ח) ,שכשמברך ,יש להניח
את שתי ידיו על ראש המתברך ,ולא רק יד אחת .ואני אברהם
הכותב ,מצאתי שצורת הידים מכוונת לב' חלקי המוח ,כשמניחים
את הידים על ראש המתברך ,פניו קדימה מהמברך וגולגלתו כלפי
המברך.
.1
לשיר פיוט אזמר בשבחין אחרי המוציא בתוך הסדר
ואחר האכילה היה נוהג מורי ז"ל לומר פזמון אחד בקול נעים והוא ז"ל
תיתן ג' פזמונים מיוסדים ע"ד חכמת האמת בכל פרטי הכונות של שבת
פזמון אחד לסעודת הלילה ופזמון אחד לסעודת שחרית ופזמון אחד לסעודת
מנח' וזה נוסח פזמון סעודת הלילה ובראשי פרקים של הפזמון הנז' נרמז
אני יצחק לוריא בן שלמה לחן מתי יבושר עם :דרושי קידוש ליל שבת דרוש
א ענין השולחן
לשיר פיוט אזמר בשבחין אחרי
המוציא בתוך הסעודה
ואחר האכילה היה נוהג מורי ז"ל
לומר פזמון אחד בקול נעים והוא ז"ל
תיתן ג' פזמונים מיוסדים ע"ד חכמת
האמת בכל פרטי הכונות של שבת
פזמון אחד לסעודת הלילה ופזמון אחד
לסעודת שחרית ופזמון אחד לסעודת
מנח' וזה נוסח פזמון סעודת הלילה
ובראשי פרקים של הפזמון הנז' נרמז
אני יצחק לוריא בן שלמה לחן מתי
יבושר עם
בנגיד ומצוה (קכ"ו) :יש לשיר
הפזמונים בשבת בתוך הסודות אחרי
קריאת הפרקים (משנה שבת) ,ואח"כ
ליטול מים אחרונים.
אמנם ,גם בנגיד ומצוה כתוב :
שהאר"י ז"ל היה אומר אותם
(הפזמונים) ואח"כ היה קורא ד' פרקי
משנת שבת.
וכך הוא במעשה חושב (רימון ח').
לשיר פיוט אזמר בשבחין לפני
הקידוש ופיסקא למבצע על ריפתא
אחרי המוציא
תקון שבת מלכתא -הח"י – שולחן
לחם הפנים (רע"א ,ה') -
גם הכף החיים (רס,ב ,ח') מציין כי לפי
הרש"ש יש לאומרו לפני הקידוש – בן
איש חי (בראשית ,כט) מחזק את
המנהג לשיר הפיוט (למבצא על
ריפתא) בכל מהג' סעודות.
הקמח סולת (עריכת השולחן ס' ל"ט)
תוהה על שנהגו היפך האר"י ז"ל,
ושרים חלק הא' של אזמר בשבחין
לפני הקידוש ,והחלק השני (למבצע
על ריפתא) לפני ברכת המוציא.
עד שהרב קמח סולת מצא מרגוע
לנפשו בספר ח"י (נא-עג) ,שתיקן את
המנהג הזה כדלא האר"י ז"ל.
וכך הוא לשון פתורא דאבא ,וגם
אוצר מנהגי חסידים סאסוב (דרכי
יואל ,סימן ח ,דף מ"ו) המביא את
הלשון של קמח סולת (ומה שכתוב
בספרים אלו שמצאו הסבר בחכם
ספרדי ,אינו אלא הקמח סולת בשם
הח"י)
טענת הח"י היא שהאר"י ז"ל לא מסר לנו את סודו ת הפזמון הזה ,לכן ,יש לנו
להטות מדרך האר"י הקדוש ,ולשירו לפני הקידוש ,שכן מדובר ע"פ הפשט ,בעיניני
הקידוש (וחלק למבצע על ריפתא ,יש לומר לפני המוציא ,שכן מדבר בעיניני
המוציא).
אמנם ,הראשון שחילק הפיוט והקדימו לפני הקידוש וברכת המוציא ,הוא הרב תקון
שבת מלכתא שקדם הח"י כ 173-שנה !
אולם ,לא נמצא בתקון שבת מלכתא ,שום הסבר .ויש לתמוה על שהרב תקון שבת
קיבל מרבי ישראל סרוק זצ"ל .כי יש לנו הפירוש (ע"פ הסוד) למוהר"י סרוק על
אזמר בשבחין (וגם הפירוש למהר"מ פאפיראש זצ"ל) .וצ"ע.
והח"י סותר את עצמו ,שמפרש אח"ז ,אותו פיוט שיסד לשיר ע"פ הבנת פשט
דבריו ,פירוש ע"פ הסוד (?!).
אמנם ,נראה שיסוד חלוקת הפיוט אזמר בשבחין לפני הקידוש ,ולמבצא על ריפתא
לפני ברכת המוציא ,מקורו בספר יפה נוף (הראשון שהדפיס פזמוני האר"י הקדוש).
ודעת רבי יעקב ששפורטאש שהגה על ספר היכל הקודש לרבי משה אלבאז זצ"ל :
"מה טוב ומה נעים לשורר על השולחן בכל סעודה השיר שיסד האר"י רבי יצחק
אשכנזי לוריא ז"ל ע"כ.
.2
אמירת אתקינו סעודתא לפני הסעודה
אח"כ תעמוד מעומד בשלחן המסודר לפניך ותעמוד במקומך אשר תשב בו
ואמור בפיך דא היא סעודת' דחקל תפוחין קדישין .דרושי ערבית ליל שבת
דרוש ב
אתקינו
סעודתא
לפני
אמירת
הסעודה
אח"כ תעמוד מעומד בשלחן המסודר
לפניך ותעמוד במקומך אשר תשב בו
ואמור בפיך דא היא סעודת' דחקל
תפוחין קדישין
אמירת אתקינו סעודתא לפני הסעודה
אין לומר אתקינו סעודתא ,לפני
הסעודה (הח"י ,פ"ט –ע"ג)
אף שמוכרח מכי''קד של מוהרח''ו ושל מוהרש''ו ,שאינו
מהאר''י ז''ל ,מ''מ ,ציינו שטוב לאומרו ,לפני יהא רעוא ,בכל
אחת מהג' סעודות של שבת.
גם ,יש לאומרו לפני נטילת ידים (אתקינו ו-יהא רעוא) .ומה
שכתוב "וקודם הנטילה יאמר אתקינו סעודתא" ,זהו טעות,
ויש לקרוא כפי כתב יד קודשו של רבי חיים ויטאל ז''ל,
שהוא "וקודם התפילה" (ולא "קודם הנטילה") שהיא יהא
רעוא( .ע"פ תפילת חיים)
ומספיק שמוהרח''ו ובנו הגאון רבי שמואל וויטאל יעידו לנו
שטוב לומר אתקינו ו-יהא רעוא ,לפני כל הג' סעודות של
שבת.
המברך ברכת המזון ביחיד לא יברך על כוס
ענין ברכת המזון ,הנה אם הוא יחידי ,לא יברך ברכת המזון על הכוס כנזכר
בפ' תרומה .שער המצוות פרשת עקב.
המברך ברכת המזון ביחיד יברך על כוס
הח"י חולק וכותב שיש ליחיד ,לברך
ברכת המזון על הכוס (סא-עג)
המברך ברכת המזון ביחיד לא יברך
על כוס
ענין ברכת המזון ,הנה אם הוא יחידי,
לא יברך ברכת המזון על הכוס כנזכר
בפ' תרומה
מעשה חושב (רימון י"ג ח"א)
.3
לברך על כוס ברכת המזון ביחיד ,היא דעת הרמ"א .אמנם ,ידוע שדעת
האר"י ז"ל הפוכה ,כפסק השו"ע.
.4
להשאיר מעט יין בכוס אחרי הסעודה
גם מנהג מוז"ל להניח השולחן במקומו בליל שבת והמפה פרוסה על השולחן
וכוס של הקידוש ושל הבהמ"ז מונח עליו והיה מניח כל שהוא טיפות יין
בכוס ההוא כדי להשאיר שם ברכת ליל שבת בסוד אסוך שמן הנז' באלישע
כנז' בזוהר .גם היה משייר בשולחן תחת המפה הפרושה קצת פתיתין ופרורין
של פת לסיבה הנז' אבל לא לחם שלם משום העורכים לגד שולחן ולא אקרי
הכי אלא בלחם שלם :דרושי קידוש ליל שבת דרוש א ענין השולחן
מעט
יין
בכוס
אחרי
להשאיר
הסעודה
גם מנהג מוז"ל להניח השולחן
במקומו בליל שבת והמפה פרוסה על
השולחן וכוס של הקידוש ושל הבהמ"ז
מונח עליו והיה מניח כל שהוא
טיפות יין בכוס ההוא כדי להשאיר
שם ברכת ליל שבת
להשאיר מעט יין בכוס אחרי הסעודה
הח"י (נד-עג) חידש להשאיר עשישא
גדולה (ולכן כמות גדולה המשמשת
לקידושא רבא ,וגם להבדלה) ולא מעט
יין.
מעשה חושב (רימון ז' –מעט יין כל
שהוא)
וחוזר אחריו המ''א (רע''א-כ''ה) בשם עולת שבת
הנדפס באמסטרדאם ,שנת אמ''ת ( 1861גם שו''ע
הרב מביא הדין הזה ,אבל בלי שום מקור.
.5
ללמוד משנת מסכת שבת בשבת
אחר הפזמון יקרא כמה פרקי משנה ממסכת שבת ואם תרצה תקרא ח"פ
הא' בליל שבת וח' אמצעיים בסעודת שחרית וח' אחרונים בסעודת מנחה
ותכוין כי הם כ"ד פ' כנגד כ"ד קישוטי כלה כנודע אצלינו אבל רוב פעמים
מה שהיה נוהג מורי ז"ל הוא לומר ד' פ' הראשו' ממס' שבת בלילה וד' הב'
בשחרית וד' פ' הג' במנחה ויכוין אל ד' אותיות הויה או אל ד' אותיות אדנ"י
ואיני זוכר איך שמעתי בזה ממוז"ל או אם הם בהוי"ה או באדנ"י ולפעמים
כשהיה מוז"ל טרוד בעסק התורה על השולחן עם בני אדם לא היה קורא
רק פ"א בכל סעודה :דרושי קידוש ליל שבת דרוש א ענין השולחן
גם מנהג טוב הוא לקרות בכל ליל שבת אחר ברה"מ כל מס' עירובין ויכוין
אל סוד ע"ב (דיודי"ן) רי"ו שהם אותיות עירוב דרושי קידוש ליל שבת
דרוש א ענין השולחן
ללמוד משנת בשבת
אחר הפזמון יקרא כמה פרקי משנה
ממסכת שבת ואם תרצה תקרא ח"פ
הא' בליל שבת וח' אמצעיים בסעודת
שחרית וח' אחרונים בסעודת מנחה
[ ]...אבל רוב פעמים מה שהיה נוהג
מורי ז"ל הוא לומר ד' פ' הראשו'
ממס' שבת בלילה וד' הב' בשחרית
וד' פ' הג' במנחה
ולפעמים כשהיה מוז"ל טרוד בעסק
התורה על השולחן עם בני אדם לא
היה קורא רק פ"א בכל סעודה
גם מנהג טוב הוא לקרות בכל ליל
שבת אחר ברה"מ כל מס' עירובין
ויכוין אל סוד ע"ב (דיודי"ן) רי"ו
שהם אותיות עירוב
נגיד ומצוה – מעשה חושב (רימון ז'
– פ"ח ע"ב).
וכך גם נהגו מרן השו"ע (מגיד
מישרים ,פרשת בהר) – הרמ"ק
(הנהגות הרמ"ק) – רבי אברהם גלנטי
(הנהגות) – רבי אברהם הלוי ברוכים
(תקון שבת) – אור צדיקים (אות ד')
– משנת חסידים (פ"ט ,משנה י"א) -
סידור חסד לאברהם טובייאנה –
אורחות צדיקים (דפ"ה ,ע"א) -
ללמוד משנת מסכת
ויש לתמוה על הח"י (מב-עג) שגם
חולק על האר"י ז"ל וקובע שאין
ללמוד משנה בשבת.
.6
שובה ה' במוצאי שבת שבאותו שבוע חל יום טוב
ענין ויהי נועם שנוהגים לומר בכל מ"ש ובזה יתבאר ענין נפלא להמשיך
תוס' קדושת שבת לכל ימי השבוע הבאה עד שבת האחרת הנה מזמור זה של
ויהי נועם צריך לאומרו כולו מעומד ועל הפחות תאמר פסוק זה מעומד
ואח"כ תשב והטעם הוא כי הכוונה עתה היא לקבל אור החוזר מן הבינה
הנק' נועם ה' מסוד תוס' שבת ולכן צריך שיהיה מעומד וזה ביאורו דרושי
סדר שבת דרוש א ענין ויהי נועם דמוצ"ש
שובה ה' במוצאי שבת שבאותו
שבוע חל יום טוב
ענין ויהי נועם שנוהגים לומר בכל
מ"ש ובזה יתבאר ענין נפלא להמשיך
תוס' קדושת שבת לכל ימי השבוע
הבאה עד שבת האחרת הנה מזמור
זה של ויהי נועם צריך לאומרו כולו
מעומד ועל הפחות תאמר פסוק זה
מעומד ואח"כ תשב
שובה ה' במוצאי שבת שבאותו שבוע
חל יום טוב
מבואר מדברי האר"י ז"ל שיש לעמוד
כל המזמור של ויהי נועם ,ולכל הפחות
מהפסוק האחרון הזה (ויהי נועם).
אמנם ,להתחיל מהפסוק שובה ה' ,לא
מופיעה לא בכתבי הראשונים הידועים,
וגם לא בכתבי האר"י ז"ל.
יש לציין ,שע"פ שעה"כ ,יש לומר את
המזמור כולו מעומד ,ואם כן ,מתחילת
המזמור שהוא תפלה למשה ,ולא
משובה.
החיד"א בברכ"י (רצ"ה סק"א) פוסק שעל דרך האמת ,יש לומר ויהי נועם ,אף במוצ"ש שחל
באותו שבוע יום טוב .אולם ,לא מופיע מנהג כזה בכתבי האר"י ז"ל ונוסף לזה ,מתנגד
למנהג הספרדי העתיק והקמון ,להתחיל מ-ואתה קדוש.
גם לשון החיד"א מורה שזו סברה (על דרך האמת) ,ומקורה לא מהזוהר (השלמי חגיגה רי"ח
ע"א ,כותב שמדברי הזוהר אין בזה חילוק כלל ,ולעולם בכל מוצ"ש צריך לאומרו .עכ"ל.
אמנם ,אם כך היה המנהג הנפוץ בימי רשב"י ,מאי טעמא להזכירו בזוהר הקדוש (וכל זה ע"פ
סברת השלמי חגיגה ,אך אינו מפורש בזוהר הקדוש) .ולא מהאר"י ז"ל .אלא ,ידוע שהנהגות
המצויות בזוהר אינם אלא למצניעים .ורק בחתימת ובהשגחת האר"י הקדוש ,הנהגות האלו
יצאו מגדר המצניעים להנהגות העולם (לכל בר ישראל) .אך ,המנהג הזה לא מובא בכתבי
האר"י ז"ל .למה לייסד אותו אחרי חתימת כתבי האר"י ? מסתסמא שאינו מנהג הנהוג בידי
האר"י ז"ל וגוריו ,ואף לא במקובלים הקודמים.
עוד עניין :פסוק ויהי נועם.
ויהי נועם הוא הפסוק האחרון למזמור צ' (תפלה למשה) ,ולא הפסוק הראשון לתהלים יושב
בסתר עליון (צ"א) .כך שמוהרח"ו לא מציין בשע"הכ אם הוא אחרון או ראשון ,וכותב :ועל
הפחות תאמר פסוק זה מעומד.
גיסראת הפע"ח (ריש פכ"ד) שונה ,שמזכיר את פסוק ויהי נועם כפסוק ראשון של המזמור.
ואולי הוא טעות סופר או טעות דפוס.
אמנם ,לפי שע"הכ ,אין ספק שיש לעמוד לכתחילה בכל המזמור (תפלה למשה !!) ולכל
הפחות (כאילו בדיעבד) ,בפסוק ויהי נועם (שהוא הפסוק האחרון למזמור) .ומי יקדים
האחרון לראשון ויהפוך הסדר? (לא מתחילים בבדיעבד אלא בלכתחילה) .כך שטעות חמורה
בסידורים שחשבו את פסוק ויהי נועם כפסוק ראשון ליושב בסתר עליון .שאין שום טעם
לעמוד ביושב בסתר עליון (דווקא – יושב בסתר ,ולא עומד !) ,אלא בתפלה למשה,
ולהתחיל מההתחלת המזמור .ולכל הפחות ,לעמוד בויהי נועם .ואף שהש"צ (דס"ב ,אות ח'-
אהבת שלום תשמ"ח) תמה על המנהג הזה ,מלהתחיל מ-שובה ,ולא מתפלה למשה לדעת
האר"י ז"ל ,או כמנהג העתיק ,מפסוק ויהי נועם ,אולי לא רצו כ"כ להאריך ,ואז התחילו
משובה ולא מתפלה למשה.
גם מוהר"י צמח הבין כך ,שכותב (נגיד ומצוה ,קל"ד) :שאין צריך להיות מעומד רק בפסוק
ויהי נועם לבד ,ולא כל המזמור .אמנם ,מביא בשם ס"א (ספר אחר ?!) ,שצריך לומר ויהי
נועם עד סוף מזמור יושב בסתר עליון ,כולו מעומד ,והשאר יאמר אותו מיושב(.ע""ש).
אמנם ,אין זה מנהג האר"י ז"ל ,כמו שראינו .שבאמת ,יש להתחיל ממזמור תפלה למשה,
כולו מעומד ,ולכל הפחות ,בפסוק האחרון שהוא ויהי נועם .ואין צורך לעמוד ביושב בסתר
עליון כלל .ומי שעומד גם בקריאת מזמור יושב בסתר עליון ,לא מפסיד .עכמש"ל.
